אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קצ״הOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 195
א׳פי' רבינו שמואל זצ"ל הילכתא כר' יוחנן דלא שנא ביצה צלויה ולא שנא דג מלוח שניהם אסורים משום בישולי גוים. דג מליח הואיל ונאכל כמות שהוא חי בלא בישול אסור . ומין דגים מלוחין שקורין הרינג"ש מותרים לנו מפני שאינם נאכלין כמות שהן חיין במקומינו שהרי אנו מבשלין אותן ואוכלין. הילכך אין מלחן חשוב בישול. ולמי שדרכו לאכול אותו חי אסור דלדידיה הוי בישול גוי והילכך אסור לאכול כמו שהוא חי. וסתם דגים מלוחי' נהגו בהן איסור מפני שדגים טמאים עולין עמהם ונמלחין עמהם ומליח הרי הוא כרותח. לבד שני מיני דגים הרינגש ומקרילש מפני שאין דגים טמאין עולין עמהן ולבדם הם נמלחין עכ"ל. הרי כתב נהגו בהן איסור ולא כתב וסתם דגים מלוחים אסורין מפני שדגים טמאים עולין כו' משום דקיי"ל דציר דגים דרבנן הוא ואם ידוע שנמלח דג טמא עם דג טהור אסור דרבנן דציר דגים דרבנן הוא. ואם יש ספק לקולא ושרי. הילכך סתם דגים מלוחים מותרין לבד ממקום שנהגו בהן איסור במנהג קבוע מפני שרצו להחמיר ולא במנהג טעות שנהגו מחמת שהיו סבורין שהן אסורין. וכן פסק רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל להיתירא:
1
ב׳[שם]
אמר רב ששת האי משחא שליקא דארמאי [אסור]. אמר רב ספרא למאי ניחוש לה אי משום איערובי מיסרא סרי. אי משום בישולי גוים נאכל כמות שהוא חי. אי משום גיעולי גוים נותן טעם לפגם הוא ומותר. פירש"י זצ"ל כל גיעולי גוים נותן טעם לפגם שהרי נתבשל שם האיסור אתמול וכבר הפיג טעמו ונפסל בלינה חוץ מקרירה בת יומא דנותן טעם לשבח הוא ואסור. עכ"ל:
אמר רב ששת האי משחא שליקא דארמאי [אסור]. אמר רב ספרא למאי ניחוש לה אי משום איערובי מיסרא סרי. אי משום בישולי גוים נאכל כמות שהוא חי. אי משום גיעולי גוים נותן טעם לפגם הוא ומותר. פירש"י זצ"ל כל גיעולי גוים נותן טעם לפגם שהרי נתבשל שם האיסור אתמול וכבר הפיג טעמו ונפסל בלינה חוץ מקרירה בת יומא דנותן טעם לשבח הוא ואסור. עכ"ל:
2
ג׳[שם]
בעו מיניה מר' אמי הני אהיני שליקי דארמאי מאי. פי' תמרים. חליי לא תיבעי לך דודאי שרו דהואיל ומתוקין הן אין בהן משום בישולי גוים דנאכלין חיין. מרירי לא תיבעי לך דודאי אסירי. כי תיבעי לך מיצעי דנאכלין חיין על ידי הדחק מאי אמ' (אמי) תבעי (להו דרבו) אסר ומנו לוי:
בעו מיניה מר' אמי הני אהיני שליקי דארמאי מאי. פי' תמרים. חליי לא תיבעי לך דודאי שרו דהואיל ומתוקין הן אין בהן משום בישולי גוים דנאכלין חיין. מרירי לא תיבעי לך דודאי אסירי. כי תיבעי לך מיצעי דנאכלין חיין על ידי הדחק מאי אמ' (אמי) תבעי (להו דרבו) אסר ומנו לוי:
3
ד׳[שם]
שתיתא הוא תבשיל העשוי מקמח של קליות שיבשו בתנור. ויש שעושין אותן מקמח עדשים ולפי שהן מתוקין יותר מדאי נותן בם חומץ והיינו דקאמר שתיתא רב שרי. אבוה דשמואל ולוי אסר. בדחיטי ושערי כ"ע לא פליגי דשרי דאין דרך לתת שם חומץ. בטלופחי כ"ע לא פליגי דאסיר. כי פליגי בטלופחי ומיא וחלא כ"ע לא פליגי דאסיר כי פליגי בחיטי ושערי מר סבר גזרינן הא אטו הא ומר סבר לא גזרינן:
שתיתא הוא תבשיל העשוי מקמח של קליות שיבשו בתנור. ויש שעושין אותן מקמח עדשים ולפי שהן מתוקין יותר מדאי נותן בם חומץ והיינו דקאמר שתיתא רב שרי. אבוה דשמואל ולוי אסר. בדחיטי ושערי כ"ע לא פליגי דשרי דאין דרך לתת שם חומץ. בטלופחי כ"ע לא פליגי דאסיר. כי פליגי בטלופחי ומיא וחלא כ"ע לא פליגי דאסיר כי פליגי בחיטי ושערי מר סבר גזרינן הא אטו הא ומר סבר לא גזרינן:
4
ה׳[דף ל"ט ע"א]
מתני' וטרית טרופה (מן) דגים קטני' מלוחי' טרופה שנטרפו ונשתברו הדגים ואין ניכרין הילכך חיישינן לטמאים. וציר שאין בה דגה (כלכית) שוטטת בו שדרך ליגדל מאליה בציר של דגים טהורים ואם יש ציר דג טמא עמו לא תגדל בו כולכית והיא עצמה טמאה. והחילק. מאי חילק אמר רב חנן בר אבא אמר רב זו סולתנית מין דגים קטנים טהורין ואין להן סנפיר וקשקשת ועתידין לגדל לאחר זמן. ומפני מה אסורה מפני שערבונין עולין עמה. דגים טמאים הדומין לה:
מתני' וטרית טרופה (מן) דגים קטני' מלוחי' טרופה שנטרפו ונשתברו הדגים ואין ניכרין הילכך חיישינן לטמאים. וציר שאין בה דגה (כלכית) שוטטת בו שדרך ליגדל מאליה בציר של דגים טהורים ואם יש ציר דג טמא עמו לא תגדל בו כולכית והיא עצמה טמאה. והחילק. מאי חילק אמר רב חנן בר אבא אמר רב זו סולתנית מין דגים קטנים טהורין ואין להן סנפיר וקשקשת ועתידין לגדל לאחר זמן. ומפני מה אסורה מפני שערבונין עולין עמה. דגים טמאים הדומין לה:
5