אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה ר״דOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 204
א׳השתא איתבריר לן דכולהו אסירי בעשייה כגון הפרצופין דהיינו אדם ובהמות וחיות וצורות כגון עופות ודגים ונחשים ותולעים וצלמים כגון תבנית כל דבר העשוי בדמות. כולהו העושה אותם עובר בלאו. וכשעשו לו אחרים מותר מן התורה ואסור מדרבנן משום חשדא שלא יאמרו שעובד להם. כדפרכינן והא רבי יהודה דאחרים עשו לו צורה בטבעת שהיה מניחו. א"ל שמואל סמי עיניה דדין כלומר פחות צורתן ושנינו התם בחותמו בולט ומשום חשדא שלא יאמרו לה הוא עובד כדתניא טבעת שחותמה בולט פי' צורתא אסור להניחה ומותר לחתום בה. דכשהוא חותם בה שוקע מה שהוא חותם. וליכא משום לא תעשון אתי דאין לך פרצופים שוקע ולא צורה הילכך לאו מידי עבד. חותמו שוקע מותר להניחה ואסור לחתום בה דכשהוא חותם בה חותמה בולט. ופי' ר"ת זצ"ל דדוקא גבי פרצופין וצורות יש לחלוק בין בולט לשוקע. אבל גבי לבנה לא שנא בולט לא שנא שוקע הכל אסורין מדפרכינן והא ר"ג יחיד הוה דקשיא ליה מאי פריך. והא כבר שני לה התם בחותמו בולט ומשום חשדא דמשמעדההיא דר"ג שוקע הוה. דאי לאו הכי מה תירץ לעיל מההיא דרב יהודה. הילכך פר"ת זצ"ל דלגבי לבנה ליכא חילוק בין שוקע לבולט דכיון דקבועה היא בשמים לא ידעינן אי בולטת אי שוקעת. ואם היא הטבעת שיש עליה ע"ז בין בולט בין שוקע אסור לחתום בה כדתניא בתוספתא טבעת שיש עליה ע"ז בזמן שהיא בולטת אסורה בהנאה. ואם אינה בולטת מותרת בהנאה בין כך ובין כך אסור לחתום בה. טבעת שיש עליה חותם מותר לחתום בה. ר' יהודה אומר אם היה חותמה שוקע אסור לחתום מפני שנעשה צורה. טבעת שחותמה שוקע אסור לחתום בה מפני שנעשית בולט. משום דלת"ק לא שני ליה. וכר' יהודה קיימא לן כדמוכח בשמעתין:
1
ב׳[דף מ"ח ע"ב]
מתני' זורעין תחתיה של אשרה ירקות בימות הגשמים שהאילן גם הוא (וקשה) להו שמעכב את את החמה מלבא. אבל לא בימות החמה שהצל יפה להן. וחזרת דהיינו לוציקא לא בימות הגשמים ולא בימות החמה שהצל יפה להם לעולם. ר' יוסי אומר אף לא ירקות בימות הגשמים מפני שהנבייה נושרת עליהם בימות הגשמים והיה להם זבל ואוקימנא בגמרא דר' יוסי סבר זה וזה גורם מותר. וה"ק להו לדידי זה וזה גורם מותר. לדידכו דאמריתו זה וזה [גורם] אסור אף לא ירקות בימות הגשמים מפני שהנבייה נושרת עליהם. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי פירש"י זצ"ל דזה וזה גורם מותר:
מתני' זורעין תחתיה של אשרה ירקות בימות הגשמים שהאילן גם הוא (וקשה) להו שמעכב את את החמה מלבא. אבל לא בימות החמה שהצל יפה להן. וחזרת דהיינו לוציקא לא בימות הגשמים ולא בימות החמה שהצל יפה להם לעולם. ר' יוסי אומר אף לא ירקות בימות הגשמים מפני שהנבייה נושרת עליהם בימות הגשמים והיה להם זבל ואוקימנא בגמרא דר' יוסי סבר זה וזה גורם מותר. וה"ק להו לדידי זה וזה גורם מותר. לדידכו דאמריתו זה וזה [גורם] אסור אף לא ירקות בימות הגשמים מפני שהנבייה נושרת עליהם. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי פירש"י זצ"ל דזה וזה גורם מותר:
2