אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה רי״דOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 214
א׳הרי רבינו שלמה זצ"ל ורבינו שמואל זצ"ל שניהם פירשו דדוקא בגת פקוקה ומליאה שאין כאן המשכה כלל לא הוי יין נסך שלא זז היין ממקומו. אבל פקוקה ולא מליאה או מליאה ולא פקוקה אי אפשר שלא ימשך והוי יין נסך. וכן כתב מו' רבינו אבי העזרי זצ"ל והלכה כרב הונא וכי היכי דלרב הונא הוי המשכה במקום שדורכין על הגת כדפרי' אף על פי שיש שם תערובת ענבים. ה"נ לדידן שאנו רגילין בגיגיות לדרוך אם נתן הסל באמצע או לצד אחד לסנן היין או אפילו בלא סל אם משך הענבים לצד אחד לעשות גומא לסנן הוי המשכה. וכן כשמשבר בעץ פעמים מושכו לצד אחר ובלבד שיתכוין להמשכת היין. אבל אם כוונתו שמשבר כדי שיכנס בגיגית הרבה. ולא כדי שיזוב וימשך היין לצד אחר אין נראה בזה להחמיר אע"פ שיש שם המשכת כדתנן בפ' אין מעמידין ואלו מותרין באכילה. והדבדבנ' אע"פ שמנטפו' ומשמע אפילו מבוקעות. ואפי' אינן מבוקעות היה לנו להצריכו הדחה אילו היה בו משום יין נסך. ואע"ג דמוקי בגמ' דבעי להו לאכילה. וגם מוכח דמיירי בסלים שאינם מזופפים משום הכשר הוא דבעי לאוקומי הכי ברישא. א"כ לגבי יין נסך בכל ענין מותר כיון שאין מתכוין במעשה ידיו להמשיך ואפי' מרוסקין קצת. וכדתנן בסיפא דורכים עם הנכרי בגת דמשום גורם טומאה ליכא שמשעה שיצא מעט יין נטמא. ואיסורא הכא לא הוי בפי' משנה ראשונה ובן משמע מדברי רבינו שלמה זצ"ל דעל הגת נמי הוי יין נסך אם נמשך ממקו' למקום. כן בפסקיו כתב דה"ה בגיגית אם נתן הסל לסנן או עשה גומא בגיגית וכן אם הוציא יין בגיגית דרך ברזא. ומסתייעא מילת' דמתני' בתוספתא דע"ז בלוקח את העביט מן הגוי ומצא תחתיו גממיות מותר צידי גממיות אסור פי' דתלינן שהגומא נעשית מעצמה. אבל צידי גממיות היינו על ידי מעשיו. ויש תוספתא שכתוב בשניהם לאיסור. ועביט דומה לגיגיות כדת"ר עביט של ענבים. עכ"ל:
1