אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה רל״חOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 238
א׳והיכא דנתנו ברשות הגוי אחר מחדריו שיכול הגוי לפתוח ולנעול שלא יראהו שום אדם אלא אנשי ביתו בהא אמרי' בסיפא דמתני' המטהר יינו של נכרי ונתנו ברשותו והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר. וכגון שמפתח וחותם בידו דאיכא תרתי. מפתח או חותם ביד ישראל. וגם כתב לו התקבלתי תו לא טרח ומזייף. אבל אם רצה ישראל להוציאו ואין הגוי מניח עד שיתן מעותיו. זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים. דכיון דלא קיבל מעותיו. וגם הגוי אינו ירא פן יראנו ישראל סמכא דעתיה ופתח ליה עכ"ל. ונראה בעיני דרש"י זצ"ל ופר"ח זצ"ל לא פליגי בהלכה למעשה אלא בפי' סוגיא דשמעתין. דמר משמע ליה בפתח פתוח לרשות הרבים דרישא אפילו אין מפתח וחותם ביד ישראל וכגון שכתב לו התקבלתי. ומר משמע ליה כגון שמפתח וחותם ביד ישראל וכגון שלא כתב התקבלתי. אבל תרוייהו מודו דבחדא במפתח או חותם אפי' בלא התקבלתי. או בהתקבלתי ואפי' בלא מפתח וחותם. ופי' רבי' שמואל זצ"ל בבית שהוא פתוח לרשות הרבים יומם ולילה. והא דקתני פסיק רישיה דדיקלא ה"ה לא פסיק אלא שאינו עושה פירות ואפי' עוש' פירו' בשעה שאין עליו פירות כגון ימות החורף נמי ה"ה:
1
ב׳[שם]
ת"ר אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של נכרי ומלאהו יין וישראל דר באותו חצר מותר. ואע"פ שאין מפתח וחותם בידו דהוי כיוצא ונכנס. בחצר אחרת מותר והוא שהמפתח וחותם בידו:
ת"ר אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של נכרי ומלאהו יין וישראל דר באותו חצר מותר. ואע"פ שאין מפתח וחותם בידו דהוי כיוצא ונכנס. בחצר אחרת מותר והוא שהמפתח וחותם בידו:
2