אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה רל״זOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 237
א׳כתב רבינו שמואל זצ"ל כל שבזב טהור כגון זריקה. בזב אם זרק את האבן על גבי כלי לא טימאו. גוי נמי אם זרק אבן או צרור או כל דבר ליין אפילו בכוונה לא נסכו ומותר בשתיה. וכן הורה ר'. וכן נשמע על רבי' יוסף הגדול שהתיר זריקה בגוי. וכן הנהיג את דורו:
1
ב׳[דף ס"א ע"א]
התם דקא אזיל מיניה ומיניה שאינו מסלק ידו ממנה עד שרואה שנוגעת החבית ביין וכגון שהבור מלא ובשפת הבור כשהיה הגוי מגלגלה נגעה ביין. דכי האי גוונא בזב טמא שהרי נוגע ממש הילכך שלא בחמתו אסיר חיישינן דילמא נגע. מירי דהוה אכובא מליא דבין רב פפא בין רב אשי מודו דאסירא דילמא נגע. אבל בחמתו אע"ג דאיכא למיחש דילמא נגע כיון דמגע יין שלא בכוונת ניסוך הויא לא גזרו והכשירוהו את היין. והיכא דהבור עמוק כיון דאזול מיניה ומיניה עד שפת הבור הוי יין נסך דגזרי' אטו בור מלא ולא שני לן בין בור מלא לבור חסר הילכך גוי אע"פ שזריקתו מותרת ה"מ כגון שאינו עומד אצל הגיגית והפיל אבן או צרור מלמעלה לגיגית לתוך הגיגית הרי זה יין נסך. מ"ר דמיניה הוא כמדומה. והילכך המביאים את הענבים בסלים ובדרדורים והם גוים אין מניחין אותם לזרוק בתוך הגיגית של יין אלא ישראל אוחז בהם וזורקו לתוך הגיגית. ואם סייע לגוי לזרוק היין כשר אלא שאסור לעשות כן שמא ישגה ישראל ויסמוך על הגוי ונמצא הגוי זורקו לבדו והוי יין נסך. מ"ר. עכ"ל:
התם דקא אזיל מיניה ומיניה שאינו מסלק ידו ממנה עד שרואה שנוגעת החבית ביין וכגון שהבור מלא ובשפת הבור כשהיה הגוי מגלגלה נגעה ביין. דכי האי גוונא בזב טמא שהרי נוגע ממש הילכך שלא בחמתו אסיר חיישינן דילמא נגע. מירי דהוה אכובא מליא דבין רב פפא בין רב אשי מודו דאסירא דילמא נגע. אבל בחמתו אע"ג דאיכא למיחש דילמא נגע כיון דמגע יין שלא בכוונת ניסוך הויא לא גזרו והכשירוהו את היין. והיכא דהבור עמוק כיון דאזול מיניה ומיניה עד שפת הבור הוי יין נסך דגזרי' אטו בור מלא ולא שני לן בין בור מלא לבור חסר הילכך גוי אע"פ שזריקתו מותרת ה"מ כגון שאינו עומד אצל הגיגית והפיל אבן או צרור מלמעלה לגיגית לתוך הגיגית הרי זה יין נסך. מ"ר דמיניה הוא כמדומה. והילכך המביאים את הענבים בסלים ובדרדורים והם גוים אין מניחין אותם לזרוק בתוך הגיגית של יין אלא ישראל אוחז בהם וזורקו לתוך הגיגית. ואם סייע לגוי לזרוק היין כשר אלא שאסור לעשות כן שמא ישגה ישראל ויסמוך על הגוי ונמצא הגוי זורקו לבדו והוי יין נסך. מ"ר. עכ"ל:
2
ג׳[שם]
מתני' המטהר יינו של נכרי שעשאו בכשרות למוכר ולישר' ולא נתן דמים עכשיו לגוי עד שימכרנו ברשותו של נכרי בבית שהוא פתוח לרשות הרבים ועיר שיש בה גוים וישראל מותר. דמירתת ליה גוי דילמא חזו ליה הנך ישראל דעברי ברשות הרבים ומפסידנא. דאפי' אין מפתח וחותם שרי. והוא שאין לו כלום לגוי על אותו יין כגון שכתב לו התקבלתי ממך כדתנן לקמן בסמוך אבל אם רצה ישראל להוציאו ואין מניחו עד שיתן לו מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים שהיין נעשה לו משכון ולא מירתת דסבר אי חזו לי לא מפסידנא דכי תיבעי לי אמינא דידי הוא. בעיר שכולה גוים אסור עד שיהא שם שומר. ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא אע"פ שיוצא ונכנס מותר. ופרכינן בעיר שכולה גוים נמי הא איכא רוכלין מוכרי בשמים המחזירים בעיירות וישראל הם ומירתת גוי דילמא חזו לי דרך רשות הרבים. אמר שמואל בעיר שיש לה דלתים ובריח שאין נכנסין בה אלא ברשות וכ"ע ידעי כי עיילי בה ומצי למיקם עלה דההיא שעתא:
מתני' המטהר יינו של נכרי שעשאו בכשרות למוכר ולישר' ולא נתן דמים עכשיו לגוי עד שימכרנו ברשותו של נכרי בבית שהוא פתוח לרשות הרבים ועיר שיש בה גוים וישראל מותר. דמירתת ליה גוי דילמא חזו ליה הנך ישראל דעברי ברשות הרבים ומפסידנא. דאפי' אין מפתח וחותם שרי. והוא שאין לו כלום לגוי על אותו יין כגון שכתב לו התקבלתי ממך כדתנן לקמן בסמוך אבל אם רצה ישראל להוציאו ואין מניחו עד שיתן לו מעותיו זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים שהיין נעשה לו משכון ולא מירתת דסבר אי חזו לי לא מפסידנא דכי תיבעי לי אמינא דידי הוא. בעיר שכולה גוים אסור עד שיהא שם שומר. ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא אע"פ שיוצא ונכנס מותר. ופרכינן בעיר שכולה גוים נמי הא איכא רוכלין מוכרי בשמים המחזירים בעיירות וישראל הם ומירתת גוי דילמא חזו לי דרך רשות הרבים. אמר שמואל בעיר שיש לה דלתים ובריח שאין נכנסין בה אלא ברשות וכ"ע ידעי כי עיילי בה ומצי למיקם עלה דההיא שעתא:
3
ד׳[שם]
אמר רב יוסף חלון של ישראל פתוח כנגד פתח הבית כרשות הרבים דמיא. אשפה כרשות הרבים דמיא שדרך אשפה לעמוד בני אדם עליה. דיקלא כרשות הרבים דמיא. כשדקל של ישראל כנגד הפתח ומתיירא הגוי עכשיו יעלה ליטול מן הפירות ויראני נוגע. פסיק רישיה דדיקלא רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי. מאן דאסר מימר אמר גוי למה לי דסלק התם. ומאן דשרי זימנין דאבדה ליה בהמה ואתי לעיוני בתרה. וקיימא לן ר"פ כיצד צולין בכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והילכתא כרבינא לקולא בר מחומצא ביעי ומזירקי. כך היא שיטת רש"י זצ"ל. אבל מורי רבינו אבי העזרי זצ"ל כתב בבית שפתח פתוח לרשות הרבים בעיר שישראל וגוים דרים בה מותר. ופי' ר"ח כגון שמפתח או חותם ביד ישראל. כך משמע מפר"ח. ומדפליג בסיפא בין כתב לו התקבלתי ללא כתב לו ש"מ הכא מיירי אפילו לא כתב לו התקבלתי. אע"ג דיכול הגוי לחזור ממכירתו (וסד"א פתח ליה) אפי' הכי כיון שמכרו לו משוי נפשיה הדריינא דבוש בדבר כיון שמפתח וחותם ביד ישראל דירא פן יראוהו בני רשות הרבים. אבל בעיר שכולה גוים אסור אפילו מפתח וחותם בידו הואיל ולא כתב לו התקבלתי דלא סמכא דעתיה עד שיהא יושב ומשמר ראין השומר כו':
אמר רב יוסף חלון של ישראל פתוח כנגד פתח הבית כרשות הרבים דמיא. אשפה כרשות הרבים דמיא שדרך אשפה לעמוד בני אדם עליה. דיקלא כרשות הרבים דמיא. כשדקל של ישראל כנגד הפתח ומתיירא הגוי עכשיו יעלה ליטול מן הפירות ויראני נוגע. פסיק רישיה דדיקלא רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי. מאן דאסר מימר אמר גוי למה לי דסלק התם. ומאן דשרי זימנין דאבדה ליה בהמה ואתי לעיוני בתרה. וקיימא לן ר"פ כיצד צולין בכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והילכתא כרבינא לקולא בר מחומצא ביעי ומזירקי. כך היא שיטת רש"י זצ"ל. אבל מורי רבינו אבי העזרי זצ"ל כתב בבית שפתח פתוח לרשות הרבים בעיר שישראל וגוים דרים בה מותר. ופי' ר"ח כגון שמפתח או חותם ביד ישראל. כך משמע מפר"ח. ומדפליג בסיפא בין כתב לו התקבלתי ללא כתב לו ש"מ הכא מיירי אפילו לא כתב לו התקבלתי. אע"ג דיכול הגוי לחזור ממכירתו (וסד"א פתח ליה) אפי' הכי כיון שמכרו לו משוי נפשיה הדריינא דבוש בדבר כיון שמפתח וחותם ביד ישראל דירא פן יראוהו בני רשות הרבים. אבל בעיר שכולה גוים אסור אפילו מפתח וחותם בידו הואיל ולא כתב לו התקבלתי דלא סמכא דעתיה עד שיהא יושב ומשמר ראין השומר כו':
4