אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה רמ״גOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 243
א׳ואני המחבר נשאלתי והשבתי וזאת תשובתי. אשר(שאלתי) על דבר היין שבאו עליכם גנבים ונכנסו דרך המרתף ולקחו לכם כל מה שהיה. ושאלת עבור היין אם הוא כשר. כך נראה בעיני שהוא כשר ומותר בשתיה דתנן בולשת שנכנס לעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות. בשע' מלחמה אלו ואלו מותרות לפי שאין פנאי לנסך דטרידי במלחמה. הכי נמי טרידי בגניבה ואין פנאי לנסך. ואע"פ שיש לחלק ולומר דשאני טרדת מלחמה שבאים להרוג או ליהרג וטרידי בטרדת נפשו' הילכך לא יהבי דעתייהו לנסך. אבל גנבים שאין (שאים) להרוג ה"נ דמנסכי. אפי' הכי לא נהירא לי למימר הכי אלא כיון שבאו על עסקי ממון ודאי לא מנסכי. כההיא דלעיל דאמ' הנהו גנבי דסליקן לפומבדיתא פתוח חבייתא טובא אמר רבא חמרא שרי משום דרוב גנבי ישראל נינהו. הוה עובדא בנהרדעא ואמר שמואל חמרא שרי כמאן כר' אליעזר דאמר ספק ביאה טהור דתנן הנכנס כו' עד הוה ליה ספק ספיקא כדפרישית לעיל. ואומ' הכי דוקא התם בעי' ספק ספיקא משום דריעותא קמא דפתוח חביות ונתעסקו בחביות. אבל בהאי עובדא דלקמן דליכא ריעותא ולא ידעינן אי נגע ביין אי לאו ה"נ דבחד ספיקא שרי דסתם יינן דרבנן הוא וספיקא דרבנן לקולא. ותו אומר אני דק"ו הוא ומה התם שבברור פתחו את החביות ואפי' הכי כיון שהריחו ריח יין פרשי ולא מנסכי דטרידי בגניבותייהו כדפירש"י זצ"ל. כ"ש בעובדא דידכו דלא ידעי' אם נתעסקו בחביות אם לאו שיש לומר דודאי טרידי בגניבתייהו ולא מנסכי. והכי נמי אמרי' גבי ההוא פולמסא כדפרי' לעיל. כ"ש הכא דודאי ידעינן דאדעתא דממונא אתו ולאו אדעתא דניסוך ולאו אדעתא דשתיה. ואיכא נמי ספק מגע דהא לא ידעינן אי נגעו ביין אי לא. כ"ש וכ"ש דהאי חמרא כשר אפילו לנסכו על גבי המזבח. וכן כתב מו' רבינו אבי העזרי זצ"ל. הורה ר"ת זצ"ל הלכה למעשה על היין שהיה במרתף ובאו גנבים ופרצו בה פרצות ונטלו מן הממון והיה שם יין בחבית ובקופות שלפניהם. והורה ר"ת שאין להם לחוש שמא ניסכו שהרי לא באו אלא לגנוב ולא היה להם פנאי לנסך ואמרי' בהשוכר ההוא פולמוסא כו' עכ"ל. הילכך איתבריר לן דחמר' דידכו שרי. ואע"פ שיש לדחות ולומר כל מה שכתבתי היינו שמיד שנכנסו הגנבים התחילו לעסוק בגניבה ועסקו בגניבה משעה שנכנסו עד שעה שיצאו הילכך לא היה להם פנאי לנסך. אבל בעובד' דידכו שמעתי שנכנסו ממרתף לחדרך. א"כ קודם שהלכת לישן שלא נתעסקו בגניב' היה להם שהות לשתות ולנסך. אעפ"כ נראה בעיני שהיין שלך מותר. דהא בנתפס עליו כגנב דלית ליה לגוי סכנת נפשות שרי. כדתנן אין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא אע"פ שיוצא ונכנס מותר. כ"ש בעובדא דידכו דאית ליה להאי גנב סכנת נפשות דאי תפסי ליה תליין ליה. ואתם מסתפקין ממרתף שלכם יין ושכר כל שעה ושמשים שלכם נכנסין ויוצאין כדקיי"ל בפ"ב דפסחים דאין קבע לשתיה כ"ש דהאי גנב מירתת להתעסק בחביות של יין שלא יראוהו. דהא לא אתא אדעתא דיין אלא אדעתא דממון. ותו דלא עדיף האי גנב מאם היה לו מלוה על היין שלכם דהוה שרי הואיל ולא מצאתם אותו סמוך ליין בתוך פישוט ידים ורגלים דתנן פ' ר' ישמעאל נכרי שנמצא בצד הבור של יין אם יש לו מלוה עליו אסור אמר שמואל והוא שיש לו מלוה על אותו יין. וכן אוקמ' רב אשי. וכן המסקנא כגון [שהיה] לו מלוה על אותו יין דאז דוקא אסור. ואמרי' בירוש' והוא שיש לו מלוה על אותו יין בתוך פישוט ידים ורגלים פי' שיש לו מלוה על אותו הבור שעומד אצלו כך בקרוב שיכול ליגע בו בתוך פישוט ידיו ורגליו. אבל אם אינו יכול ליגע בו בתוך פישוט ידיו ורגליו אע"ג דאית ליה מלוה ולא מירתת ואינו נתפס עליו כגנב שרי. מ"ר שאין לו מלוה על אותו הבור חוץ לפישוט ידיו ורגליו פי' מי שסובר דמתני' איירי אפילו במלוה בעלמא שאינ' על אותו הבור ומחמיר ואוסר איהו נמי מחמיר ואוסר אפילו נמצא חוץ לפישוט ידים ורגלים. אבל מי שסובר על אותו הבור דוקא סובר נמי בתוך פישוט ידיו ורגליו. ואסיקנא ולא כן אמר ר' [בא] בשם רב ששת כשם שנתנו פישוט ידים בטהרות כך נתנו פישוט ידים לענין יין נסך אלא דמ"ר והוא שיש לו מלוה על אותו הבור בתוך פישוט מ"ר אע"פ שאין לו מלוה על אותו הבור חוץ לפישוט ידים והפי' כמ"ש לעיל. הילכך אנן דקיי"ל כשמואל ורב אשי דדוקא שיש לו מלוה על אותו הבור. קיי"ל נמי שנמצא בתוך פישוט ידיו ורגליו. דדוקא אז אסור אבל נמצא חוץ לפישוט ידיו ורגליו אף על פי שיש לו עליו מלוה דאינו נתפס כגנב ולא מירתת חמרא שרי. כ"ש בעובדא דידכו דהוי גנב מירתת מחייו. ולא מצאתם אותו סמוך ליין בתוך פישוט ידים ורגלים כ"ש וכ"ש דשרי ותנן בפרק השוכר היה אוכל עמו על השולחן וכו'. ואמ' עלה בירושלמי שעל השולחן אסור בתוך פישוט ידים ורגלים שעל הדולפקי מותר חוץ לפישוט ידים. והא התם לא מירתת ונגע והיין מוכן לסעודה ואפי' הכי לא אסור אלא בתוך פישוט ידים ורגלים כ"ש בעובדא דידכו דמירתת דלא חזינן ליה ותפסי' ליה ותלינן ליה ולא נמצא בתוך פישוט ידים ורגלים כ"ש דשרי ותני' במסכת טהרות בפ' ר' שמעון הגנבים שנכנסו לבית כל הבית כולו טמא דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אינו טמא אלא מקום הגניבה ועד מקום שהן יכולין לפשוט ידיהם וליגע ממקום הגניבה פי' כל הבית כולו טמא מפני שידם ממשמשת כל חפצי הבית ורואים איזה הטוב בעיניהם לגנוב ונוגעים בכל. הילכך כל מה שבבית טמא כדברי ר' מאיר וחכמים סוברין מתחילה כשבאים לגנוב אדעתא דחפץ שנתנו בו עיניהם הם באים. והואיל ואנו רואים שחפץ שהיה מונח במקום פלוני שנלקח ושאר חפצים מונחים תלינן לטהר כל שאר חפצים שבבית ואמ' דלא אתו אלא אדעתא דחפץ פלוני. הילכך אינו טמא אלא אותו מקום ועד מקום שיכול ליגע בפישוט ידים ורגלים שאין מתעסקין אלא במידי אדעתיה. רשב"ג [אומר] כל הבית כולו טמא על פי הגניבה פי' כל חפצי הבית כולו ממין הגניבה טמאין דהואיל ואדעתא דהאי מין חפץ אתו. כל היכא דחזו מין דהאי חפץ ממשמשי ביה עד דמשכחי המוטב בעיניהם ונסכי ליה. הילכך כל חפצים שהן ממין הגניבה כולן טמאין (למטהר) דלא אתו אלא אדעתא דההוא ולא מתעסקי בשאר חפצים ואפי' במיניה. הילכך קיימא לן כחכמים לגבי ר' מאיר. וקיימא לן כרבי מחבירו. והילכך הכי קיימא לן דגנבי לא מתעסקי אלא במידי דמעיקרא אתו אדעתא. הילכך גנבים שלכם שבאו על עסקי ממון לא נתעסקו ביין דקיי"ל כדרך שאמרו בטהרות כך אמרו ביין נסך. ואמ' השתא טהרות טהורות יין נסך מיבעיא. ותנן במסכת טהרות בפ' הרוטב והגריסין תינוק שנמצא בצד בית הקברות והשושנים בידו ואין השושנים אלא ממקום הטמא טהור שאני אומר אחד לקטן ונתנו לו. והשתא ומה התם דאיכא תרתי לריעותא שאין השושנים אלא ממקום הטומאה ותו דהתינוק בצד בית הקברות דמוכחא מילתא דאיהו לקחן וטמא אפילו הכי תלינן באדם שבא מעלמא ולקחו ונתנו לו. כ"ש בעובדא דידכו דליכא שום ריעותא והוכחה לאיסור דודאי מוקמינן האי יין בחזקת היתר. הילכך נראה בעיני דיין שלך מותר גמור הוא. והכי מוכח גבי מדף. ומאן יהיב לן מיניה ושתינן ליה יצחק בר משה נב"ה:
1
ב׳[שם]
ההיא דביתא פי' תינוקת גויה דאישתכח דהוה קיימ' ביני דני דהוות נקיטא אופיא בידה פי' פינ"י בלשון כנען. אמר רבא חמרא שרי אימור מגבה דחביתא שקלתה ואע"ג דליכא תו שאין שם אופיא מה שקורין פיני. ואיכא למימר הא ודאי בגו חביתא שקלתה אימור איתרמויי איתרמי לה. פרש"י זצ"ל ודוקא דביתא (דאינה) דאינה יודעה בטיב ניסוך ולא מסרה נפשה למינגע אבל גדול מכי חזינן דנקיט אופיא לא תלינן לקולא:
ההיא דביתא פי' תינוקת גויה דאישתכח דהוה קיימ' ביני דני דהוות נקיטא אופיא בידה פי' פינ"י בלשון כנען. אמר רבא חמרא שרי אימור מגבה דחביתא שקלתה ואע"ג דליכא תו שאין שם אופיא מה שקורין פיני. ואיכא למימר הא ודאי בגו חביתא שקלתה אימור איתרמויי איתרמי לה. פרש"י זצ"ל ודוקא דביתא (דאינה) דאינה יודעה בטיב ניסוך ולא מסרה נפשה למינגע אבל גדול מכי חזינן דנקיט אופיא לא תלינן לקולא:
2