אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה רמ״וOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 246
א׳חכמתך תאיר פניך כי חכמת לך ותורתך שלימה החבר ר' יהודה שאלת (של) מרתף של יין שלפנים מן החדר. והטמינה הגברת את המפתח בחדר ומפתח החדר הטמינה בחוץ. ובשובה מבית הכנסת (בשבל) לא מצאה מפתח החדר במקומו. ומרי בקשה מצאה ברפת כד מלא יין ומפתח החדר מצאו בתבן. ומפתח האוצר מצאו במקומם. ובריבם עם השפחה כי לגנוב בגדים נתכוונה. השיבה כי לא נתכוונה כ"א ליין. כמדומה אני שאין בדבר חשש איסור אפילו מפתח של מרתף שלא במקומו. דתניא בתוספתא דטהרות המניח כליו בחלונות של אוליירים ונעל וחתם אעפ"י שבא ומצא מפתח פתוח וחותם מקולקל טהור. וקתני סיפא וכן בגוי אינו עושה יין נסך. ואכולה מילתא קאי. ועוד אמרי' פ' [בתרא] דע"ז השתא טהרות טהורות יין נסך מיבעיא. ולא דמי לאפקיד דצריך חותמו (ושתמו) ויין זה הנמצא שמא מן החנות קנתה או גנבה מעות וקנתה. וגדולה מזאת שנינו בתינוק שנמצא בצד בית הקברות ושושנים בידו. דאע"פ שאין שושנים אלא ממקום טומאה מטהרינן לתינוק דתלינן באדם שכנס לשם ונתן לו. ואי משום אמירת שפחה לית בה מששא. דאפי' ישראל לא מהימן בדבר שאין בידו עכשיו כגון טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני ואפי' משכה הגויה את היין. אם יש בחבית ברזא התחובה בקנה והברזא קצרה ואינה עוברת חוץ לקנה. לא נאסר אלא היין דלהדי ברזא להך לישנ' דרב פפא ואין השאר נאסר מכח קטפרס. ור"ת זצ"ל פוסק דאינו חיבור. ואפי' הברזא יוצאה חוץ לקנה אם אין הגויה יודעת הוה ליה כחו של גוי שלא בכוונה לפי' ר"ת זצ"ל שחושב כמו כחו כשנוגע בדבר שבידו שמשון בר אברהם זלה"ה:
1
ב׳[שם]
איתמר חצר שחלקה בפסיפס אמר רב טהרותיו טמאות. ובגוי אינו עושה יין נסך. ור' יוחנן אמר אף טהרותיו טהורות. פרש"י זצ"ל פסיפס מחיצה נמוכה. וכתב רבינו שמואל זצ"ל ה"ג איתמר חצר שחלקה במסיפס מחיצה קטנה לסימן שלא יכנס חבירו לשם. אבל פסיפיס היינו איסקונדרי מרילש בלעז בסנהדרין אלו המשחקין בפיספסיהן. ופשפש הוא פתח קטן:
איתמר חצר שחלקה בפסיפס אמר רב טהרותיו טמאות. ובגוי אינו עושה יין נסך. ור' יוחנן אמר אף טהרותיו טהורות. פרש"י זצ"ל פסיפס מחיצה נמוכה. וכתב רבינו שמואל זצ"ל ה"ג איתמר חצר שחלקה במסיפס מחיצה קטנה לסימן שלא יכנס חבירו לשם. אבל פסיפיס היינו איסקונדרי מרילש בלעז בסנהדרין אלו המשחקין בפיספסיהן. ופשפש הוא פתח קטן:
2
ג׳[שם]
מתני' בולשת גוים שנכנסה לעיר. בשעת שלום חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות. בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות לפי שאין פנאי לנסך:
מתני' בולשת גוים שנכנסה לעיר. בשעת שלום חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות. בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות לפי שאין פנאי לנסך:
3
ד׳[דף ע"א ע"א]
ורמינהי עיר שכבשה כרקום כל כהנות שבה פסולות. אמר רב מרי לבעול יש פנאי דתקיף יצרייהו לנסך אין פנאי. ובכתובות שני לה ר' יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה כאן בכרקום של אותה מלכות כאן בכרקום של מלכות אחרת. ופרש"י זצ"ל כרקום של אותה מלכות אינה רוצה להשחית את בני אותה העיר אבל כרקום של מלכות אחרת משחיתין ומחבלין. ומתני' בכרקום של מלכות אחרת שמשחיתין ומחבלין הילכך הכהנות פסולות והחביות פתוחות אסורות. וההיא דבולשת כרקום של אותה מלכות שאינם משחיתין ומחבלין הילכך הכהנות כשירות והחביות אפילו פתוחות כשירות. וקשה לרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דא"כ מאי פריך התם כרקום של אותה מלכות נמי אי אפשר דלא עקר חד מינייהו ובעל. דבעי למימר דתלינן לחומרא. והא אמ' לקמן בההיא שמעתא בשבויה היקלו ואמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשייאן אם יש מחבואה אחת מצלת על כל הכהנות כולן. אלמא לקולא תלינן. ותו אמאי לא פריך נמי כרקום של אותה מלכות אי אפשר דלא עקר חד מינייהו ונסיך. הילכך נראה בעיניו דפר"ח זצ"ל עיקר דמפרש מתני' בכרקום של אותה מלכות כגון ששר העיר כבשה ולבם בטוח שאין אחריהם מחנה מבקש' ויש פנאי לנסך וגם לבעול. בולשת בכרקום של מלכות אחרת שאימת מלכות שבאו בגבולם עליהם ואין להם פנאי. ואקשי' כרקום של אותה מלכות נמי אמאי כולן פסולות אי אפשר דלא ערקא חדא מינייהו וכו'. עכ"ל:
ורמינהי עיר שכבשה כרקום כל כהנות שבה פסולות. אמר רב מרי לבעול יש פנאי דתקיף יצרייהו לנסך אין פנאי. ובכתובות שני לה ר' יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה כאן בכרקום של אותה מלכות כאן בכרקום של מלכות אחרת. ופרש"י זצ"ל כרקום של אותה מלכות אינה רוצה להשחית את בני אותה העיר אבל כרקום של מלכות אחרת משחיתין ומחבלין. ומתני' בכרקום של מלכות אחרת שמשחיתין ומחבלין הילכך הכהנות פסולות והחביות פתוחות אסורות. וההיא דבולשת כרקום של אותה מלכות שאינם משחיתין ומחבלין הילכך הכהנות כשירות והחביות אפילו פתוחות כשירות. וקשה לרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דא"כ מאי פריך התם כרקום של אותה מלכות נמי אי אפשר דלא עקר חד מינייהו ובעל. דבעי למימר דתלינן לחומרא. והא אמ' לקמן בההיא שמעתא בשבויה היקלו ואמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשייאן אם יש מחבואה אחת מצלת על כל הכהנות כולן. אלמא לקולא תלינן. ותו אמאי לא פריך נמי כרקום של אותה מלכות אי אפשר דלא עקר חד מינייהו ונסיך. הילכך נראה בעיניו דפר"ח זצ"ל עיקר דמפרש מתני' בכרקום של אותה מלכות כגון ששר העיר כבשה ולבם בטוח שאין אחריהם מחנה מבקש' ויש פנאי לנסך וגם לבעול. בולשת בכרקום של מלכות אחרת שאימת מלכות שבאו בגבולם עליהם ואין להם פנאי. ואקשי' כרקום של אותה מלכות נמי אמאי כולן פסולות אי אפשר דלא ערקא חדא מינייהו וכו'. עכ"ל:
4