אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה רמ״חOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 248
א׳ופי' רבינו שמואל זצ"ל בעירוי כלי קתני דמיפסק פסוקי דקטן הוא ויכול לערות בפיסוק לצד אחר. ובעירוי חבית קתני דמקטף קטופי שחותך הקילוח ברוחב ידיו ולא בפיסוק הכלי דגדולה היא:
1
ב׳[שם ע"ב]
המערה מחבית לבור קילוח היורד משפת חבית לבור אסור. ואוקמה רב ששת בגוי המערה וכח גוי דרבנן הוא ההוא דנפק לבראי גזרו ביה רבנן דחבית לא גזרו ביה רבנן. פרש"י זצ"ל וכן הלכה כרב ששת שאין אדם חולק עליו ואם שפך גוי מן הכלי מותר מה (שנשנאר) בכלי. וכתב רבי' שמואל זצ"ל ואי כחו הוי שלא בכוונה אפילו דנפק שרי מדר' יוחנן בן ארזא דקא מוריק אורוקי ושריוה אף בשתיה. ופועלים גוים הנושאים יין במוטות אם נשפך שלא מדעת אף היוצא מותר:
המערה מחבית לבור קילוח היורד משפת חבית לבור אסור. ואוקמה רב ששת בגוי המערה וכח גוי דרבנן הוא ההוא דנפק לבראי גזרו ביה רבנן דחבית לא גזרו ביה רבנן. פרש"י זצ"ל וכן הלכה כרב ששת שאין אדם חולק עליו ואם שפך גוי מן הכלי מותר מה (שנשנאר) בכלי. וכתב רבי' שמואל זצ"ל ואי כחו הוי שלא בכוונה אפילו דנפק שרי מדר' יוחנן בן ארזא דקא מוריק אורוקי ושריוה אף בשתיה. ופועלים גוים הנושאים יין במוטות אם נשפך שלא מדעת אף היוצא מותר:
2
ג׳[שם]
אמר להו רב חסדא להנהו סבויאתא כי מזבניתו חמרא לגוים קטופו קטופי אי נמי נפוצו נפוצי פרש"י נפוצו נפוצי עמדו מרחוק לירוק היין לכליו של גוי כי היכי דלא ליהוי נצוק ופי' נמי דכן הלכה דנצוק חיבור. וכבר פי' זה השמועה לעיל. אמר להו רב חסדא להנהו שפוכאי פועלין דישראל הרגילין לערות יין מכלי אל כלי כי שפכיתו חמרא לא ליקרב גוי ליסייע בהדייכו דילמא מישתליתו ושריתו ליה עילויה ושמא תניחו את כל הכלי שמערין ממנו ביד גוי והוא יערה ומיתסר התחתון. ההוא גברא דאסיק חמרא בגישתא ובת גישתא חותכין שני קנים בשיפוע ומדביקין ראשיהן מלמעלה ושני ראשיהן פונין למטה ומניחין אחר מן הראשין בחבית מליאה עד שמגיע לשוליה וראש קנה השני נותן בפיו ומוצץ מעט עד שעולה היין ושומטו מפיו ומניח חבית ריקנית כנגד הקילוח ויין עולה כולו ממילא מחבית אל חבית. ואותו שבחבית מליאה גדול מן החיצון יותר לפי שמגיע עד שולי חבית הילכך קרוי חיצון בת גישתא אתא גוי אנח ידיה עילוה נגע בראש קנה זה המקלח אסריה רבא לההוא חמרא כוליה אפילו מה שבכלי ראשון. אמר ליה רב פפא לרבא ואמרי לה רב אדא בר מתנה לרבא ואמרי לה רבינא לרבא במאי בנצוק ש"מ נצוק חיבור. שאני הכא דכולי חמרא אגישתא ובת גישתא גריר נגרר מאליו ועולה והוה ליה כנוגע בחבית ממש דהויא לה כחבית אריכתא. אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן קנישקנין שריא. שני קנים או שלשה לפי מה שהוא רחב יוצאים מצדו ונמשכין ועולין כנגד גובהו. וכשנותנין יין בפיו מתמלאין כל הקנים ויכולים כמה בני אדם לשתות בו ביחד מפני שמוקף קנים כמחוללות הללו ושריא לשתות בה ישראל וגוי ביחד שכל זמן שזה מוצץ זה מוצץ אין היין הנוגע בפיו גוי חוזר למטה. וה"מ דקדים ופסיק ישראל אבל קדים ופסק גוי לא. רבה בר רב הונא שרא בי ריש גלותא למישתי חמרא בקנישקנין:
אמר להו רב חסדא להנהו סבויאתא כי מזבניתו חמרא לגוים קטופו קטופי אי נמי נפוצו נפוצי פרש"י נפוצו נפוצי עמדו מרחוק לירוק היין לכליו של גוי כי היכי דלא ליהוי נצוק ופי' נמי דכן הלכה דנצוק חיבור. וכבר פי' זה השמועה לעיל. אמר להו רב חסדא להנהו שפוכאי פועלין דישראל הרגילין לערות יין מכלי אל כלי כי שפכיתו חמרא לא ליקרב גוי ליסייע בהדייכו דילמא מישתליתו ושריתו ליה עילויה ושמא תניחו את כל הכלי שמערין ממנו ביד גוי והוא יערה ומיתסר התחתון. ההוא גברא דאסיק חמרא בגישתא ובת גישתא חותכין שני קנים בשיפוע ומדביקין ראשיהן מלמעלה ושני ראשיהן פונין למטה ומניחין אחר מן הראשין בחבית מליאה עד שמגיע לשוליה וראש קנה השני נותן בפיו ומוצץ מעט עד שעולה היין ושומטו מפיו ומניח חבית ריקנית כנגד הקילוח ויין עולה כולו ממילא מחבית אל חבית. ואותו שבחבית מליאה גדול מן החיצון יותר לפי שמגיע עד שולי חבית הילכך קרוי חיצון בת גישתא אתא גוי אנח ידיה עילוה נגע בראש קנה זה המקלח אסריה רבא לההוא חמרא כוליה אפילו מה שבכלי ראשון. אמר ליה רב פפא לרבא ואמרי לה רב אדא בר מתנה לרבא ואמרי לה רבינא לרבא במאי בנצוק ש"מ נצוק חיבור. שאני הכא דכולי חמרא אגישתא ובת גישתא גריר נגרר מאליו ועולה והוה ליה כנוגע בחבית ממש דהויא לה כחבית אריכתא. אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן קנישקנין שריא. שני קנים או שלשה לפי מה שהוא רחב יוצאים מצדו ונמשכין ועולין כנגד גובהו. וכשנותנין יין בפיו מתמלאין כל הקנים ויכולים כמה בני אדם לשתות בו ביחד מפני שמוקף קנים כמחוללות הללו ושריא לשתות בה ישראל וגוי ביחד שכל זמן שזה מוצץ זה מוצץ אין היין הנוגע בפיו גוי חוזר למטה. וה"מ דקדים ופסיק ישראל אבל קדים ופסק גוי לא. רבה בר רב הונא שרא בי ריש גלותא למישתי חמרא בקנישקנין:
3
ד׳[דף ע"ג ע"א]
איכא דאמרי רבה בר רב הונא גופיה אישתי בקנישקנין:
איכא דאמרי רבה בר רב הונא גופיה אישתי בקנישקנין:
4
ה׳[דף ע"ה ע"א]
בעו מיניה מר' אבהו הני גורני דארמאי דרושטש בל' עקלים וכורכין אותם סביבות התפוח שלא יתפזרו הענבים מכובד הקורה. ורב האי פי' עקלים השנויות כמו עקל בית הבד עשויין כמין קופה מאורגת כמצודה ואחרי סחיטת הזיתים נותן הגפת באותו עקל ומניח עליו המכבידו להוציא המשקה הנשאר. הני גורני דארמאי כיצר מנגבן. אמר להן תניתוה הרי שהיו גתיו ובית בדיו טמאין ובקש לעשותן בטהרה הדפין והלולבין והעדשין מדיחן. הדפין הם העשויין כמין דלת ונותנן על התפוח. והלולבין מטאטיתא מיטלא בל' כנען שמכבדין בה את הענבים המפוזרים לאוספן. והעדשין היינו גת עצמה שקורין בלעז מייט מדיחן במים. ופרש"י זצ"ל ועל משנה זו יש לסמוך שאין צריך אפר לגת מדפשיט מינה ר' אבהו ולא אמ' זו אינה משנה דסגי לגת בהדחה ומתני' קתני דבעי ניגוב ש"מ קמו בה רבנן בתראי ופשוט הילכתא כוותיה. עכ"ל:
בעו מיניה מר' אבהו הני גורני דארמאי דרושטש בל' עקלים וכורכין אותם סביבות התפוח שלא יתפזרו הענבים מכובד הקורה. ורב האי פי' עקלים השנויות כמו עקל בית הבד עשויין כמין קופה מאורגת כמצודה ואחרי סחיטת הזיתים נותן הגפת באותו עקל ומניח עליו המכבידו להוציא המשקה הנשאר. הני גורני דארמאי כיצר מנגבן. אמר להן תניתוה הרי שהיו גתיו ובית בדיו טמאין ובקש לעשותן בטהרה הדפין והלולבין והעדשין מדיחן. הדפין הם העשויין כמין דלת ונותנן על התפוח. והלולבין מטאטיתא מיטלא בל' כנען שמכבדין בה את הענבים המפוזרים לאוספן. והעדשין היינו גת עצמה שקורין בלעז מייט מדיחן במים. ופרש"י זצ"ל ועל משנה זו יש לסמוך שאין צריך אפר לגת מדפשיט מינה ר' אבהו ולא אמ' זו אינה משנה דסגי לגת בהדחה ומתני' קתני דבעי ניגוב ש"מ קמו בה רבנן בתראי ופשוט הילכתא כוותיה. עכ"ל:
5