אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה רנ״וOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 256
א׳וכן נמצא בתשובות הגאונים דריחא לאו מילתא היא בדיעבד. וכן נראה לרבי. וכן נמצא בה"ג עבד לוי עובדא בגדי ודבר אחר היינו דיעבד שכבר נצלה הביאו לפניו והכשירו. ואע"ג דרבא מותר לכתחילה קאמר כיון דאיכא רב והני תנאי יפה לפרוש שלא להריח ושלא לצלות בשר טהור עם בשר טמא. ור' שמעון מדבר על ר' יהודה הכהן בר מאיר הוא ר' ליאונטין שהיה אומר ריחא מילתא. ור' אלעזר בן גילו היה חולק בדבר ומודה דלאו מילתא היא. והתיר את הפת לאכול עם הבשר אע"פ שנאפה עמו בתנור טפילה של גבינה שקורין פלדון עכ"ל. ובפרק כיצד צולין אמר רב בשר שחוטה שמן שצלאו בתנור עם בשר נבילה כחוש בשני שפודין והרחיק זה מזה אסור. שהריח נכנס מן השמן לכחוש ומפטמו ומוציא ריח גם הוא ונכנס בשמן. וכ"ש בשחוטה כחושה ונבילה שמינה. ורבותא אשמעינן רב דלא תימא נבילה כחושה הואיל ואין ריחה נודף לא אסרה לה לשחוטה. ואשמעינן דשומן שחוטה מפטם לנבילה בריחא והדר מפקא איהי ריחא ומפטמא לה לשחוטה. ולוי אמר אף בשר שחוטה כחוש שצלאו עם בשר נבילה שמן מותר מאי טעמא ריחא לא כלום הוא. עבד לוי עובדא בי ריש גלותא בגדי ודבר אחר פי' רש"י זצ"ל שנצלית בתנור עם חזיר. משמע שרוצה לומר דלא שרי לוי לכתחילה אלא בדיעבד. והיינו כדפסיק רבינו שמואל זצ"ל שאין להתיר אלא בדיעבד. והא דפרכינן מאין צולין שני פסחים כאחת מפני התערובת הוה מצי למימר מודה לוי דלכתחי' אסור אלא דמשני ליה אפי' לפי דבריו מפני תערובת גופים ולא מפני תערובת טעמים. והתם נמי פסק רש"י כלוי. וכן ראיתי כתוב בשם רבי' יצחק אלפס זצ"ל בדיעבד קאמר ולא לכתחיל':
1