אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה רנ״חOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 258
א׳הילכך הכי הילכתא דכל נותן טעם לפגם מותר. ופירש רבינו שמואל זצ"ל לעיל גבי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא שנפל לתוך גריסין רותחין כו' דמשביח ולבסוף פגם קיימא לן דאסור. כהנהו אמוראי דלעיל דמפרשי למתני' בהכי. והיכא דנותן טעם ואותו הטעם לא משביח ולא פוגם אסור דדוקא פוגם מותר אבל לא משביח ולא פוגם אסור. דתנן בתרומות פרק בצל זיתי חולין שכבשן עם זיתי תרומה פצועי חולין עם שלימי תרומה אסור. שלימי חולין עם פצועי תרומה מותר. ואמ' בירוש' אמר ר' יונה זאת אומרת פצועי בולעין ופולטין [וחוזרין ובולעין שלימין בולעין ופולטין]. ועוד אין בולעין הדא אמרה לא לשבח ולא לפגם אסור. מתני' כר' שמעון דר' שמעון נותן טעם לפגם אסור. והאמר ר' שמעון נותן טעם לפדם מותר. כהדה דר' שמעון אומר כרוב של שקי [ששלקו] עם כרוב של בעל אסור מפני שהוא בולע. פי' הא דאמינא מתני' דרבי שמעון דאמר נותן טעם לפגם אסור לא שהוא פוגם דאם כן שרי לר' שמעון. אלא שאינו לא פוגם ולא משביח. כהדא דתנן בההוא פירקין דלקמן כרוב של שקי כלומר שמשקין השדות ביד כדכתיב והשקית ברגלך עם כרוב בעל דתרומה אסור דשל שקי בולע. והיינו לא לשבח ולא לפגם. כמו זיתים בזיתים דלעיל דכל מין במינו אינו לא משביח ולא פוגם. הילכך הכי קיי"ל דדוקא פוגם מותר אבל לא משביח ולא פוגם אסור:
1