אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה ר״סOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 260
א׳וכבר שלח הרב רבי יוסף מאורלניש זצ"ל לרבינו תם זצ"ל יפרש לי אדוני מה היא קדירה שאינה בת יומא. אי בעינן מעת לעת כדי לפגום או דילמא אפילו בישל בה איסור סמוך לחשיכה אפילו בישל בה לאחר שקיעת החמה מיד מותר דגזירת הכתוב הוא. והשיב לו רבינו תם זצ"ל על קדירה בת יומא פירשו כל רבותינו דלא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא שלינת הלילה פוגמת ופוסלת דתבשיל שנבלע בקדירה. ונראה לפי פירושם שאם בישל בה ביום ראשון בערב איסור וחזר ובישל ביום שני בבוקר דהוי פגם. ונראין הדברים שאין דרך לבשל בלילה בימים קדמונים. כדאמ' גבי זמנים שקבעו לק"ש שחרית וערבית בזמן שכיבה בכהנים ועניים וכל אדם בשמעתא קמייתא דברכות וזה שאסר להם הכתוב באותן שבישלו בהם הגוים שחרית איסור אל יבשלו בהם ישראל היתר ערבית. אבל באותם שבישלו איסור ערבית דאתמול יבשלו שחרית היתר היום. ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר דלינת לילה קרי עיבור צורה. כמו תבשיל שעיברה צורתו וכדאמ' בזבחים תעובר צורתו ויצא לבית השריפה (ו"ק) אם האוכל מעבר צורתו בלילה. כ"ש אוכל המופלט בדופני קדירה. וגם הלשון מוכיח. שלא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא. אבל כשלנה אתמול לא אסרה תורה דהוה ליה למימר לא אסרה תורה אלא קדירה בתוך מעת לעת וקים להו דליליא מיפגמא. דכל בת יומא לא הוי מעת לעת. ובת יומא אי אפשר דלא מיפגמא מסתמ' משחרית לערבית כדרך מבשלים. ואם באתה להתיר מערבית ללילה הסמוך לה אי אפשר שהרי מספק יש לי לתלות שגם אותו אסרה תורה. אלא שלא הוזקק לכך. אלא כדפריש'. ואפילו שיעור לילה כששהתה ביום לא נתיר כי מי יודע אם ענין גורם הפגמת הטעם תחילתה או סופה. כדאמ' גבי מים שלנו דבעי גבי... אע"ג דאיכא התם טעמא דהואיל והטעם מכוסה מבני אדם יש לנו לאסור כל קדירה בת יומא אם לא עמדה כל הליל' בלא בישול דאז מותר דלא בעינן מעת לעת עכ"ל. וכן פרש"י זצ"ל בפ' אלו עוברין גבי גיעולי גוים חידוש הוא דאותה בליע' ששהתה בדופנו של כלי לילה אחר הופג טעמו ונתקלקל ותו לא משבחה למאכל שנפלטת בה. ממה שכתב ר"ת זצ"ל שלעולם לא נתיר שום קדירה אם לא עמדה כל הלילה משמע שאפי' בישלו בה מים בלילה אסיר' וכן עשה בספר תרומות:
1