אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה ער״זOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 277
א׳הילכך חתיכה של איסור שנתבשלה עם ההיתר ואין בהיתר ששים אלא עם העצמות הרי עצמות מצטרפין לבטל האיסור. אבל עצמות של איסור אין מצטרף עם ההיתר לבטל את האיסור וקשה דאמ' בפרק בצל בתרומות בירושלמי ביצה בששים ומסיק עלה בשם ר' חנינא הירק והקליפה והמים מצטרפין אמר ר' זעירא ואיסור מתוכו כלומר דאין משערין ביצה האסורה אלא לפי האוכל שבתוך הקליפה. רב הונא אמר קליפי איסור מעלין את ההיתר כלומר שאף הקליפה של ביצה האסורה מסייעת לבטל מה שבתוכה. אע"ג דההיא סוגיא כמ"ד בששים. ויש לחלק בין עצמות לקליפין דשמא יש לחלוחית של טעם בעצמות יותר ממה שיש בקליפי בצים. ולא מסתבר למימר הכי דהא גיד הנשה למ"ד אין בגידין בנותן טעם. אם נתבשל עם הירך מותר. כדאיתא פרק גיד הנשה. דמי עדיפי עצמות לאסור יותר מגיד. דאע"ג דתנן לקמן פ' בתרא עצמו קדשים בזמן שהוא מכנסן אסודין. הא אמ' בירושלמי ר' אבהו בשם ר' יוחנן בראשי הכנפים... היא מתני'. ועצמות נמי דטעונין שריפה פ' כיצד צולין בשיש בהם מלח כדמוכח התם. לכך נראה דהא דיליף מזרוע בשלה ומשער בעצמות הזרוע סימנא בעלמא ואסמכתא בעלמא היא. דמדאורייתא בטל ברובא דזרוע בשילה מין במינו הוא ובטל ברובא מן התורה הילכך עצמות של איסור אינן מצטרפות לאסור אבל עצמות של היתר מצטרפין להתיר. אבל אין לצרף עצמות של איסור עם ההיתר לבטל את האיסור כרב ביבי וכרב הונא דטורח להתיר כולי האי. אע"ג דמשמע להתירא ואם שום אדם יתיר לא עבר על דברי חכמים אבל אין נכון להקל כולי האי. במסכת תרומה בפרק סאה תרומה תנן סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביהה עד שנפלה אחרת הרי זו אסורה ור' שמעון מתיר. והכי נמי מיתניא בתוספתא בפרק סאה תרומה. ומסיים עלה התם א"ר אלעזר בר שמעון בד"א בזמן שלא ידע בה ואחר כך נפלה. אבל ידע בה ואחר כך נפלה הרי זו מותרת כבר היה לו להעלות:
1