אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה ער״חOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 278
א׳ומפרש רבי' יצחק בר אשר זצ"ל וכן רבי' שמואל בר נטרונאי זצ"ל דר' אלעזר בר"ש אדרבנן קאי והכי קאמר בד"א דאמרי רבנן דאסורה בזמן שלא ידע בה אבל ידע בה לדברי הכל מותרת. הילכך בידע בה ד"ה מותרת. בלא ידע בה לרבנן אסורה ולר' שמעון מותרת. הילכך חתיכה של איסור שנפלה לתוך ששים חתיכות של היתר וידע בה שנפלה ואח"כ נפלה אחרת הרי זו מותרת. ואם לא ידע הכל אסור כרבנן. וכן היה מורה ובא רבינו יואל הלוי מבון זצ"ל ורבינו אליעזר בנו זצ"ל מקשה על דבריהם א"כ דר' אליעזר בר' שמעון אדרבנן קאי א"כ קשיא דרבנן אדרבנן דתניא בפ' סאה תרומה סאה ערלה שנפלה למאתים. ידע בה ואחר כך נפלה אחרת הרי זו מותרת. עד שירבה איסור על המותר. וא"ת דר' שמעון בן אלעזר אדרבנן קאמ' דמחלקי בין ידע ללא ידע דידע מותר לא ידע אסור. ולר' שמעון אפי' לא ידע מותר. א"כ ע"כ הא ברייתא דקתני ידע בה ואחר כך נפלה מותרת רבנן היא דידע בה מותרת אע"פ שלא הגביה. ובפ' סאה תרומה תנן במתני' סאה תרומה שנפלה למאה הגביהה ונפלה אחרת הגביהה ונפלה אחרת הרי זו מותרת עד שתרבה תרומה לחולין. וההיא נמי ע"כ רבנן היא דאי ר' שמעון אפי' לא ידע כלל מותרת. הילכך קשה דרבנן דהכא במתניתין לא שרו אלא אם כן הגביהה. ובתוספתא שרו בידע בה בלחוד ואע"ג דלא הגביהה. הילכך מפרש מו' רבינו אבי העזרי זצ"ל דר' אלעזר בר' שמעון אאבוה קאי וה"ק בד"א דר' שמעון אבי מודה לכם דאסור בזמן שלא ידע בה ואחר כך נפלה. אבל אם ידע בה ואחר כך נפלה הרי זו מותרת. ולרבנן בין ידע בה בין לא ידע הרי זו אסורה אלא אם כן הגביהה קודם שנפלה אחרת. וההיא דתוספתא ר' שמעון היא. וההיא מתני' דשרי דוקא בהגבהה רבנן היא. וכן מוכח בירושלמי כדבריו. וכן פי' רבינו שמשון בר אברהם זצ"ל עד שנפלה סאה אחרת של תרומה הרי זו אסורה דכמה דנפלו בבת אחת דמו. ור' שמעון סבר קמייתא בטילה במאה והיא בטילה במאה. ואחר כך מפרש בפ' נוטל ובירוש' ר' שמעון אומר ידיעתה מקדשתה. ורבנן אמרין הרמתה מקדשתה. כלומר לר' שמעון אם לא נודע לו בראשונה עד שנפלה השניה היה הכל נאסר. אבל השתא דנודע לו כיון דסופו להרים כמורם דמי. כדאשכחן בעלמא דאית ליה לר' שמעון כל העומד ליזרק כזרוק דמי. ורבנן אזלי בתר הגבהה. וה"נ תניא בתוספתא א"ר שמעון בן אלעזר בד"א בזמן שלא ידע בה ואחר כך נפלה אבל אם ידע בה ואח"כ נפלה אחרת מותרת שכבר היה לה להעלות. וחכמים אומ' הרמתה מקדשתה עכ"ל. משמע שהיה בתוספתא שלפניו בפירוש וחכמים אומרים הרמתה מקדשתה דהיינו משמע להדיא דאדר"ש אבוה קאי וכתוספתא שלפניי. מיהו זה יש בכל התוספתות שכבר היה לה להעלות. דהיינו משמע דה"ק שכבר היה לה להעלות וכל העומד להרים כמורם דמי. וכן פי' רבינו יצחק דסימפונט זצ"ל. הילכך הכי קיימא לן דלרבנן בין ידע בה בין לא ידע בה לעולם אסור אלא א"כ הגביהה קודם שנפלה השניה. ופי' רבי' אבי העזרי זצ"ל דקיימא לן כרבנן דאסרי:
1