אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה ער״טOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 279
א׳הילכך הלכה למעשה חתיכה של איסור שנפלה לתוך ששים של היתר ואחר כך נפלה אחרת בין ידע בראשונה שנפלה בין לא ידע בה. אם הגביה אותה לחוץ קודם שנפלה שניה מותר ואם לאו אסור. וליכא למימר דדוקא גבי תרומה אזלי רבנן בתר הגבהה מפני שצריך להרים התרומה. אבל בשאר איסורין שאין צריך להרים הכי נמי דמודו לר' שמעון ובידע בה סגי. לא היא דאין חילוק בין תרומה לשאר איסורין שכשהם בטילים מה שמתבטלים דמותרין מיד באכילה ואע"פ שלא הרים. אבל מה שצריך לתרום בתרומה היינו מפני גזל הכהנים. כדאמ' בירושלמי דערלה בפ' התרומות ותרומת מעשר. הכא את אמ' צריך להרים. ר' יעקב בר זבדא ר' אבהו בשם ר' יוחנן מפני גזל השבט. הילכך אי הוה שרי כל כי האי גווגא בשאר איסורין בלא הגבהה ה"נ הוה שרי באכילה ואפילו בלא הגבהה ואפי' לגזל השבט לא חיישי' אי יהיב ליה דמי ואין צריך להרים אפילו בתרומה דהא ליכא גזל שפרע לו הסאה של תרומה. הילכך כך היא הלכה למעשה כאשר כתבתי לפי מה שקבלתי ממו' רבינו אבי העזרי זצ"ל. ואני המחבר פליאה היא בעיני. הואיל ורבותינו הודו בה להיתירא ועבדי בה עובדא. היאך היה הקב"ה מביא תקלה על ידם. ונראה בעיני אני יצחק בר משה נב"ה דודאי כך הוא הפי' דר' אלעזר בר' שמעון אדאבוה ר' שמעון קאי. ולרבנן ודאי אע"ג דידע בראשונה קודם שנפלה השניה. ולר' שמעון מותר הואיל וידע בה ואע"ג דלא הגביה דכל העומד להרים כמורם דמי. כדפרי' דהיינו טעמא דר' שמעון לטעמיה דסבר כל העומד ליזרק כזרוק דמי. כדאמרי' במרובה דר' שמעון סבר כל העומד ליזרק כזרוק דמי וכל העומד ליפרות כפדוי דמי. ובפ' המנחו' והנסכים א"ל רב אשי לרב כהנא לר' שמעון דאמר כל העומד ליזרק כזרוק דמי כל העומד לישרף כשרוף דמי. ובפ' הכונס נמי סבר ר' שמעון כל העומד ליתלש כתלוש דמי. ובכולהו קיימא לן כר' שמעון דסתם לן תנא דהיכא דנתקבל הדם בכוס כאילו נזרק דמי. דתנן בפ' כל הזבחים שקיבל דמן נשפך על הרצפה ואספו פסול. ובפ' כל הפסולין תנן נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר. דהיינו שכבר נתקבל בכלי והיה ראוי לזריקה כזרוק דמי. אבל כשנשפך מן הצואר על הרצפה לא היה עומד לזריקה לא כזרוק דמי ופסול. מכל מקום שמעינן ממתני' דהיכא דעומד ליזרק כזרוק דמי. ובהכונס קיימא לן כר' שמעון דכל העומד ליתלש כתלוש דמי. דאמ' התם דן רב כר' מאיר ופסק הלכה כר' שמעון. דן רב כר' מאיר כתב לראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה לו איבד' כתובתה. ופסק כר' שמעון דתנן ר' שמעון אומר אכלה פירות גמורים משלם פירות גמורים אם סאה סאה אם סאתים סאתים. ופי' רבותי' דהיינו דפרכיה אביי לרב יוסף בפ' נערה דההיא דאתאי לקמיה דרב יוסף אמר להו זילו הבו לה מתמרי דאבודיא. א"ל אביי אילו הוה בעל חוב כי האי גוונא מי קא עביד מר. א"ל אנא דחזיא לאבודיא קאמינא. סוף סוף כל העומד ליגדד כגדוד דמי א"ל אנא דצריכי לבודיא קאמינא. והשתא מאי פרכיה אביי והא תנאי פליגי בה בפ' השולח ופ"ק דסנהדרין . ופירשו רבותינו דפרכיה מכח פיסקיה דרב דפסיק כר' שמעון בהכונס ותנן המביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא אם משנשחט נודע לו ישפך והבשר יצא לבית השריפה נזרק הדם הבשר יאכל. ר' יוסי אומר אפילו דם בכוס וזרק והבשר יאכל. ופרכינן לר' יוסי אמאי יזרק הא הויא לה ידיעה בשעת סליח'. אמר רבא ר' יוסי סבר כר' שמעון דאמר כל העומד ליזרק כזרוק דמי. וקיימא לן ר' יוסי נימוקו עמו. ורבא דהוא בתרא מוקים להו כר' שמעון:
1