אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה רצ״דOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 294
א׳ופי' רבינו שמואל זצ"ל דה"ק התם. והילכתא דהדר מעייל לפרזלייהו נמי ברותחין לאחר שליבנו באור לפי שאדם חס על סכינו ואינו רוצה ללבנו כל כך לכך חוזר ומגעילו ברותחין. ותרתי בעי מלבנו באור הקת ומגעילו ברותחין. ור"ת זצ"ל פירש דהאי דבעי ליבון היינו בסכינים ארוכים שצולין בהם שתשמישן על ידי ליבון דומיא דשפוד ואסכלא. אבל סכינים קצרים שתשמישן על ידי רותחין כגון שחותכין בהן בשר מעל שפוד כשהוא רותח הנהו סגי להו בהגעלה ברותח כבולעו על ידי רותח כך פולטו על ידי רותח. ודוקא שפוד וסכין ואסכלא בעו ליבון מפני שגופו נכנס לתוך האש כשצולין. אבל יורות ומחבת שמטגנין בה בצים כיון שאין גופו נכנס לאש סגי להו בהגעלה ברותחין. כדתנו רבנן כגון יורות וקומקמוסין ומחמי חמץ מגעילן. ובתוספתא קתני והטיגנין דהיינו שמטגנין בהם. הילכך סכינין שלנו שאנו משתמשין בהם חמץ כל השנה ופעמים שאנו חותכין בהם בשר רותח מן השפוד סגי להו בהגעלה ברותחין ומותר להשתמש בהם בפסח. וכן סכיני גוים קטנים שאין צולין בהן בשר סגי להו בהגעלה ברותחין ומותר להשתמש בהם. ענין אחר פר"ת זצ"ל דהך דשמעתין ודתוספתא ודפרק קמא דחולין דבעי ליבון היינו משום שהם כלי גוים ובלעו איסורא הילכך בעו ליבון כשתשמישן על ידי האור הואיל ואיסורא בלעו בעו ליבון באור. אבל ההיא דפסחים דפסקי' דאפילו פרזלייא לא בעי לאותובינהו בנורא וסגי להו ברותחין. היינו משום דהיתירא בלעו כדאמ' בשמעתין רמי ליה רב עמרם לרב ששת תנן השפוד והאסכלא מלבנן באור. והא אנן תנן לגבי קדשים שפוד ואסכלא מגעילן א"ל עמרם ברי מה ענין קדשים אצל גיעולי גוים. התם היתירא בלע הכא איסורא קא בלע וכו' עד רב אשי אמר לעולם כדקאמרת מעיקרא ודקא קשיא לך כי קא פליט איסורא קא פליט. ליתיה לאיסורא בעיניה. וכן כתב רבינו אליעזר ממץ זצ"ל וכי מכשר להו למאני דפסחא מגעילן ברותחין אפילו כלי שנשתמש בו באור. אע"ג דתני כל שתשמישו באור מלבנו. תשמישו בחמין מגעילו בחמין כיון דהיתירא בלע שרי בחמין. דקיימא לן כרב אשי שילהי ע"ז דאמר כל מילתא דהיתירא בלע. אע"ג דכי פלט איסורא פליט. אע"פ שתשמישו באור סגי ליה ברותחין. עכ"ל:
1
