אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין י״אOhr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 11
א׳הילכך גבי הבא לידון בשטר ובחזקה הלכה כרבי שנידון בשטר. ואע"ג דיש לו עידי חזקה צריך להביא השטר ואם לא יביא (הקרקע) מוציאין (השטר) מתחת ידו. וקיי"ל נמי כי הא דאמר ר' אבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב האומר לחבירו פרעתיך בפני פלוני ופלוני צריך שיבואו פלוני ופלוני ויעידו. ואינו נאמן אפי' בשבועה (שפרע) הלוה שפרעו ופטור דלענין הבא לידון בשתי כיתי עדים קיימא לן כי ההוא לישנא דר' מאיר סבר אין צריך לברר ורבנן סברי צריך לברר. והלכה כרבנן. ואע"נ דתריצנא לדר' מאיר אליבא דרבי דהילכתא כוותיה הא פליגי רבנן עליה וסברי צריך לברר. הילכך הלכה כרבים. וצריך להביא שתי כיתי עדים כשרים וזכה בדין אבל אם לא יביא כת שניה הפסיד. והלכה נמי כרבנן. דבעל דין ואחד לא פסלי את הכת הראשונה דהואיל וצריך לברר ולהביא שני הכתות הכשרי' אי מיפסלא הכת האחת נוגע בעדותו הוא. כך השיטה והמסקנא לפירוש רש"י זצ"ל. מיהו ממאי דמהדרי' לאוקמי פלוגתא אליבא דרבי נראה בעיני דאין ראיה דהילכתא כרבי. דהא אליבא דר' שמעון בן גמליאל ליכא לאוקמי כלל פלוגתייהו. דהא מאן דסבר גבי שני כיתי עדים דאין צריך לברר אף על גב דהני עדים לאו מכח הני עדים קא אתו. וכ"ש הכא דחזקה מכח שטרא קא אתיא כ"ש שיסבור שצריך לברר ופליג אדר' שמעון בן גמליאל דבשלמא אי הוה מצי לאוקמינהו אליבא דר' שמעון בן גמליאל ואפי' הכי הוה מוקי להו אליבא דרבי אז הוה משמע דהלכה כרבי. אבל השתא משום דלא מצי לאוקמינהו אליבא דר' שמעון בן גמליאל מוקי להו אליבא דר' ואין ראי' מכאן שהלכה כרבי. ואע"ג דקיי"ל הלכה כרבי מחבירו. הכא הלכה כר' שמעון בן גמליאל כדמוכח בב"ב בפ' גט פשוט דאסיקנא דבלברר פליגי כי הא דר' יצחק הוה מסיק ביה זוזי בר' אבא אתא לקמיה דרבי יצחק נפחא א"ל הב לי זוזיי א"ל פרעתיך בפני פלוני ופלוני א"ל יבואו פלו' ופלו' ויעידו א"ל אי לא (אתן) לא מהימני והא קיימא לן המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים. א"ל בהא כשמעתיה דמר סבירא לי דאמר ר' אבא אמר רב אדא בר אהבה אמר רב האומר לחבירו פרעתיך בפני פלוני ופלוני צריך שיבואו פלוני ופלוני ויעידו. והאמר רב גידל אמר רב הלכה כר' שמעון גמליאל. ואפי' [רבי] לא אמר אלא לברר. אנא נמי לברר קאמינא. ופרשב"ם זצ"ל אטו לא מהימני' לומ' פרעתי אפילו בלא עדים והא קיימא לן פ' שבועת הדיינין (בשמעתין) דאמר' משמיה דרב צריך שיבואו פלו' ופלו' ויעידו. ומיהו אי אתו הני סהדי ואמרי לא היו דברים מעולם [הא אמר רבא בפ' שבועות הדיינין ד' מ"א] כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה ולא מידכר. והכי הילכתא כרבא ונשבע הלוה שפרעו ופטור. א"ל ר' אבא והאמר רב גידל אמר רב הלכה כר' שמעון בן גמליאל שאמר נידון אף בחזקה לבדה. דכיון דלא היה צריך לטעון שטר יש בידי מאחר דאכלה שני חזקה אין צריך לברר את דבריו שהרבה לטעון מה שאינו צריך. ואנא נמי כיון דבלא עדים מהימנ' אין צריך לברר ולהביא עדים שאמרתי. ואף ר' לא אמר אלא לברר. כלו' מן הדין הלכה כר' שמעון בן גמליאל שאף ר' לא נחלק [אלא] משום דס"ל דצריך לברר את דבריו אחר שטען יש לי שטר. ורבי מודה שאם לא טען לא היה צריך אלא חזקה לבדה. וכיון דלא הויא פלוגתייהו אלא בלברר נראין דברי ר' שמעון בן גמליאל שאין לו להפסיד בשביל שפת יתר. א"ל אנא נמי לברר קאמינא כלומר כר' סבירא לי ואם לא בירר דבריו הפסיד. וכן פי' רבינו זקיני מ"כ פרק זה בורר אליבא דר' שצריך לברר ואם לא הביא שטר הפסיד. ויש לשון אחר אבל אין בו ממש. ואע"פ שהלכה כר' מחבירו. בהא הילכתא כר' שמעון בן גמליאל שאין צריך לברר כדאמר רב גידל אמר רב עכ"ל. ולא נהירא לי מה שפי' בדברי ר' שאם יבאו פלו' ופלו' ויאמרו לא היו דברים מעולם שנשבע הלוה שפרעו ונפטר. אם כן משמע שר' אבא רצה ליפטר בלא שבועה. והא ודאי ליתא. דאע"ג דקיימא לן המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים שבועה מיהא בעי. אלא ר' אבא רצה ליפטר בשבועה ור' יצחק נפחא השיב לו דאפי' בשבועה לא מהימן שצריך לברר כרבי דאמר יבאו פלו' ופלו' ויעידו ולא מיפטר בשבועה וההיא דפרק שבועת הדיינין ההוא דא"ל לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך א"ל פרעתיך בפני פלו' ופלו' אתו פלו' ופלו' אמרו לא היו דברי' מעולם סבר רב ששת למימר הוחזק כפרן א"ל רבא אמינא כל מילתא דלא רמיא עליה דאינש אמרה ולאו אדעתיה. א"כ משמע דכי האי גוונא מהימן בשבועה וקשיא ההיא דר' דפריש' דלא מהימן אפי' בשבועה איכא למימר דרבא כר' שמעון בן גמליאל סבירא ליה דאין צריך לברר הילכך מהימן בשבועה. ומסתייעא מילתא דהלכה כר' שמעון בן גמליאל:
1