אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין י״בOhr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 12
א׳הילכך הלכה כרשב"ג דהבא לידון בשטר ובחזקה. נידון אף בחזקה בלא שטר. והאומר פרעתיך בפני פלו' ופלו' אין צריך שיבאו פלו' ופלו' ויעידו. ולא עוד אלא אפילו אתו פלו' ופלו' ואמרו לא היו דברים מעולם אפילו הכי נשבע ונפטר. והלכה הבא לידון בשתי כיתי עדים אין צריך לברר ודיו בכת אחת דהשתא הבא לידון בשטר ובחזקה דחזקה מכח שטרא קאתיא אפילו הכי קיימא לן כר' שמעון בן גמליאל דאין צריך לברר ונידון אף בחזקה בלא שטר. כל שכן הבא לידון בשתי כיתי עדים דהני עדים לא מכח הני עדים קא אתו דאין צריך לברר ודיו בכת האחת. ובעל דין ואחד מצטרפין לפסול הכת האחת דלאו נוגע בעדות הוא שהעדות מתקיימת בכת האחת. וכן מפרש רבינו תם זצ"ל דלמאן דאמ' צריך לברר אם לא בירר לא הפסיד. והא דאמ' צריך לברר היינו שצריך לטרוח לברר דבריו מיהו אם לא בירר לא הפסיד. וההוא לישנא דגט פשוט דקאמר ואף ר' לא קאמר אלא לברר ואמר לי' אנא נמי לברר קאמינא לטרוח להוציא הדבר לאורה. מיהו אם לא בירר לא הפסיד. ואתיא שפיר ההיא דשבועת הדיינין. וכדברי ר"ת מוכיח בירושלמי מנה לי בידך אמר לו הן. אל תתנהו לי אלא בפני פלו' ופלו' (אמר ליה נתתיו לך בפני פלו' ופלו') [למחר אמר לי'] תנהו לי א"ל נתתיו לך בפני פלו' ופלו'. אתא עובדא קומי רבי אמר יבאו פלו' ופלו' ויעידו. הבא לידון בשטר ובחזקה רבי אומר ידון בשטר רשב"ג אומר ידון בחזקה. מעשה בא לפני ר' והורה כר' שמעון בן גמליאל. קשיא דר' אדר'. לא קשיא לא רצה ר' אלא לעמוד על אמיתת הדבר:
1
ב׳[דף כ"ד ע"א]
מתני' אמר לו נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך ר' מאיר אומר יכול לחזור בו. וחכמים אומרים אינו יכול לחזור בו. [גמ'] אמר רב דימי בריה דרב נחמיה בריה דרב יוסף כגון דקבליה עליה בחד. פרש"י זצ"ל דקבליה עליה בחד דיינא ואע"ג דאיכא תרי אחריני בהדיה. אמר ר' מאיר יכול לחזור בו. מכאן נראה בעיני דהיכא שקיבל עליו עד אחד להיות נאמן עליו כבי תרי לענין ממון שאין יכול לחזור בו. מההיא דלעיל דאמר ר' שמעון בן לקיש תני עדו ואוקימנא לממון. וכגון דקבליה עליה כבי תרי. ופרכינן תניינא אמר ליה נאמן עלי אבא וכו' ואמר רב דימי בריה דרב נחמיה בריה דרב יוסף דקבליה עליה בחד פי' אלמא כיון דפסיל מדאורייתא לר' מאיר מצי הדר ביה. ולרבנן אפילו הכי לא מצי הדר ביה. ה"ה דפליגי היכא דקיבלו עלייהו חד לענין ממון דחד טעמא ושנינו דצריכא פי' שלא תאמר דלאו חד טעמא. אלא כי היכי דאמרי רבנן באבא ואביך דקבליה עליה כחד דלא מצי הדר ביה. הכי נמי היכא דקביל עליה חד לענין ממון להיות נאמן כבי תרי לא מצי הדר ביה. והלכה כחכמים. ואף על גב דליתה לדר' שמעון בן (לוי) היינו משום דפרכינן דמדקתני רישא דיינו וסיפא עדיו אלמא דוקא קתני (אלמא מאתה). מיהו מאותה סברא שהיה מדמה עד אחד לענין ממון. לקרוב לענין דין לא הדר ביה דחד טעמא. ואע"ג דליכא למימד דהשתא דליתה לדר' שמעון ב"ל ליתה נמי לצריכותא. דלא קאמרי רבנן אלא באבא ואביך משום דחזו לעלמא. אבל חד כבי תרי דלעלמא לא חזי לא. מ"מ הואיל והקשה סתמא דתלמודא תניינא דרך פשיטא והשוה להו אהדדי כל כמה דלא חזינן דהדר ביה מסברתו ליכא למימר דהדר ביה מסברתו הראשונה. הילכך כי היכי דמכשרי רבנן באבא ואביך דפסולא דאורייתא וקיימא לן כוותייהו ה"נ מכשרי בבי תרי לענין ממונא וקיימא לן כוותייהו. כך נראה בעיני אני המחבר יצחק בר משה נב"ה. ופי' ריב"א זצ"ל דהא דאמר רב דימי בריה דרב נחמי' בריה דרב יוסף כגון דקבליה עליה בחד דאליבא דרבנן קאי דאי קבליה עליה בחד דאין כאן אלא חד פסול הוא דאין יכול לחזור בו. אבל אי קבליה עליה כבי תרי דאיכא תרי פסלי חדא דקרוב ועוד דיחיד הוא אפילו רבנן מודו דיכול לחזור בו כדקאמרי' בסמוך בהא קאמר רבא דלא מצי הדר ביה משום דאבא ואביך חד לעלמא אבל חד כבי תרי וכו' אלמא לא מכשרי רבנן אבא ואביך אלא בחד דחזו לעלמא. וגם הלשון מוכיח כגון דקבליה עליה בחד. ואי אדר' מאיר קאי הוה ליה למימ' אע"ג דקבליה עליה בחד קאמר ר' מאיר דיכול לחזור בו. מיהו מה שהביא ראיה מלשון צריכותא אינה ראיה דהא אוקימנא דמודו בעד אחד כבי תרי אע"ג דלא חזו לעלמא. ולא אשכחן דהדר ביה מזאת הסבר'. מיהו הלשון מוכיח כדבריו כדפרישנא:
מתני' אמר לו נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך ר' מאיר אומר יכול לחזור בו. וחכמים אומרים אינו יכול לחזור בו. [גמ'] אמר רב דימי בריה דרב נחמיה בריה דרב יוסף כגון דקבליה עליה בחד. פרש"י זצ"ל דקבליה עליה בחד דיינא ואע"ג דאיכא תרי אחריני בהדיה. אמר ר' מאיר יכול לחזור בו. מכאן נראה בעיני דהיכא שקיבל עליו עד אחד להיות נאמן עליו כבי תרי לענין ממון שאין יכול לחזור בו. מההיא דלעיל דאמר ר' שמעון בן לקיש תני עדו ואוקימנא לממון. וכגון דקבליה עליה כבי תרי. ופרכינן תניינא אמר ליה נאמן עלי אבא וכו' ואמר רב דימי בריה דרב נחמיה בריה דרב יוסף דקבליה עליה בחד פי' אלמא כיון דפסיל מדאורייתא לר' מאיר מצי הדר ביה. ולרבנן אפילו הכי לא מצי הדר ביה. ה"ה דפליגי היכא דקיבלו עלייהו חד לענין ממון דחד טעמא ושנינו דצריכא פי' שלא תאמר דלאו חד טעמא. אלא כי היכי דאמרי רבנן באבא ואביך דקבליה עליה כחד דלא מצי הדר ביה. הכי נמי היכא דקביל עליה חד לענין ממון להיות נאמן כבי תרי לא מצי הדר ביה. והלכה כחכמים. ואף על גב דליתה לדר' שמעון בן (לוי) היינו משום דפרכינן דמדקתני רישא דיינו וסיפא עדיו אלמא דוקא קתני (אלמא מאתה). מיהו מאותה סברא שהיה מדמה עד אחד לענין ממון. לקרוב לענין דין לא הדר ביה דחד טעמא. ואע"ג דליכא למימד דהשתא דליתה לדר' שמעון ב"ל ליתה נמי לצריכותא. דלא קאמרי רבנן אלא באבא ואביך משום דחזו לעלמא. אבל חד כבי תרי דלעלמא לא חזי לא. מ"מ הואיל והקשה סתמא דתלמודא תניינא דרך פשיטא והשוה להו אהדדי כל כמה דלא חזינן דהדר ביה מסברתו ליכא למימר דהדר ביה מסברתו הראשונה. הילכך כי היכי דמכשרי רבנן באבא ואביך דפסולא דאורייתא וקיימא לן כוותייהו ה"נ מכשרי בבי תרי לענין ממונא וקיימא לן כוותייהו. כך נראה בעיני אני המחבר יצחק בר משה נב"ה. ופי' ריב"א זצ"ל דהא דאמר רב דימי בריה דרב נחמי' בריה דרב יוסף כגון דקבליה עליה בחד דאליבא דרבנן קאי דאי קבליה עליה בחד דאין כאן אלא חד פסול הוא דאין יכול לחזור בו. אבל אי קבליה עליה כבי תרי דאיכא תרי פסלי חדא דקרוב ועוד דיחיד הוא אפילו רבנן מודו דיכול לחזור בו כדקאמרי' בסמוך בהא קאמר רבא דלא מצי הדר ביה משום דאבא ואביך חד לעלמא אבל חד כבי תרי וכו' אלמא לא מכשרי רבנן אבא ואביך אלא בחד דחזו לעלמא. וגם הלשון מוכיח כגון דקבליה עליה בחד. ואי אדר' מאיר קאי הוה ליה למימ' אע"ג דקבליה עליה בחד קאמר ר' מאיר דיכול לחזור בו. מיהו מה שהביא ראיה מלשון צריכותא אינה ראיה דהא אוקימנא דמודו בעד אחד כבי תרי אע"ג דלא חזו לעלמא. ולא אשכחן דהדר ביה מזאת הסבר'. מיהו הלשון מוכיח כדבריו כדפרישנא:
2