אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין מ׳Ohr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 40

א׳ובכל אלה לא כתבתי שלישי בראשון:
1
ב׳[שם ע"ב]
רב איקלע למיזבן גוילי בעו מיניה מהו שיעיד אדם באשת חורגו פי' על נכסי מלוג שלה בהשפטה עם אדם מן השוק. ובנשי שאר קרובים לא איבעיא לן דכיון דבניהם פסולין לו והוא להם פסול אף לנשים. לפי שהבנים ראויים לירש את אמן. אבל חורגו דבנו כשר. איבעיא להו באשתו מאי. בסורא אמרי בעל כאשתו. פי' והרי הוא כאילו חמיה. ותנן דחמיו פסול הוא בפומבדיתא אמרי אשה כבעלה. דכתי' ערות אחי אביך אל אשתו לא תקרב דודתך היא. והלא אשת דודו היא. אלא מיכן שהאשה כבעלה כולה חדא מילתא. ומפרש בירושלמי ששני מעשים היו. ששאלו מהו שיעיד ארם באשת חורגו. והשיבו אשה כבעלה. פי' והרי היא חורגתו. ובמעשה אחד ששאלו על בעל חורגתו ואמרו בעל כאשתו והרי היא חורגתו. ועוד מייתי לה מק"ו אם חתן אחותו פסול לו בעל חורגתו דהוא חתן אשתו לכ"ש. מיהו יש להשיב דאשתו היא קורבה שיש לה היתר:
2