אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין מ״בOhr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 42
א׳פסק רבי' יב"א זצ"ל דהלכה כרב חסדא. וכן פסק רבינו יצחק אלפס זצ"ל. וכן פסק בה"ג וכן פסק בפר"ח זצ"ל. אמר רב חסדא אבי חתן ואבי כלה מעידין זה לזה דלא דמו אהדדי אלא כי אובלא לדנא. וה"ה אחי חתן ואחי כלה. אמר רבה בר רב הונא מעיד אדם לאשתו ארוסה. ואמר רבינא לא אמרן אלא לאפוקי מינה אבל לעיולי לא מהימן. ולא היא לא שנא לאפוקי מינה ולא שנא לעיולי לה לא מהימן:
1
ב׳[שם]
ת"ר חורגו לבדו ר' יוסי אומר גיסו. ותניא אידך גיסו לבדו ר' יהודה אומר חורגו. מסקנא דשמעתין דה"ק חורגו לבדו. אבל גיסו הוא ובנו וחתנו. ואתא ר' יוסי למימר גיסו לבדו וכ"ש חורגו. ומתני ר' יהודה פי' דקתני חתן כגיסו . וברייתא ר' יוסי אפיק גיסו וחורגו הוה להו [שמונה] אבות ובנים וחתנים. וקשה הואיל ואמר ר' יוסי גיסו לבדו אבל לא בנו וחתנו א"כ בצרי להו ולא הוו אבות דעל כרחך בעית לאפוקי בעל אחות אמו דקתני מתני' דפסול לי ואני לו שאני בן גיסו. ולר' יוסי גיסו לבדו תנן ולא בן גיסו. ופרש"י זצ"ל דר' יוסי מודה בבן גיסו מאחות אשתו דפסיל ולא פליג אבעל אחות אמו דפסול לו והוא לו שהוא בן גיסו מאחות אשתו. והא דמכשר ר' יוסי בן גיסו הייגו מאשה אחרת. וא"ת אכתי כו'. הוו גיסו הוא ובנו וחתנו מאחות אשתו. ולא מיתוקמא דר' חייא דתני אבות אליבא דר' יוסי. י"ל דכיון דלא פסיקא ליה לא תני לה ר' חייא בכלל אבות. מיהו אין נראה לרש"י זצ"ל זה הפי ' דכל בניהן מאותה אשה קאמר. ותו אי ר' יוסי מודה בבן גיסו מאחות אשתו דפסיל ולא מכשר אלא בבן גיסו מאשה אחרת א"כ ת"ק דידן פסיל אפי' בבן גיסו מאשה אחרת א"כ תקשי לרב חסדא מת"ק דמכשר באחי האח כדפרי' לעיל. דהשתא בן גיסו מאשה אחרת פסיל משום שהוא אח לבן אשתו. כ"ש שנפסול אחי האח. ואיכא למימר דאפי' ר' יוסי לא מכשר אלא בקורבה רחוקה כזאת שהוא קרוב מחמת קרוב שע"י בעל כאשתו. אבל קרוב מחמת קרוב ממש כגון ההיא דרב חסד' אפי' לר' יוסי פסול. ופי' רבי' יהוד' בר נתן זצ"ל בשם רש"י זצ"ל דכי היכי דתרצינן לרב חסדא תנא אחין מן האב וקתני אחין מן האם. הכי נמי מצינו לתרוצי תנא בן גיסו מן האב וקתני בן גיסו מן האם. דגיסין מן האב שנשותיהן אחיות מן האב בניהן פסולין להם לדברי הכל. אבל גיסין מן האם שנשותיהן מן האם לתנא דידין כי גיסו מן האב דמו. ולר' יוסי דאמר גיסו לבדו לאו כגיסין מן האב דמו. ובניהם וחתניהם כשירין. אלא שרש"י זצ"ל מזדזנו בדבר משום דמוקמינן הלכה כר' יוסי. ולא בעי למיפסק הילכתא מסברא דר' יוסי ליהוי מכשיר בבן גיסו מן האם. ותו אינו נראה בעיני דהא ילפינן לעיל מקראי קרובי האם כקרובי האב. הילכך פי' רש"י זצ"ל דר' יוסי דאמר גיסו לבדו לאו לאפוקי בן גיסו דהא נפיק מכללא דבעל אחות אמו. אלא לאפוקי חתנו דגיסו הוא דפסול הוא דכיון דנשואות שתי אחיות. כי אמרת בתרוייהו בעל כאשתו. אכתי לא הוה ליה אלא שני בראשון כבן אחיו. ובקורבה דחוקה כזו לא אמ' תרי זימני בעל כאשתו. הילכך ה"פ מתניתין ר' יהודה מתני' דקתני בן חתן כגיסו ר' יהודה. וברייתא דר' חייא דקתני ח' אבות ר' יוסי דאמר גיסו וחורגו לבדו. והילכתא ח' אבות הוא דהויין דאית להו בנים וחתנים דגיסו לית ליה חתן דאמ' גיסו לבדו ממעט חתן גיסו:
ת"ר חורגו לבדו ר' יוסי אומר גיסו. ותניא אידך גיסו לבדו ר' יהודה אומר חורגו. מסקנא דשמעתין דה"ק חורגו לבדו. אבל גיסו הוא ובנו וחתנו. ואתא ר' יוסי למימר גיסו לבדו וכ"ש חורגו. ומתני ר' יהודה פי' דקתני חתן כגיסו . וברייתא ר' יוסי אפיק גיסו וחורגו הוה להו [שמונה] אבות ובנים וחתנים. וקשה הואיל ואמר ר' יוסי גיסו לבדו אבל לא בנו וחתנו א"כ בצרי להו ולא הוו אבות דעל כרחך בעית לאפוקי בעל אחות אמו דקתני מתני' דפסול לי ואני לו שאני בן גיסו. ולר' יוסי גיסו לבדו תנן ולא בן גיסו. ופרש"י זצ"ל דר' יוסי מודה בבן גיסו מאחות אשתו דפסיל ולא פליג אבעל אחות אמו דפסול לו והוא לו שהוא בן גיסו מאחות אשתו. והא דמכשר ר' יוסי בן גיסו הייגו מאשה אחרת. וא"ת אכתי כו'. הוו גיסו הוא ובנו וחתנו מאחות אשתו. ולא מיתוקמא דר' חייא דתני אבות אליבא דר' יוסי. י"ל דכיון דלא פסיקא ליה לא תני לה ר' חייא בכלל אבות. מיהו אין נראה לרש"י זצ"ל זה הפי ' דכל בניהן מאותה אשה קאמר. ותו אי ר' יוסי מודה בבן גיסו מאחות אשתו דפסיל ולא מכשר אלא בבן גיסו מאשה אחרת א"כ ת"ק דידן פסיל אפי' בבן גיסו מאשה אחרת א"כ תקשי לרב חסדא מת"ק דמכשר באחי האח כדפרי' לעיל. דהשתא בן גיסו מאשה אחרת פסיל משום שהוא אח לבן אשתו. כ"ש שנפסול אחי האח. ואיכא למימר דאפי' ר' יוסי לא מכשר אלא בקורבה רחוקה כזאת שהוא קרוב מחמת קרוב שע"י בעל כאשתו. אבל קרוב מחמת קרוב ממש כגון ההיא דרב חסד' אפי' לר' יוסי פסול. ופי' רבי' יהוד' בר נתן זצ"ל בשם רש"י זצ"ל דכי היכי דתרצינן לרב חסדא תנא אחין מן האב וקתני אחין מן האם. הכי נמי מצינו לתרוצי תנא בן גיסו מן האב וקתני בן גיסו מן האם. דגיסין מן האב שנשותיהן אחיות מן האב בניהן פסולין להם לדברי הכל. אבל גיסין מן האם שנשותיהן מן האם לתנא דידין כי גיסו מן האב דמו. ולר' יוסי דאמר גיסו לבדו לאו כגיסין מן האב דמו. ובניהם וחתניהם כשירין. אלא שרש"י זצ"ל מזדזנו בדבר משום דמוקמינן הלכה כר' יוסי. ולא בעי למיפסק הילכתא מסברא דר' יוסי ליהוי מכשיר בבן גיסו מן האם. ותו אינו נראה בעיני דהא ילפינן לעיל מקראי קרובי האם כקרובי האב. הילכך פי' רש"י זצ"ל דר' יוסי דאמר גיסו לבדו לאו לאפוקי בן גיסו דהא נפיק מכללא דבעל אחות אמו. אלא לאפוקי חתנו דגיסו הוא דפסול הוא דכיון דנשואות שתי אחיות. כי אמרת בתרוייהו בעל כאשתו. אכתי לא הוה ליה אלא שני בראשון כבן אחיו. ובקורבה דחוקה כזו לא אמ' תרי זימני בעל כאשתו. הילכך ה"פ מתניתין ר' יהודה מתני' דקתני בן חתן כגיסו ר' יהודה. וברייתא דר' חייא דקתני ח' אבות ר' יוסי דאמר גיסו וחורגו לבדו. והילכתא ח' אבות הוא דהויין דאית להו בנים וחתנים דגיסו לית ליה חתן דאמ' גיסו לבדו ממעט חתן גיסו:
2