אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין ה׳Ohr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 5
א׳ראיתי ריב אנשים אשר חתמו עליו ישישים. והמה זקנים וראשים. ראשי האבות לבני ישר' הח' ר' יהושע והח' ר' הושעיא. ואלה דברי האבות וטענותם. הנה היום נתעצמו לדין ראובן ושמעון בפניי. וקבלו בקנין לעשות ככל אשר יפסקו ובא ראובן ותבע וקודם שפסקו ושסיים טענותיו. נתחדשה מריבה בין ראובן ובין אחד מן הדיינים כי היה בעיניו כבעל דין תביעו' על אותה קרקע. אך אם יביאו שלישי ממקום אחד יסיימו דבריו. ומתוך אלו הדברים בא אחד מן השנים אשד נחשב בעיני ראובן תם וישר וסילק עצמו מן הדין. ולא רצה לגמור את הדין על פי הטענות אשר שמע כי אמר אחרי אשר לא נסתיימו טענות של ראובן ויש לו תביעות על אותו קרקע אי אפשר לידע להיכן הדין נוטה. ועוד כי חבירינו הוא שונא לראובן ולא דיבר עמו שלשה ימים מחמת איבה. עד כאן דבריהם. וכן אני בעיני שיפה עשה הדיין שסילק עצמו. כדתניא פרק קמא דסנהדרין משתשמע דבריהם ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר להם איני נזקק לכם. והשנים פשיטא שאין יכולין לגמור את הדין. דלא עדיפי משנים מזכין או שנים מחייבין ואחד אומר איני יודע דיוסיפו הדיינין כיון דמעיקרא אדעתא דתלת יתבי. ועוד כי אפילו יביאו השלישי ממקום אחר. או ירצה אותו שנסתלק לחזור לישב עמהם . לכאורה אני קורא על השונא והוא לא אויב לו. (ידיננו) לכתחילה לכל הפחות אינו רשאי לדונו דאע"ג דדיעבד לא מיפסיל. כמו שהקשה הרב יעקב דאורלינש זצ"ל מהא דאוקימנא ההוא דיש שכשר להעיד ואינו כשר לדון. לאתויי סומא באחת מעיניו ור' מאיר היא. מאי טעמא לא לאתויי שונא וכרבנן שכשר להעיד ואינו כשר לדון כדאיתא בפ' זה בורר אלא ודאי לא מיפסיל בדיעבד. וכן אוהב נמי לא מיפסיל בדיעבד. וכל הני דכתובות דקא פסלינן ליה לדינא לכתחילה אע"נ דנקט לשון פסול. כן נראה לפרש אע"פ שהיינו יכולין לומר דבדיעבד נמי (לא) מיפסיל והאי דלא נקט ליה למימר לאתויי שונא דלא נקיט אלא פסולי דלית להו תקנתא דומיא דגר וממזר דמייתי התם מכללא. והנה העדה כולה קדושה וכתורה ולא יריבו ביניהם אך תחזור האהבה לקדמתה והיה זה שלום יצחק בר אברהם זלה"ה:
1
ב׳[דף ט' ע"א]
רבי עקיבה אומר לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו. א"כ ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה. על אחת כמה וכמה שישלם שכר טוב לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה. מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה. אף שלשה נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה ומנין אפילו מאה ת"ל עדים. אמר רבי יוסי בד"א בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר. רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בזמן שהתרו בהן אבל בזמן שלא התרו בהן מה יעשו שני אחים [ואחד] שראו באחד שהרג את הנפש. פריב"א זצ"ל דאתרוייהו קאי בזמן שהתרו בהן. ואע"ג דבדיני ממונות לא שייך התראה מ"מ צריך לבודקם אם לשם עדות נתכוונו כולם. והיינו דקא בעי עלה פ"ק דמכות היכי אמ' להו לידע אם לעדות נתכוונו כולם. אמר רבא ה"ק למיחזי אתיתו. או לאסהודי אתיתו כו' והאי דקא מסיק רבא למילתיה מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש. לאו משום דאדיני נפשות דוקא קאי אלא לישנא דמתני' נקט וה"ק להו מה יעשו שני אחים שראו באחד שגזל את חבירו או מכר לחבירו או הלוה לחבירו. ומה שמפרשים דאדיני נפשות לחודייהו קאי. אבל בדיני ממונות אין צריך לבדוק אלא בכל ענין שנמצא מהם קרוב או פסול עדותן בטילה. ומפרשין נמי לההיא דקא בעי לה התם היכי אמרינן להו אדיני נפשות קאי. אין נראה בעיני רבינו יב"א זצ"ל משום דקשיא ליה דא"כ דיני ממונות חמורות מדיני נפשות דדיני נפשות אם לא התרו בהן ונמצאו מקצת מהן פסולין עדותן קיימת. ובדיני ממונות לעולם עדותן בטילה. ואפי' לא נתכוונו הפסול' לשם עדות. ועוד אמאי קא בעי עלה היכי אמרי' להו. מה צריך יותר והלא כבר מפורש במתניתא דעל ידי התראה אנו יודעים אם באו כולם לשם עדות ואם לאו. ואיתמר פרק קמא דמכות אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי. ורב נחמן אמר הלכה כר':
רבי עקיבה אומר לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו. א"כ ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה. על אחת כמה וכמה שישלם שכר טוב לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה. מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה. אף שלשה נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה ומנין אפילו מאה ת"ל עדים. אמר רבי יוסי בד"א בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר. רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בזמן שהתרו בהן אבל בזמן שלא התרו בהן מה יעשו שני אחים [ואחד] שראו באחד שהרג את הנפש. פריב"א זצ"ל דאתרוייהו קאי בזמן שהתרו בהן. ואע"ג דבדיני ממונות לא שייך התראה מ"מ צריך לבודקם אם לשם עדות נתכוונו כולם. והיינו דקא בעי עלה פ"ק דמכות היכי אמ' להו לידע אם לעדות נתכוונו כולם. אמר רבא ה"ק למיחזי אתיתו. או לאסהודי אתיתו כו' והאי דקא מסיק רבא למילתיה מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש. לאו משום דאדיני נפשות דוקא קאי אלא לישנא דמתני' נקט וה"ק להו מה יעשו שני אחים שראו באחד שגזל את חבירו או מכר לחבירו או הלוה לחבירו. ומה שמפרשים דאדיני נפשות לחודייהו קאי. אבל בדיני ממונות אין צריך לבדוק אלא בכל ענין שנמצא מהם קרוב או פסול עדותן בטילה. ומפרשין נמי לההיא דקא בעי לה התם היכי אמרינן להו אדיני נפשות קאי. אין נראה בעיני רבינו יב"א זצ"ל משום דקשיא ליה דא"כ דיני ממונות חמורות מדיני נפשות דדיני נפשות אם לא התרו בהן ונמצאו מקצת מהן פסולין עדותן קיימת. ובדיני ממונות לעולם עדותן בטילה. ואפי' לא נתכוונו הפסול' לשם עדות. ועוד אמאי קא בעי עלה היכי אמרי' להו. מה צריך יותר והלא כבר מפורש במתניתא דעל ידי התראה אנו יודעים אם באו כולם לשם עדות ואם לאו. ואיתמר פרק קמא דמכות אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי. ורב נחמן אמר הלכה כר':
2
