אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין נ״בOhr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 52
א׳והכי נמי ה"ה בהודאה של מתנה שאם הורה שנתן קרקע זו מתנה לפלוני ואמר כתובו לי וקנו מיניה הרי זה חוזר בשטר ויכול לומר אל תכתבו השטר כההיא דהמוכר את הספינה ופי' התם רבי' שמואל זצ"ל דהתם במתנה איירי. וגם רבי' תם פי' התם דבמתנה קא מיירי וטעמא דמילתא שחוזר בו בשטר פר"ח זצ"ל דלא ניחא לו לאיניש דליפשו שטריה עליה. דעל ידי השטר קלא אית ליה טפי וזילי נכסיה ונם נמנעים מלהלוות לו כשיודעים שנתן שדותיו במתנה. גם אין יודעים איזה שטר הוא שכותבין עליו וסבורים שהוא שטר מלוה וזילי נכסיה כסבורים שיש עליו שטר חוב. אבל גבי מכר שאם הודו שמכר קרקע לחבירו וקנו מידו לא מצי למחות בידם שלא לכתוב את השטר דהא אפילו בלא שטר נמי גובה ממשעבדי הואיל והודה בעדים וקנו מידו. כההיא דפרק חזקת הבתים דאמר רב המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים ולא שייך כאן לומר שיכול למחות בשטר משום דזילי נכסים דאדעתא דהכי קיבל הדמים מן הלוקח. וכבר שאל המחבר ר' שלמה את רבי' שמשון זצ"ל וזו התשובה שהשיב לו. ראובן שמכר קרקע לשמעון ונתקיים המכר בקנין בפני שנים. אין צריך לומר כתובו וכותבין שלא ברשותו ואפילו מיחה אחרי כן לא חיישינן ליה דאפילו בלא כתיבה קיימא לן המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים ואין המוחה מבקש כאן אלא תואנה ותרמית ולא דמי לההיא דפרק המוכר את הספינה דזכו בשדה זה לפלוני וכתבו לו את השטר. דחוזר בשטר ואינו חוזר בשדה דהתם במתנה איירי.
1