אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין נ״אOhr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 51
א׳והשיב מורי רבינו שמחה זצ"ל למורי הרב ר' יונתן זצ"ל כיון דבתלמוד דידן לא מסקינן בנים לעלמא מהאי טעמא. ובתלמוד ירושלמי בעי למילף קורבת הדיינין לעדים נמי מהאי טעמא ש"מ ליתא ומכשרינן עדים הקרובים לדייני' והויא לה עדות (שאי) [ש]אתה יכול להזימה שיזימו אות' לפני ב"ד אחר. מיהו לענין הלכה למעשה איני יודע מאי אידון בה בעדים הקרובים לדיינים. שהרי מ"מ ע"י קבלת עדות שקיבל הדיין הראשון שהוא קרוב. וע"י פסק דין שלו הם ניזומים. נמצא נהרגין ומשלמין ממון על ידי הדיין הקרוב:
1
ב׳[דף כ"ט ע"ב]
הודה בפני שנים וקנו מידו כותבין ואם לאו אין כותבין. פירש"י זצ"ל וקנו מידו כותבין שטר הוראה ואע"פ שלא אמר כתובו דסתם קנין לכתיבה עומד. ואם לאו שלא קנו מידו אין כותבין. ואע"ג דאמר להו אתם עדיי וחייב לשלם לו אפי' הכי ניחא ליה במלוה על פה ממלוה בשטר. והכי איהא פ' חזקת הבתים . ואמר רבא הודאה בפני שנים צריך לומר כתובו. קנין בפני שנים אין צריך לומר כתובו משום דסתם קנין לכתיבה עומד. והא דאמרי' בריש פ' אע"פ אמר לעדים כתובו וחתומו והבו ליה קנו מיניה לא צריך לאימלוכי ביה. א"כ משמע דאע"ג דקנו מיניה צריך לומר כתובו. ולא היא דהואיל וקנו מיניה אע"ג דלא אמר כתובו כתבינן. והאי דנקט כתובו משום סיפא (דהיכא דלא אמר כתובו אע"ג דקנו מיניה צריך לאימלוכי ביה). והא דאמ' דהיכא דקנו מיניה דכתבי' אע"ג דלא אמר כתובו היינו כל זמן שלא מיחה שלא אמר אל תכתבו. אבל אם מיחה ואמר אל תכתבו אין כותבין. כההיא דפ' המוכר את הספינה דאמר רב שני שטרות הן. זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה. ודוקא מה שיכול לחזור בו בשטר ולומר אל תכתבו לו את השטר היינו דוקא בהודאה של הלואה כדפרש"י זצ"ל דניחא ליה במלוה על פה ממלוה בשטר משום דמלוה על פה גביא מבני חדי דוקא ומלוה בשטר גביא נמי ממשעבדי. ותו שאין צריך (לומ') לפורעו בעדים:
הודה בפני שנים וקנו מידו כותבין ואם לאו אין כותבין. פירש"י זצ"ל וקנו מידו כותבין שטר הוראה ואע"פ שלא אמר כתובו דסתם קנין לכתיבה עומד. ואם לאו שלא קנו מידו אין כותבין. ואע"ג דאמר להו אתם עדיי וחייב לשלם לו אפי' הכי ניחא ליה במלוה על פה ממלוה בשטר. והכי איהא פ' חזקת הבתים . ואמר רבא הודאה בפני שנים צריך לומר כתובו. קנין בפני שנים אין צריך לומר כתובו משום דסתם קנין לכתיבה עומד. והא דאמרי' בריש פ' אע"פ אמר לעדים כתובו וחתומו והבו ליה קנו מיניה לא צריך לאימלוכי ביה. א"כ משמע דאע"ג דקנו מיניה צריך לומר כתובו. ולא היא דהואיל וקנו מיניה אע"ג דלא אמר כתובו כתבינן. והאי דנקט כתובו משום סיפא (דהיכא דלא אמר כתובו אע"ג דקנו מיניה צריך לאימלוכי ביה). והא דאמ' דהיכא דקנו מיניה דכתבי' אע"ג דלא אמר כתובו היינו כל זמן שלא מיחה שלא אמר אל תכתבו. אבל אם מיחה ואמר אל תכתבו אין כותבין. כההיא דפ' המוכר את הספינה דאמר רב שני שטרות הן. זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה. ודוקא מה שיכול לחזור בו בשטר ולומר אל תכתבו לו את השטר היינו דוקא בהודאה של הלואה כדפרש"י זצ"ל דניחא ליה במלוה על פה ממלוה בשטר משום דמלוה על פה גביא מבני חדי דוקא ומלוה בשטר גביא נמי ממשעבדי. ותו שאין צריך (לומ') לפורעו בעדים:
2