אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין נ׳Ohr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 50
א׳וזה לשון הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל שטר שיצא לב"ד ובאו עדים ואמרו כתב ידינו הוא זה אבל מעולם לא ידענו עדות זה ואין אנו זוכרין שזה לווה מזה או מכר לו לא נתקיים השטר והרי הוא כחרס עד שיזכירו עדותו. וכל מי שאינו דן כזה לא ידע בדיני ממונות בין ימינו לשמאלו. אבל אם היה כתב [ידן] יוצא ממקום אחר או שהיו עדים מכירים שזה כתב ידם מקיימין את השטר ואין משגיחין על דבריהם שאמרו שאין אנו זוכרין [שמא חזרו בהם וז"ש שאין אנו זוכרין] כדי לבטל השטר. ובאילו אמרו קטנים היינו פסולי עדות היינו שאין נאמנין הואיל ומתקיים השטר שלא על פיהם:
1
ב׳[דף כ"ח ע"א]
אשכחן בנים להדדי בנים לעלמא מנלן. אמר רמי בר חמא סברא הוא כדתניא אין העדים נעשין זוממין עד שיזומו שניהם. ואי ס"ד בנים לעלמ' כשרין נמצא עד זומם נהרג בעדות אחיו. ובמסקנא לא אמרי' הכי אלא הזמה מעלמא קא אתי לה. אלא א"כ ליכתוב קרא בן על אבות אי נמי הן על אבות מאי ובנים דאפי' בנים לעלמא. ואמ' בירושלמי פ' שבועת העדות ומנין שלא יהו העדים קרובים זה לזה. הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהם נהרגין. ומנין שלא יהו העדים קרובים (זה לזה) לדיינין הגע עצמך שאם הוזם כלום נהרג עד שיוזם חבירו. ואם אתה אומר כן לא נמצא נהרג על פיו:
אשכחן בנים להדדי בנים לעלמא מנלן. אמר רמי בר חמא סברא הוא כדתניא אין העדים נעשין זוממין עד שיזומו שניהם. ואי ס"ד בנים לעלמ' כשרין נמצא עד זומם נהרג בעדות אחיו. ובמסקנא לא אמרי' הכי אלא הזמה מעלמא קא אתי לה. אלא א"כ ליכתוב קרא בן על אבות אי נמי הן על אבות מאי ובנים דאפי' בנים לעלמא. ואמ' בירושלמי פ' שבועת העדות ומנין שלא יהו העדים קרובים זה לזה. הגע עצמך שאם הוזמו לא מפיהם נהרגין. ומנין שלא יהו העדים קרובים (זה לזה) לדיינין הגע עצמך שאם הוזם כלום נהרג עד שיוזם חבירו. ואם אתה אומר כן לא נמצא נהרג על פיו:
2