אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין נ״הOhr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 55

א׳הא למדת דשנים אע"פ שעשאום ב"ד לאו כל כמינייהו לעשות ממלוה על פה מלוה חדשה. ואמ' פ"ק דקידושין אין כותבין שטרי אירוסין אלא מדעת שניהם ואוקימ' בשטרי פסיקתא וכדרב גידל אמר רב דאמר רב גידל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך כמה אתה נותן לבתך כך וכך עמדו וקידשו הן הן דברים הנקנין באמירה. ופי' רש"י זצ"ל התם דאין רשאין לכתוב עליהן שטר אלא מדעת שניהם דניחא להו שתהא כמלוה על פה ולא כמלוה בשטר. מיהו משם אין ראיה דלא אמ' להו ליהוו עלי דייני ואמרי' בפרק חזקת הבתים אמר רבא א"ר נחמן הודאה בפני שנים וצריך לומר כתובו. קנין בפני שנים ואין צריך לומר כתובו. ואמר רבא אי קשיא לי הא קשיא לי האי קנין אי כמעשה ב"ד דמי ניבעי שלשה ואי לאו כמעשה ב"ד דמי אמאי אין צריך לומר כתובו פי' הואיל ואמרת דהודאה בלא קנין צריך לומר כתובו. והיכא דאיכא קנין אין צריך לומר (אחר) כן הקנין גורם. מאי קא חשבת ליה אי כמעשה ב"ד קא חשבת לי' דכיון דקנו מיניה כמאן דאמר להו ליהוו עלי בית דין דמי א"כ ליבעי שלשה. דהא אפי' היכא שאמר לשנים ליהוו עלי דייני לשנות ממלוה על פה למלוה בשטר עד שיהו שלשה. ואי לאו כמעשה ב"ד דמי דאע"ג דקנו מיניה לא חשיב להו כאילו אמר להו ליהוו עלי דייני לא מצי לשנות ממלוה על פה למלוה בשטר עד שיהו שלשה. ואי לאו כמעשה ב"ד דמי אמאי לא צריך לומ' כתובו הא כל כי האי גוונא אפי' בשלשה צריך לומר כתובו. הואיל ולא עשאו בית דין וכל שכן בתרי. הדר אמר רבא לעולם לאו כמעשה ב"ד דמי והיינו טעמא דאין צריך לומר כתובו דסתם קנין לכתיבה עומד וכאילו אמר להו בפי' כתובו. שמעינן מהתם דכל בי תרי אפי' עשאן ב"ד לא מצו לשנות ממלוה על פה למלוה בשטר. הילכך כל הודאה בפני שנים אע"פ שעשאן ב"ד אין כותבין שטר הודאה עד שיאמר להן כתובו. וכן ראיתי כתוב בשם הרב ר' ברוך בר' יצחק מריגנשבורק זצ"ל שהיה מוחה שלא לכתוב שטר הודאה לשנים שהודו לפניהם אע"פ שעשאום ב"ד. מיהו נ ר א ה בעיני דהואיל וקיימא לן כשמואל דשנים שדנו דיניהם דין כדפרי' לעיל נראה בעיני ששניהם כותבין פסק דין. אע"פ שיגבה בו ממשעבדי דהא אפי' לא כתבו לו נמי פסק דין כלל גובה ממשעבדי משעה שעמד בדין. כדאמרי' פ"ק דבבא מציעא בין לרבא בין לרבה בר רב הונא מלוה על פה היא ומלוה על פה אינו גובה מנכסים משועבדים הב"ע בשעמד בדין ופרש"י זצ"ל דכיון דחייבוהו ב"ד אית ליה (דלא) הויא לה כמלוה בשטר. אלמא משעה דחייבוהו בית דין אישתעבדו ניכסיה ואע"ג דלא איכתיב פסק דין משום מעשה ב"ד אית ליה קלא כההיא דחזקת הבתים דאמר רב המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים משום דעדים מפקי לקלא:
1
ב׳[שם]
מקרקעי ולא קנו מידו כגון ראובן שהיה מוחזק בקרקע והודה לשמעון שהיא שלו אמימר אמר אין כותבין ומר זוטרא אמר כותבין. והילכתא כותבין. דהא כיון דאודי ליה דידיה הוא ולא מיחסרא גוביינא. דבשלמא מטלטלי אין כותבין דלא ניחא ליה לעשות מלוה על פה כמלוה בשטר אבל הכא גלויי מילתא הוא. ופי' רבינו יהודה בר נתן זצ"ל דאפי' הודה בשנים כותבין:
2
ג׳[שם]
רבינא איקלע לדמהרי' אמר ליה רב דימי בריה דרב הונא מדמהריא לרבינא מטלטלי ואיתנהו בעינייהו והורה לו שהם שלו מאי פרש"י זצ"ל דבהודאה בפני שנים עסקינן אמר ליה כמקרקעי דמי. רב אשי אמר כיון דמחסרי גוביינא לא וקיימא לן כרב אשי. ולא איתברירא לי זאת השמועה דהואיל ותבע אותו ואמר אילין מטלטלי דידי אינון. ואמר ליה הן דידך הן. הרי כל מקום שהם של התובע הם. וגבי מקרקעי פרש"י זצ"ל כיון דאודי ליה דידיה אינון דלא מיחסרי גוביינא ולכך כותבין משמע מדבריו. אבל מטלטלי דמחסרי גוביינא אע"ג דאודי ליה לאו דידיה אינון ולכך אין כותבין. אם כן משמע שיכול לחזור בו ולומר השטיתי בך שאמרתי לך ששלך הם. שאם אינו יכול לחזור בו אמאי אין כותבין דהכא טעם משעבדי ליכא למימר דכיון דאודי ליה דידיה הוא ואין יכול לחזור בו אפי' אחריות אין עליו. והא ליכא למימר דטעמא דאין כותבין דשמא יברר שבטעות הודה לו דאם כן אפילו קנו מיניה נמי לא. דהא קיי"ל קנין בטעות לאו שמיה קנין:
3