אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין ס״טOhr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 69
א׳ויש לי ללמוד מפירושו הלכה למעשה דכל היכא שהוא בן דעת ויודע בטיב משא ומתן דנזקקין לדינו ולקבל עדיו ולהוציא מידו. ובעיני נראה שאין קשה כלום מתחילה דאמ' התם בהגוזל בתרא לא שמיע להו הא דאמר רב חמא בר יוסף אמר רבי אושעי' תינוק שתקף בעבדיו וירד לתוך שדה חבירו ואמר שלי היא אין אומ' נמתין עד שיגדיל אלא מוציאין אותה מידו וכשיגדיל (נביא) עדים ונראה התם הוא דלית ליה חזקה בחיי אבוה אבל הכא דאית ליה חזקה בחיי דאבוה לא. ה"נ הואיל והתובע הביא עדים שאביו של תינוק מכחו היה מחזיק בה הרי אין כאן חזקת אביו ונזקקין. ואין נראה לי דמ"מ הואיל והיה זו הקרקע בחזקת אביו הרי יש כאן חזקת אביו כל זמן שלא הביא התובע עדים ששלו היא. וכשאנו מקבלין עדים של תובע לפני הקטן נמצא שאנו מקבלין עדים שלא בפניו כדי להוציא הקרקע מידו. ונראה בעיני דעובדא דרב נחמן איירי כגון שהתובע הביא עדים בחיי אביו של תינוק שהיה שלו ואבי התינוק היה טוען שלקחה ממנו או מאבותיו. וכגון שאבי התינוק לא אכלה שלש שנים ועד שלא הספיק אבי התינוק לברר דבריו בעדים עד שמת. ואחר מותו תבע התובע את התינוק להחזיר לו הקרקע על פי עדות שבירר בחיי אביו. וא"ל רב נחמן לינוקא אי אית ליה סהדי שאביו קנאה ממנו ואמר ליה לא. וחייביה על פי עדות שבירר בחיי אביו שהעידו העדים. כך נראה בעיני העיקר. מיהו העושה כדברי רבינו יהודה בר' נתן לא הפסיד:
1
ב׳[שם]
ההיא איתתא דנפק שטרא מתותי ידה פי' מלוה ולוה עשאוה שליש אמרה ידענא ביה דפרע הוא הימנה רב נחמן. אמר ליה רבא לרב נחמן כמאן כרבי דאמר אותיות נקנות במסירה (לא) שני הכא דאי בעיא קלתיה. איכא דאמרי לא הימנה רב נחמן א"ל רבא והא אי בעיא קלתיה כיון דאיתחזק בבי דינא אי בעיא קלתיה לא אמרי'. פי' המוכר שטר לחבירו אינו צריך שום קנין אלא מסירה ימסרנו בידו וקונה אותו מיד. והילכך הך איתתא מיגו דאי בעיא הוה אמרה דידי הוא שהרי מסר אותו בידו מהימנ' נמי למימר פרוע הוא עיקר מילתיה דרב בפרק המוכר את הספינה דתני אותיות ניקנות במסירה דברי רבי וחכמים אומרים בין שמסר ולא כתב בין שכתב ולא מסר לא קנה עד שיכתוב וימסור. וגר' לקמן בההיא שמעתא אמר אמימר והילכתא אותיות ניקנות במסירה. וכן אמר רב אשי התם סברא היא. ובפ' גט פשוט ת"ר רשב"ג אומר הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר חזרה מתנתו. וחכמים אומרים מתנתו קיימת ומוקמי' פלוגתא באותיות ניקנות במסירה דרבנן סברי אין אותיות ניקנות במסירה. ורשב"ג סבר אותיות ניקנות במסירה:
ההיא איתתא דנפק שטרא מתותי ידה פי' מלוה ולוה עשאוה שליש אמרה ידענא ביה דפרע הוא הימנה רב נחמן. אמר ליה רבא לרב נחמן כמאן כרבי דאמר אותיות נקנות במסירה (לא) שני הכא דאי בעיא קלתיה. איכא דאמרי לא הימנה רב נחמן א"ל רבא והא אי בעיא קלתיה כיון דאיתחזק בבי דינא אי בעיא קלתיה לא אמרי'. פי' המוכר שטר לחבירו אינו צריך שום קנין אלא מסירה ימסרנו בידו וקונה אותו מיד. והילכך הך איתתא מיגו דאי בעיא הוה אמרה דידי הוא שהרי מסר אותו בידו מהימנ' נמי למימר פרוע הוא עיקר מילתיה דרב בפרק המוכר את הספינה דתני אותיות ניקנות במסירה דברי רבי וחכמים אומרים בין שמסר ולא כתב בין שכתב ולא מסר לא קנה עד שיכתוב וימסור. וגר' לקמן בההיא שמעתא אמר אמימר והילכתא אותיות ניקנות במסירה. וכן אמר רב אשי התם סברא היא. ובפ' גט פשוט ת"ר רשב"ג אומר הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר חזרה מתנתו. וחכמים אומרים מתנתו קיימת ומוקמי' פלוגתא באותיות ניקנות במסירה דרבנן סברי אין אותיות ניקנות במסירה. ורשב"ג סבר אותיות ניקנות במסירה:
2