אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין ע׳Ohr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 70
א׳ופי' רבינו שמואל זצ"ל התם דאע"פ שפר"ח זצ"ל התם דלית הילכתא כרשב"ג דיחיד ורבים הלכה כרבים אפ"ה הילכתא כרשב"ג דאותיות ניקנות במסירה בהמוכר את הספינה דאמ' התם במסקנא אמר אמימר הילכתא אותיות ניקנות במסירה בלא שטר אחר וקאמר רב אשי התם כוותיה דאמימר [דאמר] סברא היא וכו'. ואמ' נמי בפ' מי שמת אימיה דרב עמרם חסידא הוה [לה] מלוגא דשטרי כי הוה קא ניח נפשה אמרה תנו לעמרם רי תבעוה אחוה לדינא קמיה דרב נחמן אמרו ליה והא לא משך א"ל דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי. משמע אבל אי משך פשיטא להו דקנו אלמא אותיות ניקנות במסירה. ואמ' בפ' הכותב ההיא איתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי אתו יורשין וקא תבעי לה מינה אמרה להו מחיים תפיסנא להו. אתאי לקמיה דרב נחמן א"ל אית לה סהדי דמחיים תפסתיה אלמא אי מחיים תפסה היתה זוכה בדין. ותמה על עצמך במה זכתה באלו השטרות אם לא תאמר בעל כרחך במסירה. וש"מ שאותיות ניקנות במסירה. ותנן בפ' נט פשוט שנים שהיו בעיר אחת זה יוסף בן שמעון וזה יוסף בן שמעון אינן יכולין להוציא שטר חוב זה על זה ואין אחר יכול להוציא שטר חוב עליהן. ואמ' בנמ' הא הן על אחרים יכולין להוציא. אלא הא דתניא כשם שאין מוציאין שטר חוב זה על זה כך אין מוציאין שטר חוב על אחרים במאי קא מיפלגי באותיות ניקנות במסירה דמ"ס אותיות נקנו' במסיר'. אי' אי' דכ"ע אותיות ניקנות במסירה והכא בצריך להביא ראיה קא מיפלגי דתנא דידן סבר אין צריך להביא ראיה. ותנא ברא סבר צריך להביא ראיה דאיתמר אותיות ניקנות במסירה אביי אמר צריך להביא ראיה ורבא אמר אין צריך להביא ראיה. פי' רבינו שמואל זצ"ל אבע"א אותיות ניקנות במסירה כדפסקי' הילכתא בפ' המוכר את הספינה בלא שטר מכירה אחר כר' וכדאמר רב אשי אותיות מילי נינהו ומילי במילי לא מיקנו הכא דידעינן שמסרו ליה. אך ראיה ועדים צריך שמסרו ונתנו לזה בפניהם דלא נימא פקדון הוא אצלו או השמיטו ממנו ובהכי פליגי מתני' (והוא) בהא פלוגתא דאביי ורבא. רבא אמר אין צריך אלא העמידהו בחזקת המוחזק בו. הילכך לשיטת רבי' שמואל ולגירסתו זצ"ל הכי הילכתא דאותיות ניקנו' במסירה. והלכה כתנא דידן וכרבא שאין צריך להביא ראיה אלא העמידהו בחזקת המוחזק בו. וכן פי' רבינו יהודה בר נתן זצ"ל גבי הא דא"ל רבא לר"נ כמאן כרבי דאמר אותיות ניקנות במסירה. שהמוכר שטר חוב לחבירו אינו צריך לא עדים ולא קנין אלא מסירה הילכך ההיא איתתא מהימנא דמיגו דאיבעיא אמרה דידה הוא שהרי מסור הוא בידה ואי צריכה עדים לית כאן מיגו. והכי נמי מוכח גבי ההיא איתתא דפרק הכותב דאמר לה רב נחמן אית לך סהדי דמחיים תבעו לה מינך. ואי צריכה עידי מסירה גם עתה תביא עידי מסירה אלא ש"מ שאינה צריכה עדים כלל אם כן צריך להזהר מאוד שלא להפקיד שטרו אלא בעדים או בשטר פקדון. מיהו נראה שצריך שבועת היסת. אבל אין נראה לי דא"כ ההיא איתתא דאמר לה ר"נ אית לך סהדי דמחיים תבעו לה מינך. ואי צריכה עידי מסירה גם תביא עידי מסירה. אלא ש"מ שאינה צריכה עדים כלל. היאך נאמנת לומר דפריע הוא במגו דאי בעיא אמרה דידה הוא. הא אי אמרה דידה הוא הוות צריכה שבועה. כך הלכה למעשה כדפ' לדברי רבינו שמואל זצ"ל. אבל רב האי גאון זצ"ל ופר"ח זצ"ל וכן רבינו יצחק אלפס זצ"ל וכן ר"ת זצ"ל וכן ה"ג כולם גורסים בפ' המוכר את הספי' אמר אמימר הילכתא אין אותיות נקנות במסירה ומדקדק ר"ת זצ"ל מדא"ל רבא לר"נ כר' דאמר אותיות נקנות במסירה וקא מהדר ליה ר"נ לא שאני הכא דאי בעי' קלתיה. ואי הילכתא אותיות נקנות במסירה אמאי דחייה. ותו לפי איכא דאמרי דאמר ר"נ כיון דאתחזק בבי דינא אי בעיא קלתיה לא אמרי' אכתי איכא מיגו דאי בעיא אמרה דידי הוא שהרי מסור הוא בידה אלא ש"מ אין אותיו' נקנות במסירה. וההיא דמי שמת גבי רב עמרם חסידא דקאמר אחוה והא לא משך דמשמע דאי משך הוה קני בלא טעם דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמו. אומר ר"ת זצ"ל דשאני התם שהיה שכ"מ ע"כ היה די במשיכ' שאין יכול לכתוב והיו סבורין דמשיכ' בעלמא בעי כיון דבעי בעלמא מסירה ושטר. וכן גבי ההיא איתתא דמלוגא דשטרי דאילו תפסה בהו מחיים קניא. אע"ג דליכא כתיבה כיון דאית ליה הוה ליה כשכיב מרע דלא בעי לא מסירה ולא כתיבה לצוואת שטרות. ותו מביא ראיה רבינו תם זצ"ל מההיא דפ' המוכר את הספינה . דאמר רב פפא האי מאן דזבין שטרא לחבריה צריך למיכתב ליה קני לך איהו וכל שיעבודא דביה ואמ' התם דאי לא כתב הכי לא קני ליה אלא [לצור] על פי צלוחית ולא גבי ביה. ותו מביא ראיה דאמ' בהאיש מקדש התקדשי לי בשטר חוב או שהיה לו מלוה ביד אחרים וקידשה עליה. ר' מאיר אומר מקודשת וחכמים אומ' אינה מקודשת ואוקימ' במלוה בשטר פליגי בפלוגתא דרבי ורבנן. דתניא אותיות נקנות במסירה דברי רבי וחכמים אומרים בין שכתב ולא מסר כו' מר אית ליה דרבי ומר לית ליה דרבי. ואבע"א דכ"ע לית להו דרבי והכא בדרב פפא קא מיפלגי דאמר האי מאן דזבין שטרא לחבריה צריך למיכתב ליה קני לך איהו וכל שיעבודא דאית ביה. מר אית ליה דרב פפא ומר לית ליה דרב פפא. ואבע"א דכ"ע אית להו דרב פפא והכא בדשמואל קמיפלגי. דא"ש המוכר שטר חוב לחבירו וכו' והשתא ה"נ המ"ל דכ"ע אית להו דרבי דאמר אותיות נקנות במסירה אלא בדשמואל קא מיפלגי מדלא קאמר הכי ש"מ דלית לדר'. וההיא דגט פשוט אומר ר"ת זצ"ל דאביי ורבא אליבא דהנהו תנאי פליגי והכי מוכחא שמעתא דהתם דאיתמר אותיו' נקנות במסירה אביי אמר צריך להביא ראיהרבא אמר אין צריך להביא ראיה ולא קאמר אביי ורבא דאמרי תרוייהו אותיות נקנות במסירה אביי אמר צריך להביא ראיה רבא אמר אין ריך להביא ראי' ש"מ דאליבא דהנהו תנאי פליגי. אבל אביי ורבא סברי אין אותיות נקנות במסירה כדמוכח פ' האשה שלום ביבמות דאמר רבא מנא אמינא לה פי' דלא חיישינן לשני יוסף ב"ש. דהנהו שטרי דנפקו במחוזא וכתוב בהם חבי בד נאני ונאני בד חבי ומגבי בהו דבה בד אבוה זוזי. והא חבי בד נאני ונאני בר חבי במחוזא שכיחי טובא. ואביי (למיחוש)(ד) ניחוש לה אי לנפילה מיזהר זהיר ביה. אי לפקדון כיון דשמיה כשמיה לא מפקד ליה גביה. מאי אמרת דילמא מסר ליה אותיות נינהו ואותיות נקנות במסירה. מכלל שרבא סבר דאין אותיות נקנות. ואביי נמי דאמר התם אותיות נקנות במסירה פר"ת זצ"ל היינו דוקא לגבות מן הלוה דלא גרע משליחות ואין צריך להביא ראיה דכ"ז שאין שום אדם מערער עליו לומר אני הפקדתי בידך זה השטר גובה בו אבל אי איכא דמערער עליה צריך להביא. והיינו דקאמר אביי בגט פשוט צריך להביא ראיה. ורבא סבר דאפי' הכי אין צריך להביא ראיה למ"ד אותיות נקנות במסירה. ופר"ת זצ"ל דהא דאמר אמימר אין אותיות נקנות במסירה היינו דוקא לגבי חזרה שיוכל בעל השטר לחזור בו. אבל כ"ז שלא יחזור בו קני במסירה. הילכך בין לפי' רבינו שמואל זצ"ל בין לפי' הגאונים שחולקין עליו לכ"ע אותיות נקנות במסירה לענין זה שיגבה בו מבעל חוב. אלא שלרבינו שמואל אינו יכול לחזור בו ולר"ת יכול לחזור בו המקנה במסירה. יש עוד דקדוקים בשמועה זו ולא ראיתי לכותבם. ורבי' יצחק בר שמואל זצ"ל נראין לו דבריר"ת זצ"ל בהא דפסיק דאין אותיות נקנות במסירה. אבל מה שפי' דכ"ז שלא חזר בו המקנה שגובה הקונה מבעל חוב מכרו במסירה זה אין נראה לו דלרבנן מסירה בעלמא אינה מועלת כלום:
1
ב׳[שם ע"ב]
סמפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו. אין עליו עדים ויוצא מתחת שליש או שיצא אחר חיתום שטרות כשר. פירש"י זצ"ל סמפון שובר ויוצא מתחת ידי לוה כמשפטו יתקיים בחותמיו יעידו עדים על חתי' ידיהם וכשר. ועיקר פירושו הוא אמת. אבל ברייתא לאו בהכי איירא אלא כמו שפי' ר"ת זצ"ל דכשהוא ביד הלוה קרוי שובר אבל כשהוא ביד המלוה קרוי סמפון והכא ביד המלוה הוא כדמוכח שילהי שנים אוחזין דפריך מינה לרב דאמר סמפון היוצא מתחת יד מלוה פסול ואוקי' לה התם יתקיים מחותמיו דשיילינן להו לסהדי אי פריע אי לא פריע. אין עליו עדים ויוצא מתחת ידי שליש. פרש"י זצ"ל שילהי שנים אוחזין אין עליו עדים עידי קיום אבל עדים חתומים עליו ויוצא מתחת ידי שליש שביניהם השליש נאמן וי"ל וכגון שהעדים אינם מעידין אי פרוע הוא אי לאו. ור"ת זצ"ל פי' אין עליו ויוצא השטר והסמפון מתחת ידי שליש כשר ואפילו בלא סמפון נמי שליש מהימן דאינו אלא לזכרון דברים בעלמא כיון דאין עליו כלל. ומשמע ליה בין איתחזק בין לא איתחזק דומיא דיוצא אחר חיתום שטרות א"נ משמע ליה דכשר מטעם שלישות או שיצא אחר חיתום שטרות יצא לפנינו כשהוא כתוב בתוך השטר חוב אחר החתומין כשר. כדמפרש שילהי שנים אוחזין דאי לאו דפריע לא הוה מרע ליה לשטריה. פי' הרב ר' בורך בר יצחק זצ"ל מריגנשבורק דהיינו דוקא שהמלוה מספקא ליה אי פריע האי שטרא אי לאו וקא בעי לצאת י"ש אבל אי הוה המלוה טעין טענת ודאי שהוא פרוע היה נאמן במיגו ראי בעי גזייה. ולא נהירא דמדקאמ' דאי לאו דפריע לא הוה מרע ליה לשטריה. א"כ בעי למימר דחזקה היא ולא איפשיטא לן פ"ק דבבא בתרא אי אמרי' מיגו במקום חזקה אי לאו. תנן שילהי שנים אוחזין מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבן. פי' שאינו יודע אם פרוע הוא ואם לאו יהא מונח עד שיבא אליהו. אם יש שם סמפונות יעשה מה שבסמפונות. ואמ' בגמרא א"ר ירמיה בר אבא אמר רב סמפון היוצא מתחת ידי המלוה אע"פ שכתוב בכתב ידו אינו אלא כמשחק ופסול. לא מיבעיא היכא דלא כתב בכתב ידו דאיכא למימר ספרא איתרמי ליה וכתב אלא אפי' כתב בכתב ידו פסול. סבר דילמא מיתרמי בין השמשות וקא פרע לי. ואי לא יהיבנא ליה לא יהיב לי אכתוב אנא דכי אתי לי זוזי אתן ליה ופרכי' ליה התם ממתני' ושני' לה כגון שנמצא אותו השטר בין שטרותיו קרועין. וקשיא ליה פשיטא שנאמן המלוה מיגו דאי בעי שריף ליה להאי שובר. וראיתי בפי' הרב ר' ברוך מארץ יון זצ"ל שפירש כגון שהביא השטר כרוך לב"ד ונמצא השובר בתוכו דהיינו רוצה לומר שלא היה בידו לשורפו אפי' הכי השובר פסול:
סמפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו. אין עליו עדים ויוצא מתחת שליש או שיצא אחר חיתום שטרות כשר. פירש"י זצ"ל סמפון שובר ויוצא מתחת ידי לוה כמשפטו יתקיים בחותמיו יעידו עדים על חתי' ידיהם וכשר. ועיקר פירושו הוא אמת. אבל ברייתא לאו בהכי איירא אלא כמו שפי' ר"ת זצ"ל דכשהוא ביד הלוה קרוי שובר אבל כשהוא ביד המלוה קרוי סמפון והכא ביד המלוה הוא כדמוכח שילהי שנים אוחזין דפריך מינה לרב דאמר סמפון היוצא מתחת יד מלוה פסול ואוקי' לה התם יתקיים מחותמיו דשיילינן להו לסהדי אי פריע אי לא פריע. אין עליו עדים ויוצא מתחת ידי שליש. פרש"י זצ"ל שילהי שנים אוחזין אין עליו עדים עידי קיום אבל עדים חתומים עליו ויוצא מתחת ידי שליש שביניהם השליש נאמן וי"ל וכגון שהעדים אינם מעידין אי פרוע הוא אי לאו. ור"ת זצ"ל פי' אין עליו ויוצא השטר והסמפון מתחת ידי שליש כשר ואפילו בלא סמפון נמי שליש מהימן דאינו אלא לזכרון דברים בעלמא כיון דאין עליו כלל. ומשמע ליה בין איתחזק בין לא איתחזק דומיא דיוצא אחר חיתום שטרות א"נ משמע ליה דכשר מטעם שלישות או שיצא אחר חיתום שטרות יצא לפנינו כשהוא כתוב בתוך השטר חוב אחר החתומין כשר. כדמפרש שילהי שנים אוחזין דאי לאו דפריע לא הוה מרע ליה לשטריה. פי' הרב ר' בורך בר יצחק זצ"ל מריגנשבורק דהיינו דוקא שהמלוה מספקא ליה אי פריע האי שטרא אי לאו וקא בעי לצאת י"ש אבל אי הוה המלוה טעין טענת ודאי שהוא פרוע היה נאמן במיגו ראי בעי גזייה. ולא נהירא דמדקאמ' דאי לאו דפריע לא הוה מרע ליה לשטריה. א"כ בעי למימר דחזקה היא ולא איפשיטא לן פ"ק דבבא בתרא אי אמרי' מיגו במקום חזקה אי לאו. תנן שילהי שנים אוחזין מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבן. פי' שאינו יודע אם פרוע הוא ואם לאו יהא מונח עד שיבא אליהו. אם יש שם סמפונות יעשה מה שבסמפונות. ואמ' בגמרא א"ר ירמיה בר אבא אמר רב סמפון היוצא מתחת ידי המלוה אע"פ שכתוב בכתב ידו אינו אלא כמשחק ופסול. לא מיבעיא היכא דלא כתב בכתב ידו דאיכא למימר ספרא איתרמי ליה וכתב אלא אפי' כתב בכתב ידו פסול. סבר דילמא מיתרמי בין השמשות וקא פרע לי. ואי לא יהיבנא ליה לא יהיב לי אכתוב אנא דכי אתי לי זוזי אתן ליה ופרכי' ליה התם ממתני' ושני' לה כגון שנמצא אותו השטר בין שטרותיו קרועין. וקשיא ליה פשיטא שנאמן המלוה מיגו דאי בעי שריף ליה להאי שובר. וראיתי בפי' הרב ר' ברוך מארץ יון זצ"ל שפירש כגון שהביא השטר כרוך לב"ד ונמצא השובר בתוכו דהיינו רוצה לומר שלא היה בידו לשורפו אפי' הכי השובר פסול:
2