אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין ע״זOhr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 77
א׳הילכך מה שכתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל פ"ק דמכות נמצא אחד קרוב או פסול עדותן בטילה דה"מ בעדות על פה. אבל בשטר שיש בו שלשה עדים ושנים מהם קרובים זה לזה אם לא נודע בעדות ברורה (שיש בו) שלשתן להעיד וכת' עדותן זה בפני זה דדמי כמאן דאמרי למיסהד אתינא לא בטלינן לשטרא מספק אלא תתקיים העדות בשאר. דאמרי' דילמא חד שביק רווחא למאן דקשיש מיניה ובא זה הקרוב וחתם שם שלא מדעת חבירו. ההיא נמי מתרצתא היא ודסמכא היא. דהואיל וקיימא לן כרשב"ל דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד אית לן למיתלי בכל מידי דמצינן כדי לאכשורי את השטר. ו כלשון הזה פסק הרב ר' משה בר מימון זצ"ל בהלכות עדות: השיב רבינו יצחק בר אשר על השטר אחד גופו של שטר רעוע הוא הרבה. אחת שכתו' בו וקנו זה לזה במקום והקנו זה לזה. אין נראה בעיני לפוסלו בכך. דכיון דאמ' בכליו של קונה שהמקנה קונה סודר של קונה שייך לשון וקנה נמי אמקנה דהוא נמי קונה. ועוד יש בו ריעותא גדולה מזו שהרי כתו' ביום ל' לחדש אדר וקיי"ל אדר הסמוך לניסן לעולם חסר. ואי אתה יכול לומר שאדר הראשון היה ששנת ששים ושלש כתו' בו וכשתחשוב למפרע נמצאת שהיתה שנת י"ח למחזור רנ"ו . וכמדומה לי שאין לפוסלו בכך דתנן אחר אומר בב' בחדש ואחד אומר בג' בו עדותן קיימת שזה יודע בעיבורו של חדש וזה אינו יודע. ואע"פ שאין זה דומה כל כך לאותה משנה לפי שבאותן הימים לא [היו] הימים והחדשים והשנים קבועין כמו עתה אלא על פי הראיה היו מקדשין והיו מחסרין ומעברין לפי השעה. אבל עכשיו שכל החדשי' קבועין על פי חשבון ואדר הסמוך לניסן לעולם חסר אין לטעות. עכ"ל בתשובה שהשיב לרבי' יוסף בר יהודה המתחלת יופקד לחיים ולשלום ידידי: כתב הרב ר' אליעזר בר' שמשון זצ"ל. על שטר שהיה כתו' בו בד' בשבת בכ"ב לירח תשרי ונמצא שאינו מכוון בימים לפי שמראש השנה של אותה שנה אירע ביום ב' וד' בשבת לאו היינו כ"ב בחדש אלא כ"ד וגם שכ"ב בחדש יום שמיני עצרת הוא שאין ישראל כותבין. וכן שטר שכתו' בב' בשבת בז' לירח מרחשון גם זה אין נכון. ונראה לי דאינם נפסלין בכך דתניא שטר שזמנו כתו' בשבת או בעשרה בתשרי מאוחר הוא וכשר. והאי שטרא אע"ג שזמנו כתו' ביום שמיני עצרת כשר. ואם מפני שד' בשבת היה כ"ב לחדש בהכי נמי לא פסלינן ליה דיש לומר הסופר טעה לפי שלא ידע בעיבור החדש ובקיבועו. וכדתנן אחד אומר בשנים ואחד אומר בשלשה עדותן קיימת שזה יודע בעיבור החדש וזה אינו יודע. ואם מפני שיש כאן טעות ב' ימים יש לומר בב' עיבורים טעה (אינמי) לפי ששני ימי ראש השנה קדושה אחת הן וכיומא אריכתא דמי וסכר דהכי נמי לענין החדש. ונמצא שאין כאן טעות אלא יום אחד. וממחרת החדש שהוא נמי מחרת יו"ט התחיל למנות וזהו יום ד'. ולפיכך נשלמו לו בב' בחדש יום ד' בשבת. ולעולם בכי האי גוונא לא פסלי' שטרא מכיון שעיקר השטר כתוב כהלכתו ומקויים בעדים כשרים. וכ"ש הוא אם בעדות נפש דכתי' והצילו העדה עדותן מצטרפת. בדין ממון לא כ"ש. ולגבי עדות נפש נמי תנן בדיקות בזמן שמכחישות זו את זו עדותן בטילה. וגבי עדות ממון אמג גב יהודה עדות המכחשת זא"ז בבדיקות כשרה בדיני ממונות. ואף על גב דאמר רבי יוחנן עד במה עד רובו של חדש. הא במסקנא סלקא שמעתא לעולם אימא לך ברובא נמי לא ידע. ותנא תונא שטרי חוב המוקדמין פסולין וקיימא לן משום פסידא דלקוחות הוא דפסלי להו אבל משום זמן השטר הנכתב שלא כדת אינו פסול. וה"נ כיון דבטעות ההוא יומא ליכא פסידא. ולא איירי אין כאן בית מיחוש וכשר. ותניא שטר שזמנו כתוב באחד בניסן בשמיטה כו' דכל לגבי דיני ממונות תלינן לטעות דזמן השטר בכל מה שיכולין לתלות כדי להכשירו והכי נמי איתא בפר"ח זצ"ל וכן ראינו הלכה למעשה בימי רבינו יב"א הלוי בשטר שבא לפניו והיה כתוב ביום ל' של אדר והכשירו. הוא וכל שאר רבותי' שבמגנצא וכל הדור ההוא מההיא מתני' דזה אינו יודע בעיבורו של חדש. ע"כ דברי הרב רבי אלעזר בר' שמשון זצ"ל. וחלק עליו רבי' תם זצ"ל ופסל את השטר מפני שזמנו כתוב בד' בשבת בכ"ב לירח תשרי והלא כ"ב בתשרי הוא יום טוב עצרת ועוד אם ביום ד' חל יום כ"ב נמצאת אומ' שחל תשרי באד"ו וכשתימצי לומר דשנת תתצ"ג חל ראש השנה בב' בשבת א"כ שטר זה מזוייף שד' בשבת של אותו תשרי אינו כ"ב בחדש אלא יום ב' בשבת הוא כ"ב בחדש. ועוד שכ"ב הוא יום טוב האחרון ולמחרתו שמחת תורה ומרחשון של אותו שנה חל בג"ד. וז' שלו כתוב ג' בשבת ובאותו שטר כתו' בו בב' בשבת בז' במרחשון היה לו לכתוב ומזוייפין הן מתוכם ופסולין ותליית ידיעת עיבורא של חדש אינה ראיה שלא על פי הראיה אנו מקדשין (ואפי' מקדשין) ואפילו מקדשין לא תלינן אלא בחד לגבי חבריה ובשטרא לא תלינן דא"כ לא נחקר בב"ד והך דל' באדר דילמא העיבור הוה. אי נמי ל' באדר לישנא מעליא טפי מהנך זיופי. ועוד הרב אטו כיפי תלא לה. ע"כ דברי ר"ת זצ"ל. וכן רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל והרב ר' משה בר יואל זצ"ל פסלו את השטר מפני שהזמן נכתב בטעות שכת' בד' בשבת בכ"ב לירח תשרי שנת תתצ"ג לבריאת עולם וראש השנה של אותה שנה היה בב' בשבת הרי כ"ב חל בב' בשבת וטעו בב' ימים. ואין במה לתלות טעות אם נאמר טעו בעיבור החדש שהיו סבורים למנות מיום שני של ראש השנה שהוא יום ל"א לחדש. ויום ראשון למלאות אלול ולעברו בכ"ג בתשרי. בד' בשבת היה להם לכתוב וזה אין לומר שטעו לקבוע חדש אחר ב' ימים שהוא ל"ב לירח אלול שבזה אין בני אדם טועין לקבוע חדש ביום ל"ב לחדש שזה לא נעשה לעולם. דהא דאמ' אחר אומר בשנים לחדש ואחד אומר בג' עדותן קיימת שזה יודע בעיבורו כו' דווקא אם כיונו שם היום בשבת כך שנוכל לתלות טעותן בקביעות החדש ביום העיבור דהיינו ל' לחדש או לא כגון אם אמרו בחקירה באיזה יום בשלישי בשבת היה והחדש הוקבע בשני בשבת בל"א לחדש שעבר דכיון שם היום בג' בשבת. רגלים לדבר דמה שמכחישים זה את זה בכמה בחדש מחמת עיבור בא דזה שאמר בשנים ידע שלא הוקבע ביום ל' בזמנו כי אם בל"א דהיינו שני בשבת וזה ג' בשבת שני לו. וזה שאמ' בג' בחדש טעה כסבור שהוקבע בזמנו ביום ל' בא' בשבת ונמצא ג' בשבת לג' לחדש. אבל אם אמר זה בג' לחדש וזה בד' לחדש עדותן בטילה דזה שאמ' בב' לחדש מכחיש את עצמו ואת חבירו. דכיון דאמר בג' בשבת אי אפשר להיות ד' לחדש אלא א"כ הוקבע החדש בשבת בכ"ט לחדש מה שאינו יכול להיות. כללו של דבר אינו יכול להתקיים העדות אלא אם כן יש לתלות טעותן בקביעות יום ל' ויום ל"א מה שיוכל להיות ולא בענין אחר. כך משמע בתוספות שעשה רבי יב"א הלוי זצ"ל מסנהדרין. לפיכך זה השטר פסול הוא ואין שייך לאמר כאן לא מוקדם ולא מאוחר אלא מתוך כתיבתו נעשה מוכחש שדבריו סותרין זה את זה ונכתב בשקר. ואם היה כתו' בשני בשבת בכ"ב לחדש אע"פ שזהו יו"ט הוה שייך למימר שמא איחרוהו וכתבוהו כמו שאמ' רבותי' שבכל מקום אנו מחזרין להכשיר את השטר ולא לפסול דחזקה אין העדים חותמים לבטלה במקום שנוכל לקיים עדותן. אבל בכאן לא נוכל מאחר שרברי' סותרים זה את זה. ואותו השטר שהיה כתו' בל' באדר הכשירוהו שנוכל לומר טעו כסבורין שחדש אדר מעובר היה. ומה שאמר רבינו תם זצ"ל דבזמן הזה אין לומר טעו בעיבור החדש לפי שאין מקדשין ע"פ הראיה אין נראה בעינינו דאטו כ"ע בקיאין בעיבורא. ואם לא היה כת' בו הזמן לגמרי בשטר מתנה היה כשר שאין כותבין זמן כי אם לראיה שלא יוכל ליתן לשום אדם לאחר מיכן. אי נמי בשטרי מכר לטרוף ממשעבדי מאותן נכסים שנשתעבדו לאחר אותו הזמן. ואם לא היה כתוב זמן בשטר מתנה ומכירה אין השטר מבוטל בכך אלא אם יערער אחד ויאמר שגם לו נתן אותה מתנה. צריך זה להביא ראיה שמתנתו קדמה. ואפי' בגט אשה כשר בדיעבד כדתנן שלשה גיטין פסולין ואם נישאת הולד כשר. כתב בכתב ידו ואין עליו עדים. יש עליו עדים ואין בו זמן ומיהו כשנכתב לא נכתב כראוי פסול כגון אם הקדים זמן לכתיבה אי נמי כי האי שטרא דסתרי מילי אהדדי. ואפילו היכא דלא סתרי כי הא דאמר להו רבה בר שילא להנהו דכתבי שטרי אקנייתא כי כתביתו שטרי אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה כתובו כו'. ואי לא מתחזי בשיקרא. הרי לשם אינו כל כך שקר שהרי המעשה היה קודם הזמן שנכתב ואעפ"כ משמע שהוא פסול. וכ"ש בכאן ששקר גמור הוא שסותרין דבריו זה את זה. וכגון כתב לשם מדינות היינו נמי מפני ששינה זמן ממטבע שטבעו חכמים ונעשה הגט פסול (ודאי) להא דאמרי' מודה ר' אלעזר במזוייף מתוכו דאע"ג דסבירא ליה עידי מסירה כדתי ואילו לא חתמו כלל היה כשר עכשיו שנחתם ולא נחתם כראוי פסול כמו גבי הזמן. וכל מה שהביאו הדיינין ראיות מעדות המכחשת זו את זו בבדיקות כשירה בדיני ממונות אינ' ראי' דאינו דומה עדות על פה לעדות בשטר דלשם אע"פ שמכחיש זה את חבירו עצמו אינו מכחיש אבל בכאן עצמו מכחיש כמו שכתבנו. ועוד מספקא לן אפילו בעל פה אם עדות מכחשת זו את זו בחקירות כגון שאמרו בפני שנינו היתה הלואה זו ואחד אומד בשני בשבת היתה ואחד אומר בשלישי בשבת היתה ולא בב' אם היינו מכשירין עדותן דיש לומר (דחוקה) כבדיקה וכמה דברים יש בין חקירות לבדיקות ואין זו הלואה אחר הלואה דלשם אין כל אחד מכחיש את חבירו אלא זה אומר שראיתי שלוה ממנו ביום פלו' וזה אומר ראיתי שלוה ממנו ביום אחד ואינם מעידים ששניהם ראו הלואה אחת. ע"כ דברי רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל. ודברי הרב ר' משה בר יואל זצ"ל: שטר שעדיו החתומים בו פסולים אפי' יש לו לבעל השטר עדים אחרים כשרין שמסר לו זה השטר בפניהם אפי' הכי פסול. אפי' ר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי כדאמרי' בזה בודר ההיא מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי דעלמא סבר רב יוסף לאכשורה דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי. א"ל אביי וממאי דכר' יוסי דמתני' דמכשר בגיסי דילמא כר' יוסי דברייתא דפסיל בגיסי. לא ס"ד דאמר שמואל כגון אנא ופנחס הוא דהוינא אחי וגיסי אבל דעלמא שפיר דמי. ודילמא כגון אנא ופנחס משום גיסי קאמר. א"ל זיל קנייה בעידי מסירה פי' א"ל רב יוסף למקבל מתנה זיל קני ליה בעידי מסירה אם יש לך עדים אחרים שמסר לך שטר זה בפניהם הביאם ויעידו ותהיה שלך. דסבר לה כר' אלעזר דאמ' במס' גיטין אפי' לא חתמו בעדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגוב' מנכסי' משועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם. א"ל אביי והאמר רב מודה ר' אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול פי' שחתמו בו פסולים כגון האי שהוא פסול. דבמאי קני לה בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא. א"ל רב יוסף זיל לא קא שבקו לי דאותביניה לך:
1