אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין ע״חOhr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 78
א׳הא למדת דאע"ג דהיו לו עדי' כשרי' שמסר לו זה השטר בפניה' אפ"ה הואיל והעדים החתומין בו פסולין פסול השטר:
1
ב׳[שם]
שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשירין. פי' כגון דקנאי בניסן וכתב בשטר זמן תשרי שלפניו ופסולין משום דגובה שלא כדין מן הלקוחות שבין תשרי לניסן. בפרק שנים אוחזין פי' רש"י זצ"ל אביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו וקים ליה למתני' במוקדמת כתיבתו לחתימתו ולהכי פסולין שבא לטרוף משעת כתיבתו. לשון אחר פי' כדפר'. ומתניתין היא בפרק בתרא דשביעית ומייתי לה הכא וריש פרק קמא דראש השנה ובפ' שנים אוחזין ובפ' איזהו נשך . ופרי' בירושלמי מי מודיע שמעון בר בא בשם ר' יוחנן החתומין בשטר. לא כן אמר רשב"ל עשו דברי החתומין בשטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד [תמן] כשאמרו לא חתמנו כל עיקר. ברם הכא אומ' על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו. וזה הוא פי' דקש' ליה (או) מי מודיענו שהוא מוקדם. ורוצה לתרץ שעדים עצמם החתומין נאמנין לומר שהוא מוקדם. ופריך מדרשב"ל דנעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד אפילו מדרבנן היכא דכתב ידן יוצא ממקום אחר. דאי אין כתב ידן יוצא נאמנין לפוסלו כדמוכח פ"ב דכתובות ומשני ההיא דרשב"ל דנעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד כשאומ' לא חתמנו דאין נאמנין דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. אבל כאן מודים שחתמו ואין עוקרים עדותן להעיד שנכתב ונחתם ביומו. ופליגי בירושלמי ר' יוחנן אמר פסולין ממש רשב"ל אמר אינו מונה אלא משעת הכתב. והיינו פלוגתא דשילהי איזהו נשך . דאמר רשב"ל כמחלוקת שנויה ור' מאיר היא דאמר שטר שיש בו ריבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית. אבל לרבנן דאמרי גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית ה"נ גובה מזמן שני. ור' יוחנן אמר אפילו תימא רבנן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון ופירש"י זצ"ל בפ' איזהו נשך שטרי חוב המוקדמין פסולין ואינו טורף מן משועבדין ואפילו מן המאוחרין למלוה משמע הא מבני חרי גבי. וכן פסק התם רבינו יצחק אלפס זצ"ל דכמלוה על פה דמי. ודבר תימה היאך יגבה על פי זה השטר מבני חרי ולא יהא הלוה נאמן לומר פרעתי או להד"מ. וגם לרבנן אליבא דרשב"ל שגובה מזמן שני ממשעבדי והלא עדים החתומים בו רשעים ופסולין שחתמו על שטר מוקדם. ושמא י"ל משום דסבורים דלוה מעצמו יפרע ולא יבא לעולם לידי טריפת לקוחות. אי נמי אע"ג דתנן פרק איזהו נשך בעדים עובדים בלא תעשה. דילמא לא תשימון עליו נשך [לאינשי] במלוה ולוה משמע להו. ודכוות' אשכחן פ' שנים אוחזין לא תחמוד לאישי בלא דמי משמע להו. ותניא בזה בורר גבי פסולי עדות והמלוה ברבית אחד המלוה ואחד הלוה ואילו עדים לא קתני משמע לכאורה דעידי רבית כשירים לעדות. וכן פסק הרב ר' משה בר מימון זצ"ל דשטר מוקדם גובה מבני חרי ופסק נמי כר' יוחנן דלא גבי ממשעבדי אפילו מזמן שני. בפרק גט פשוט אמ' תנן התם שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין. אמר רב המנונא לא שנו אלא שטרי הלואה אבל שטרי מקח וממכר אפי' מאוחרין נמי פסולין. מאי טעמא זימנין דזבין אדעא בניסן וכתיב ליה זימניה דשטרא בתשרי ומתרמי ליה זוזי ביני ביני וזבין לה מיניה ואמר ליה הב לי שטר זבינאי וא"ל אירכס לי ויהיב ליה זוזי ומהדר ליה ארעא וכי מטא תשרי מפיק לה ואמר ליה הדר זבינתיה מינך וכן המסקנא התם:
שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשירין. פי' כגון דקנאי בניסן וכתב בשטר זמן תשרי שלפניו ופסולין משום דגובה שלא כדין מן הלקוחות שבין תשרי לניסן. בפרק שנים אוחזין פי' רש"י זצ"ל אביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו וקים ליה למתני' במוקדמת כתיבתו לחתימתו ולהכי פסולין שבא לטרוף משעת כתיבתו. לשון אחר פי' כדפר'. ומתניתין היא בפרק בתרא דשביעית ומייתי לה הכא וריש פרק קמא דראש השנה ובפ' שנים אוחזין ובפ' איזהו נשך . ופרי' בירושלמי מי מודיע שמעון בר בא בשם ר' יוחנן החתומין בשטר. לא כן אמר רשב"ל עשו דברי החתומין בשטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד [תמן] כשאמרו לא חתמנו כל עיקר. ברם הכא אומ' על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו. וזה הוא פי' דקש' ליה (או) מי מודיענו שהוא מוקדם. ורוצה לתרץ שעדים עצמם החתומין נאמנין לומר שהוא מוקדם. ופריך מדרשב"ל דנעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד אפילו מדרבנן היכא דכתב ידן יוצא ממקום אחר. דאי אין כתב ידן יוצא נאמנין לפוסלו כדמוכח פ"ב דכתובות ומשני ההיא דרשב"ל דנעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד כשאומ' לא חתמנו דאין נאמנין דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד. אבל כאן מודים שחתמו ואין עוקרים עדותן להעיד שנכתב ונחתם ביומו. ופליגי בירושלמי ר' יוחנן אמר פסולין ממש רשב"ל אמר אינו מונה אלא משעת הכתב. והיינו פלוגתא דשילהי איזהו נשך . דאמר רשב"ל כמחלוקת שנויה ור' מאיר היא דאמר שטר שיש בו ריבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית. אבל לרבנן דאמרי גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית ה"נ גובה מזמן שני. ור' יוחנן אמר אפילו תימא רבנן גזירה שמא יגבה מזמן ראשון ופירש"י זצ"ל בפ' איזהו נשך שטרי חוב המוקדמין פסולין ואינו טורף מן משועבדין ואפילו מן המאוחרין למלוה משמע הא מבני חרי גבי. וכן פסק התם רבינו יצחק אלפס זצ"ל דכמלוה על פה דמי. ודבר תימה היאך יגבה על פי זה השטר מבני חרי ולא יהא הלוה נאמן לומר פרעתי או להד"מ. וגם לרבנן אליבא דרשב"ל שגובה מזמן שני ממשעבדי והלא עדים החתומים בו רשעים ופסולין שחתמו על שטר מוקדם. ושמא י"ל משום דסבורים דלוה מעצמו יפרע ולא יבא לעולם לידי טריפת לקוחות. אי נמי אע"ג דתנן פרק איזהו נשך בעדים עובדים בלא תעשה. דילמא לא תשימון עליו נשך [לאינשי] במלוה ולוה משמע להו. ודכוות' אשכחן פ' שנים אוחזין לא תחמוד לאישי בלא דמי משמע להו. ותניא בזה בורר גבי פסולי עדות והמלוה ברבית אחד המלוה ואחד הלוה ואילו עדים לא קתני משמע לכאורה דעידי רבית כשירים לעדות. וכן פסק הרב ר' משה בר מימון זצ"ל דשטר מוקדם גובה מבני חרי ופסק נמי כר' יוחנן דלא גבי ממשעבדי אפילו מזמן שני. בפרק גט פשוט אמ' תנן התם שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין. אמר רב המנונא לא שנו אלא שטרי הלואה אבל שטרי מקח וממכר אפי' מאוחרין נמי פסולין. מאי טעמא זימנין דזבין אדעא בניסן וכתיב ליה זימניה דשטרא בתשרי ומתרמי ליה זוזי ביני ביני וזבין לה מיניה ואמר ליה הב לי שטר זבינאי וא"ל אירכס לי ויהיב ליה זוזי ומהדר ליה ארעא וכי מטא תשרי מפיק לה ואמר ליה הדר זבינתיה מינך וכן המסקנא התם:
2