אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין ע״טOhr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 79
א׳וכן פי' הרב ר' משה בר מימון זצ"ל דשטרי מקח וממכר שלא נכתבו בזמנן אפי' המאוחרין פסולין: תנן בפ' בתרא דשביעית פרוסבול המוקדם כשר מאוחר פסול. פי' פרוסבול המוקדם שזמנו מוקדם. ומפר' בירוש' מפני שהורע כחו של מלוה בכך דאינו מועיל אלא למלוות שלפניו דמשנמסרו לב"ד הרי הן כגבויות ושוב אין משמטת הילכך מלוות הבאות אחריו שלא נמסרו משמיטות נמצא דנפסד במה שהקדים זמנו. אבל פרוסבול המאוחר פסול שאיחר זמנו והוא הלוה בנתים דהיום ומחר כשהוציא פרוסבול זה ורואין ב"ד הזמן סבורים שאותם מלוות קדמו לפרוסבול ונמצא שגובה שלא כדין. והא דתניא בתוספתא רשב"ג אומר כל מלוה שלאחר פרוסבול הרי זה אינו משמט. לא שנעשת המלוה אחר שנכתב הפדוסבול אלא משום דתניא פרק השולח המוציא שטר חוב צריך שיהא עמו פרוסבול. וחכמים אומרי' אין צריך משום דנאמן אדם לומר שטר היה לי ואבד. ותנן בפ' הכותב בכתובות רשב"ג אומר מן הסכנה ואילך אשה גובה כתובתה שלא בגט ובע"ח שלא בפרוסבול. והשתא אשמעינן רשב"ג בתוספתא גדולה מזאת דלא מיבעיא היכא דליכא פרוסבול כלומר דנאמן לומר היה לי ואבד. אלא אפילו הוציא שטר חוב ופרוסבול וזמן המלוה לאחר זמן הפרוסבול אפילו הכי אינו משמט דיכול לומר פרוסבול היה לי ואבד ולא אמ' מדהאי לא אבד אחר נמי לא אבד אי נמי טעה ועל זה סמך. ועוד יש לפרש בע"א דהכי מיתניא בתוספתא אימתי כותבין פרוסבול ערב ראש השנה של שביעית. כתבו ערב ראש השנה של מוצאי שביעית אע"פ שחזר וקרעו לאחר מיכן גובה עליו והולך אפילו לזמן מרובה. רשב"ג אומר כל מלוה שלאחר פרוסבול אינו משמט דבעי ת"ק שיהיה פרוסבול קיים לכל הפחות בסוף שביעית. ואם נקרע לאחר שביעית לא מפסיד ואתא רשב"ג למימר דכל מלוה הקיימ' לאחר שנקרע הפרוסבול אע"פ שנקרע קודם שתכנס שביעית אינו משמט. מיסוד רבינו שמשון בר אברהם זצ"ל העתקתי:
1
ב׳[דף ל"ג ע"א]
תנן דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה. ורמינהי דן את הדין חייב את הזכאי זיכה את החייב. טימא את הטהור וטיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו. ואוקמ' רב חסדא כאן שנטל ונתן ביד וכאן שלא נטל ונתן ביד:
תנן דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה. ורמינהי דן את הדין חייב את הזכאי זיכה את החייב. טימא את הטהור וטיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו. ואוקמ' רב חסדא כאן שנטל ונתן ביד וכאן שלא נטל ונתן ביד:
2