אור זרוע לצדיק, חידושים, מצות עשה ולא תעשהOhr Zarua LaTzadik, Novellae, On Mitzvot
א׳מצות עשה ולא תעשה
1
ב׳עיין מכות [כ"ג א] תרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני. ועיין הרמב"ן ומגילת אסתר בספר המצות [שורש א'] שאין במנין זה שום מחלוקת. ועיין בבעל הטורים [פרשת יתרו] שתרי"ג ושבע מצות בני נח הרי מספר כת"ר תורה. ועיין ברמב"ם בפירוש המשניות [פרק ז' דחולין] ומשנה למלך [פרק י' מהלכות מלכים הלכה ד'] ד"ה כתב הרא"ש מה שכתב בזה. ועיין גיטין [ס' ב] פלוגתא ר' יוחנן ור' אלעזר אי רוב תורה בכתב או בעל פה ופירש"י רוב תורה בכתב רוב הדברים הנדרשים באחד מי"ג מדות שהוא קרוי כתב. ועיין מהרש"א הקשה אם כן אמאן דאמר דרוב תורה בעל פה הא ודאי מעוטים הם הדברים (לגבי) הנדרשים משום מקרא וכו' ולולא פירושו נראה דכל מה שיוצא ממדרש המדות מיקרי על פה כו', עד כאן דבריו:
2
ג׳והנה ראשונה אני תמה ולשיטתו היאך ניחא תקשי אמאן דאמר דרוב תורה בכתב הא ודאי דרוב הם הנדרשים בי"ג מדות וע"כ צריך לומר דשאמת ר' יוחנן ור' אלעזר בהא פליגא דמר סבר די"ג מדות חשוב בכתב ומר סבר דחשיב בעל פה. וא"כ מה קול הרעש על רש"י הא רש"י כתב כן לר' אלעזר דסבירא ליה רוב בכתב אבל ר' יוחנן סבר דהם כבעל פה. שוב מצאתי בספר לוית חן [סוף פרשת תשא] כתב גם כן על דברי המהרש"א די"ל דרש"י לא קאמר רק אליבא דר' אלעזר ולא אליבא דר' יוחנן. וראיתי בספר באר שבע פרק קמא דהוריות ד"ה אבל בדבר שהצדוקין מודים בו הקשה לשאול על עיקר מחלוקתם הרי ממשנה ותוספתא ומכילתא וכולה ש"ס נדע כי רוב תורה בעל פה וא"כ במה איפלגו ותירץ שרש"י הרגיש בזה שכתב דר' אלעזר סבר די"ג מדות כבכתב והיינו דר' יוחנן פליג וסבר די"ג מדות כבעל פה ובהא קמפלגי, עד כאן דבריו. מבואר גם כן כמו שכתבתי בכונת רש"י וזה ברור:
3
ד׳ועוד אני תמה על עין הבדולח של הגאון מוהרש"א שלא ראה דברי הירושלמי [פרק ב' דפאה] ר' זעירא בשם ר' אלעזר אכתוב לכם רובי תורתי וכי רובה של תורה נכתבה אלא מרובין הדברים הנדרשים מן הכתב מהדברים הנדרשים מן הפה, עד כאן. הרי מבואר להדיא דר' אלעזר אמר בירושלמי דדברים הנדרשים מן הכתב קרוי כתב וכדעת רש"י ז"ל. ונראה שגם הרב באר שבע לא ראה דברי הירושלמי במה שהקשה ותירץ ולא ראה שהקושיא והתירוץ מבוארים בירושלמי.
4
ה׳והנה הנפקא מינה בין זה המחלוקת כתב הבאר שבע שם דנפקא מינה לענין דבר שהצדוקין מודין בו דלר' אלעזר די"ג מדות ככתב הצדוקין מודים בו ולר' יוחנן אין הצדוקין מודין בו. וכבר הרגיש הפרי מגדים [בפתיחה כוללת] שיש עוד הרבה נפ"מ ואחת מהם כתב דנפקא מינה לענין לכותבם דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה ודברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרם בכתב דלר' אלעזר היו כותבים לי"ג מדות ולר' יוחנן אין כותבים.
5
ו׳ובזה נסתלקה קושיית הרב בעל לוית חן [סוף פרשת תשא] שהקשה אדברי רש"י הללו די"ג מדות בכתב מהא דפירש"י [בסוכה ל"א א] ד"ה לא מקשינן דלא ניתן לדרוש מעצמו רק קל וחומר אבל לא כל י"ג מדות. וקשה אם כן בעובדא דינאי המלך [בקדושין פרק האומר] שיעץ אלעזר בן פועירה להרוג חכמי ישראל אמר לו תורה מה תהא עליה אמר לו תהא מונחת בקרן זוית כל הרוצה ללמוד יבא וילמוד ואמר רב כהנא מינות נזרקה בינאי דהוה ליה לומר תינח בכתב בעל פה מאי איכא למימר. וקשה הא אף בכתב כל הי"ג מדות חוץ מקל וחומר שצריך לזה רב ואינו דן מעצמו מה תהא עליהם ולמה נקט על פה, עד כאן דבריו. ועיין שם שנדחק דרש"י בסוכה קאי אליבא דר' אלעזר ורב כהנא בקדושין שם קאי אליבא דר' יוחנן:
6
ז׳ובאמת לא קשה כלל ואף לר' אלעזר כיון די"ג מדות בכתב וא"כ אין רשאי לאומרם בעל פה כנ"ל. וע"כ שהיו כתובים כל הדרשות שיש לדרוש על פי הי"ג מדות שהרי בעל פה לא היה אפשר ללומדם. וא"כ שפיר קאמר כל הרוצה ללמוד מתוך הספר יבוא וילמוד שהרי כל הדרשות שעל ידי י"ג מדות כתובים הם על ספר שזולת זה אסור וכל אדם יכול לדעתם מתוך הספר ולכך קאמר תינח בכתב וכו' וק"ל.
7
ח׳החלק הראשון יבאר מדרגות ומעלות כל המצות בכלל ובו אותיות...
8
ט׳א.
המדריגה הראשונה הוא העשין. והנה בעשין לוקה מכת מרדות וכמו שכתב הרב המגיד [בפרק א' מהלכות איסורי ביאה הלכה ח']. ועיין בפרי מגדים בפתיחה כוללת [חלק א' אות כ"ה] פשיט זה מסברא והדבר מבואר בהרב המגיד שזכרנו. ועיין פרי מגדים [שם אות ו'] אי בעשה עבדי סייג. ועיין בתוס' מנחות [ס"ח א] ד"ה הא דבעשה לא עשו סייג. ואני תמה ממתניתי דריש ברכות לענין קריאת שמע דעד חצות הוא כדי להרחיק מן העבירה הרי אף בקריאת שמע שהיא עשה עשו סייג. ועיין באבות דרבי נתן [סוף פרק ב'] איזהו סייג שעשו חכמים לדבריהם שחכמים אומרים קריאת שמע של ערבית עד חצות כו' עיין שם שקורא אותו סייג. ועיין בפרי מגדים אורח חיים [סימן ח' אות ח'] כתב דהאי דקריאת שמע אינו סייג אלא זריזות בעלמא. ולא ראה דברי האבות דרבי נתן שזכרתי שקורא אותו סייג. ועיין נודע ביהודא מהדורא קמא [חלק או"ח סימן כ"א] שנסתפק בזה אי עבדו בעשה סייג ועיין שם שרוצה גם כן לומר דבעשה לא עבדו סייג. ולעניות דעתי נראה ברור כמו שכתבתי:
המדריגה הראשונה הוא העשין. והנה בעשין לוקה מכת מרדות וכמו שכתב הרב המגיד [בפרק א' מהלכות איסורי ביאה הלכה ח']. ועיין בפרי מגדים בפתיחה כוללת [חלק א' אות כ"ה] פשיט זה מסברא והדבר מבואר בהרב המגיד שזכרנו. ועיין פרי מגדים [שם אות ו'] אי בעשה עבדי סייג. ועיין בתוס' מנחות [ס"ח א] ד"ה הא דבעשה לא עשו סייג. ואני תמה ממתניתי דריש ברכות לענין קריאת שמע דעד חצות הוא כדי להרחיק מן העבירה הרי אף בקריאת שמע שהיא עשה עשו סייג. ועיין באבות דרבי נתן [סוף פרק ב'] איזהו סייג שעשו חכמים לדבריהם שחכמים אומרים קריאת שמע של ערבית עד חצות כו' עיין שם שקורא אותו סייג. ועיין בפרי מגדים אורח חיים [סימן ח' אות ח'] כתב דהאי דקריאת שמע אינו סייג אלא זריזות בעלמא. ולא ראה דברי האבות דרבי נתן שזכרתי שקורא אותו סייג. ועיין נודע ביהודא מהדורא קמא [חלק או"ח סימן כ"א] שנסתפק בזה אי עבדו בעשה סייג ועיין שם שרוצה גם כן לומר דבעשה לא עבדו סייג. ולעניות דעתי נראה ברור כמו שכתבתי:
9
י׳והנה יש כח ביד חז"ל לעקור דבר בשב ואל תעשה אבל לא בקום ועשה כמבואר ביבמות [צ' ב]. ואף שב ואל תעשה לא לעקור לגמרי עיין ט"ז או"ח [סימן תקפ"ח אות ה'] ועיין בתוס' יבמות שם דציצית יש אומרים שהוא שב ואל תעשה. ונראה דהיינו דוקא מצות עשה מן התורה יכולת בידם לעקור אבל תקנת חכמים אף בשב ואל תעשה אינם יכולים לעקור. תדע מהא דגיטין [ל"ו ב] דמעיקרא קאמר דהמצוה של תורה היה יכולת בידם לדחות מחמת דהוה שב ואל תעשה ובתר הכי לענין תקנת הלל קאמר דאי לדרי עלמא תיקן צריך בית דין גדול בחכמה ובמנין לבטלו, עיין שם דמבואר להדיא דתקנת חכמים אף בשב ואל תעשה אין לדחות בית דין קטן מהראשון. ולענין קבלה עיין פרי מגדים ולקמן יבואר ובלאו שב ואל תעשה עיין פרי מגדים [אות ט'] כתב יראה דהוי כעשה כל שאין קום ועשה. וקצת ראיה נראה מהאי דגיטין שם דקאמר שב ואל תעשה שאני אף דאיכא התם לאו דלא תגזול וכדפירש רש"י שם דנמצא הלוה גזלן ואפילו הכי כח ביד חז"ל לעקור. עיין בפרי מגדים אורח חיים באשל אברהם [סימן רמ"ב אות א'] מה שכתב על הצמח צדק עיין שם היטב:
10
י״אוהנה קיימא לן עשה דוחה לא תעשה. וכתבו התוס' קדושין [דף ל"ח א] בשם הירושלמי אהא דקאמר שם ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח הוא דאכול דאקריבו עומר והדר אכול. והקשה בירושלמי למה לא אכלו מצה מחדש דליתי עשה דאכילת מצה ולידחי לא תעשה דאכילת חדש ותירצו דאין עשה דקודם מתן תורה דוחה לא תעשה דאחר מתן תורה, עד כאן. וקשה דביבמות [ה' ב] מבואר להיפך דממילה ותמיד ופסח ליכא למילף דדוחה עשה ללא תעשה דשאני התם דהוא קודם מתן תורה הרי דקודם מתן תורה עדיף. ומצאתי בספר ארבע שיטות בחידושי פסחים [דף ל"ה ב] הקשה על דברי תוס' מגמ' דיבמות שזכרתי ונשאר בקושיא. ומצאתי בפני יהושע בקדושין שם הביא קושיא זו בשם מהרי"ט ותירץ דשאני הנך דביבמות דנאמרו קודם מתן תורה ונשנו אחר מתן תורה דעדיפי טובא עיין שם ובאו"ח פסחים [דף ל"ה ב] שכתב גם כן כן:
11
י״בואני תמה דהא מילה לא נישנית אחר מתן תורה כדאיתא בסנהדרין [דף נ"ט ב] דפריך והא מילה דנאמרה לבני נח ונישנית בסיני דכתיב המול ימול ואפילו הכי לישראל נאמרה ולא לבני נח ומשני דהמול ימול אתי לענין אחר עיין שם לרבות ביום ואפילו בשבת. שוב ראיתי להגאון שאגת אריה [סימן צ"ו] דהוא מותיב הקושיא מיבמות שזכרתי והוא מפרק לה כתירוץ בעל פני יהושע והוא הדר ומותיב לה דא"כ אף מצה הרי נשנית בסיני דכתיב שבעת ימים תאכלו מצות ואי דההוא לקובעו חובה הוא דבעי וכדמוקי לה בפסחים א"כ גם מילה הרי המול ימול לאו להכי הוא דאתי וע"כ אף דלאו למצות עשה הוא דאתי מכל מקום כיון דנישנית אף אחר מתן תורה עדיף שוב מאותה שנאמר רק אחר מתן תורה וא"כ גם במצה נאמר כן. וזה מסכים לדבריי:
12
י״גועוד נראה לי להכריח מדברי התוס' עצמם בגיטין [מ"ה א] שהקשו לענין חציו עבד וחציו בן חורין דלישא שפחה אין יכול והקשו דליתי עשה דפרו ורבו ולידחי לא תעשה דלא יהיה קדש. וקשה הא פרו ורבו לא נישנית אחר מתן תורה וכדאיתא בסנהדרין [נ"ט ב] דקרא דשובו לכם לאהליכם לאו לצוות על פרו ורבו אתי אלא להתיר להם בפריה ורביה ולדבר שבמנין הוא דאתי עיין שם. וא"כ איך ידחה עשה דקודם מתן תורה ללא תעשה דאחר מתן תורה וע"כ אף עשה דקודם מתן תורה דחי ללא תעשה דלאחר מתן תורה. ונראה שאף התוס' מודים דגמרא דילן לית להו האי דירושלמי מהאי דיבמות שזכרתי שהרי התוס' שם בקדושין כתבו דהיינו טעמא דלא אכלו מצה מחדש דגזירה כזית ראשון אטו כזית שני. ועמד הרב שאגת ארי' שם וכי התוס' לחלוק על הירושלמי קאתי עיין שם. ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבאו לומר דתלמודא דידן דע"כ פליג אירושלמי וס"ל דעשה דקודם מתן תורה דחי וכדמוכח מיבמות קשה למה לא אכלו חדש והוצרכו לומר גזירה וק"ל. ושוב ראיתי בטורי אבן ריש חגיגה העיר בדברי התוס' דגיטין הנזכר מהתוס' דקדושין הנזכר עיין שם:
13
י״דוהנה בפרק קמא דיבמות קאמר דלא תעשה שיש בו כרת לא דחי דדוקא דומיא לכלאים בציצית. ויש להסתפק בלא תעשה שיש בו מיתה בידי שמים דקיל מכרת כדאיתא בשבת [דף כ"ה ע"ב ועיין מה שכתבתי שם על הגליון. ועיין בכסף משנה [פרק ד' מהלכות ביאת מקדש הלכה ד'] ובדבריו צריך לעיין עוד. ועיין יומא [דף ע"ד ע"ב] שהן בכרת כו' ובכתובות [דף ל' ע"ב] כרת שלי כמיתה כו' עיין שם. ועיין בנר תמיד [ריש כריתות] אי דחי לה עשה דדוקא כרת קאמר או הוא הדין מיתה בידי שמים.
14
ט״ווהנה בקול הרמ"ז ריש כריתות הקשה מאי שנא דקחשיב כריתות ולא חשיב הנך דבמיתה בידי שמים ותירץ דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן ואיכא נפקא מינה אף לדידן לאפוקי מיתה בידי שמים, עד כאן דבריו. וכבר תמה עליו בספר נר תמיד שם דאף חייבי מיתה בידי שמים שלקו נפטרו. ואם נאמר דלחייבי מיתה בידי שמים עשה דוחה אתי שפיר דבשלמא כריתות חשיב דלא דחי לה עשה לאפוקי חייבי מיתה בידי שמים דעשה דוחה לה לכך לא תני לה ואתי שפיר. אך הרב שאגת אריה [סימן צ"ו כתב דאף לחייבי מיתה בידי שמים אין עשה דוחה דזיל בתר טעמא דבעינן דומיא דכלאים בציצית הכי נמי בעינן דומיא דכלאים בציצית דאף חייבי מיתה בידי שמים ליכא. ודבריו נכונים:
15
ט״זראיתי להרב נחלת בנימין [מצוה פ"ה אות כ"ב] דמצוה דרבים דחי אף לעשה ולא תעשה לפי שהדבר שרבים עושים חשוב כעושים כמה מצות. ועיין שם כתב עוד דמהאי טעמא שחרר אברהם אבינו ע"ה עבדו, אף דכל המשחרר עבדו עובר בעשה ואיכא נמי לאו דלא תחנם לא תתן להם חנם אפילו הכי כיון דעל ידי זה נתקיים מצות פרו ורבו וא"כ למאן דאמר נשים נצטוו אפרו ורבו הוי ליה מצוה דרבים ודחי עשה ולא תעשה, עד כאן תוכן דבריו ז"ל. ואני תמה דאף לא יהא כדבריו דכיון שהוא מצוה דרבים הוי ליה כאילו מקיימים כמה מצות. עדיין קשה אף ששניהם נצטוו אפרו ורבו ואיכא תרי עשה מכל מקום לא דחי. דחד עשה דחי לא תעשה ואידך עשה הוי ליה עשה נגד עשה ולא דחי וכדקאמר [בסוף פרק שילוח הקן] ומאי אולמא דהאי עשה מהאי כו'. וראיתי להרב שאגת ארי' [סימן ל"ב] הביא שהרמב"ם סובר דעשה דחי עשה נמי עיין שם. ועיין בתוס' יבמות [ה' א] ד"ה ואכתי כו' כתבו ומהכא לא מצי יליף דליתי עשה ולידחי עשה ולא תעשה דשאני הכא דהוי לאו ועשה שאינו שוה בכל ואם תאמר וניליף כו', עד כאן. וקשה מאי הקשו מעיקרא דניליף דנדחה דאיך סלקא דעתך כלל דהשתא דעשה ידחה לעשה לחוד פריך בגמרא דחולין שם דלמה לי קרא פשיטא דמאי אולמא כו' כל שכן דלידחי עשה ולא תעשה. ועיין תוס' [שם ו' א] שבאמת תירצו כעין זה ונראה קצת ראיתא מהתוס' דכאן כהרמב"ם. אך במסקנא בשאגת אריה שם הוא מסיק דלא כהרמב"ם עיין שם:
16
י״זוראיה ברורה דלא כדבריו נראה ממה שכתב הר"ן [סוף ראש השנה] גבי שופר דאין מפקחין עליו את הגל מאי טעמא שופר עשה ויום טוב לא תעשה ועשה, ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה וכיון דבדאורייתא לא דחי הוא הדין בדרבנן במוקצה דעשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, עכ"ל. וכתב במגן אברהם [סימן תמ"ו ס"ק ב'] וזה לשונו והקשה הש"ל למה לי למימר דיו"ט עשה ולא תעשה הוא אפילו לא תעשה לחוד דהא בעינן בעידנא דמעקר לאו מקיים עשה מה שאין כן הכא ותירץ ר"ת דעשה דרבים דחי לא תעשה אף בעידנא דמעקר לאו לא מקיים עשה, עד כאן דבריו. ולדברי בעל הספר הנזכר לעיל קשה אם כן דכיון דעשה דרבים הוא ולכך לא בעינן בעידנא כו' אם כן מה הועיל במה שאמר דהוא עשה ולא תעשה ולא דחי לה עשה הא מצוה דרבים דחי אף עשה ולא תעשה. אלא ודאי דאף מצוה דרבים לא דחי לעשה ולא תעשה וזה ברור:
17
י״חויש להסתפק אי עשה דוחה ב' לאווין. והנה מלשון מה שאמרו בבבא מציעא [ל"ב א] ובדוכתי טובא אין עשה דוחה עשה ולא תעשה משמע דוקא עשה ולא תעשה אבל ב' לאווין דחי. אף דיש לדחות ולומר דקושטא דמילתא נקט דאין עשה דוחה עשה ולא תעשה לפי דהתם מיירי בעשה ולא תעשה אבל באמת הוא הדין ב' לאווין לא דחי. תדע דהרי עשה לא דחי לעשה וכדמפורש בשילהי חולין דפריך מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ואפילו הכי קאמר עשה ולא תעשה ולא קאמר עשה לחוד. אלא ודאי דקושטא דמילתא נקט אבל באמת גם עשה לחוד לא דחי [ועיין שאגת אריה סימן ל"ב] ואם כן הכי נמי יש לומר דלא דחי לב' לאוין.
18
י״טוראיתי להרב נחלת בנימין [מצוה מ"ז אות י"א] כתב בפשיטות דעשה דוחה ב' לאוין וראייתו שהרי בכל לאו יש ב' לאוין הלאו וגם לאו דשבועה שהרי עובר על השבועה שמושבע ועומד מהר סיני. ואין הדברים נכונים מהא דקאמר בבבא מציעא [ס"א א] לעבור בב' לאוין וכן בירושלמי הובא בתוס' גיטין [צ' א'] לענין מחזיר גרושתו לעבור בב' לאוין. ולדבריו הוה ליה לומר לעבור בג' לאוין כיון דבכל לאו יש ב' לאוין. וגם בלאו הכי דבריו תמוהין דהא גם על העשה איכא האי שבועה ודל שבועה להדי שבועה. ותו קשה מהא דשבועות [דף ל"ו ע"ב] על כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו ועל שבועה ממנו ומכל משפחתו על כל עבירות כו' עיין שם שהפליגו מאוד באיסור שבועה על יתר העבירות. ולדבריו קשה הרי גם כל העבירות איסור שבועה שיש בהם. שוב מצאתי בנחלת בנימין [מצוה ש' סימן ז'] באמת עמד על קושיא זו ונשאר בצ"ע. ולשיטתיה קאזיל אבל ברור דעל כל עבירה אין עליו איסור שבועה גם כן שיחשב בב' לאוין ורק איסור שבועה איכא לענין שנחשב מושבע ועומד מהר סיני אבל מכל מקום אינו עובר בלאו דנשבע לשקר. והכי נמי מוכח בשבועות [כ"ג ב] ובשלחן ערוך יורה דיעה [סימן רל"ח סעיף ד'] עיין שם ודו"ק. ואם כן צריך עיון לדינא אי דוחה ב' לאוין או לאו.
19
כ׳שוב מצאתי במשבצות באורח חיים [סוף סימן ס"ז] כתב שבספרו שושנת העמקים העלה דאין עשה דוחה ב' לאוין עיין שם. ושוב ראיתי שהוא גמרא ערוכה תמורה [דף ד' ע"ב] הוי ליה תרי לאוי וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי. ועיין ספר תולדות יעקב ברכות [דף ט' ע"ב] תוס' ד"ה ראב"ע. ועיין ספר כריתות [ס"ס קס"ד] כתב דאין עשה דוחה תרי לאוי. ועיין פני יהושע ביצה [דף ח' ע"א] הביא ראיה דדוחה. אך בשושנת העמקים [כלל ב'] דחה דבריו. ועיין במהרש"א חולין [דף ב' ע"א] ד"ה וסופג ובספר זכרון יצחק [חלק א' סימן ס"ט] ובתוס' זבחים [דף קי"ב] ובהפלאה חידושיו [לדף ל"ב ע"ב] תוס' ד"ה שלא. ועיין עוד תוס' חולין [דף ס"ג] ובשאגת אריה [סימן פ"ב] ומכות [דף ט"ו א] תוס' ד"ה תנינא. ועיין תוס' יבמות [דף ג' ב] ד"ה תנינא וצריך עיון לכאורה. ועיין נודע ביהודא מהדורא תנינא [חלק יורה דיעה סימן ע"ז] בהג"ה. ועיין בקונטרס אחרון לטורי אבן חגיגה [דף כ"א א] ועיין נר תמיד כריתות [דף י' עמוד ג' וד']. ועיין יבמות [דף ד' ע"ב] תוס' ד"ה לא תעשה מפורש להדיא דאין חילוק בין חד לאו לתרי עיין שם:
20
כ״אבשבת [דף קל"ב א] אמר ריש לקיש כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אפשר לקיים שניהם מוטב ואם לאו כו'. [ועיין שאגת אריה סימן כ"ט מה שכתב בזה]. משמע מזה דאם אפשר לקיים המצוה בלא דחיה רק שלזה נזדמן באיסור דגם כן עשה דוחה לא תעשה וכמו שהכריח בשאגת אריה [סימן צ"ו] ועיין שם שהביא עוד ראיות לזה דאף דאפשר לקיים עשה זו בלא דחיית לא תעשה מכל מקום כיון שלזה נזדמן באיסור ואי אפשר לו בענין אחר העשה דוחה ללא תעשה. ועיין תוס' עירובין [ק' א] בד"ה מתן הקשו וליתי עשה דמתן ד' ולידחי לא תעשה דבל תוסיף ותירצו דלא דמי לכלאים בציצית דהכא על ידי פשיעה הוא בא והיה יכול לקיים בלא דחיית הלאו, עד כאן דבריהם. משמע דכיון שהיה אפשר לקיים בלא דחיית... ועיין בטורי אבן ראש השנה [כ"ח ב] שהשיג על התוס' מהא דזבחים [דף צ"ד] דפריך ואמאי ליתי עשה ולידחי לא תעשה והתם גם כן על ידי פשיעה עיין שם. אך באמת זה ענין אחר מבסברת השאגת אריה והבן:
21
כ״באמר המעתיק עד כאן מצאתי בכתי"ק מענין זה ונשאר כמה דפין חלק שכפי הנראה לא השלים רבינו הקדוש המחבר זי"ע הענין. ואחר כך מתחיל באותו הכרך חידושיו על איזה הלכות מהרמב"ם).
22
