אור זרוע לצדיק, חידושים, רמב"ם, הלכות קריאת שמע א׳Ohr Zarua LaTzadik, Novellae, Rambam, Kriat Shema 1

א׳פרק א' הלכה א'

ב׳פעמיים בכל יום קורין קריאת שמע בערב ובבוקר שנאמר כו'. נראה מדעת רבינו שסובר דקריאת שמע דאורייתא. ובאמת הוא פלוגתא דאמוראי בברכות [דף כ"א] לענין ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא דפליגי רב יהודא ור' אלעזר דרב יהודא סבר אינו חוזר וקורא ור' אלעזר סבר דחוזר וקורא. ופירש"י וכן פירש הרשב"א בתשובה [סימן צ"א] דר' אלעזר סבר קריאת שמע דאורייתא וספיקא דאורייתא לחומרא ולכך חוזר וקורא. והנה דעת הרי"ף והרא"ש כר' אלעזר דקריאת שמע דאורייתא וכך נראה דעת רבינו:

ג׳אמנם בשאלתות דרב אחאי [פרשת יתרו שאילתא נ"ג] ראיתי שכתב דרב יהודא סבר אינו חוזר וקורא מאי טעמא קריאת שמע דרבנן ור' אלעזר סבר חוזר וקורא דקריאת שמע הוא קבלת מלכות שמים. מבואר מדעתו דסבירא ליה דאף ר' אלעזר סבירא ליה גם כן קריאת שמע דרבנן רק דלכך ספיקו להחמיר מטעם דהוא קבלת מלכות שמים. וקשה לי מהא דברכות [דף י"ד] קריאת שמע דאורייתא פוסק הלל דרבנן מבעיא. וכן בשבת [דף י"א] פירש"י הא דמפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה דקריאת שמע דאורייתא ותפלה דרבנן והוא מהירושלמי פרק א' דברכות ופרק קמא דשבת ששם מבואר [הלכה ט'] עיין שם. ובברכות [דף ט"ו ע"ב] אמר נמי לא אמר ר' יהודה לא יצא אלא גבי קריאת שמע דאורייתא. וכמאן אתיא כל הנך דקאמר קריאת שמע דאורייתא כיון דכולי עלמא מודו דקריאת שמע דרבנן. ונראה דסבירא ליה להשאלתות כמו שכתבו תלמידי רבינו יונה בברכות שם דאף למאן דאמר קריאת שמע דרבנן וקרא דבשכבך ובקומך לדברי תורה על כל פנים צריך לקרות מן התורה איזה פרשה בבוקר ובערב רק דהא דפרשיות שמע והיה אינו אלא מדרבנן וא"כ אתי שפיר מהאי דברכות ולא קשה מידי. אמנם מהאי דשבת קושיא עדיין דלמה מפסיקין לקריאת שמע לפי שהוא מן התורה כיון שעוסקים בתורה אם כן הרי הם מקיימים החיוב דמן התורה וחיוב פרשת שמע הוא רק מדרבנן וא"כ למה מפסיקין:

ד׳אמנם נראה ליישב דעתו דהנה מדברי התוס' דסוטה [דף ל"ב ע"ב] לא משמע כהתלמידי רבינו יונה הנזכר שהקשו אמאן דאמר קריאת שמע דרבנן ממתניתין דדריש בשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבים ובריש מכילתין נמי קאמר תנא אקרא קאי דכתיב בשכבך ובקומך עד כאן. ולשיטת תלמידי רבינו יונה מאי קושיא דשפיר מוכח מקרא דשכבך ובקומך דצריך לקרות שום פרשה בשעה שבני אדם כו' רק פרשת שמע הוא מדרבנן ומאי קשה להו. אלא ודאי דסבירא להו דלמאן קאמר קריאת שמע דרבנן אין צריך לקרות שום פרשה מן התורה. ולכאורה קשה לפירושם מהא דשנינו בתוספתא [פרק ג'] כשם שנתנה תורה קבע לקריאת שמע כך נתנו חכמים קבע לתפלה. הרי דקריאת שמע דאורייתא ולמה לא הקשו אמאן דאמר קריאת שמע דרבנן. אבל נראה דהם תירצו שם אקושיא שזכרנו דהא דיליף מקרא בריש מכילתין ובמתניתין היינו בדרך אסמכתא אבל לא מן התורה. והנה בגיטין [דף נ"ט] מצינו דפריך דאורייתא הוא דכתיב וקדשתו והוא לדעת קצת פוסקים [עיין לבוש סימן קל"ה] רק אסמכתא הרי שגם לאסמכתא קורא דברי תורה. וכן כתבו התוס' בעבודה זרה [דף כ"ב א] ד"ה ותיפוק לענין חול המועד דאסמכתא כדברי תורה עיין שם. וכן בלבוש [סימן קפ"ד סעיף ז'] כתב דאכל כזית לחם מוציא ידי ברכת המזון לאותו שאכל (כדי שביעה) שאף שזה חייב מן התורה וזה רק מדרבנן מכל מקום יש לו אסמכתא מקרא ולכך חשוב כדברי תורה ויכול להוציא. הכי נמי יש לומר הכא כיון דיש לו על כל פנים אסמכתא מקרא דבשכבך ובקומך קורא אותו בתוספתא מדברי תורה. ולפי זה יש לומר הכא גם דעת השאלתות כן הוא ולכך עדיפא מתפלה והבן:

ה׳ועל כל פנים דעת השאלתות דליכא למאן דאמר שיסבור קריאת שמע דאורייתא אלא העיקר דקריאת שמע דרבנן כך דעתו ז"ל. וגם דעת התוס' בסוכה [דף י"א א] ד"ה דרב, ובבבא קמא [דף פ"ז א] ד"ה וכן היה ר"י, וסוטה [דף ל"ב א] ד"ה קריאת שמע ותפלה מבואר להדיא דסבירא להו להלכה קריאת שמע דרבנן אף שמפרשים כפירש"י דר' אלעזר סובר קריאת שמע דאורייתא. ואף שבסוטה [דף ל"ב ב] ד"ה קריאת שמע ותפלה הרבו להקשות על מאן דאמר קריאת שמע דרבנן מדילפינן בדוכתי טובי מקרא דבשכבך ובקמך ולא ניחא להו לתרוצי דאסמכתא בעלמא. מכל מקום בברכות [דף כ"א ע"א] ובמנחות [דף מ"ג ב] תירצו דלמאן דאמר קריאת שמע דרבנן הנך קראי אסמכתא בעלמא נינהו עיין שם:

ו׳ובאמת לא ידעתי למה לא ניחא להו לתוס' בסוטה תירוץ דאסמכתא שהרי כבר כתבתי שדרך הגמרא לקרות לאסמכתא דברי תורה וכן כתבו עוד התוס' בבבא בתרא [דף קמ"ז ע"א] שכן דרך הגמרא לקרות לאסמכתא דברי תורה. וכן בתוס' שבת [דף י"ג ע"ב] בעובדא דאותו תלמיד שמת בחצי ימיו שאמר לה אליהו בימי נדותך מהו אצלך בימי לבונך מהו אצלך ופירשו התוס' שבימי לבונה דצריך טבילה אינו אלא מדרבנן עיין שם ואף על פי כן אמר לה ברוך המקום שהרגו כו' התורה אמרה כו'. הרי שאף שהוא רק מדרבנן אומר אמרה תורה. ועיין תוס' עירובין [דף כ"ג ע"ב] ד"ה פשטין ועיין הרמב"ן בספר המצות [ריש שורש א'] הביא גם כן ראיות לזה דאף לדרבנן אומר בגמרא אמרה תורה עיין שם. וכן נראה מדברי הירושלמי [פרק א' דפאה] דאמר אהא דאמר ר"י דשיעור מעה כסף שתי כסף בקרבן ראיה דברי תורה לטעמיה אזיל דאמר ר"י כל השיעורים הלכה למשה מסיני דו אמר מעה כסף שתי כסף דברי תורה עד כאן. הרי דאף הלכה למשה מסיני לדעת הרמב"ם בספר המצות הוא מדרבנן אפילו הכי קאמר דלכך אמר ר"י דמעה כסף שתי כסף דברי תורה הרי שקורא לדרבנן דברי תורה. [אך קשה לי מהירושלמי [פרק א' דשביעית] דקאמר דניסוך המים הלכה למשה מסיני כו' עיין שם ובמה שכתבתי בפרק א' מהלכות ממרים הלכה ג' עיין שם]:

ז׳ונראה טעם דעת התוס' שפסקו כרב יהודא אמר שמואל דקריאת שמע דרבנן אף דר' אלעזר פליג עליה לפי ששמואל הוא חבירו של ר' יוחנן ור' יוחנן רבו של ר' אלעזר לכך יש לפסוק כשמואל לגבי דר' אלעזר. ולפי זה צריך להבין דעת הרי"ף והרא"ש ורבינו הסוברים דקריאת שמע דאורייתא וספק קרא חוזר וקורא כר' אלעזר, קשה, למה לא פסקו כשמואל לגבי ר' אלעזר. וראיתי למרן בכסף משנה ז"ל [בפרק ב' הלכה י"ג] שכתב דטעם רבינו שפסק דספק קרא חוזר וקורא כר' אלעזר לפי שיש כמה ברייתות דדייני דיני קריאת שמע מקראי ולר' יהודה צריך לומר דאסמכתות נינהו, עד כאן. ועיין בשאגת אריה [סימן א'] השיב עליו וכתב וכי נתחכם יותר משמואל שידע מכל הני ברייתות ואפילו הכי אמר דאינו חוזר וקורא דקריאת שמע דרבנן, עד כאן. ואני מצאתי תירוץ זה להר"א ממיץ אחד מבעלי התוס' בספר יראים [מצוה י"ג] שכתב וזה לשונו ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא אמר רב יהודא אמר שמואל אינו חוזר וקורא דקריאת שמע דרבנן, רבנן דבי ר"ח אמר חוזר וקורא דקריאת שמע דאורייתא וקיימא לן כר"ח דרב יוסף קאי בשיטתיה ועוד דכולהו מתניתא דמייתי קראי על קריאת שמע צריכים אנו למדחייה אליבא דשמואל ולמימר אסמכתא נינהו ועוד דסוגיא דשמעתא דפרק מי שמתו אזלא כותיה דר"ח, עד כאן לשונו. הרי שכתב כתירוץ הכסף משנה. אך במה שכתב דסוגיא דפרק מי שמתו אזלא כותיה לא ידעתי היכן אזלא הסוגיא כותיה שם ואולי היתה גירסתו משונה מגירסתינו תדע שבגירסתו היה כתוב דבי ר"ח אמרי כו' ואילו בגירסתינו איתא ר' אלעזר אומר כו':

ח׳ודע דלכאורה היה נראה לי טעם להפוסקים כר' אלעזר. דבירושלמי [ריש פרק א' דברכות] איתא ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא נשמיענו מן הדא הקורא קודם לכן [רצה לומר בבין השמשות קודם הזמן קריאת שמע] לא יצא וקודם לכן לאו ספק הוא ואת אמר צריך לקרות הדא אמרת ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא צריך לקרות, עכ"ל. הרי להדיא דאף ר' יוחנן מחבר הירושלמי סבר כותיה דר' אלעזר דצריך לחזור ולקרות ולכך פסקו הפוסקים כותיה:

ט׳אך צריך להבין שמואל דסבר אינו חוזר וקורא איך יפרש הברייתא דקורא קודם לכן לא יצא אף דהוא ספק. והנה לשיטת התלמידי רבינו יונה שזכרתי שכתבו דאף דקריאת שמע דרבנן אפילו הכי צריך לקרות מן התורה שום פרשה שיהיה אם כן לא קשה כלל מהאי ברייתא דודאי לא יצא ידי קריאת שמע מן התורה וצריך לקרות עוד שום פרשה. ולפי זה אין ראיה גם מהירושלמי דסברי כר' אלעזר, דיש לומר דסברו כשמואל וקפשיט דצריך לחזור ולקרות על כל פנים שום פרשה. תדע דאי סברו כר' אלעזר איך פשטו מהך ברייתא הא אפשר לפרש דלאו דוקא פרשת שמע אלא שום פרשה כמו לשמואל ומאי פשיט. אלא ודאי דבאמת סבר כשמואל ונסתלק דברינו:

י׳אמנם לשיטת התוס' קמה ראייתינו וגם ניצבה דהירושלמי סבר כר' אלעזר. וצריך להבין אליבייהו לשמואל איך יפרשו הברייתא. ונראה דאתיא הברייתא כר' יוסי דסבר בשבת [דף ל"ד א] דבין השמשות כהרף עין וא"כ בהרף עין ודאי דלא מצי למיקרי קריאת שמע ובודאי כשקורא קודם הזמן קרא בהיות יום קודם בין השמשות וא"כ אין כאן ספק קרא כלל ולכך לא יצא וצריך לחזור ולקרות כיון שקרא בעוד יום ואין כאן שום ספק. אמנם הירושלמי שם דקפשיט מיניה דצריך לחזור ולקרות יש לומר דסבר כר' נחמיה בשבת [שם] דזמן בין השמשות גדול ויכול לקרות קריאת שמע בזמן בין השמשות קודם הזמן ואם כן הוי ליה ספק ואפילו הכי אמר בברייתא דלא יצא שמע מינה ספק קרא ספק לא קרא צריך לחזור ולקרות כן נראה לפי עניות דעתי. ובאמת אמרינן בסנהדרין [דף פ"ו ע"ב] דסתם תוספתא ר' נחמיה:

י״אהלכה ב'

י״בומה הוא קורא כו' ומקדימין לקרות פרשת שמע מפני שיש בה יחוד השם כו'. עיין שאגת אריה [סימן ב'] הביא דברי הפרי חדש [סימן ס"ד] שכתב שמדברי רבינו כאן משמע דסבירא ליה דשמע והיה אם שמוע תרוייהו דאורייתא. ודחה הוא ז"ל דבריו וזה לשונו וכמדומה שכיון למה שכתב הרמב"ם פעמיים כו' ומה הוא קורא כו' והוא סבר מדכתב הרמב"ם, ב' פעמים בכל יום קוראים כו' וסיים ג' פרשיות אלו הוא הנקראת קריאת שמע, שמע מינה דחייב לקרות שלשתן מן התורה דקריאת ויאמר אף על גב דלא כתיב ביה בשכבך ובקומך קורין אותו משום יציאת מצרים שבה ומצוה מן התורה להזכיר יציאת מצרים בין ביום בין בלילה כו', ליתא, דהא דכתב הרמב"ם בתחלת דבריו פעמיים בכל יום קורין קריאת שמע לא קאי אלא אפרשת שמע לחוד והא דמסיים וקריאת ג' פרשיות אלו על הסדר נקראת קריאת שמע היינו בלשון חכמים שתקנו לקרות כל הג' פרשיות כו', עכ"ל.

י״גוראיתי להגאון אב"ד דקעמפנע בספר מעון הברכות [דף י"ג] אהא דר' יהושע בן קרחה למה קדמה פרשת כו' כתב שכונת הפרי חדש להוכיח ממה שהעתיק רבינו הא דר' יהושע בן קרחה דלכך קדמה פרשת שמע לוהיה לפי שיש בה עול מצות והקשה הצל"ח תיפוק ליה דשמע מן התורה מה שאין כן והיה מדרבנן ולכך שמע קודם אלא ודאי אף והיה מן התורה, עד כאן.

י״דואני אומר שהצל"ח לטעמיה אזיל שכתב בנודע ביהודא מהדורא קמא [חלק אורח חיים סימן כ"א] דהא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם היינו רק בב' איסורי דאורייתא אבל לא באיסור דרבנן נגד איסור דאורייתא אף שהדרבנן תדיר והדאורייתא אינו תדיר דאורייתא קודם. הרי שסובר שיש קדימה לאורייתא על דרבנן אף נגד התדיר כל שכן בשניהם שוים. אמנם השאגת אריה לטעמיה אזיל שכתב דאין שום קדימה לזה שכתב [בסימן כ"ב] דאף באיסור דרבנן נגד איסור דאורייתא התדיר דרבנן קודם דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון. הכי נמי בשניהם שוים אין שום קדימה לזה על זה ולכך הוצרך לטעם דעול מצות. שוב ראיתי בשאגת אריה עצמו [שם] שהביא דברי הפרי חדש שכתב עוד ראיה דוהיה מדרבנן מר' יהושע בן קרחה דהוצרך לטעם דעול מצות תיפוק ליה דשמע מן התורה והיה מדרבנן אלא ודאי אף והיה מן התורה ודחה דבריו כמו שכתבתי דאין שום קדימה לדרבנן אדאורייתא כלל. והביא ראיות עיין שם. ופלא על הגאון מקעמפנא שלא ראה סוף דברי השאגת אריה.

ט״וונראה לי להביא ראיה גם כן לסברא זו דאין קדימה לשל סופרים על של תורה מהא דברכות [דף ד' ע"ב] דאמר ר' יהושע בן לוי תפלות באמצע תקנום ותפלה דערב קודם לקריאת שמע. וקשה הא קריאת שמע דאורייתא וצריך להקדימה אלא ודאי דאין קדימה לשל תורה אשל סופרים. וא"כ הכא כיון דתפילה תדיר מקריאת שמע יש להקדים תפלה אף דהוא דרבנן נגד קריאת שמע דאורייתא שאינו תדיר. ובזה יש לתרץ דברי הגמרא שם דקאמר לימא מסייעא ליה לר' יוחנן דאמר סומכים גאולה לתפלה דערבית מדתניא קורא קריאת שמע ומתפלל הרי דקריאת שמע קודם. והקשה בצל"ח דנהי דמוכח דקריאת שמע קודם לתפלה דלא כר' יהושע בן לוי מכל מקום מנא ליה דצריך לסמוך גאולה לתפלה דילמא רשאי להפסיק בין גאולה לתפלה.

ט״זולפי מה שכתבתי יש לומר דקשה אי נאמר דאין צריך לסמוך גאולה לתפלה ודלא כסברת ר' יוחנן אלא דגאולה בערב לא הוה אם כן קשה איך מקדים קריאת שמע לתפלה הא תפלה תדיר יותר מקריאת שמע וא"כ אף דתפלה דרבנן וקריאת שמע דאורייתא התדיר קודם וכמו שנתבאר ואיך ראוי להקדים קריאת שמע לתפלה הא תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. אלא ודאי כר' יוחנן דגאולה מערבית נמי הוי וצריך לסמוך גאולה לתפלה וא"כ יש חיוב להקדים קריאת שמע קודם תפלה דגאולה מערבית נמי הוי. ותו לא קשיא דקריאת שמע אינן תדיר ותפלה תדיר ולכך מקדים לקריאת שמע ושפיר מוכח דצריך להסמיך גאולה דערבית לתפלה דערבית והבן.

י״זשוב מצאתי בצל"ח הרגיש במה שכתבתי וכתב אהא דר' יהושע בן לוי תפלות באמצע תקנום אף דקריאת שמע דאורייתא ותפלה מדרבנן וא"כ למה מקדים תפלה לקריאת שמע ויש לומר דסבר כמאן דאמר קריאת שמע דרבנן, עד כאן דבריו. ואינו מחוור אצלי כי מלבד מה שיש לדקדק לדבריו אם כן הוי ליה להגמרא לאתויי הא דר' יהושע בן לוי לקמן [דף כ"א]. עוד קשה לדבריו על כל הפוסקים כר' אלעזר דקריאת שמע דאורייתא הא קיימא לן כר' יהושע בן לוי וכמו שכתב הרא"ש בתשובה [כלל ב'] והתוס' בעירובין [דף ס"ב ע"ב] ובמגילה [דף כ"ז א] ועוד בדוכתי טובא. ולא יועיל לזה לא תירוץ השאגת אריה [סימן א'] שתירץ דר"י דאמר בסוטה [דף מ"ב] אפילו אי אתם מקיימים אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם נמסרים כו' סבר קריאת שמע דאורייתא ולא שום תירוץ מהתירוצים שזכרתי לעיל [בהלכה א'] אלא ודאי מחוורתא כדכתיבנא וכדעת השאגת אריה, וכן עיקר.

י״חשם

י״טואחר כך פרשת ציצית שגם היא יש בה זכירת כל המצות. כבר עמדו כל המחברים על דברי רבינו הללו שנראה שבא לפרש טעם שהקדימו פרשת והיה לפרשת ויאמר וא"כ למה כתב טעם אחר שלא נזכר בגמרא. וגם לפי טעמו שנתן הוא לא ניחא על האיחור שיש לה לפרשת והיה. ועיין ספר מעון הברכות [דף י"ג] אהא דר' יהושע בן קרחה ושם [דף י"ד ע"ב] בגמרא חדא ועוד קאמר כו' עיין שם יישב זה בשלשה אופנים:

כ׳ואשר לבי אומר לי הוא זה דהנה הצל"ח הקשה על ר' יהושע בן קרחה דאמר דוהיה נוהג בין ביום בין בלילה ויאמר אינו נוהג בלילה בשביל פרשת ציצית שבה הרי יש בה גם כן יציאת מצרים שנוהג בין ביום בין בלילה. וכתב דר' יהושע בן קרחה סבר כחכמים דאין מזכירים יציאת מצרים בלילות. [ועיין בצל"ח סוף פרק א' בישוב דברי הפוסקים שהשמיטו מתניתין דמזכירים יציאת מצרים בלילות עיין שם היטב]. ולפי זה קשה לדידן דקיימא לן כבן זומא דמזכירים יציאת מצרים בלילות וכמו שפסק רבינו לקמן אם כן הדרא קושיא לדוכתיה הא איכא בויאמר יציאת מצרים שנוהג בין ביום בין בלילה.

כ״אאבל נראה דהנה בויאמר יש ציצית ויציאת מצרים ועול מצות כמו בוהיה. כדאמר בגמרא [סוף פרק קמא] ציצית דכתיב ועשו להם ציצית, עול מצות דכתיב וראיתם אותו וזכרתם, יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. וא"כ דבפרשת ויאמר גופי יש גם כן זכירת המצות הקודם ליציאת מצרים כמו בוהיה. וא"כ משום יציאת מצרים יש להקדים לוהיה שיש בו עול מצות דאף אם נקדים יציאת מצרים לוהיה מכל מקום עדיין יהיה עול מצות שבויאמר קודם ליציאת מצרים. וא"כ מאי נפקא מינה אם עוד נוסיף עול מצות שבפרשת והיה שיקדים לויאמר כיון דבלאו הכי ממילא תוקדם עול מצות ליציאת מצרים. וא"כ מיציאת מצרים בלאו הכי לא קשה מידי מה שאינו קודם לוהיה ורק הקושיא מפרשת ציצית שקודם לעול מצות שבויאמר יוקדם גם לעול מצות שבוהיה ועלה קאמר ר' יהושע בן קרחה דציצית אינו נוהג בלילה והיה נוהג בין ביום בין בלילה.

כ״בומעתה גם דברי רבינו נכונים. דזה לא הוצרך לפרש טעם שקדמה והיה לפרשת ציצית דזה פשוט שציצית אינו נוהג בלילה. רק דהוה קשה ליה לדידן דקיימא לן כבן זומא אם כן תקדם ויאמר מחמת פרשת יציאת מצרים שבה וכקושיית הצל"ח. על זה בא לתרץ לפי שגם היא יש בה זכירת כל המצות וא"כ מאי נפקא מינה שתקדם ויאמר לוהיה הרי עדיין יהיה זכירת המצות קודם ליציאת מצרים. ומאי נפקא מינה זכירת המצות שבויאמר או זכירת המצות שבוהיה. וא"כ לא קשה כלל מיציאת מצרים שבויאמר למה לא נקדימנו לפרשת זכירת המצות שבוהיה שאין זה תועלת שעדיין יהיה זכירת המצות שבויאמר קודם ליציאת מצרים. ומפרשת ציצית בלאו הכי לא קשה מידי שאינו נוהג בלילה וכמו שנתבאר ודו"ק היטב: