אור זרוע לצדיק, חידושים, רמב"ם, הלכות ממרים א׳Ohr Zarua LaTzadik, Novellae, Rambam, Mamrim 1
א׳הלכות ממרים
1
ב׳פרק א' הלכה ב'
2
ג׳הגזירות והתקנות והמנהגות כו' עובר בלא תעשה. מבואר מדברי רבינו שגם במנהג איכא נמי לאו דלא תסור. וקשה לי טובא דהא בפרק לולב וערבה (סוכה דף מ"ד) פליגי ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי חד אמר ערבה יסוד נביאים וחד אמר ערבה מנהג נביאים. ופירש"י ד"ה מנהג, וזה לשונו, ונפקא מינה דלא בעיא ברכה דליכא למימר וציונו דאפילו בכלל לא תסור ליתא ע"כ. והכי נמי מפורש שם בגמרא ההוא גברא דאייתי ערבה לקמיה דר"א ב"ר צדוק חביט חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים הן. הרי להדיא דבמנהג ליכא לאו דלא תסור ולכך אין צריך לברך דאיך יאמר וציונו [עיין שבת כ"ג א]. ועיין פסקי תוס' דתענית [אות ס'] דהלל דראש חדש אין צריך ברכה דהוא מנהג. ועיין תוס' תענית [כ"ח ע"ב] ד"ה אמר:
3
ד׳איברא שהתוס' והרשב"א שם ובפרק ב' דברכות [דף י"ד ע"א] כתבו לחלק בזה ולומר דרק הכא גבי ערבה כיון דאינו אלא טלטול ולאו תקנתא הוא אלא מנהגא לא חשיבא למקבע עלה ברכה אבל הלל וכן יו"ט שני של גליות אף שהם גם כן אינם רק מנהג אפילו הכי מברכים עליהם עיין שם. ובזה היה אפשר לכוון גם דברי רבינו כאן. אמנם אחר העיון זה אינו שהרי רבינו ע"כ לא סבירא ליה לחלק כדבריהם שהרי כתב [בפרק ג' מהלכות חנוכה ומגילה הלכה ז'] דאינו מברך על ההלל לפי שהוא רק מנהג ישראל ואין מברכים עליו. וא"כ אם היה סבור לחלק כדברי התוס' והרשב"א אם כן קשה למה פסק דאינו מברך על ההלל הא לדבריהם צריך לברך. וע"כ דאינו מחלק כלל ועל כל מנהג אינו מברך לפי שאינו יכול לומר וציונו וא"כ איך פסק כאן דאף במנהג איכא לאו דלא תסור וצ"ע:
4
ה׳הלכה ג'
5
ו׳דברי קבלה אין בהם מחלוקת כו'. עיין בדברי רבינו בהקדמתו לפירוש המשנה האריך בזה. וכבר נחלקו עליו הרבה פוסקים וסבירא להו דאף בהלכה למשה מסיני יש מחלוקת. ונראה לי להביא ראיה לדבריהם. חדא מהא דניסוך המים בחג דאמר בפרק לולב וערבה (סוכה דף מ"ד) דהוא הלכה למשה מסיני ובזבחים [דף ק"י] סבירא ליה לחד מאן דאמר דאינו אלא מדרבנן. ועוד מהא דערלה בחוץ לארץ דתנן [בסוף פרק ג' דערלה] והערלה הלכה ופליגי ר' יוחנן ושמואל בקדושין [דף ל"ט] מר סבר הלכה למשה מסיני ומר סבר כהלכות המדינה. ותו מהא דעירובין [דף ד'] אמר רב חייא בר אשי אמר רב שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני וביומא [דף פ' ע"א] סבירא ליה לר' אלעזר דאינו אלא מדרבנן עיין שם. ותו מהא דערבה במקדש דאמר ר' יוחנן בסוכה [דף מ"ד] דהוא הלכה למשה מסיני ואבא שאול חולק עליו. הרי מבואר בכל הנך דיש מחלוקת בהלכה למשה מסיני לא כדעת רבינו:
6
ז׳עוד כתב רבינו בהקדמתו שם דהלכה למשה מסיני אין שכחה. וקשה לי חדא מהא דיומא [דף פ' ע"א] שיעורים של עונשים הלכה למשה מסיני אחרים אומרים כו' אלא שכחום וחזרום ויסודם הרי להדיא דשכחום. ותו קשה מהא דסוכה [דף מ"ד] ערבה יסוד נביאים כו' והאמר ר' יוחנן משום ר' נחוניא עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני כו' שכחום וחזרו ויסדום. ותו מהירושלמי [פרק א' דפאה] באושא התקינו שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו כו' מעשה בר' ישבב שעמד והחליק את כל נכסיו לעניים שלח לו רבן גמליאל והלא חומש מנכסיו למצות ורבן גמליאל לא קודם לאושא הוי ר"י בר בון בשם ריש לקיש כך היתה הלכה בידם ושכחוה. ותו מהירושלמי [פרק א' דשביעית] ערבה וניסוך המים ועשר נטיעות מיסוד נביאים כו' כך היתה הלכה בידם ושכחוה כו' ע"כ. הרי מבואר מכל זה כי אף בהלכה למשה מסיני מצינו ששכחום ודלא כדעת רבינו:
7
ח׳עוד כתב רבינו שם דהלכה למשה מסיני אין לו רמז בקרא. וגם על זה אני תמה מהא דסוכה [ל"ד] דקאמר תנו רבנן ערבי נחל הגדילות על הנחל פרט לצפצפה כו' מאי קרא קח על מים רבים כו' צפצפה שמו. הרי אף דערבה גופיה אינו אלא מהלכה למשה מסיני וקאמר מאי קרא. ועיין עוד בפרק קמא דסוכה [דף ה'] אמר נמי קרא אסמכתא בעלמא עיין שם. ועוד קשה לי מהירושלמי פרק א' דפאה שהבאתי דקאמר דהא דחומש מנכסיו למצות הוא הלכה למשה מסיני ובכתובות [דף נ'] אמר עלה מאי קרא וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו. הרי דאף שהוא הלכה למשה מסיני יש לו רמז בקרא.
8
ט׳וראיתי להרב בעל מגילת אסתר [שורש א'] כתב על דברי רבינו בהקדמתו שחשב ניסוך המים להלכה למשה מסיני [ועיין תוס' מועד קטן [ב' ע"ב] ד"ה ניסוך ובש"ס דהוראדנא בהגהות מהלבוש תענית [ב' ע"א] והרי בשבת [דף ק"ג ע"ב] יליף לה מקרא בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם מ"ם יו"ד מ"ם הרי מים הרי יש לו רמז במקרא ודחק בזה לומר שאין זה אלא נסתר, עיין שם היטב. ואשתמיט מיניה דברי הירושלמי [פרק א' דשביעית] דאפילו ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני ודלא כר' עקיבא דאמר ר' עקיבא ניסוך המים דבר תורה בשני ונסכיהם בששי ונסכיה כו' ע"כ. הרי להדיא דבאמת מאי דאמר ניסוך המים הלכה למשה מסיני פליג אמאן דיליף ליה מקרא:
9
י׳ולפי זה היה נראה להוכיח מזה כדעת רבינו דהלכה למשה מסיני אין לו רמז בקרא. דאי לאו הכי למה אמר דר"י פליג אר' עקיבא דיליף מקרא וכי לפי שהוא הלכה למשה מסיני אי אפשר שיהיה לו רמז בקרא. ואי משום דאמר ר' עקיבא ניסוך המים דבר תורה משמע שהוא דבר תורה. הא כתב הרמב"ן ז"ל [בשורש א'] דדרך הגמרא לומר אף מה שהוא דרבנן לשון תורה והביא ראיות לזה. וכן מוכח בשבת [דף י"ג ע"ב] בעובדא דההוא תלמיד שמת בחצי ימיו שאמר לה אליהו ברוך המקום שהרגו התורה אמרה אל אשה בנדת טומאתה לא תקרב כו' ועיין שם בתוס' כתבו שהוא לא עבר רק על הטבילה שבעת ליבונה שאינו אלא מדרבנן ואעפ"כ אמר אמרה תורה. וכן נראה לי להוכיח עוד מהירושלמי [פרק א' דפאה] דקאמר ר"י לטעמיה דאמר כל השיעורים הלכה למשה מסיני לכך אמר מעה כסף שתי כסף דבר תורה. הרי אף שהוא הלכה למשה מסיני אמר דבר תורה. וא"כ הכי נמי למה קאמר דלא כר' עקיבא הא גם דברי ר' עקיבא י"ל כן וע"כ דקושייתו דהא הלכה למשה מסיני אין לו רמז בקרא והוא יליף לה מקרא. וא"כ שפיר מוכח מדר' יהודא דלא כר' עקיבא וא"כ מוכרח דעת רבינו ודו"ק:
10
י״אוראיתי למהר"מ ן' חביב ז"ל בספר כפת תמרים [סוכה דף ל"ד ע"א] תוס' ד"ה ואחת במקדש כתב גם כן ראיה לדעת רבינו ממועד קטן [דף ד'] עיין שם היטב. וצריך לדחוק ההוא דירושלמי [פרק א' דפאה] שזכרתי דרמז נסתר הוא כמו שכתב מהרי"א דיליאון ז"ל בספר מגילת אסתר שהבאתי לעיל. ועיין סנהדרין [דף צ"א ע"ב ודף צ"ב ע"א] מנין לברכת התורה מן התורה ויליף מקראי דנביאי ודכתובי.
11