אור זרוע לצדיק, חידושים, רמב"ם, הלכות מלכים י׳Ohr Zarua LaTzadik, Novellae, Rambam, Melachim 10

א׳פרק י' הלכה ב'

ב׳בן נח שאנסו אנס לעבור על אחת ממצותיו מותר לו לעבור: ראיתי להרב פרשת דרכים דרך האיתרים [דרוש ב'] הביא דברי המהרי"ט בדרשותיו [פרשת תולדות] שכתב דאף לדעת הסוברים דישראל רשאי למסור עצמו על העבירות דיהרג ועל יעבור בבני נח שאינם מצווים לגמרי מה בצע לחבול בעצמו. וכתב עליו שמדברי המהר"ש יפה לא משמע כן שכתב על המדרש [בראשית רבה פרשה ל"ד] ואך את דמכם יכול כחנניה מישאל ועזריה תלמוד לומר ואך. וכתב מהר"ש יפה והכא בבני נח מיירי לאשמועינן דאי מסרי נפשייהו שלא לעבוד עבודה זרה לא מיחייבו משום חובל בעצמו כו' ע"כ.

ג׳ואני אומר כי אינם חולקים כלל דהנה באמת לכאורה צריך להבין דברי המהרי"ט דהתוס' בבבא בתרא [דף קמ"א] הקשו אמאן דאמר בת היתה לו לאברהם ובכל שמה ולמה לא השיאה ליצחק כיון דקיימא לן גוי מותר באחותו ע"כ. מבואר דסבירא להו דהיה לאבות דין בני נח. וכן הביא הרמב"ן ז"ל [פרשת אמור] בשם חכמי הצרפתים ז"ל דהיה לאבות דין בני נח והשיב עליהם עיין שם. וכן מצאתי גם כן להרב באר שבע [הוריות י"ב] שכתב דאף ישראל קודם מתן תורה היה להם דין בני נח ולכך קודם מתן תורהאף עכו"ם בכלל אדם ורק אחר מתן תורה הוא דאמרינן אתם קרוים אדם:

ד׳ולדבריו שחילק בין קודם מתן תורה דאף עכו"ם קרוים אדם. נסתלקה ראיית התוס' בסנהדרין [דף נ"ט] שהביאו ראיה לחילוק רבינו תם שחילק דהיכא דכתיב האדם אף עכו"ם בכלל מדלא פריך ביבמות [דף ס"א] אהא דקאמר דאין העכו"ם בכלל אדם מקרא דהאדם והבהמה הנאמר במצרים. ולדברי הרב באר שבע לא קשה מידי דזה היה קודם מתן תורה.

ה׳וראיתי להתוס' בבא קמא [דף ל"ח] שתירצו גם כן דמהך דהאדם והבהמה אין ראיה דהוה קודם מתן תורה ונראה דסבירא ליה לרבינו תם בתוס' דסנהדרין כדעת הרמב"ן ז"ל שזכרתי דכבר יצאו מדין בני נח קודם מתן תורה. וכן משמע גם כן מדברי התוס' בסנהדרין [דף נ"ח] שהקשו אהא דאמר ביבמות [דף ל"ד] דער ואונן שלא כדרכן שמשו והרי לישראל שרי ורק לבני נח אסור עיין שם מה שתירצו. ומאי קושיא הא הם היו קודם מתן תורה וא"כ היה להם דין בני נח והיה אסור להם אלא ודאי דאף קודם מתן תורה יצאו מדין בני נח וכך סבירא ליה לרבינו תם. וא"כ אין חילוק בין קודם מתן תורה לאחר מתן תורה אלא אף קודם מתן תורה אין העכו"ם בכלל אדם. והתוס' בבבא קמא שם שמחלקים בין קודם מתן תורה לאחר מתן תורה לשיטתם בבבא בתרא [שם] קאזלי דסבירא להו התם דלא יצאו מדין בני נח לגמרי וא"כ יש חילוק בין קודם מתן תורה שאף עכו"ם נקרא אדם ובין אחר מתן תורה וכדברי הרב באר שבע:

ו׳ונסתלקה לפי זה קושיית הרב נר תמיד [כריתות י' ב] שכתב לשיטת רבינו תם דמחלק בין אדם להאדם הדרא קושיית התוס' בבבא בתרא [דף נ"ח] לדוכתא אהא דר' בנאי דציין מערתא דאברהם הא קברי עכו"ם (אין מטמאים). ומה שתירץ דאברהם נקרא אדם דכתיב האדם הגדול לא שייך לדעת רבינו תם דהא לדידיה אין ראיה מהא דנקרא האדם הגדול דבתיבת האדם אף עכו"ם בכלל. ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי דהתוס' בבבא בתרא שהקשו דהא קברי גוים אינם מטמאים לשיטתם קאזלי דסבירא ליה דעדיין לא יצאו מכלל בני נח. אבל רבינו תם דסבר דכבר יצאו מכלל בני נח אם כן לדידיה בלאו הכי לא קשה מידי קושיית התוס' דהרי אברהם כבר יצא מדין בני נח וכאמור ודו"ק:

ז׳ועיין הרב פרשת דרכים שם הביא ראיה דכבר יצאו מכלל בני נח מדברי הבראשית רבה [פרשה צ"ד] שאמר יעקב סימן שיוסף פירש ממנו כשלמד פרשת עגלה ערופה ודחה זה דקודם מתן תורה היה. ופלא שלא ראה שחילוק זה מבואר בתוס' דחגיגה [דף י"ג] ואף שאינו בתוס' שלפנינו אבל הוא בעין יעקב עיין שם [ועיין בתשובת יד אלי' סימן מ"ח עיין שם]. וא"כ דקודם מתן תורה היה להם דין בני נח ובן נח אינו רשאי למסור עצמו אף על עבודה זרה אם כן איך מסר עצמו אברהם אבינו ע"ה באור כשדים הא היה לו דין בני נח ואסור למסור עצמו. ואף אדם גדול ולצורך כתב מהרי"ט שם דאסור עיין שם:

ח׳אולם אחר העיון ראיתי שדעת התוס' ז"ל תמוה מאוד לכאורה במה שאמרו דהיה לישראל קודם מתן תורה דין בני נח. וקשה לי חדא מהא דיומא [דף כ"ח ע"ב] דמצינו שקיים אברהם אבינו ע"ה כל התורה עד שלא ניתנה. וקשה הא מבואר בירושלמי [סוף פרק היה קורא, ופרק במה מדליקין] והביאוהו התוס' גיטין [דף ו' ע"ב] שכל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט. וא"כ כיון שהיה לאברהם דין בני נח היה פטור ממצות וכיון שעשאם הרי נקרא הדיוט ואסור לעשות כן וא"כ לא קיים עדיין הא דכל הפטור כו' שאסור לעשות דבר הפטור. אך שוב מצאתי להמרדכי [ריש פרק א' דברכות] כתב אהא דינא דקריאת שמע דערבית שנהגו העולם לקרותו מבעוד יום וכתב דמותר לעשות כן ואסור להחמיר על עצמו משום יוהרא וכל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט ע"כ. מבואר דטעם דאסור הוא משום יוהרא וא"כ באדם גדול דלא שייך יוהרא ודאי דשרי ונסתלקה קושיתינו על אברהם אבינו ע"ה.

ט׳אמנם עדיין קשה לי מהא דיבמות [דף ס"ב] דהיה לו בנים כשהיה נכרי ונתגייר חייב לר"י בפריה ורביה. וקשה אם כן איך קאמר שם דמשה רבינו ע"ה קיים פריה ורביה בב' בנים ומנא ילפי בית שמאי דדי בב' בנים שהרי אותם ב' בנים נולדו למשה רבינו ע"ה קודם מתן תורה וא"כ הוי ליה היה לו כשהיה נכרי ונתגייר אחר מתן תורה ולא יצא ידי פריה ורביה. אלא ודאי שכבר יצאו ישראל מדין בני נח אף קודם מתן תורה. ולכאורה ראיה חזקה היא.

י׳אמנם אחר החיפוש מצאתי להרב פרשת דרכים דרך האיתרים [דרוש א'] שבדין זה אי יצאו מכלל בני נח נחלקו בו חכמי התלמוד דבסנדרין [דף נ"ח] אמרינן אמר ר"ח גוי שהכה את ישראל חייב מיתה שנאמר ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי. ופירש"י ויך את המצרי שהכה את העברי אם כן. הרי שכבר יצאו מכלל בני נח ולכן היה להמצרי דין גוי שהכה את ישראל שחייב מיתה. אמנם בשמות רבה [פרשה א'] איתא כיון שידע הנוגש שהרגיש בו החזירו לעבודת פרך והיה מכה אותו ומבקש להורגו כו' אמר משה זה ודאי חייב מיתה כמו שנאמר ומכה אדם ומת ע"כ. וכתב מהר"ש יפה דמתחלה כשהיה מכהו ומרדהו לא היה חייב מיתה אף דגוי שהכה ישראל חייב אפשר דפליג המדרש אגמרא וסבירא ליה להמדרש דקודם מתן תורה היה לכולם דין בני נח והרי שהמדרש פליג אגמרא דילן וסבר דעדיין לא יצאו מדין בני נח, אלה תוכן דבריו ז"ל, ועיין שם שהאריך. וא"כ אתי שפיר דהגמרא לשיטתיה קאזיל דסבירא ליה באמת דכבר יצאו מכלל בני נח וכדמוכח מהאי דסנהדרין. ומעתה אתי שפיר דברי מהרי"ט לגמרא דילן דכבר יצאו מדין בני נח וא"כ לא היה לאברהם אבינו ע"ה דין בני נח ושפיר עבד שמסר עצמו באור כשדים:

י״אאולם לדברי המדרש דעדיין לא יצאו מכלל בני נח אם כן הדרא קושיין לדוכתא מאברהם אבינו ע"ה איך מסר עצמו באור כשדים. וצריך לומר דבן נח יכול למסור עצמו על קדוש השם אף שאינו חייב דלא כמהרי"ט. וא"כ יפה כתב מהר"ש יפה על דעת המדרש דרשאי למסור עצמו דהמדרש לטעמיה אזיל דמוכח מאברהם אבינו ע"ה דמותר למסור עצמו שהרי אברהם אבינו ע"ה היה לו דין בן נח. וא"כ יש לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. שמהרי"ט כתב לגמרא דילן דאברהם אבינו ע"ה כבר יצא מדין בן נח וא"כ לא מוכח מאברהם אבינו ע"ה מידי. ומהר"ש יפה כתב לדברי המדרש ודו"ק:

י״באחר כותבי זה מצאתי להרב פרשת דרכים [דרוש ב'] שהביא משם המהרי"ט עצמו שעמד על זה העיון מי התיר לאברהם אבינו ע"ה למסור עצמו לכבשן האש הא הוה חובל בעצמו. והעלה לתרץ שמטעם זה אמרו בבראשית רבה [פרשה ס"ג] שבזכות יעקב ניצול אברהם לפי שבזכות עצמו לא היה ניצול שעשה שלא כדין במה שמסר עצמו לכבשן אש עכ"ד. ועיין בפרשת דרכים שם שיישב עם זה כמה מאמרים עיין שם. ואני מתפלא על זה ממה שאמרו [בסוף קדושין, וביומא דף כ"ח] שקיים אברהם אבינו כל תורה כולה עד שלא ניתנה והרי עבר על איסור תורה שאסור לחבול בעצמו והאיך עביד הכי, אבל הברור כמו שכתבתי:

י״גוראיתי עוד בפרשת דרכים שם כתב דהא דאמרו דאין בן נח מצווה על קידוש השם היינו דוקא עבודה זרה וגילוי עריותאבל שפיכות דמים יהרג ואל יעבור דהא סברא הוא מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דחברך ולא מקרא ילפינן לה דנמעט לבן נח, אלה תוכן דבריו ז"ל, ועיין שם שהאריך. ועם זה נתיישבו לי דברי הרא"מ ז"ל מקושיית הרב שנות חיים [פרשת וישלח] שהרא"מ ז"ל כתב בעשו ואנשיו שהיו בני נח ולכן לעשו הבא להרגו לא היה מיצר כו' עיין שם באורך שסיים הרא"מ וכתב וא"ת והלא עשו גברא אלמא הוי ותירץ דשפיכת דמים הוי ויהרג ועל יעבור ע"כ. והקשה הרב שנות חיים ז"ל שהרי בן נח אינו מצווה על קדוש השם ואפילו בפרהסיא כמו שכתב מרן בכסף משנה, עד כאן דבריו. אמנם לדברי הפרשת דרכים לא קשה מידי דשאני שפיכת דמים דאף בן נח יהרג ואל יעבור דסברא הוא מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דחברך וזה ברור ופשוט:

י״דפרק י' הלכה ז'

ט״והמילה כו': בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נ"ט) כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה ופריך והרי מילה דנאמרה לבני נח ונשנית בסיני כו' והרי פריה ורביה דנאמרה לבני נח ונשנית בסיני ולישראל נאמרה ומשני קרא דשובו לכם לאהליכם הנאמר בסיני לא לחיוב פריה ורביה אתי אלא לדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו ע"כ. וראיתי לרב אחאי גאון ז"ל בשאלתות [פרשת הברכה שאילתא ק"ג] כתב דבן נח חייב בפריה ורביה. ועמד עליו הגאון בשאילת שלום שם [אות קי"א] מגמרא דסנהדרין הנזכרת במפורש להדיא דפטורים מפריה ורביה דקרא דשובו אצטריך לדבר שבמנין דצריך מנין אחר להתירו. ותירץ דבביצה [דף ה'] יליף להא דדבר שבמנין מקרא דבמשוך היובל עיין שם וא"כ אייתר קרא דשובו לכם לאהליכם וע"כ דאתי לחייב בן נח בפריה ורביה, עד כאן דבריו:

ט״זולכאורה צריך להבין דהנה התוס' בסנהדרין שם הקשו מנא לן דפטור דילמא באמת חייב ואין לומר מדלא קחשיב בהדי ז' מצות בני נח הרי קום ועשה לא קחשיב ותירצו דהוי ליה נמי שב ואל תעשה דכל מי שחייב בפריה ורביה חייב גם כן בלאו דהשחתת זרע ע"כ. הרי דיליף לה מברייתא מדלא קחשביה בהדי ז' מצות כיון דהוי קום ועשה ושב ואל תעשה וא"כ מאי עביד רב אחאי גאון ז"ל להברייתא.

י״זוהנראה דהנה הרב משנה למלך כתב דרש"י ז"ל חולק אסברת תוס' זו שפירש בגמרא אהא דקאמר דדינין הוי קום ועשה ושב ואל תעשה ולכך חשביה בהדי ז' מצות. ופירש"י קום ועשה משפט ושב ואל תעשה עול שאפילו אין מצוה לעשות משפט והוא יושב בטל מוזהר הוא שלא לעשות עול ואזהרת לא תעשה עול אינה קום עשה משפט אלא לחודה קיימא ע"כ. מבואר מדברי רש"י דדוקא קום ועשה משפט ושב ואל תעשה עול שאין השב ואל תעשה נמשך מהקום ועשה לכך חשביה בהדי ז' מצות. אבל כששב ואל תעשה נמשך מהקום ועשה כגון הכא דלאו דהשחתת זרע נמשך ממצות פרו ורבו ועיקר המצוה היא קום ועשה לא חשביה כלל בהדי ז' מצות. דלא כדעת התוס' ז"ל שכתבו דכיון דהשחתת זרע הוא שב ואל תעשה מצי למיחשביה. וצריך להבין לדעת רש"י ז"ל איך מיתרצא קושיית תוס' דמאי פריך והרי פריה ורביה דילמא לכך לא חשביה דהוי קום ועשה.

י״חוהנראה במה שכתבו התוס' בבבא מציעא [דף צ"ה ע"א] דמצינו בכמה מקומות דרך הגמרא להקשות אליבא דהוה אמינא אף דאליבא דמסקנא לא קשה מידי עיין שם. וא"כ הכא נמי קושיית הגמרא והרי פריה ורביה הוא למאי דסלקא אדעתן למיפרך למה לא חשיב הא דיום ולילה לא ישבותו ולא סליק אדעתין לחלק בין קום ועשה לשב ואל תעשה. אם כן מאי שנא דפריך אריש לקיש דאמר גוי ששבת חייב מיתה תיקשה ליה טפי מקרא דואתם פרו ורבו הנאמר בבני נח למה לא חשיב. וע"כ צריך לומר דבאמת אינם מצווים על פריה ורביה וקשה הא אמר לבני נח ונשנית [או י"ל דקשה ליה מאי פריך מגוי ששבת דלא חשביה בהדי ז' מצות נימא תני ושייר ואי קשה מה שייר דהאי שייר, שייר פריה ורביה כיון דחייבים בפריה ורביה] בסיני. אבל באמת למאי דמסיק לחלק בין קום ועשה לשב ואל תעשה באמת יש לומר דגם בן נח חייב בפריה ורביה והא דלא קחשיב בהדיה ז' מצות דהוא קום ועשה. וקרא דשובו לכם לאהליכם לא אצטריך לדבר שבמנין דכבר ידענא מקרא דבמשוך היובל ואתי שפיר דעת השאלתות.

י״טובמאי דכתיבנא עלו דברי מהר"ש יפה ז"ל כהוגן שכתב [בבראשית רבה פרשה ט"ז] אהא דאמר ר' לוי צוהו על ו' מצות כו' וזה לשונו והא דלא חשיב בהדייהו אף על גב דנצטוה בה אדם כו' אפשר דסבירא ליה כמו שאיתא [בפרק ד' מיתות] דפרו ורבו לישראל נאמרה ולא לבני נח ואפילו תימא דסבירא ליה שהוא ממצות אדם י"ל דקום ועשה לא קחשיב כמו שאיתא [בפרק הנזכר] בטעם דלא חשיב לא ישבותו בהדי ז' מצות ע"כ. ועמד עליו הרב משנה למלך ז"ל לדחות דבריו לגמרי באמת הבנין. חדא במה שנראה מדבריו דאיכא למאן דאמר דאדם לא נצטוה כלל בפריה ורביה ופרו ורבו הנאמר באדם לברכה אתי ולא למצוה ישתקע הדבר ולא יאמר דפשיטא דלכולי עלמא במצות פריה ורביה נצטוו בני נח עד סיני כו'. גם מה שכתב בסוף דבריו דקום ועשה לא קחשיב כבר כתבתי בראש דברים אלו דמבואר מדברי התוס' דאף דקום ועשה לא קחשיב מכל מקום הוי ליה למחשבי בהדי ז' מצות בני נח מחמת השב ואל תעשה דהשחתת זרע גם בעיקר קושייתו לא קשה מידי דלא מנה ר' לוי אלא מצות הנוהגות בבני נח לעולם לאפוקי פריה ורביה דמשבאו לסיני ניטלה מהם ונתנה לישראל כו', אלה תוכן דבריו ז"ל.

כ׳אולם למה שכתבתי דבריו ז"ל נכונים וברורים שודאי גם מהר"ש יפה ידע וגם ראה דליכא למאן דאמר דסבירא ליה דפרו ורבו הנאמר באדם לברכה אתי. וגם ידע דאם לא נצטוו אלא עד סיני ומסיני ואילך ניטלה מהם לא הוי ליה למיחשב בהדי ז' מצות שאין זה קרוי מצוה כיון שלא נשאר לעולם. רק ששיעור דבריו כך הוא דיש לומר דלכך לא חשביה בהדי ז' מצות דסבר כדאמרינן בפרק ד' מיתות דפרו ורבו לישראל נאמרה ולא לבני נח שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני ורק עד סיני היו חייבים ואחר כך ניטלה מהם וניתנה לישראל ולכך לא חשיב ליה בהדי ז' מצות דכיון שאינו נוהג לעולם. ואפילו תימא דסבירא ליה דהוא ממצות שנצטוה אדם שיהיה כן לעולם וגבייהו גם כן מצוה והיינו כדעת השאלתות [ועיין לעיל פרק ב' מהלכות ממרים הלכה ב' שם כתבתי והוכחתי שגם דעת ר' יוחנן וריש לקיש ביבמות דף ס"ב הוא גם כן כדברי השאלתות עיין שם שהארכתי בזה] אעפ"כ י"ל דלכך לא חשביה בהדי ז' מצות משום דהוי קום ועשה דהגמרא פריך רק אליבא דסלקא דעתין. אבל למסקנא דמחלק בין קום ועשה שפיר בני נח חייב בפריה ורביה ולכך לא חשביה משום דהוי קום ועשה וכמו שכתבתי לדעת השאלתות. ודו"ק כי הוא נכון לפי עניות דעתי וברור.

כ״אוראיתי להתוס' חגיגה [דף ב' ע"ב] כתבו להוכיח דעכו"ם חייב בפריה ורביה. וסיימו ועוד דפרו ורבו אכולהו בני נח כתיב אף לכנען ע"כ. ועמד במהרש"א מגמרא דסנהדרין שזכרנו דמבואר דכל הבני נח פטורים גם כן מפריה ורביה. [ועיין הרב שבות יעקב ח"ב סימן קל"ד, והרב בני שמואל בביצה דף ה' ובחגיגה שם, והרב פני יצחק זוטא בחגיגה שם, והרב מקום שמואל בסנהדרין דף נ"ט, והרב באר היטב באבן העזר סימן א' ס"ק י"א עיין שם]. ולפי דברי הרב שאילת שלום גם דבריהם נכונים:

כ״בוהרב משנה למלך והרב טורי אבן [במילואים לחגיגה] שניהם לדבר אחד נתכוונו לתרץ קושיא זו שכונת דבריהם דכיון דעד סיני ודאי גם הם היו בכלל כל בני נח והיו חייבים ואף דכל בני נח אחר סיני יצאו מחיובם עבדים לא יצאו מחיובם כלל ולא בא אלא להוכיח דקודם סיני גם הם היו בכלל בני נח והיו חייבים וא"כ אחר סיני גם כן אף שכל בני נח כבר יצאו מחיובם הם עדיין לא יצאו מחיובם, עד כאן דבריהם ז"ל. וראיתי להרב נודע ביהודא מהדורא תניינא [חלק חושן משפט סימן י"א] כתב לו גם כן תלמיד אחד ליישב כן קושיית המהרש"א והוא ז"ל דחה דבריו וכתב דמה יועיל מה שקודם סיני היו חייבים כיון שאחר סיני יצאו מכלל בני נח, עד כאן דבריו. ולא ראה שתירוץ זה מבואר בדברי המשנה למלך וטורי אבן ושדבריהם נכונים כמו שכתבתי וכמבואר למעיין בדבריהם יותר עיין שם:

כ״גוראיתי עוד במשנה למלך שם עמד על דברי התוס' במה שכתבו דעבד חייב בפריה ורביה. דקשה ניליף גזירה שוה לה לה מאשה מה אשה פטורה אף הוא פטור. ותירץ דלא אתקוש אלא לענין מצות עשה שהזמן גרמא שהיא פטורה גם הוא פטור אבל מצות עשה שאין הזמן גרמא רק דהתורה פטרתה כל שאין הטעם שייך בו כגון הכא דהתורה מעטה אותה מדכתיב וכבשה דרך איש לכבוש ואין דרך האשה לכבוש וכיון שדרכו לכבוש הוא חייב ולא ילפינן גזירה שוה. והביא ראיה מדברי הרמב"ם [פרק י"א מהלכות עבודה זרה הלכה ב'] דעבדים ישנם בהקפה ובהשחתה ולא הנשים לפי דממעטינן לנשים לפי שאינם בהשחתה ועבדים כיון דישנם בהשחתה ישנם בהקפה. רק שמדברי מרן בכסף משנה שם לא משמע כן שכתב וזה לשונו כלומר דאף על גב שכל מצוה שהאשה חייבת העבד חייב בה בהא עדיף מאשה דאשה לא אמעיטה אלא מלא תשחית פאת זקנך ועבדים כיון שיש להם זקן ליתנהו בכלל זה ע"כ. משמע דוקא הכא דאשה לא אמעיטה רק מפאת זקנך וזו אין לה זקן אבל אם היה גזירת הכתוב שנשים אינם בהקפה גם העבדים היו פטורים ע"כ:

כ״דואני מצאתי בטורי אבן [במילואים לחגיגה] שכתב גם כן הקושיא והתירוץ רק שדחה זה התירוץ. וכתב דודאי זה אי אפשר דכיון דלא ילפינן מנשים לחייבו איך נחייבו כיון דמסברא היינו פוטרים אותו בכל המצות רק דאיכא גזירה שוה דלה לה וכיון דגם האשה פטורה מהיכי תיתי נחייבו. ודבריו נכונים וכן ראיתי סברא זו בנודע ביהודא מהדורא תנינא [חלק חושן משפט סימן י"א] עיין שם. רק במה שהשיב בטורי אבן שם גם על דברי רבינו בהלכות עבודה זרה [פרק י"א] בדין הקפה והשחתה. אני תמה שהרי מרן בכסף משנה שם כתב טעם אחר וכמו שכתבתי לעיל וא"כ דברי רבינו נכונים רק שדברי המשנה למלך דחויים:

כ״הודע דעדיין יש נפקא מינה בדין דמשנה למלך להיפך. אם במצות עשה שהזמן גרמא כתיב קרא שהם חייבים העבדים פטורים דבהא ליכא לגזירה שוה דלה לה כיון דגבייהו ליכא האי טעמא דגבי נשים וא"כ ליכא גזירה שוה דלה לה והרי הם פטורים. ונראה לי להביא ראיה לדין זה ממה שכתבו הבית יוסף באורח חיים [סימן תרפ"ט] והלחם משנה [ריש פרק א' מהלכות מגילה] שנשים חייבות במקרא מגילה לא עבדים לפי שהנשים גם כן היו באותו נס לאפוקי העבדים. הרי מבואר להדיא כמו שכתבתי:

כ״ואמנם לפי עניות דעתי בלאו הכי יש לתרץ קושייתם עם דברי הט"ז יורה דעה [סימן רס"ז ס"ק י"ח] הקשה על דברי הטור שכתב בשם רבינו דעבדים צריך לשמה כמו נשים והקשה למה הוצרך לומר כן בשם רבינו הרי מפורש בגמרא דגיטין [דף ט'] ותירץ דמגמרא שם אין ראיה דיש לומר דהתם אזיל אליבא דר' שמעון בן אלעזר בקדושין [דף כ"ג] דאית ליה הגזירה שוה דלה לה אבל אנן קיימא לן כר' מאיר בקדושין שם דלית ליה האי גזירה שוה ולדידיה אין צריך לשמה לכך כתב בשם רבינו דאנן קיימא לן כר' שמעון בן אלעזר, עד כאן דבריו. וא"כ יש לומר דהירושלמי שהביאו התוס' אזיל אליבא דר' מאיר. והתוס' שדחו היש מפרשים אף דאנן קיימא לן כר' שמעון בן אלעזר מכל מקום בעו לאוקמי דברי ב"ש כדברי הכל. ולפי זה לדידן ודאי דאין הלכה כדברי התוס' כיון דאית לן הגזירה שוה דלה לה וא"כ לדעת השאלתות דבן נח חייב בפריה ורביה הוא הדין עבדים. וכן להחולקים דפטור הוא הדין עבד כן נראה לפי עניות דעתי:

כ״ז(אמר המעתיק הנזכר לעיל שלמה גבריאל בהרמ"ז זצ"ל. ע"כ אות באות מכתי"ק על הרמב"ם. ועתה אעתיק עוד מה שמצאתי בכתב ידי קדשו גם כן באותו הכרך שכתב בטל ילדותו בהיותו כבן י"ג שנה כנ"ל הערות וחידושים נפלאים על הרי"ף ותוס' ר"י מסכת ברכות ועל הרי"ף והר"ן והמרדכי ושלטי גבורים מסכת שבת. אבל זאת למודעי כי ההערות והחדושים אלו נכתבו מתחת ידי רבינו זי"ע בקיצור נמרץ והמבינים בעם צריכים לדקדק בהם הדק היטב ואז ינעמו לחיך הטועם בהם ויאמרו האח לנפשם ולכן אף באיזה מקומות קושי הבנה לכאורה לא רציתי חס ושלום לשלוח בם ידי יד כהה והדיוט. והעתקתים אות באות כפי אשר כתובים בהכתי"ק וכפי הנראה שרבינו הקדוש הכהן הגדול המחבר זי"ע עוד כד הוי טליא כבר כתב בהערות אלו בגליון ספרי הרי"ף אך אחר כך למען יעמדו ימים רבים לקטם אחת לאחת משם וכתבום בייחד בכרך הזה. ולכן כתוב בכל הערה בלשון נ"ב, עוד זאת אודיע שרבינו רשם הדפין על פי ספרי הרי"ף אשר נדפסו יחד בכרכים בלי הש"ס ודי למבינים):