אור זרוע לצדיק, חידושים, רמב"ם, הלכות מלכים ט׳Ohr Zarua LaTzadik, Novellae, Rambam, Melachim 9
א׳פרק ט' הלכה א'
1
ב׳על ששה דברים נצטוה אדם הראשון כו' הוסיף לנח אבר מן החי כו': עיין בלחם משנה שהביא מדברי רש"י שחולק על דעת רבינו וסובר שאף אדם הראשון נצטווה על אבר מן החי עיין שם. אמנם מצאתי בשמות רבה [פרשה ל'] על פסוק מגיד דבריו ליעקב נתן לאדם הראשון שש מצות והוסיף לנח אחת לאברהם שמונה ליעקב תשע אבל לישראל נתן כולם כו' ע"כ. ובילקוט [יתרו רמז ריש עמוד א'] הביא מהפסיקתא אדם הראשון נצטווה על שש מצות נח נצטוה על אבר מן החי אברהם על המילה יצחק נתחייב לשמונה יעקב על גיד הנשה כו' ע"כ. מבואר כדעת רבינו. ודע דמדלא חשיב ליצחק הפרשת מעשר נראה לכאורה קצת כהראב"ד, וצריך עיון ארוך בזה ואין כאן מקומו. ועיין שנות חיים [פרשת נח]:
2
ג׳פרק ט' הלכה ה'
3
ד׳י' עריות אסורות לבני נח כו'. וראיתי להרב פרשת דרכים [בדרך האיתרים דרוש א'] נסתפק בבן נח שבא על אמו אם קנאה ונפקא מינה לאחר שאסור לבוא עליה או אין קדושין תופסין בחייבי מיתות כמו בישראל. ופשיט לה מדברי אחד מחכמי אשכנז שכתב דטעמא דתמר הוא משום דאמרינן בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נ"ח) דבן נח שבא על אשתו שלא כדרכה חייב וביבמות [דף ל"ד] אמרינן דער ואונן שלא כדרכן שמשו וא"כ היו חייבי מיתה ואין קדושין תופסין כלל וא"כ היתה מותרת ליהודה, עד כאן דבריו. וא"כ נפשט הספק דאין קדושין תופסין בחייבי מיתה. ועיין עוד שם שהאריך דלפי זה היתה תמר סבורה דעדיין לא יצאו ישראל מכלל בני נח דבישראל שלא כדרכה שפיר דמי. עיין שם שיישב עם זה כמה מדרשים עיין שם. ואני מתפלא שלפי מה שהבין הוא דברי אותו חכם מחכמי אשכנז אין הבנה לדבריו שהרי בפרק ד' מיתות [שם] אסקינן דבן נח שבא על אשתו שלא כדרכה שרי דמי איכא מידי דלישראל שרי ולבן נח אסור. וא"כ איך תפס זה החכם ההוה אמינא מהגמרא ויישב עם זה הקושיא מה דלא קאי אליבא דמסקנא עיין שם:
4
ה׳אבל נראה ברור שכונת אותו חכם היתה למה שכתבו התוס' שם שהקשו דהכא משמע דישראל שלא כדרכן שרי וביבמות קאמר דער ואונן שמשו שלא כדרכן משמע דאסור ותירצו דלא אסור אלא בעושה כך תדיר אבל אם רוב תשמישה כדרכה רק שבאקראי עושה שלא כדרכה שרי, עכ"ד. הרי דבגוונא דעבדו ער ואונן אף לישראל היה אסור וא"כ יפה תירוצו של החכם הנזכר. וא"כ נסתרו כל דברי הפרשת דרכים שם ודו"ק היטב:
5
ו׳אולם לפי עניות דעתי נראה לפשוט דינו מגמרא ערוכה בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נ"ט) דקאמר מי איכא מידי דישראל שרי ולבן נח אסור [ועיין שם ברש"י ותוס' עיין שם]. וקשה אם נאמר דכשבא על אמו קנאה ואסור אחר לישא אותה קשה הא איכא מידי דלישראל שרי לאחר לישא כשישראל קידש אותה ולבן נח אסור כשבן נח בא על אמו. אלא ודאי דלא קנאה ושרי לבן נח אחר לישא אותה ולא הויא אשת איש כן נראה לעניות דעתי.
6