אור זרוע לצדיק, חידושים, רמב"ם, הלכות מלכים ח׳Ohr Zarua LaTzadik, Novellae, Rambam, Melachim 8
א׳פרק ח' הלכה ב'
1
ב׳אפילו המלך אינו נושא גרושתו כו': משמע קצת מדברי רבינו דמותר לישא אלמנתו של הדיוט. אבל בירושלמי [פרק ב' דסנהדרין] מצאתי וזה לשונו ותהינה צרורות עד יום מותו אלמנות חיות כו' חייך שאני מתאבך דבר המותר לך רבנן דקסרין אמרין אסורים ממש היו ומה כלי הדיוט שנשתמש בהם הדיוט אסור למלך כלי מלך שנשתמש בהם הדיוט אינו דין שיהיה אסור למלך להשתמש בהם ע"כ. מבואר דזה היה לדבר פשוט לרבנן דקסרין דכלי הדיוט שנשתמש בהם הדיוט שאסור למלך ואף תנא קמא מודה בו. וקשה [על כל פנים] למה השמיט רבינו דין זה דכלי הדיוט אסור למלך להשתמש בו. ושוב מצאתי להרב פרשת דרכים [דרוש י"ב] העיר בזה והביא להקשות בשם מהר"ש יפה מהא דרצפה בת איה אליבא דרבי יהודא שלקחה דוד קשה הא בא עליה אבנר והוי כלי הדיוט שנשתמש בו הדיוט ותירץ דלא ידע דוד בדבר ע"כ:
2
ג׳וזה ודאי אינו שהרי הכתוב מעיד עליו שלא נמצא בו חטא רק בהא דבת שבע. ולדבריו הרי גם בזה יש לו חטא בדבר. ודומה לזה מצאתי להרשב"א ז"ל בתשובה [סימן י'] אהא דקשיא ליה איך לקח דוד למיכל הרי כבר נמסרה לפלטיאל. וכתב ואי אפשר לומר שהחזירה בעבירה שהרי הכתוב אומר שלא חטא רק בדבר אוריה החתי, עד כאן דבריו. גם מה שתירץ הרב פרשת דרכים עם דברי הרד"ק שכתב שאבנר לא בא באמת על רצפה כלל עיין שם. אני מצאתי להר"י אברבנאל ז"ל בשמואל [ב', ג'] שכתב דמלשון הפסוק שאמר להזכיר עון האשה משמע שבא עליה. ולכאורה היה נראה לי להביא ראיה לדעת הרד"ק ז"ל שאם נאמר שבא עליה אם כן בדין הוכיח איש בושת לאבנר שהרי אסור לו לישא אותה וא"כ קיים מצות הוכח תוכיח [אפילו תלמיד לרבו] ומה חרי אף הגדול הזה אשר כעס אבנר נגדו על חנם. אלא ודאי כדאת הרד"ק וזו ראיה גדולה היא לכאורה.
3
ד׳האמנם אחר החיפוש מצאתי להר"י עקידה ז"ל [שער כ"ה] בו אומר כי אבנר היה סבור כי בעת צרה שהיה אז בשעת המלחמה ודאי לא היתה כונת איש בושת לקיים מצות הוכח תוכיח רק רצונו היה לרמז לו כי אין דעתו שלימה את בית שאול אשר על זה חרה אפו באמרו הראש כלב כו' עיין שם באורך. ולפי זה נסתלקה קושייתינו שהקשינו אטו מאן דעביד מלה דאורייתא מילקי. דודאי אם היתה באמת כונתו לקיים המצוה דהוכיח תוכיח מעולם לא חרה אף אבנר כלל רק שאבנר חשדו כי אין כונתו כלל לקיים המצוה רק לרמז לו ענין אחר וכדברי מהר"י עקידה ז"ל ועל זה כעס נגדו ואתי שפיר:
4
ה׳ועל כל פנים קושיית מהר"ש יפה במקומה עומדת. ומצאתי להרב כבוד חכמים [פרק ב' דסנהדרין] שהביא דברי מהר"ש יפה ותירץ על קושייתו די"ל שאני רצפה דכבר נזמנה לו על ידי נביא שאמר וגם את נשי אדוניך בחיקך ושוב לא נאסרה במה שנשתמשה להדיוט. ואני תמה על דבריו, דהרי אף כשכבר נשאת למלך אמרי רבנן דקסרין דכלי מלך שנשתמש בו הדיוט לא כל שכן שתהיה אסורה למלך וא"כ זה שנזדמנה רק למלך שישאנה ועדיין לא נשאה פשיטא דאסורה למלך:
5
ו׳אולם לפי עניות דעתי נראה לומר בפשיטות דאפשר דהירושלמי אתיא רק אליבא דרבנן דסבירא ליה דאין נשיו בכלל [ואולי מהאי טעמא דפליגו ארבי יהודא דקשה להו רצפה בת איה היאך נשא]. אבל לר' יהודא דסבירא ליה דנשא לרצפה בת איתא באמת כלי הדיוט שנשתמש בהם הדיוט מותרת למלך כדמוכח מרצפה בת איה. ולפי זה לדברי רבינו בפירוש המשנה שכתב דהלכה כר' יהודא אתי שפיר מה שהשמיט האי דינא דירושלמי דכיון דהלכה כרבי יהודא אתי שפיר הקושיא מרצפה בת איה איך נשאה דוד. אך לדעת רבינו כאן שפסק כחכמים הדרא הקושיא לדוכתיה.
6
ז׳והנראה דהנה הרב פרשת דרכים שם הקשה עוד מאביגיל איך נשאה דוד הא הוה לה כלי הדיוט שנשתמש בהם הדיוט. וכתב דאם נאמר דלא היה לדוד דין מלך כל זמן ששאול היה קיים אף שהוא משוח כל שאין ישראל רוצים אותו אתי שפיר דכיון דנשא לאביגיל בעוד שלא היה מלך ואחר כך נעשה מלך אין צריך לגרשה כמו בכהן שנשא אלמנה ונעשה כהן גדול שאין צריך לגרשה. והנה בירושלמי [פרק א' דראש השנה] ורות רבה [פסוק ויאמר לה בועז לעת אוכל גשי הלום] דכל אותם ו' חדשים שברח דוד מפני אבשלום לא עלו למנין שני מלכותו והיה מתכפר בשעירה כהדיוט. הרי מדברי הירושלמי דאף דהיה משוח מכל מקום כיון שלא רצו אותו כל ישראל אין לו דין מלך הכא נמי כיון שלא היה מרוצה לכל ישראל לא היה לו דין מלך.
7
ח׳אך בבבלי פרק קמא דמגילה [דף י"ד] בהא דקאמרה ליה אביגיל לדוד והא אין דנין דיני נפשות בלילה והשיב מורד במלכות הוא ואין צריך למדייניה והשיבו עדיין שאול קיים ולא יצא טבעך בעולם. ואם נאמר דבאמת הדין דכל שהיה שאול חי לא היה לדוד דין מלך אם כן למה שאלה מקודם וכי דנין דיני נפשות בלילה מיד היה לה לשאול עדיין שאול קיים. אלא ודאי דבאמת הדין דאף ששאול קיים יש לו דין מלך לזה הקדימה לשאול וכי דנין דיני נפשות בלילה והשיב דאין צריך למדייניה ועל זה חזרה ואמרה עדיין צריך להושיב בית דין על זה דהרי אפשר לומר דכיון ששאול חי אין לך דין מלך וכדברי הירושלמי. ונהי שאין ההלכה כן על כל פנים צריך למידייניה בבית דין והרי אין דנין דיני נפשות בלילה. וא"כ מוכח מתלמודא דידן דאף שאינו מרוצה כל שהוא משוח יש לו דין מלך והיה לדוד דין מלך אף בחיי שאול. אם כן מוכח ע"כ דכלי הדיוט שרי למלך דאי אסור קשה איך נשא דוד לאביגיל. והירושלמי לטעמיה קאזיל דסבירא ליה דלא היה לדוד דין מלך עדיין. אבל לשיטת תלמודינו קשה וע"כ צריך לומר דכלי הדיוט שנשתמש בו הדיוט כשר למלך. ואתי שפיר דעת רבינו שהשמיט האי דינא דכלי הדיוט שנשתמש בו הדיוט אסור לפי דסמך על שיטת תלמודינו וכאמור ודו"ק:
8