אור זרוע לצדיק, ענין גלות מצרים א׳Ohr Zarua LaTzadik, The Egyptian Exile 1
א׳אור זרוע לצדיק
1
ב׳ענין גלות מצרים הוא הכנה למתן תורה כמ"ש בשמות רבה ובפרק קמא דברכות שלש מתנות טובות כו' על ידי יסורין. פירוש, מתנה הוא מה שאינו מצד החיוב והגמול. והיינו שלא על ידי אתערותא דלתתא כלל, וכמו שאמרו ז"ל על פסוק גוי מקרב גוי הללו עובדי עבודה זרה כו'. ולכך נקראת התורה מתנה בכל מקום בלא שום השתדלות רק מורשה קהלת יעקב ודרשו רז"ל מאורסה דשייכות לבני ישראל דוקא וכמו שאמרו רז"ל בתנחומא תשא, דכל הציווים לישראל דבר אל בני ישראל כו'. דמצד ואוהב את יעקב בלי שום בחירה רק בתולדה הם טובים לכך נתנה להם התורה. וההכנה לזה גלות מצרים שהם ערות הארץ כנודע וכמו שנא' כמעשה ארץ מצרים וגו' שהיו פרוצים בעריות וישראל בהיפך היו גדורים בעריות כמו שאמרו ז"ל. [אחת היתה ופרסמה הכתוב והיא למטה דן, כמו שכתבתי במקום אחר בענין שבט דן שהוא הקצה השני מיהודא כמו שאמרו ז"ל זה גדול בשבטים וזה ירוד ושניהם שוים כמו שאמרו ז"ל ושניהם נקראים אריה, ואין כאן מקומו להאריך בזה]. והיינו כי אמרו ז"ל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. פירוש, כי הזוהמא שהטיל הנחש ביארנו במקום אחר שהוא התאוה כלשון חכמים כשבא נחש כו' וכמו שכתבתי במקום אחר על מה שאמרו ז"ל על ישי שמת בעטיו של נחש. ובמדרש תילים על פסוק בעון חוללתי, בעוון מלא, אפילו חסיד שבחסידים אין מכוין אלא להנאתו. וזהו ישי אביו של דוד וזה עטיו של נחש, ודבר זה הוא חסרון בתולדה של כל ילוד אשה מצאצאי חוה ואין מועיל על זה שום השתדלות אפילו חסיד שבחסידים [ובשביל כך הוא המיתה בעטיו של נחש כנ"ל. כי המיתה הוא הדביקות בהנאה גופנית שהיא לפי שעה. וכמו שכתבתי במקום אחר בזה, כי המיתה הוא מצד התאוה והחיים הנצחיים מן ההיפוך שהיא התורה שהיא היפך התאוה ואין כאן מקומו להאריך]. רק כמו שאמרו ז"ל מי מטהר אתכם הקב"ה. טומאה בכל מקום נקרא תאוה כמו שכתבתי במקום אחר. והטהרה מזה הוא הקב"ה מטהר וכמו שאמרו ז"ל על פסוק ומספר את רובע ישראל על דבר זה נסמית עינו של אותו רשע כו' שהקב"ה מעיד שתאוה זו של ישראל היא נקיה וטהורה והם נקראים בשר קודש [על שם המילה שבבשרם, הרומזת להעדר התאוה כנודע]. והמצרים שהם בהיפך כנ"ל נקראים בכתוב בשר חמורים. וזה שאמרו ז"ל הראובני השמעוני שמי מעיד בהם שהיו גדורים מערוה שאין שום עדות על זה רק מן השם יתברך שהללו בשר קודש והללו בשר חמורים. ובעת מתן תורה נתברר זה שפסוק זוהמתן רצה לומר זוהמא זו כנ"ל והקב"ה סופר רביעיותיהן כו' שהם נקיים וטהורים. ובעת מתן תורה נקנו בשם זה להיות אומה ישראלית מובדלת מלידה מבטן ומהריון נקיים וקדושים:
2
ג׳וההכנה לזה יסורי מצרים והם התחילו מלידת יצחק וכמו שאמרו ז"ל. כי יצחק הוא הראשון הנולד מלידה מבטן קדוש מרחם. מה שאין כן אברהם אחר כך הכיר בוראו ולכך נקרא אב המון גוים. ואמרו רז"ל ריש פרק קמא דחגיגה, שהיה תחלה לגרים. ובמסכת בכורים שאברהם אבי הגרים. מה שאין כן יצחק הוא אב לישראלים [ולכן אמרו בקדושין, על עשו, ישראל מומר היה] ולכך נימול לשמונה טרם ידע מאום ברע ובחור בטוב כי לא בבחירתו תליא מילתא רק עצם בשרו בשר קודש. ולכך מיצחק הוא התחלת תורה, כמו ששמעתי כמה פעמים על דיוק לשון חכמים בכמה מקומות משה מפי הגבורה, וכן איתא בזוהר אורייתא מסיטרא דגבורה שהוא מדרגת יצחק כנודע. שהתורה היא המייחדת בני ישראל ביחוד שהם קדושים מרחם. ואמרו ז"ל אף על פי שחטא ישראל הוא מה שאין כן באומות העולם. ולפי שנולד מאברהם שהוא היה טהור מטמא כמו שאמרו ז"ל ולמראית העין לא היה קדוש מרחם לכך מצידו נמשך גלות מצרים. ונודע שגלות מצרים נגד אברהם והוא נתבשר בו ידוע תדע וגו' ואמרו ז"ל בשביל שאמר במה אדע כו'. ושאלת במה אדע פירשו בתענית דרצה לומר שמא יחטאו בניו. ורצה להגיע למדרגה זו להיות קדושים מבטן ואף על פי שחטא ישראל ולא יסור תומתו הימנו באמת וזהו במה אדע כו'. על זה אמר לו ידוע תדע כו' שגלות מצרים יהיה הכנה לזה לשיהיו אומה שלימה מיוחדת להשם יתברך. ובשביל שאמר במה אדע שזהו נמשך מצד שהוא היה טהור מטמא ולא היה במדרגה זו עד יצחק ולכך באה שאלה זו לו מצידו וכן תשובה זו לו מצידו. ואמרו ז"ל פרק קמא דברכות לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד אברהם ויעוין שם בתוס' דהיינו בהך דבמה אדע. והיינו לפי שאז נתעורר על השגה זו של קדושת ישראל בתולדה. ומצד השגה זו הוא שם האדנות להקב"ה כי תואר מלך ואדון הוא שם המצטרף, שאין מלך בלא עם ואין אדון בלא עבדים. ומצד תואר האדנות הוא הכנסיה הקדושה הזאת כי מצד האדנות נמשך היראה כמו שנאמר אם אדונים אני איה מוראי. וזהו מדרגת יצחק כנודע ומצידו הוא התולדה הישראלית כנ"ל. [ומצד היראה הוא הראיה הקדושה כמו שכתבתי במקום אחר על מאמרם ז"ל בשבת ומחוי להו יצחק הקב"ה בעינייהו:
3
ד׳והחל בירור זה מלידת יצחק ארבע מאות שנה עד יציאת מצרים שאז ראתה שפחה על הים כו' כמו שאמרו ז"ל שנשלם הראיה בשלימות]. ולכך מיד שנימול שהוא ההוראה על בשר קודש כנ"ל היפך בשר חמורים נתבשר בלידת יצחק שהוא הבשר קודש ביחוד. וממנו התחיל להתברר זה לצאת לפועל באומה שלימה עד עת מכות בכורות שאז נתברר זה, כמו ששמעתי שהעשר מכות הם נגד עשרת הדברות מתתא לעילא כדאיתא בזוהר. ודבור אנכי הראשון אינו מתחיל בלשון ציווי, דע שאנכי או האמן וכיוצא, כי בזה לא שייך ציווי כלל רק מאן דהוא מעיקרא ושרשא קדישא דישראל דבר זה נקבע ונתאמת בלבו ממילא שאנכי כו'. ומי שאינו מאמין בזה לא יועילו לו כל הציווים והאזהרות שזהו שורש פורה ראש ועצמותו אינו מקדושת ישראל כלל שהם עיקר מקורם ושורש חיותם הוא דבור אנכי כו'. ולכך דבר זה אינו ציווי שהוא על ידי אתערותא דלתתא. רק דבר זה הוא מתנה מלמעלה בלא אתערותא דלתתא כלל כנ"ל רק עצם שרשם הוא כך. וההיפך הם המצרים ערות הארץ שלא פסקה זוהמתן שהם בשר חמורים כנ"ל. ומצד זה הוא המיתה [שעל ידי הנחש] כנ"ל. וזהו מכת הבכורים כי הבכור הוא הראשית והקודש לד' והם מתו כי לא היה להם חיים בעצם כלל כנ"ל. ולכך הפסח שניתן לישראל להצלה מזה להראות כי הם דבוקים באנכי נאמר בו כל בן נכר לא יאכל בו רק מאן דהוא משרשא וגזעא קדישא:
4