אור זרוע לצדיק, ענין גלות מצרים ב׳Ohr Zarua LaTzadik, The Egyptian Exile 2
א׳ואלה שמות בני ישראל וגו'. ספר שמות מדבר מתורה והכנת מקום לעבודה. וספר זה הוא עמוד התורה וסיומו הוא הכנת מקום לעבודה על דרך שאיתא במגילה לא גריסנא אלא בבי כנישתא. וספר ויקרא הוא עמוד העבודה. וספר בראשית הוא כמו דרך ארץ שקדמה לתורה שזהו מכלל הבריאה וישוב העולם. אבל מי שאינו בדרך ארץ אינו מן הישוב כמו שאיתא בסוף פרק קמא דקדושין. ולכך דור המבול נאבדו מן העולם שפרצו בדרך ארץ. שדרך ארץ הוא ההגדרה בתאות לבו לבלתי היות פרוץ בשרירות לבו בגזל ועריות שנפשו של אדם מחמדתן כמו שאמרו ז"ל. ודור המבול פרצו שנים אלה לכך נאבדו מן הישוב. ודבר זה קודם לתורה שהוא מצות שכליות שאלמלא נתנה תורה למדנו גזל ועריות כמו שאיתא בעירובין. והם קודמים כענין ראשית חכמה יראת ד' שההגדרה בב' אלה הוא מצד היראה. ויראה היה נמצא גם באומות ההגדרים בדרך ארץ כמו שנאמר כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה משמע דהיה במקומות העמים יראת אלקים. וכמו שאיתא במדרש דכשראה אברהם שעסוקים בחרישה כו' ובדרך ארץ אמר יהא חלקי כו' דיש דרך ארץ גם באומות וכמו שאמרו ז"ל יש חכמה באדום תאמן יש תורה באדום אל תאמן. ולכך שם ישראל התחיל ממתן תורה אבל מצד דרך ארץ הוא עד שלא נבחרו ישראל. אבל נאמר והאבדתי חכמים מאדום וגו' ומשמעותו לשון עבר גם כן והיינו שבאמת השם יתברך מעיד כי גם שלימות דרך ארץ לא נמצא אלא בישראל. ולכך ספר זה הוא זכרון האבות שהם שלימות הדרך ארץ:
1
ב׳וסיום ספר זה ממיתת יוסף ויושם בארון במצרים. כי יוסף הוא ירא אלקים כמו שאמרו ז"ל יבוא מי שנאמר בו את האלקים אני ירא כו' וכן תרגם אונקלס על פסוק התחת אלקים אני דחלא דד'. והוא שלימות הדרך ארץ כנ"ל ולכך זכה למלכות שהוא הגדרת העם בדרך ארץ כמ"ש אלמלא מוראה כו'. ולפי שגדר עצמו מקודם בעריות לכך זכה להגדיר אחרים אחר כך. ולכך מלכות יוסף היה קודם מתן תורה. מה שאין כן יהודא זכה אחר מתן תורה כי מלכותו מצד התורה שנאמר בי מלכים ימלוכו [וכמו שאמרו ז"ל במה שסיים משה רבינו ע"ה [באשריך] פתח דוד המלך ע"ה. ואמרו דחמשה ספרי תילים נגד חמשה חומשי תורה. ואמרו במלך דצריך להיות ספר תורה על זרועו]. מה שאין כן מלכות יוסף מצד דרך ארץ הקודם לתורה. ולכך משיח בן יוסף הוא המנצח לאומות ואחר כך יבוא משיח בן דוד שינהרו עמים רבים אליו ובלא מלחמה ינצח כמו שנאמר בישעיה כ"ה. כי לדרך ארץ יש שייכות גם לאומות כנ"ל לכך הם טוענים כי להם הממשלה מה שאין כן מצד התורה. והשלמת הדרך ארץ הוא ביוסף שירד למצרים ששם היו פרוצים ביותר בעריות והוא גדר זהו שלימות הדרך ארץ:
2
ג׳וסיום שער הדרך ארץ בפסוק ויושם בארון במצרים רצה לומר שנתפשט מדת דרך ארץ גם במדרגות היותר שפלות וכמו שאמרו ז"ל שמל יוסף למצרים. והמילה רצה לומר הגדרה בתאות [וכן כל ג' מצות שבספר בראשית רומזים על הגדרה בתאות ומדת דרך ארץ כמו שכתבתי במקום אחר] ובמקומות היותר תאוונים שבגוף שם גנוז עצמות יוסף רצה לומר כחותיו להגדיר עצמו. ובזה נשלם דרך ארץ ומתחיל תורה והתחלתה מביאת בני ישראל למצרים. כידוע בכל מדרגה עד שלא נשלמה זו התחילה שאחריה כענין עד שלא שקעה כו' זרחה כו'. וכבר התנוצץ התחלת אור תורה מעת ביאתם למצרים אף על פי שהוא עדיין שייך בפרק דרך ארץ והוא כתוב שם מכל מקום כבר יש בו גם כן התחלה לתורה. ורצה לומר כנודע מספר יצירה כי י"ב שבטים הם י"ב כחות הגוף. והיראה שהוא ראשית חכמה וסבה להבאת כל כחותיו בשעבוד זה להכניע כח התאווני ושאר כחות הרע ולכך יוסף היה סבה לירידה למצרים שהוא ההכנה למתן תורה.
3
ד׳ואמר ואלה שמות וגו' שלא היה ירידה פשוטה כמו שאמרו ז"ל בריש שמות רבה זה שאמר הכתוב ואוהבו שחרו מוסר [רצה לומר בשחר בוקר לאברהם שכנגדו גלות מצרים] שטענת האומות כלום כפית הר כגיגית עלינו כו'. ורצה לומר הא גופא קשיא להו למה לא יסרם והגלם ויקבלו אחר כך תורה. רק התשובה על זה חושך שבטו שונא בנו ואוהבו וגו'. וכי תאמרו במה אהבתנו הלא אח וגו' ואוהב וגו' שזה אהוב. רק התשובה ואלה שמות וגו' כי לא כל עמר דנחית ליורה סליק רק מאן דהוה נקי אגב אימיה וכמו שאיתא בבראשית רבה הפשתני אין מקיש אלא כשפשתנו יפה ולא בפשתן רע. והשם מורה על כח הדבר בעצם ותולדה כנודע מדברי האריז"ל וחכמי קדם על פסוק אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו. ואלה שמות בני ישראל היו מורים על הפלגת כל י"ב כחות הנפש בשלימות הראוי. ופסוק זה הוא צורת כל ענין נתינת התורה ותכליתה שהוא להיות אלה שמות בני ישראל שהשם מורה על הטבע בתולדות [וכמו שאיתא במדרש ג' שמות נקראו לאדם כו' ואחד שנקרא בספר תולדתו] שיהיה טבע תולדותם אלה הדברים הרמוזים בשמות השבטים שזהו תכלית התורה שיהיה טוב בעצם מלידה בטן והריון שלא יצטרך לתורה וכמו שכתבתי בזה במקום אחר. וזהו המכוון מכל הספר הזה ואלה שמות בני ישראל. ואמרו ז"ל במדרש על פסוק וישראל מקוראי השבטים תקרה של עולם. פירוש, כמו שאמרו ז"ל כי השם יתברך מקומו של עולם ומלא כל הארץ כבודו וזהו מקוראי שמקירים אותי כביכול כמו התקרה שהוא לצמצם אויר האוהל לבל יתפשט למעלה עד אין קץ. וכן הם מצמצמים שכינתו יתברך בזה העולם לבל יעלה מעלה וכביכול הם למעלה ממני ממעל לראשי כענין הקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטל. ונאמר המקרה במים עליותיו ואין מים אלא תורה שמצידה השם יתברך מצומצם למעלה וכן מצד ישראל דהם ואורייתא חד כנודע. והם צורתא דשמעתא ותכלית המכוון מענין התורה. ולכך זהו הפתיחה לענין התורה שגם ביאתם במצרים אלה שמותם כנ"ל:
4