אורחות צדיקים כ״הOrchot Tzadikim 25

א׳שַׁעַר הָעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה – שַׁעַר לָשׁוֹן הָרַע

ב׳לָשׁוֹן הָרַע מַהוּ? הַמְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר אֱמֶת. אֲבָל הָאוֹמֵר שֶׁקֶר נִקְרָא ״מוֹצִיא שֵׁם רַע״. בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע זֶה שֶׁיּוֹשֵׁב וְאוֹמֵר: ״כָּךְ וְכָךְ עָשָׂה פְּלוֹנִי, כָּךְ וְכָךְ הָיוּ אֲבוֹתָיו, כָּךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עָלָיו״, וְאוֹמֵר דְּבָרִים שֶׁל גְּנַאי. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (תהלים יב ד): ״יַכְרֵת יְיָ כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת, לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת״.

ג׳וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע כְּאִלּוּ כָּפַר בָּעִקָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב ה): ״אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר, שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ, מִי אָדוֹן לָנוּ״. וּלְכָךְ לָשׁוֹן הָרַע הוּא חֵטְא, כִּי הוּא עוֹשֶׂה רָעָה גְּדוֹלָה לַחֲבֵרוֹ, שֶׁהוּא מַבְאִישׁ רֵיחוֹ בְּעֵינֵי הָעָם וּשְׁאָר הֶפְסֵדוֹת, וְאֵין רֶוַח לְבַעַל הַלָּשׁוֹן. וּבְוַדַּאי הָרָגִיל בְּלָשׁוֹן הָרַע פּוֹרֵק עֹל שָׁמַיִם מֵעָלָיו, כִּי הוּא חוֹטֵא בְּלִי הֲנָאָה. וְהוּא רַע יוֹתֵר מִגַּנָּב וְנוֹאֵף, שֶׁהֵם רוֹדְפִים אַחַר הֲנָאָתָם, וְאֵין פְּרִיקַת עֹל כְּמוֹ לָשׁוֹן הָרַע (שוחר טוב קכ). וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁשְּׁקוּלָה לָשׁוֹן הָרַע כְּנֶגֶד עֲבוֹדָה זָרָה, וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכַת דָּמִים. וְדָבָר זֶה תֵּמַהּ מְאוֹד, שֶׁשְּׁקוּלָה לָשׁוֹן הָרַע כְּנֶגֶד אֵלּוּ הָעֲבֵרוֹת, וְעַל כָּל אַחַת מֵהֶן יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר (סנהדרין עד א). וְאָמְרוּ: חֲמוּרָה עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ (חולין ה א). וְאָמְרוּ עוֹד (חולין ד ב): מוּמָר לַעֲבוֹדָה זָרָה – מוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.

ד׳וְיֵשׁ לִתֵּן טַעַם בַּדָּבָר: כִּי בַּעַל הַלָּשׁוֹן שׁוֹנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ עֶשֶׂר פְּעָמִים וְיוֹתֵר, בְּכָל יוֹם מַכְלִים וּמְבַיֵּשׁ בְּנֵי אָדָם, מִלְּבַד מָה שֶׁמַּזִּיק לְמִי שֶׁאוֹמֵר עָלָיו. וַאֲפִילּוּ עֲבֵרָה קַלָּה, כְּשֶׁאָדָם עוֹבֵר עָלֶיהָ כַּמָּה פְּעָמִים – הִיא נַעֲשֵׂית גְּדוֹלָה. כִּי אֲפִלּוּ שֵׂעָר אֶחָד, שֶׁהוּא רַךְ וְחַלָּשׁ מְאוֹד, כְּשֶׁתְּקַבֵּץ הַרְבֵּה שְׂעָרוֹת יַחַד – תַּעֲשֶׂה מֵהֶם חֶבֶל חָזָק. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שֶׁשְּׁקוּלָה לָשׁוֹן הָרַע נֶגֶד אוֹתָן שָׁלוֹשׁ עֲבֵרוֹת, הַפֵּרוּשׁ: שֶׁעוֹבֵר עַל אוֹתָן שָׁלוֹשׁ עֲבֵרוֹת פַּעַם אַחַת מֵחֲמַת רֹב הַיֵּצֶר, וְלֹא כְּנֶגֶד הַמְּשֻׁמָּד הַיֹּצֵא מִן הַכְּלָל לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בְּכָל עֵת. וְעוֹד בַּעַל לָשׁוֹן הָרַע קָשֶׁה לוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה: כֵּיוָן שֶׁהוּא רָגִיל בְּכָךְ וְלִמֵּד לְשׁוֹנוֹ לְדָבָר רַע. וְעוֹד הַחֵטְא קַל בְּעֵינָיו, כִּי אָמַר: ״לֹא עָשִׂיתִי רַק דִּבּוּר בְּעָלְמָא!״ וְאֵינוֹ נוֹתֵן לֵב לָשׁוּב לְרֹב הַנֶּזֶק שֶׁיַּעֲשֶׂה. וַאֲפִלּוּ אִם יָשׁוּב אֵין תְּשׁוּבָתוֹ שְׁלֵמָה, כִּי אֵינוֹ מַכִּיר גֹּדֶל הַחֵטְא אֲשֶׁר עָשָׂה. וְהוּא צָרִיךְ מְחִילָה מֵאוֹתָן שֶׁדִּבֵּר עֲלֵיהֶם, וְהוּא אֵינוֹ זוֹכֵר מִי הֵם כֻּלָּם. וְעוֹד יֵשׁ שֶׁדִּבֵּר עָלָיו וְעָשָׂה לוֹ רָעָה, וְהִזִּיק לוֹ לְאוֹתוֹ אָדָם, וְשָׁכַח מָה דִּבֵּר עָלָיו, כִּי לָשׁוֹן הָרַע מְכֻסֶּה וּמַכֶּה בַּסֵּתֶר, הוּא בְּכָאן וּמַכֶּה אֶחָד בִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁרָחוֹק מִמֶּנּוּ (ערכין טו ב), וְזֶה הַחוֹטֵא מִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהוֹדִיעַ שֶׁגְּמָלוֹ רָעָה. וּפְעָמִים יְדַבֵּר עַל פְּגַם מִשְׁפָּחָה, וְיַזִּיק לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרָיו; וְאֵין לוֹ מְחִילָה לָזֶה, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי בבא קמא ח ז): הַמְדַבֵּר בִּפְגַם מִשְׁפָּחָה – אֵין לוֹ מְחִילָה עוֹלָמִית.

ה׳וְעוֹד: מִי שֶׁהוּא רָגִיל בְּלָשׁוֹן הָרַע פְּעָמִים יְדַבֵּר דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, דִּכְתִיב (תהלים עג ט): ״שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם, וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ״. וְאֵין בְּכָל עֲבֵרוֹת שֶׁיֵּשׁ עֹנֶשׁ עֲלֵיהֶם כְּמוֹ מִי שֶׁמֵּטִיחַ דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טו א): עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִסּוּ אֲבוֹתֵינוּ, וּבְכֻלָּם לֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד כח): ״אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנָי – כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם״; וְאוֹמֵר (דברים א לד): ״וַיִּשְׁמַע יְיָ אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם, וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע״. וְאֵין הַתּוֹרָה מְגִנָּה עַל בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרַע: דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי, כֵּיוָן שֶׁסִּפֵּר לָשׁוֹן הָרַע – לֹא עָמְדָה לוֹ חָכְמָתוֹ, וְלֹא הֵגֵנָּה עָלָיו תּוֹרָתוֹ (סוטה כא א).

ו׳וּמָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה שם): עֲבֵרָה מְכַבָּה מִצְוָה, וְאֵין עֲבֵרָה מְכַבָּה תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר״ (משלי ו כג) – עַל הָעוֹבֵר דֶּרֶךְ מִקְרֶה אָמְרוּ, וְלֹא עַל הַפּוֹרֵק עַל אַזְהָרַת עֲבֵרָה. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שוחר טוב לט א): כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אֲהוּבָה בְּקוֹלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב יד): ״הַשְׁמִיעֵנִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב״; וּשְׂנוּאָה בְּקוֹלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו יב ח): ״נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ – עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ״. אֱמֹר מֵעַתָּה (משלי יח כא): ״מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן, וְאוֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ״; פֵּרוּשׁ ״אוֹהֵב הַלָּשׁוֹן״ – אָדָם הֶחָפֵץ לְדַבֵּר תָּמִיד, עֵצָה הֲגוּנָה וּנְכוֹנָה אֶצְלוֹ שֶׁיֹּאכַל פִּרְיָהּ, פֵּרוּשׁ: שֶׁלֹּא יְדַבֵּר דְּבָרִים בְּטֵלִים. רַק יְדַבֵּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה וַהֲבָאַת שָׁלוֹם, וּלְלַמֵּד לָרַבִּים לַעֲשׂוֹת טוֹבָה, וּלְהוֹרוֹת לָהֶם הַטּוֹב וּלְהַרְחִיקָם מִן הָרַע, וְלִקְנוֹת הָאֱמֶת. כִּי אֵין קֵץ לַמִּצְווֹת שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת בַּלָּשׁוֹן, וְזֶהוּ: ״מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן״.

ז׳כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרַע נֶחֱלֶקֶת לְשִׁשָּׁה חֲלָקִים: הָאֶחָד: מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר רַע עַל בְּנֵי אָדָם, שֶׁכֵּן עָשׂוּ לוֹ. וְלִפְעָמִים יֹאמַר דֹּפִי עַל אָדָם כָּשֵׁר וְנָקִי – אָז הוּא מְשַׁקֵּר וְגַם מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע. וְהֻזְהַרְנוּ מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע. וְדַע: כַּאֲשֶׁר יוֹדֶה הַשּׁוֹמֵעַ עַל לָשׁוֹן הָרַע – אָז הוּא כְּמוֹ מְסַפֵּר, כִּי כָּל הַשּׁוֹמְעִים שֶׁהוּא מוֹדֶה יֹאמְרוּ: כֵּיוָן שֶׁהוּא מוֹדֶה, אִם כֵּן אֱמֶת הוּא הַדָּבָר. וַאֲפִלּוּ אִם לֹא יוֹדֶה אֶלָּא שׁוֹמֵעַ וּמַרְאֶה עַצְמוֹ כְּמַקְשִׁיב אֶל הַדְּבָרִים וּמַאֲמִין בִּדְבָרִים בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם – בָּזֶה יַאֲמִינוּ גַּם אֲחֵרִים. וְהוּא מְסַיֵּעַ לַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע, כִּי אִם הָיָה גּוֹעֵר בַּמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע – הָיָה מוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִלְּסַפֵּר לוֹ יוֹתֵר. אֲבָל עַתָּה שֶׁהוּא מַקְשִׁיב וּמַרְאֶה לוֹ פָּנִים – אָז גּוֹרֵם לוֹ לְדַבֵּר יוֹתֵר. וְהִזְהִירָנוּ בְּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה (שמות כג א): ״לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא״ – שֶׁלֹּא נַאֲמִין סִפּוּר לָשׁוֹן הָרַע בִּלְבָבֵנוּ, לְהַחֲזִיק בְּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ שֶׁהַדְּבָרִים אֱמֶת, וּלְהַבְזוֹת בְּעֵינֵינוּ אֶת מִי שֶׁנֶּאֶמְרוּ עָלָיו.

ח׳הַשֵּׁנִי: כְּשֶׁאָמַר לָשׁוֹן הָרַע שֶׁהוּא אֱמֶת, אִם יִזְכֹּר לוֹ בֵּינוֹ וּבֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו הָרָעִים, עוֹבֵר עַל מָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (ויקרא כה יד): ״לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ״ – בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר (בבא מציעא נח ב).

ט׳הַשְּׁלִישִׁי: אִם יַכְלִים אוֹתוֹ בִּפְנֵי אֲחֵרִים עַל מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו, עַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ג יא): כָּל הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים – אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.

י׳הָרְבִיעִי: אִם הוּא מוֹדִיעַ תּוֹעֲבוֹת אֲבוֹתָיו בִּפְנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, לְבַיְּשׁוֹ בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם, עַל זֶה אָמְרוּ: כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע – אֵין מְקַבְּלִים פְּנֵי הַשְּׁכִינָה (סוטה מב א).

י״אהַחֲמִישִׁי: אִם הוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה וּמְסַפֵּר עָלָיו עֲווֹנוֹת רִאשׁוֹנִים, בָּזֶה יֵשׁ לוֹ עֹנֶשׁ גָּדוֹל (בבא מציעא נח ב), כִּי הַשָּׁב מֵעֲוֹנֹתָיו – עֲווֹנוֹת שֶׁלּוֹ נַעֲשִׂים כִּזְכוּיוֹת (ירושלמי פאה א א), וְזֶה מְבַיְּשׁוֹ בַּעֲבֵרוֹת שֶׁהֵם זְכוּיוֹת. וְעוֹד: הוּא נוֹתֵן מִכְשׁוֹל לְפָנָיו, כִּי מְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ: כְּמוֹ שֶׁמְּבַיְּשֵׁנִי, גַּם אֲנִי אֲבַיְּשֶׁנּוּ, וְיִכָּנֵס עִמּוֹ בְּמַחֲלֹקֶת, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִתְקַלְקֵל בִּתְשׁוּבָתוֹ וְיַחֲזֹר לָעִנְיָן הָרִאשׁוֹן. וְעוֹד: אֲחֵרִים הַשּׁוֹמְעִים הַבֹּשֶׁת שֶׁל זֶה יִמָּנְעוּ וְלֹא יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, נִמְצָא שֶׁזֶּה נוֹעֵל דַּלְתֵי הַתְּשׁוּבָה. וְדַע: שֶׁאִם יִרְאֶה אִישׁ שֶׁחֲבֵרוֹ עָבַר עַל דְּבַר תּוֹרָה בַּסֵּתֶר, וְהוּא גִּלָּה לָרַבִּים – יֵשׁ לוֹ חֵטְא בָּזֶה, כִּי אוּלַי הַחוֹטֵא שָׁב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וְלֹא הָיָה לוֹ לְגַלּוֹת אֶלָּא לְחָכָם צָנוּעַ, שֶׁלֹּא יְבַיְּשֶׁנּוּ, רַק הַרְחֵק יַרְחִיק מֵחֶבְרָתוֹ עַד שֶׁיִּוָּדַע כִּי שָׁב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה. וְאִם הַחוֹטֵא תַּלְמִיד חָכָם אִישׁ יְרֵא חֵטְא, רָאוּי לַחֲשֹׁב עָלָיו בְּבֵרוּר שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, וְאִם תְּקָפוֹ יִצְרוֹ פַּעַם אַחַת – נִתְחָרֵט אַחַר כֵּן.

י״בהַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע נֶעֱנָשׁ מִן הַנֶּזֶק שֶׁהִזִּיק לַחֲבֵרוֹ, וְעוֹד יֵשׁ עֹנֶשׁ שֶׁשָּׂמֵחַ בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ. וּכְתִיב (ויקרא יט יח): ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״. וּכְמוֹ שֶׁאוֹהֵב בִּכְבוֹד עַצְמוֹ – כֵּן יֹאהַב בִּכְבוֹד חֲבֵרוֹ. וּכְתִיב (משלי יז ה): ״שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה״.

י״גיֵשׁ צַד שֶׁיִּהְיֶה עָווֹן גָּדוֹל עַל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע שֶׁהוּא אֱמֶת, יוֹתֵר מִן הַמְסַפֵּר עַל דֶּרֶךְ שֶׁהוּא שֶׁקֶר: כִּי כְּשֶׁאָדָם מְסַפֵּר דְּבָרִים כֵּנִים עַל חֲבֵרוֹ – יַאֲמִינוּ לוֹ, וְיִהְיֶה לְבֹשֶׁת בְּעֵינֵיהֶם אַחַר שֶׁנִּתְחָרֵט וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה עַל חַטָּאתוֹ. אֲבָל לָשׁוֹן הָרַע עַל דֶּרֶךְ שֶׁקֶר – יָבִינוּ כָּל הָעוֹלָם שֶׁהוּא שֶׁקֶר וְלֹא יַאֲמִינוּ. אֲבָל לְעוֹלָם רֹב עִנְיְנֵי הַשֶּׁקֶר יֵשׁ בּוֹ עֹנֶשׁ יוֹתֵר מִן הָאֱמֶת.

י״דהַשִּׁשִּׁי: הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל הַגַּבָּאִים, שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים וְגוֹבִים בֶּאֱמוּנָה וּמְחַלְּקִים לְיִרְאֵי שָׁמַיִם. הַמְסַפְּרִים לָשׁוֹן הָרַע עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם גּוֹנְבִים הַצְּדָקָה, וְנוֹשְׂאִים פָּנִים וְנוֹתְנִים לְמִי שֶׁהֵם רוֹצִים וְלִקְרוֹבֵיהֶן – זֶהוּ לָשׁוֹן הָרַע אֵין עֵרֶךְ לְעָנְשׁוֹ. כִּי גּוֹרֵם שֶׁאוֹתָם גַּבָּאִים יִסְתַּלְּקוּ, וְיִתְמַנּוּ אֲחֵרִים רָעִים בִּמְקוֹמָן, וְנִמְצָא שֶׁמּוֹנֵעַ טוֹב מִן הַנּוֹתְנִים צְדָקָה, וְגוֹזֵל הָעֲנִיִּים הַטּוֹבִים, כִּי אוֹתָן אֲחֵרִים הָרָעִים לֹא יַחְמְלוּ עַל הַטּוֹבִים. וְנִמְצָא שֶׁזֶּה בִּטֵּל עֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּבִיֵּשׁ עַבְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבְנֵיהֶם וּקְרוֹבֵיהֶם, כִּי תַּחַת אֲשֶׁר הָיָה לוֹ לְכַבְּדָם – לֹא דַּי שֶׁלֹּא כִּבְּדָם אֶלָּא גַּם הֵרַע לָהֶם. וּמוֹנֵעַ שְׁאָר יִרְאֵי שָׁמַיִם שֶׁלֹּא לִהְיוֹת גַּבָּאִים, כִּי יַחְשְׁבוּ: ״לָמָּה נַעֲשֶׂה דָּבָר שֶׁאַחַר כָּךְ יַחְשְׁדוּ אוֹתָנוּ, כַּאֲשֶׁר נֶחְשְׁדוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי יִרְאֵי שָׁמַיִם״.

ט״ווְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טו ב): לָשׁוֹן הָרַע הוֹרֶגֶת שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי אָדָם: הָאוֹמְרוֹ, וְהַמְּקַבְּלוֹ, וְאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו. וְהַמְּקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע עַל חֲבֵרוֹ נֶעֱנָשׁ יוֹתֵר מִמִּי שֶׁאוֹמְרוֹ. מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרַע אָסוּר לָדוּר בִּשְׁכוּנָתָם, כָּל שֶׁכֵּן לֵשֵׁב אֶצְלָם לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵיהֶם.

ט״זעוֹד יֵשׁ רָעָה בְּלָשׁוֹן הָרַע: כִּי הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל חֲבֵרוֹ אָז הוּא מִתְגָּאֶה, וְיִרְאֶה עַצְמוֹ צַדִּיק בְּעֵינָיו, כִּי יַחְשֹׁב: ״פְּלוֹנִי עָשָׂה כָּךְ וְכָךְ, וַאֲנִי לֹא עָשִׂיתִי!״ נִמְצָא שֶׁהוּא מִתְגָּאֶה, וּמַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ. וְאִלּוּ יַעֲשֶׂה מִצְוָה וְהֶחֱזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ – הָיָה רַע מְאוֹד, כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁעוֹשֶׂה עֲבֵרָה גְּדוֹלָה בְּלָשׁוֹן הָרַע וּמַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ. וְאִם אָדָם מְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל הַיְּתוֹמִים וְעַל הָאַלְמָנוֹת, אָז עָנְשׁוֹ עוֹד יוֹתֵר; כִּי בְּלָאו הָכִי הֵם מִצְטַעֲרִים, וְהוּא מְצַעֵר אוֹתָם יוֹתֵר.

י״זמִי שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: ״הֵיכָן יֵשׁ אֵשׁ? אֶלָּא בְּבַיִת פְּלוֹנִי דִּשְׁכִיחַ בֵּהּ בָּשָׂר וְדָגִים״ – אֲפִלּוּ זֶה הוּא לָשׁוֹן הָרַע (ערכין טו ב). בּוֹא וּרְאֵה אֵיךְ צָרִיךְ אָדָם לִזָּהֵר בְּלָשׁוֹן הָרַע!

י״חוְעוֹד יֵשׁ אֲבַק לָשׁוֹן הָרַע, כְּגוֹן שֶׁאָמַר: ״תִּשְׁתְּקוּ מִפְּלוֹנִי, אֵינִי רוֹצֶה לְהוֹדִיעַ מָה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ בּוֹ״. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טז א): אַל יְסַפֵּר אָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי רָעָתוֹ. פֵּרוּשׁ: אִם תְּסַפֵּר טוֹבָתוֹ בִּפְנֵי שׂוֹנְאוֹ, אָז הוּא יָשִׁיב: ״אֵיךְ תְּשַׁבְּחֵהוּ, וְהוּא עוֹשֶׂה כָּךְ וְכָךְ?״ וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל, בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּים, קְלָלָה תֵּחָשֶׁב לוֹ״ (משלי כז יד). אֲבָל בִּפְנֵי אוֹהֲבָיו מֻתָּר, דִּתְנַן (אבות ב ח): ״חֲמִשָּׁה תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְהוּא הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָן...״. וְכֵן הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ, כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׂנְאָה, הוּא שֶׁאוֹמֵר הַפָּסוּק (משלי כו יח-יט): ״כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת, כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ, וְאָמַר הֲלֹא מְשַׂחֵק אָנִי״.

י״טוְכֵן הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע דֶּרֶךְ רְמִיזוֹת, וְהוּא שֶׁמְּסַפֵּר לְתֻמּוֹ כְּאִלּוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁדָּבָר זֶה לָשׁוֹן הָרַע, אֶלָּא כְּשֶׁמּוֹכִיחִים בּוֹ אוֹמֵר: ״אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁאֵלּוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל פְּלוֹנִי, אוֹ שֶׁזֶּהוּ לָשׁוֹן הָרַע״. הַמְסַפֵּר דְּבָרִים שֶׁגּוֹרְמִים הֶזֵּק לַחֲבֵרוֹ, הֵן בְּגוּפוֹ וְהֵן בְּמָמוֹנוֹ, אֲפִלּוּ לְהָצֵר לוֹ אוֹ לְהַפְחִידוֹ – הֲרֵי זֶה לָשׁוֹן הָרַע. וְהָאוֹמֵר דָּבָר לַחֲבֵרוֹ – אָסוּר לְגַלּוֹתוֹ בְּלֹא רְשׁוּתוֹ (יומא ד ב). כָּל הַנֶּאֱמָר בִּפְנֵי שְׁלוֹשָׁה, אָז הוּא כְּמוֹ יָדוּעַ לַכֹּל; וְאִם סִפֵּר אֶחָד מִן הַשְּׁלוֹשָׁה – אֵין בּוֹ מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרַע (ערכין טז א). אֲבָל אִם הוּא מִתְכַּוֵּן לְגַלּוֹתוֹ יוֹתֵר – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרַע. וְאִם הָאוֹמֵר הִזְהִיר הַשּׁוֹמְעִים שֶׁלֹּא יְגַלּוּ, אֲפִלּוּ אֲמָרוֹ בִּפְנֵי רַבִּים – יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם לָשׁוֹן הָרַע. מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד, שֶׁגִּלָּה דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אַחַר עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וְהוֹצִיאוּ אוֹתוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְאָמְרוּ: ״זֶה מְגַלֶּה סוֹדוֹת״ (סנהדרין לא א).

כ׳וְעוֹד יֵשׁ עֲבֵרָה אַחַת הַנִּקְרֵאת רְכִילוּת. אֵיזֶהוּ רָכִיל? זֶה שֶׁהוֹלֵךְ מִזֶּה לָזֶה וְאוֹמֵר: ״כָּךְ וְכָךְ שָׁמַעְתִּי עַל פְּלוֹנִי!״ – אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֱמֶת, הֲרֵי הוּא מַחֲרִיב הָעוֹלָם. וְהֻזְהַרְנוּ בָּזֶה כְּדִכְתִיב (ויקרא יט טז): ״לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ״. וְאֵיזֶהוּ רְכִילוּת? הַמְגַלֶּה לַחֲבֵרוֹ דְּבָרִים שֶׁדִּבְּרוּ מִמֶּנּוּ בַּסֵּתֶר. וְתַנְיָא: מִנַּיִן לְדַיָּן שֶׁלֹּא יֹאמַר: ״אֲנִי מְזַכֶּה וַחֲבֵרַי מְחַיְּבִין, אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁחֲבֵרַי רַבּוּ עָלַי?״ לָכֵן נֶאֱמַר: ״לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ״. וְאוֹמֵר (משלי יא יג): ״הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד״ (סנהדרין כט א).

כ״אהִזָּהֵר בְּנִי מְאוֹד מִלָּשׁוֹן הָרַע, כִּי בָּזֶה אַתָּה מְבַיֵּשׁ עַצְמְךָ. כִּי כָּל הַפּוֹסֵל – פָּסוּל. וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְדַרְכּוֹ לִפְסֹל בְּנֵי אָדָם בְּמוּמוֹ (קידושין ע א), כִּי הַמּוּם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הוּא מֻנָּח כָּל הַיּוֹם בְּלִבּוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהוּא בְּלִבּוֹ הוּא מוֹצִיאוֹ בְּפִיו. כִּי כָל אָדָם נִבְחָן וְנִכָּר בְּמַעֲשָׂיו. כֵּיצַד? אִם תִּרְאֶה אָדָם שֶׁהוּא רָגִיל לְשַׁבֵּחַ נָשִׁים, וּלְדַבֵּר מֵהֶן תָּמִיד – דַּע לְךָ שֶׁהוּא אוֹהֵב נָשִׁים. וְאִם הוּא מְשַׁבֵּחַ מַאֲכָלִים טוֹבִים וְיַיִן, וּבָזֶה רָגִיל – דַּע לְךָ שֶׁהוּא זוֹלֵל וְסוֹבֵא. וְכֵן בְּכָל דָּבָר. וּרְאָיָה מֵהַפָּסוּק (תהלים קיט צז): ״מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ, כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי״ – בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי אוֹהֵב אֶת הַתּוֹרָה, לְעוֹלָם אֲנִי מְדַבֵּר בָּהּ. כִּי כָל דָּבָר שֶׁאָדָם אוֹהֵב בְּלִבּוֹ – הוּא מְדַבֵּר בּוֹ תָּמִיד.

כ״בבַּעַל הַלָּשׁוֹן מְחַפֵּשׂ מוּמֵי בְּנֵי אָדָם. וְהוּא דּוֹמֶה לַזְּבוּבִים, שֶׁהֵם יָנוּחוּ לְעוֹלָם עַל מְקוֹם הַלִּכְלוּךְ; אִם יֵשׁ בְּאָדָם שְׁחִין – הַזְּבוּבִים מַנִּיחִים אֶת הַגּוּף וְיֵשְׁבוּ עַל הַשְּׁחִין. וְכָךְ הוּא בַּעַל לָשׁוֹן הָרַע: מַנִּיחַ כָּל הַטּוֹב בָּאָדָם, וּמְדַבֵּר מִן הָרַע. מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד, שֶׁהָלַךְ עִם חָכָם בַּשָּׂדֶה וְרָאָה נְבֵלָה אַחַת. אָמַר אוֹתוֹ הָאָדָם: ״כַּמָּה מַסְרַחַת נְבֵלָה זוֹ!״ אָמַר הֶחָכָם: ״כַּמָּה לְבָנִים שִׁנֶּיהָ!״ הֶחָכָם הוֹכִיחַ לְאוֹתוֹ אָדָם וְאָמַר: ״לָמָּה תֹּאמַר הַגְּנַאי שֶׁלּוֹ, תֹּאמַר הַשֶּׁבַח!״ כִּי לְעוֹלָם יְסַפֵּר אָדָם בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל עוֹלָם.

כ״גאִם תִּרְאֶה אָדָם אֲשֶׁר יְדַבֵּר דָּבָר אוֹ יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה, וְיֵשׁ לָדוּן דְּבָרָיו וּמַעֲשָׂיו לְצַד חוֹבָה וּלְצַד זְכוּת, אִם הוּא יְרֵא אֱלֹהִים – נִתְחַיֵּב לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת עַל דֶּרֶךְ אֱמֶת, אֲפִלּוּ אִם הַדָּבָר נוֹטֶה לְחוֹבָה יוֹתֵר מִלִּזְכוּת. וְאִם הוּא בֵּינוֹנִי, אֲשֶׁר נִזְהָר מִן הַחֵטְא וּפְעָמִים יִכָּשֵׁל בּוֹ – יֵשׁ עָלֶיךָ לְהַטּוֹת הַסָּפֵק וּלְהַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, וְהַמָּקוֹם יִתְעַלֶּה יַכְרִיעַ אוֹתָנוּ לְכַף זְכוּת (שבת קכז ב). וְהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט טו): ״בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ״. וְאִם הַדָּבָר נוֹטֶה לְצַד חוֹבָה, אִם הָאִישׁ רֹב מַעֲשָׂיו לְרָעָה, וְיָדַעְתָּ כִּי אֵין יִרְאַת הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה בְּלִבּוֹ – תַּכְרִיעַ מַעֲשָׂיו וּדְבָרָיו לְכַף חוֹבָה.

כ״דאִם גִּלָּה אָדָם חַטָּאתְךָ, אַל תֹּאמַר: ״כְּמוֹ שֶׁגִּלָּה חַטָּאתִי, גַּם אֲנִי אֲגַלֶּה חַטָּאתוֹ״, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יח): ״לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר״. וְגַם לֹא תִּתְפָּאֵר: ״אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גִּלָּה עָלַי, אֲנִי לֹא אֲגַלֶּה עָלָיו״, כִּי בָּזֶה הַדִּבּוּר גִּלִּיתָ הַחֵצִי. וְזֶה הַדָּבָר עִקָּר גָּדוֹל בְּיִרְאַת שָׁמַיִם. וְאִם הַחוֹטֵא אֵינוֹ יְרֵא שָׁמַיִם, כְּמוֹ הַפּוֹרֵק עוֹל מֵעָלָיו וְאֵינוֹ נִזְהָר מֵעֲבֵרָה אַחַת, אֲשֶׁר כָּל בְּנֵי עִירוֹ יוֹדְעִים שֶׁהִיא עֲבֵרָה – מִצְוָה לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ, לְגַלּוֹת חֲטָאָיו וּלְהַבְאִישׁ לְבַעֲלֵי עֲבֵרוֹת בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם, בַּעֲבוּר שֶׁיִּשְׁמְעוּ הָעָם וְיִמְאֲסוּ בּוֹ, וְיַרְחִיקוּ עַצְמָן מִן הָעֲבֵרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כט כד): ״תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל״. וְנֶאֱמַר (שם ח יג): ״יִרְאַת יְיָ שְׂנֹאת רָע״. וְאָמְרוּ (סנהדרין נב א): רָשָׁע בֶּן צַדִּיק – מֻתָּר לִקְרוֹתוֹ ״רָשָׁע בֶּן רָשָׁע״; צַדִּיק בֶּן רָשָׁע – מֻתָּר לִקְרוֹתוֹ ״צַדִּיק בֶּן צַדִּיק״. וְדַוְקָא עַל דֶּרֶךְ זֶה מֻתָּר לְהַכְלִימוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם. אֲבָל מִי שֶׁמִּתְקוֹטֵט עִמּוֹ, וּמְכַוֵּן לְחָרְפוֹ לַהֲנָאָתוֹ לְבַד וְלֹא לְשֵׁם שָׁמַיִם – אֵין לוֹ לְגַלּוֹת חַטָּאתוֹ. וְכֵן אִם הַמְגַלֶּה הַזֶּה הוּא חוֹטֵא – אֵין לוֹ לְגַלּוֹת פֶּשַׁע שֶׁל חוֹטֵא אַחֵר, כִּי בְּוַדַּאי אֵין מְגַלֶּה מִסְתָּרָיו לְטוֹבָה; ״וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר״ (משלי יד כג).

כ״האַךְ מִעוּט פְּעָמִים שֶׁלָּשׁוֹן הָרַע מִצְוָה. כְּגוֹן שְׁנֵי רְשָׁעִים שֶׁנִּתְיַעֲצוּ לַעֲשׂוֹת רָעָה – מֻתָּר לְגַלּוֹת בְּלָשׁוֹן הָרַע, וְלִגְרוֹם שֶׁיִּשְׂנְאוּ זֶה אֶת זֶה וְיַעֲשׂוּ רַע זֶה לָזֶה, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ רַע לַטּוֹבִים. וְכֵן נוֹאֵף מְחַזֵּר אַחַר נוֹאֶפֶת – מִצְוָה לְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ הָעֲבֵרָה. וּפְעָמִים אֲפִלּוּ כְּשֶׁהַחוֹטֵא רָשָׁע גָּמוּר – אֵין לְהַכְלִימוֹ בָּרַבִּים בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לִדְאֹג שֶׁמָּא יֵצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה. וּמֻתָּר לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל בַּעֲלֵי מַחֲלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א א יד): ״וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרַיִךְ, וּמִלֵּאתִי אֶת דְּבָרָיִךְ״ (ירושלמי פאה א א).

כ״ועֲבוּר אֲשֶׁר הַרְבֵּה דְּבָרִים תְּלוּיִים בַּלָּשׁוֹן, צָרִיךְ לִשְׁמֹר לְשׁוֹנוֹ מְאוֹד. וְעַל כֵּן אָמַר דָּוִד (תהלים לד יד): ״נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה טז ב): מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁקָּרָא בָּרְחוֹב: ״מִי רוֹצֶה לִקְנוֹת סַם חַיִּים?״ בָּאוּ כָּל הָעוֹלָם לִקְנוֹת, וְהוֹצִיא סֵפֶר תְּהִלִּים וְהֶרְאָה לָהֶם מָה שֶׁכָּתוּב בּוֹ: ״מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב, נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע״. וּכְשֶׁרָאָה זֶה רַבִּי יַנַּאי הִכְנִיסוֹ בְּבֵיתוֹ, וְהֶאֱכִילָהוּ וְהִשְׁקָהוּ וְנָתַן לוֹ מָעוֹת. בָּאוּ תַּלְמִידָיו וְאָמְרוּ לוֹ: ״עַד עַתָּה לֹא יָדַעְתָּ זֶה הַפָּסוּק?״ אָמַר לָהֶם: ״יָדַעְתִּי, אֲבָל לֹא שַׂמְתִּי עַל לִבִּי לְהִזָּהֵר בְּדָבָר זֶה. וּכְשֶׁהָיִיתִי קוֹרֵא זֶה הַפָּסוּק עָבַרְתִּי עָלָיו וְלֹא חַשְׁתִּי, וּבָא זֶה וְקִיְּמוֹ בְּיָדִי, וּמֵעַתָּה אֶזָּהֵר יוֹתֵר בִּלְשׁוֹנִי״.

כ״זלָכֵן אָדָם שֶׁהֻרְגַּל בִּלְשׁוֹנוֹ לְהַחֲנִיף וּלְהִתְלוֹצֵץ, וּלְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע, וּלְדַבֵּר כָּזָב וּדְבָרִים בְּטֵלִים, וְעַתָּה הוּא רוֹצֶה לְהִכָּנַע וְלִמְנֹעַ מִזֶּה, וְלַעֲשׂוֹת גָּדֵר גָּדוֹל וַחֲזָקָה מְאוֹד – יַעֲשֶׂה גָּדֵר שֶׁיִּתְרַחֵק מֵחֲבֵרָיו הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהָיָה רָגִיל לְדַבֵּר עִמָּהֶם לֵיצָנוּת וַחֲנִיפוּת וְלָשׁוֹן הָרַע וְשֶׁקֶר. כִּי אִם יִתְקָרֵב אֶצְלָם לֹא יוּכַל לִמְנֹעַ, כִּי הֵם יַתְחִילוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ כְּמוֹ שֶׁהֻרְגְּלוּ, וְאָז לֹא יוּכַל לְהִתְאַפֵּק מִלְּדַבֵּר עִמָּהֶם כְּמוֹ שֶׁהֻרְגַּל. וְצָרִיךְ לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בִּשְׁתִיקָה מְאוֹד מְאוֹד, כְּדֵי לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לְמַעֵט פְּתִיחַת פִּיו; וְיַרְבֶּה לֵשֵׁב בַּחֶדֶר לְבַדּוֹ וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְיִתְחַבֵּר עִם הַחֲסִידִים שֶׁאֵינָם מְדַבְּרִים כִּי אִם מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם. וּבְזֶה הָעִנְיָן יַרְגִּיל עַצְמוֹ יָמִים רַבִּים, וְאָז יִמְצָא רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ.

כ״חכְּתִיב (משלי יח כא): ״מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן, וְאוֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ״. מַעֲשֶׂה הָיָה בְּמֶלֶךְ פָּרַס שֶׁחָלָה. אָמְרוּ לוֹ הָרוֹפְאִים: ״אֵין לְךָ רְפוּאָה עַד שֶׁיָּבִיאוּ לְךָ חֲלֵב לְבִיאָה, וְנַעֲשֶׂה לְךָ רְפוּאָה.״ אָז עָנָה אֶחָד וְאָמַר לוֹ: ״אֲנִי אָבִיא לְךָ חֲלֵב לְבִיאָה אִם רְצוֹנְךָ, וּתְנוּ לִי עֶשֶׂר עִזִּים.״ אָמַר הַמֶּלֶךְ לְעַבְדּוֹ שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ. נָתְנוּ לוֹ. הָלַךְ לְגֹב אֲרָיוֹת, וְהָיְתָה שָׁם לְבִיאָה אַחַת מֵינֶקֶת גּוּרֶיהָ. יוֹם רִאשׁוֹן עָמַד מֵרָחוֹק וְהִשְׁלִיךְ עֵז אַחַת וַאֲכָלַתָּה. יוֹם שֵׁנִי נִתְקָרֵב מְעַט, וְהִשְׁלִיךְ לָהּ אַחֶרֶת. וְכֵן הָיָה עֹשֶׂה בְּכָל יוֹם וָיוֹם עַד שֶׁהָיָה מְשַׂחֵק עִמָּהּ, וְלָקַח מֵחֲלָבָהּ וְהָלַךְ לוֹ. כְּשֶׁהָיָה בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ רָאָה בַּחֲלוֹם שֶׁהָיוּ כָּל אֵיבָרָיו מְרִיבִים זֶה עִם זֶה. הָרַגְלַיִם אוֹמְרוֹת: ״אֵין בְּכָל הָאֵבָרִים דּוֹמִים לָנוּ, לְפִי שֶׁאִם לֹא הָלַכְנוּ לֹא הָיָה יָכוֹל לְהָבִיא מִן הַלְּבִיאָה חָלָב״. וְהַיָּדַיִם אוֹמְרוֹת: ״אֵין כָּמוֹנוּ, לְפִי שֶׁאִם לֹא הָיִינוּ אָנוּ שֶׁחָלַבְנוּ, לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר״. הָעֵינַיִם אָמְרוּ: ״אָנוּ לְמַעְלָה מִן הַכֹּל, שֶׁאִם לֹא הָיִינוּ מַרְאִים לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ לֹא הָיָה נַעֲשֶׂה דָּבָר״. עָנָה הַלֵּב וְאָמַר: ״אֵין כָּמוֹנִי, אִם לֹא נָתַתִּי עֵצָה מָה הוֹעַלְתֶּם כֻּלְּכֶם?״ עָנָה הַלָּשׁוֹן וְאָמַר לָהֶם: ״אֵין כָּמוֹנִי, לְפִי שֶׁאִם לֹא אָמַרְתִּי אֶת הַדָּבָר מִי הָיָה עוֹשֶׂה אוֹתוֹ?״ הֵשִׁיבוּ לָהּ כָּל הָאֵיבָרִים: ״אֵיךְ לֹא יָרֵאת לְהִדָּמוֹת אֵלֵינוּ, הֲלוֹא אַתְּ סְגוּרָה וּנְתוּנָה בִּמְקוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, וְאֵין בָּךְ עֶצֶם כַּאֲשֶׁר לִשְׁאָר אֵיבָרִים.״ אָמְרָה לָהֶם הַלָּשׁוֹן: ״הֲלוֹא תִּרְאוּ שֶׁאֲנִי מֶלֶךְ וְשׁוֹלֵט עֲלֵיכֶם״.

כ״טשָׁמַר הָאִישׁ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. הָלַךְ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ: ״אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, הֵא לְךָ חֲלֵב כַּלְבָּה!״ קָצַף הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לִתְלוֹתוֹ. כְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לְהִתָּלוֹת, הִתְחִילוּ הָאֵבָרִים לִבְכּוֹת. אָמְרָה לָהֶם הַלָּשׁוֹן: ״הֲלוֹא אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁאֵין בָּכֶם מַמָּשׁ.״ וְאָמְרָה הַלָּשׁוֹן: ״אִם אֲנִי מַצֶּלֶת אֶתְכֶם, תּוֹדוּ לִי שֶׁאֲנִי מֶלֶךְ עֲלֵיכֶם?״ מִיָּד אָמְרָה הַלָּשׁוֹן: ״הֲשִׁיבֵנִי אֶל הַמֶּלֶךְ, אוּלַי אֶנָּצֵל.״ הֱשִׁיבָהוּ אֵלָיו. אָמַר לוֹ: ״לָמָּה צִוִּיתָ לִתְלוֹתִי? זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ?!״ אָמַר לוֹ: ״שֶׁהֵבֵאתָ לִי חֲלֵב כַּלְבָּה״. אָמַר לוֹ: ״וּמָה אִכְפַּת לְךָ אִם יִהְיֶה לְךָ רְפוּאָה? וְעוֹד: ׳לְבִיאָה׳ – ׳כַּלְבָּה׳ קַרְיָן לָהּ״. לָקְחוּ מִמֶּנּוּ וְנִסּוּ אוֹתוֹ, וְנִמְצָא חֲלֵב לְבִיאָה. אָמְרוּ לָהּ הָאֵבָרִים: ״עַכְשָׁו אָנוּ מוֹדִים לְךָ שֶׁאַתָּה אָמַרְתָּ הָאֱמֶת. וְזֶהוּ: ״מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן״ (שוחר טוב לב ב-ג). לְכָךְ אָמַר דָּוִד (תהלים לט ב): ״אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי״.

ל׳רְאֵה שֶׁהַלָּשׁוֹן טוֹבָה מִקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם סט לא-לב): ״אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹהִים בְּשִׁיר, וַאֲגַדְּלֶנּוּ בְּתוֹדָה, וְתִיטַב לַיְיָ מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס״.

ל״אצָרִיךְ שֶׁתִּתְבּוֹנֵן וְתַבְחִין עִנְיַן הַלָּשׁוֹן, אֲשֶׁר כָּל עִנְיְנֵי הָאָדָם לְרָעָה וּלְטוֹבָה תְּלוּיִים בָּהּ. יָכוֹל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת בַּלָּשׁוֹן עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲצוּמוֹת אֵין מִסְפָּר, כְּגוֹן מַלְשִׁינוּת וּרְכִילוּת וְלֵיצָנוּת וַחֲנִיפוּת וְשֶׁקֶר וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ. וְכָל אֵלּוּ עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת, אֵין רֶוַח לְבַעַל הַלָּשׁוֹן. וְיָכוֹל לַעֲשׂוֹת מִצְווֹת לְאֵין חֵקֶר בִּלְשׁוֹנוֹ. וְיֵשׁ כַּמָּה בְּנֵי אָדָם הָאוֹמְרִים: מָה נוּכַל לַעֲשׂוֹת מִצְוָה? הֲלוֹא אֵין בְּיָדֵינוּ מָמוֹן לַעֲשׂוֹת צְדָקָה לָעֲנִיִּים. וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים אֲשֶׁר מְקוֹר הַמִּצְווֹת קָרוֹב לָהֶם מְאוֹד, מְקוֹר חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְהוּא הַלָּשׁוֹן. וְכֵן אָמַר דָּוִד: ״מִי רוֹצֶה לִקְנוֹת עוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא?״ אָמְרוּ לוֹ: ״אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד בִּשְׁנֵיהֶם״. אָמַר לָהֶם: ״בְּזוֹל הוּא מְאוֹד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ׳מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים׳ (תהלים לד יג).״ אָמְרוּ לוֹ: ״מִי יוּכַל לִקְנוֹת חַיִּים?״ אָמַר לָהֶם: ״נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע״ (שם פסוק יד).

ל״בוְיַרְגִּיל עַצְמוֹ בַּלָּשׁוֹן לְדַבֵּר דִבְרֵי תוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַיִם, וּלְהוֹכִיחַ בְּנֵי אָדָם, וּלְצַוּוֹת בָּנָיו אַחֲרָיו לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת. וּלְנַחֵם אֲבֵלִים, וּלְנַחֵם עֲנִיִּים, וּלְדַבֵּר עַל לִבָּם דְּבָרִים שֶׁל תַּנְחוּמִים טוֹבִים, וּלְדַבֵּר אֱמֶת, וּלְהִתְרַגֵּל בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. וְאָז יִהְיֶה אָהוּב לְמַטָּה וְנֶחְמָד לְמַעְלָה, וְיִהְיֶה שְׂכָרוֹ בְּרוֹב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים.