אורחות צדיקים כ״זOrchot Tzadikim 27

א׳שַׁעַר הָעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה – שַׁעַר הַתּוֹרָה

ב׳הַתּוֹרָה. בִּשְׁלוֹשָׁה כְּתָרִים נִכְתְּרוּ יִשְׂרָאֵל: כֶּתֶר תּוֹרָה, כֶּתֶר כְּהֻנָּה, כֶּתֶר מַלְכוּת (משנה אבות ד יג). כֶּתֶר כְּהֻנָּה זָכָה בּוֹ אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם״ (במדבר כה יג). כֶּתֶר מַלְכוּת זָכָה בּוֹ דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה, וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי״ (תהלים פט לז). כֶּתֶר תּוֹרָה – הֲרֵי הוּא מֻנָּח וְעוֹמֵד וּמוּכָן לְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב״ (דברים לג ד). כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה – יָבוֹא וְיִטֹּל. שֶׁמָּא תֹּאמַר שֶׁאוֹתָן כְּתָרִים גְּדוֹלִים מִכֶּתֶר תּוֹרָה? הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ, וְרֹזְנִים יְחוֹקְקוּ צֶדֶק. בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ״ (משלי ח טו-טז). הָא לָמַדְתָּ שֶׁכֶּתֶר תּוֹרָה גָּדוֹל מִכֶּתֶר כְּהֻנָּה וּמִכֶּתֶר מַלְכוּת (יומא עב ב). וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (הוריות יג א): מַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים״ (משלי ג טו) – מִכֹּהֵן גָּדוֹל הַנִּכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים.

ג׳אֵין לְךָ מִצְוָה בְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד תַּלְמוּד תּוֹרָה, רַק תַּלְמוּד תּוֹרָה שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, לְפִי שֶׁהַתַּלְמוּד מֵבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה (בבא קמא יז א). וּמָה שֶׁאָמְרוּ ״תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם״ (משנה פאה א א) – זֶה הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם; וּמִפְּנֵי קְבִיעָתוֹ שֶׁל תּוֹרָה אֵינוֹ יָכוֹל לְקַיֵּם כָּל הַמִּצְווֹת, וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד עוֹשֶׂה כָּל מָה שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת, וּבָזֶה מַרְאֶה דַּעְתּוֹ שֶׁחָפֵץ בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה. וְאָז תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם, כִּי כְּשֶׁהוּא לוֹמֵד הַמִּצְוָה וְחָפֵץ לְקַיְּמָהּ – אָז יֵשׁ לוֹ שָׂכָר כְּאִלּוּ קִיְּמָהּ, כֵּיוָן שֶׁנִּתְעַכֵּב מֵחֲמַת קְבִיעָתוֹ, וְנִמְצָא שֶׁשְּׂכַר עֲשִׂיָּה וְלִמּוּד בְּיָדוֹ. אֲבָל מִי שֶׁהוֹלֵךְ בָּטֵל פְּעָמִים רַבּוֹת, וְהָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מִצְוָה בְּעֵת הַבִּטּוּל וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לַעֲשׂוֹתָהּ, אוֹ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשֶׂה שׁוּם מִצְוָה אֵינוֹ מְדַקְדֵּק בָּהּ כָּרָאוּי – עַל זֶה לֹא נֶאֱמַר: ״תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם״.

ד׳מִי שֶׁנְּשָׂאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה זוֹ וּלְקַיְּמָהּ כָּרָאוּי לוֹ, וְלִהְיוֹת מֻכְתָּר בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה – לֹא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ לִדְבָרִים בְּטֵלִים, וְלֹא יָשִׂים אֶל לִבּוֹ שֶׁיִּקְנֶה תּוֹרָה עִם עֹשֶׁר וְכָבוֹד כְּאֶחָד. אֶלָּא כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה: פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל, וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה, וְעַל הָאָרֶץ תִּישַׁן, וְחַיֵּי צַעַר תִּחְיֶה, וּבַתּוֹרָה אַתָּה עָמֵל (משנה אבות ו ד).

ה׳וְאִם תֹּאמַר: עַד שֶׁאֲקַבֵּץ מָמוֹן וּכְשֶׁאֶפָּנֶה מֵעֲסָקַי – אָז אֶחֱזֹר וְאֶקְרָא וְאֶשְׁנֶה. אִם תַּעֲלֶה מַחֲשָׁבָה זוֹ בְּלִבְּךָ, אָז אֵין אַתָּה זוֹכֶה לְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה לְעוֹלָם; אֶלָּא עֲשֵׂה תּוֹרָתְךָ קֶבַע, וּמְלַאכְתְּךָ עֲרַאי (משנה אבות א טו). וְאַל תֹּאמַר: ״לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה״, שֶׁמָּא לֹא תִּפָּנֶה (משנה אבות ב ד).

ו׳כְּתִיב בַּתּוֹרָה: ״לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא״ (דברים ל יב), פֵּרוּשׁ: בְּגַסֵּי הָרוּחַ. ״וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא״ (שם יג), פֵּרוּשׁ: בְּאוֹתָם שֶׁהוֹלְכִים מֵעֵבֶר לַיָּם (ערובין נה א). לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: וְלֹא כָּל הַמַּרְבֶּה בִּסְחוֹרָה מַחְכִּים (משנה אבות ב ה). וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ: הֱוֵי מְמַעֵט בְּעֵסֶק וַעֲסֹק בַּתּוֹרָה (שם ד י).

ז׳וּמִתּוֹךְ שֶׁאָדָם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, וְטוֹרֵחַ וְיָגֵעַ לְשֵׁם שָׁמַיִם – אָז נַעֲשׂוּ שְׁתֵּי כִּלְיוֹתָיו כִּשְׁנֵי מַעְיָנוֹת, וּמוֹצִיא טַעַם וַהֲלָכוֹת מֵעַצְמוֹ, מָה שֶׁלֹּא לָמַד מֵעוֹלָם וּמָה שֶׁלֹּא נִתַּן אֲפִלּוּ לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. כַּאֲשֶׁר מָצִינוּ בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁלֹּא לָמַד מֵעוֹלָם מִשּׁוּם אָדָם, אַךְ מֵעַצְמוֹ הָיָה יוֹשֵׁב וּמְחַשֵּׁב אַחַר הַמִּצְווֹת, וְלָמַד מִלִּבּוֹ כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, עַד שֶׁהֵעִיד עָלָיו הַכָּתוּב: ״וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי, מִצְווֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי״ (בראשית כו ה). וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁאֲפִלּוּ עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין הָיָה יוֹדֵעַ (עיין בראשית רבה צה ג). וְגַם אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה יד ב): אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת פְּרָקִים. וּמִי לִמֵּד לוֹ כָּל זֶה? אֶלָּא נַעֲשׂוּ שְׁתֵּי כִּלְיוֹתָיו כִּשְׁתֵּי מַעֲיָנוֹת, וְנוֹבְעוֹת לוֹ חָכְמָה וְתוֹרָה.

ח׳וְכֵן מָצִינוּ בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל: מִתּוֹךְ שֶׁעָסַק בַּתּוֹרָה הַרְבֵּה, הֵעִידוּ עָלָיו רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁנִּתְגַּלָּה לוֹ מָה שֶׁלֹּא נִתְגַּלָּה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי (פרקי דרבי אליעזר ב). וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: מִדּוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַד דּוֹרוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, וּמִיְּהוֹשֻׁעַ לַזְּקֵנִים, וְלַנְּבִיאִים, וּלְאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, וְלַתַּנָּאִים, וְלָאָמוֹרָאִים, וְלַגְּאוֹנִים, וּלְכָל חַכְמֵי הַדּוֹר שֶׁעָסְקוּ בַּתּוֹרָה הַרְבֵּה וְנָתְנוּ נַפְשָׁם עֲלֵיהֶם – נִתְגַּלּוּ לָהֶם רָזֵי תּוֹרָה וְסוֹדֵי חָכְמָה, מָה שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לִמְצוֹא מֵעַצְמוֹ.

ט׳וּכְבָר מָנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפִרְקֵי אָבוֹת (ו ו) אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה דְּבָרִים שֶׁנִּקְנֵית הַתּוֹרָה בָּהֶם. וּמִי שֶׁיַּעֲלֶה עַל לִבּוֹ לִהְיוֹת זוֹכֶה לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה, יַטְרִיחַ לְקַיֵּם אוֹתָם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה דְּבָרִים, וְאָז יַעֲלֶה לְכָל טוֹב.

י׳וְצָרִיךְ הַלּוֹמֵד לִהְיוֹת זָרִיז וְזָהִיר לִלְמֹד. כִּי מְלֶאכֶת הַתּוֹרָה אֵינָהּ דּוֹמֶה לִשְׁאָר מְלָאכוֹת, כִּי הַלּוֹמֵד שְׁאָר מְלָאכוֹת אֲפִלּוּ יִבָּטֵל מִמֶּנָּה כַּמָּה שָׁנִים – לֹא יִשְׁכָּחֶנָּה. אֲבָל כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ חוֹזֵר – מִיָּד שׁוֹכֵחַ. וַאֲפִלּוּ אִם יַחֲזֹר מֵאָה פְּעָמִים, אִם יָסִיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנָּה יִשְׁכַּח הַכֹּל. וְהַדִּין נוֹתֵן, כִּי כָל מְלָאכוֹת אֵינָן צְרִיכוֹת לֵב כִּי אִם כְּשֶׁלּוֹמֵד הַמְּלָאכָה בַּתְּחִלָּה; אֲבָל בַּעֲשִׂיָּתָן אֵינָן צְרִיכוֹת לֵב, אַךְ עוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ וְחוֹשֵׁב הֵנָּה וָהֵנָּה. אֲבָל הַלִּמּוּד אֵינוֹ כֵן, כִּי כָל פַּעַם וּפַעַם צָרִיךְ לִבּוֹ לְכַוֵּן שְׁמוּעָתוֹ, וְלֹא לַחֲשֹׁב בְּשׁוּם דָּבָר אַחֵר כִּי אִם בִּשְׁמוּעָתוֹ. לָכֵן מִי שֶׁיְּפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה – מִיָּד הוּא שׁוֹכֵחַ מָה שֶׁטָּרַח כָּל יָמָיו.

י״אוְגַם אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אִם אֵין אָדָם שׁוֹכֵחַ מָה שֶׁלָּמַד, אִם כֵּן הָיָה לוֹמֵד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וְאַחַר כָּךְ הָיָה הוֹלֵךְ בָּטֵל. וְהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם וְלִידֵי עֲבֵרָה (כתובות נט ב). לְכָךְ נִגְזְרָה גְּזֵרַת הַשִּׁכְחָה, שֶׁיְּהֵא אָדָם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל יָמָיו, וּמִתּוֹךְ כָּךְ אֵינוֹ בָּא לִידֵי חֵטְא.

י״בוְהַתּוֹרָה מְבִיאָה לִידֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים וּזְכוּת, כִּי כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְהֻגַּד לוֹ עֹנֶשׁ הָעֲבֵרוֹת וּזְכוּת הַמִּצְווֹת – אָז נוֹתֵן אֶל לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב. וִיגִיעַת הַתּוֹרָה מְשַׁכַּחַת וּמוֹנַעַת אוֹתוֹ מִן הֶעָוֹן. אֲבָל הַבַּטָּלָה גּוֹרֶרֶת אֶת הֶעָוֹן, וּמוֹרִידָתוֹ לִשְׁאוֹל. לָכֵן יְהֵא זָרִיז לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה תָּמִיד יוֹמָם וָלַיְלָה, וְאַף כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אוֹ שׁוֹכֵב בְּמִטָּתוֹ. וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד בַּפֶּה, יַחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ עַל שְׁמוּעָתוֹ, וִיהֵא דַּעְתּוֹ עַל לִמּוּדוֹ שֶׁלֹּא יָסִיחַ דַּעְתּוֹ מִלִּמּוּדוֹ, וְאָז קִיֵּם ״וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה״ (יהושע א ח). כִּי אֵינוֹ אוֹמֵר ״וְדִבַּרְתָּ בּוֹ יוֹמָם וְלַיְלָה״ אֶלָּא ״וְהָגִיתָ בּוֹ״, וְהֶגְיוֹן אֵינוֹ אֶלָּא בַּלֵּב. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ״ (דברים ו ז, יא יט). וְזֶהוּ שֶׁנִּשְׁתַּבְּחוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁלֹּא הָלְכוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה (מגילה כח א): אוֹ הָיוּ לוֹמְדִים וְגוֹרְסִים, אוֹ הָיוּ מְחַשְּׁבִים בְּלִבָּם בִּשְׁמוּעָתָם אוֹ בְּלִמּוּדָם.

י״גלָכֵן תִּתֵּן לִבְּךָ וְכָל דַּעְתְּךָ עַל הַתּוֹרָה בְּכָל עֵת, כִּי אָדָם לוֹמֵד בַּתּוֹרָה חָכְמָה, וְדֶרֶךְ אֶרֶץ, וַעֲנָוָה וּצְנִיעוּת, וְכָל מַעֲשִׂים טוֹבִים; וּמִן הַשָּׁמַיִם עוֹשִׂים לוֹ צְרָכָיו, וְהַתּוֹרָה מְשַׁמַּרְתּוֹ וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנוּ חֲכָמִים (משנה אבות ו א): אָמַר רַבִּי מֵאִיר: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ – זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכָּל הָעוֹלָם כְּדַאי הוּא לוֹ. נִקְרָא ״רֵעַ״, ״אָהוּב״... וּמְגַדַּלְתּוֹ וּמְרוֹמַמְתּוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים. הֲרֵי שָׂכָר פְּרִיהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא: ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ״ (ישעיהו סד ג), וְאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה לָעוֹלָם הַבָּא. אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ (רות רבה א א): רַבִּי שָׁאַל לְרַבִּי בְּצַלְאֵל: מַהוּ דִּכְתִיב: ״כִּי זָנְתָה אִמָּם״ (הושע ב ז)? אָמַר לוֹ: אֵימָתַי נַעֲשֵׂית דִבְרֵי תוֹרָה כְּזוֹנָה? בִּזְמַן שֶׁבְּעָלֶיהָ מְבַזִּים אוֹתָהּ. כֵּיצַד? חָכָם יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ ״לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט״ (דברים טז יט), וְהוּא מַטֶּה מִשְׁפָּט; ״לֹא תַכִּיר פָּנִים״ (שם), וְהוּא מַכִּיר פָּנִים; ״וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד״ (שם), וְהוּא לוֹקֵחַ שֹׁחַד.

י״דוְכֵן דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה״ (קהלת ט טז) – אֵיזֶה חָכְמַת מִסְכֵּן בְּזוּיָה? זֶהוּ שֶׁהוּא עָנִי בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, אָז חָכְמָתוֹ בְּזוּיָה. וּכְשֶׁיּוֹרֶה הוֹרָאוֹת לַעֲשׂוֹת טוֹב וְהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה, אָז אֵין דְּבָרָיו מְקֻבָּלִים. וְלֹא הַמִּדְרָשׁ עִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה (משנה אבות א ד). לָכֵן יֵשׁ לְכָל אָדָם לְכַוֵּן מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם. וּרְאֵה וְהָבֵן מֵאֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה, בִּשְׁבִיל שֶׁלִּמְּדוֹ אָבִיו תּוֹרָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – לְסוֹף נֶהְפַּךְ לְמִינוּת. דְּאָמְרִינַן בִּירוּשַׁלְמִי חֲגִיגָה (ב א) וּבְמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת (ז יח): כְּשֶׁנִּמּוֹל עָשָׂה אָבִיו סְעוּדָה לַחֲכָמִים, וְהִזְמִין לְרַבּוֹתֵינוּ: לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וּשְׁאָר חֲכָמִים. וְהָיוּ יוֹשְׁבִים בַּסְּעוּדָה וּמְדַבְּרִים דִבְרֵי תוֹרָה עַד שֶׁבָּא הָאֵשׁ סְבִיבָם. בָּא אָבִיו שֶׁל אֱלִישָׁע וְאָמַר לָהֶם: רַבּוֹתַי, וְכִי בָּאתֶם לִשְׂרֹף אֶת הַבַּיִת?! אָמְרוּ לוֹ: אֵינוֹ כֵן אֶלָּא שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁאָנוּ חוֹזְרִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה וּנְבִיאִים וּכְתוּבִים, וְהַדְּבָרִים מְעִידִים בֵּינוֹתֵינוּ שֶׁמֵּהַר סִינַי נִתְּנוּ, וּמִתּוֹךְ הָאֵשׁ נִתְּנוּ. אָמַר: כֵּיוָן שֶׁאֲנִי רוֹאֶה שֶׁכָּךְ כּוֹחַ הַתּוֹרָה, אִם נִתְקַיֵּם לִי בֶּן זֶה אֲנִי נוֹתְנוֹ לַתּוֹרָה. וּבִשְׁבִיל שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְכָבוֹד – נֶהְפַּךְ בְּנוֹ לְמִינוּת. וְאַף עַל פִּי כֵן, לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – בָּא לִשְׁמָהּ (פסחים נ ב).

ט״ווְעַתָּה יֵשׁ לִי לִכְתֹּב עִנְיְנֵי הַתַּלְמוּד וְהַמִּצְווֹת:

ט״זכָּל הַמִּצְווֹת שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי – בְּפֵרוּשָׁן נִתְּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה״ (שמות כד יב); ״תּוֹרָה״ – זוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, ״וְהַמִּצְוָה״ – זוֹ פֵּרוּשָׁהּ (ברכות ה א). וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת הַתּוֹרָה עַל פִּי הַמִּצְוָה, וּמִצְוָה זוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת ״תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה״. כָּל הַתּוֹרָה כְּתָבָהּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם קֹדֶם שֶׁמֵּת בִּכְתַב יָדוֹ, וְנָתַן סֵפֶר לְכָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט; וְסֵפֶר אֶחָד נְתָנוֹ בָּאָרוֹן לְעֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְיָ אֱלֹהֵיכֶם, וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד״ (דברים לא כו).

י״זוְהַמִּצְוָה שֶׁהִיא פֵּרוּשׁ הַתּוֹרָה – לֹא כְּתָבָהּ, אֶלָּא צִוָּה בָּהּ לַזְּקֵנִים וְלִיהוֹשֻׁעַ וְלִשְׁאָר כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם – אֹתוֹ תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ״ (שם יג א); וּמִפְּנֵי זֶה נִקְרֵאת ״תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה״. וּמִימוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְעַד רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא, לֹא חִבְּרוּ חִבּוּר שֶׁמְּלַמְּדִים אוֹתוֹ בָּרַבִּים בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. אֶלָּא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר רֹאשׁ בֵּית דִּין, אוֹ נָבִיא שֶׁיִּהְיֶה בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר – כּוֹתֵב לְעַצְמוֹ זִכְרוֹן הַשְּׁמוּעוֹת שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹתָיו, וְהָיָה מְלַמֵּד עַל פֶּה בָּרַבִּים. וְכֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד כּוֹתֵב לְעַצְמוֹ כְּפִי כֹּחוֹ מִבֵּאוּר הַתּוֹרָה וּמֵהִלְכוֹתֶיהָ כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַע, וּמִדְּבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר בְּדִינִים שֶׁלֹּא לְמָדוּם מִפִּי הַשְּׁמוּעָה אֶלָּא בְּמִדָּה מִשְּׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת, וְהִסְכִּימוּ עֲלֵיהֶם בֵּית דִּין הַגָּדוֹל. וְכָךְ הָיָה הַדָּבָר תָּמִיד עַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא. וְלָמָּה עָשָׂה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כָּךְ, וְלֹא הִנִּיחַ הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהָיָה? כִּי רָאָה שֶׁהַתַּלְמִידִים מִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, וְהַצָּרוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת וּבָאוֹת, וּמַלְכוּת רוֹמִי פּוֹשֶׁטֶת בָּעוֹלָם וּמִתְגַּבֶּרֶת, וְיִשְׂרָאֵל מִתְגַּלְגְּלִים וְהוֹלְכִים לַקְּצָווֹת לְהִשְׁתַּעְבֵּד – כְּשֶׁרָאָה עִנְיָן זֶה, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְבֻלְבָּלִים וְהָיְתָה תּוֹרָה מִשְׁתַּכַּחַת מִיִּשְׂרָאֵל, אָז חִבֵּר הַמִּשְׁנָיוֹת לִהְיוֹת בְּיַד כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ בִּמְהֵרָה וְלֹא יִשְׁתַּכְּחוּ. וְיָשַׁב כָּל יָמָיו הוּא וּבֵית דִּינוֹ, וְלִמְּדוּ הַמִּשְׁנָה בָּרַבִּים. וְהָיוּ לְפָנָיו גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁקִּבְּלוּ מִמֶּנּוּ, וְעִמָּהֶם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מִשְּׁאָר הַחֲכָמִים. וְתַלְמִידָיו שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא גַּם כֵּן חִבְּרוּ חִבּוּרִים: רַב חִבֵּר ״סִפְרָא״ וְ״סִפְרֵי״, לְבָאֵר וּלְהוֹדִיעַ עִקְּרֵי הַמִּשְׁנָה. וְרַבִּי חִיָּא חִבֵּר הַ״תּוֹסֶפְתָּא״ לְבָאֵר עִנְיְנֵי הַמִּשְׁנָה, וְכֵן רַבִּי הוֹשַׁעְיָא וּבַר קַפָּרָא חִבְּרוֹ הַבָּרָיְתוֹת לְבָאֵר דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה. וְנִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר כָּךְ, עַד שֶׁבָּאוּ הָאָמוֹרָאִים, וְהָיוּ לָהֶם מַחֲלוֹקוֹת בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָיוֹת וְהַבָּרָיְתוֹת וְהַתּוֹסֶפְתּוֹת, עַד שֶׁחִבֵּר רַבִּי יוֹחָנָן הַ״תַּלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי״ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַחַר חֻרְבַּן הַבַּיִת בְּקֵרוּב שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. וְנִקְרָא ״יְרוּשַׁלְמִי״ בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה דָּר בִּירוּשָׁלַיִם. וְאַחַר כָּךְ כְּמוֹ מֵאָה שָׁנָה חִבֵּר רַב אַשֵּׁי שֶׁהָיָה בְּבָבֶל הַ״תַּלְמוּד בַּבְלִי״. וְעִנְיַן שְׁנֵי הַתַּלְמוּדִים הוּא פֵּרוּשׁ דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה וּבֵאוּר עַמְקוּתָהּ, וּדְבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בְּכָל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין מִימוֹת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְעַד חִבּוּר הַתַּלְמוּד. וּמִשְּׁנֵי הַתַּלְמוּדִים, וּמִן הַתּוֹסֶפְתָּא וּמִן הַסִּפְרָא וּמִן הַסִּפְרִי וּמִן הַתּוֹסֶפְתּוֹת, מִכֻּלָּם יִתְבָּאֵר הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר, הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר, הַחִיּוּב וְהַפָּטוּר, הַפָּסוּל וְהַכָּשֵׁר, כְּמוֹ שֶׁהֶעְתִּיקוּ אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִסִּינַי.

י״חגַּם יִתְבָּאֵר מֵהֶם דְּבָרִים שֶׁגָּזְרוּ חֲכָמִים וּנְבִיאִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי״ (ויקרא יח ל) – עֲשׂוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתִּי (מועד קטן ה א). וְכֵן יִתְבָּאֵר מֵהֶם הַמִּנְהָגוֹת וְהַתַּקָּנוֹת שֶׁהִתְקִינוּ אוֹ שֶׁנָּהֲגוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כְּמוֹ שֶׁרָאוּ בֵּית דִּין שֶׁל אוֹתוֹ הַדּוֹר. לְפִי שֶׁאָסוּר לָסוּר מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל״ (דברים יז יא). וְכֵן מִשְׁפָּטִים וְדִינִים מֻפְלָאִים שֶׁלֹּא קִבְּלוּם מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְדָנוּ בָּהֶן בֵּית דִּין שֶׁל אוֹתוֹ הַדּוֹר בְּמִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶן, וּפָסְקוּ אוֹתָם הַזְּקֵנִים וְגָמְרוּ שֶׁהַדִּין כָּךְ הוּא – הַכֹּל חִבֵּר רַב אַשֵּׁי בַּתַּלְמוּד, מִימוֹת מֹשֶׁה וְעַד יָמָיו.

י״טוְאַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַב אַשֵּׁי, שֶׁחִבֵּר הַתַּלְמוּד וּגְמָרוֹ בִּימֵי בְּנוֹ, נִתְפַּזְּרוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל הָאֲרָצוֹת פִּזּוּר יָתֵר; וְהִגִּיעוּ לַקְּצָווֹת וְלָאִיִּים הָרְחוֹקִים, וְרָבְתָה קְטָטָה בָּעוֹלָם, וְנִשְׁתַּבְּשׁוּ הַדְּרָכִים בִּגְיָסוֹת, וְנִתְמַעֵט תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְלֹא נִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לִלְמֹד בִּישִׁיבוֹתֵיהֶם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיָה מִקֹּדֶם. אֶלָּא מִתְקַבְּצִים יְחִידִים, הַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר הַשֵּׁם קוֹרֵא, בְּכָל עִיר וָעִיר וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה; וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וּמְבִינִים בְּחִבּוּרֵי הַחֲכָמִים כֻּלָּם, וְיוֹדְעִים מֵהֶם דֶּרֶךְ הַמִּשְׁפָּט הֵיאַךְ הוּא.

כ׳אַחַר הָאָמוֹרָאִים עָמְדוּ הַגְּאוֹנִים אֲשֶׁר יָדְעוּ כָּל הַתַּלְמוּד, בַּבְלִי וִירוּשַׁלְמִי וְסִפְרָא וְסִפְרֵי וְתוֹסֶפְתָּא, וְהֵם הוֹצִיאוּ לָאוֹר תַּעֲלוּמוֹתָיו שֶׁל הַתַּלְמוּד וּבֵאֲרוּ עִנְיָנָיו. לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ הַתַּלְמוּד עָמֹק הוּא מְאוֹד, וְעוֹד שֶׁהוּא בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי מְעֹרָב עִם לְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת, לְפִי שֶׁאוֹתָהּ הַלָּשׁוֹן הָיְתָה בְּרוּרָה לְכֻלָּם בְּבָבֶל בְּעֵת שֶׁחֻבַּר הַתַּלְמוּד. אֲבָל בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת, וּבִימֵי הַגְּאוֹנִים אֲפִלּוּ בְּבָבֶל, לֹא הָיוּ מַכִּירִים אוֹתָהּ הַלָּשׁוֹן עַד שֶׁיִּלְמְדוּ אוֹתָהּ. וּשְׁאֵלוֹת רַבּוֹת הָיוּ שׁוֹאֲלִים אַנְשֵׁי כָּל עִיר וָעִיר לְכָל גָּאוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵיהֶם, לְפָרֵשׁ לָהֶם דְּבָרִים קָשִׁים שֶׁבַּתַּלְמוּד, וְהֵם הָיוּ מְשִׁיבִים לָהֶם כְּפִי חָכְמָתָם. וְאוֹתָם הַשּׁוֹאֲלִים הָיוּ מְקַבְּצִים הַתְּשׁוּבוֹת, וְעוֹשִׂים מֵהֶם סְפָרִים לְהָבִין מֵהֶם. גַּם חִבְּרוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר חִבּוּרִים לְבָאֵר הַתַּלְמוּד, מֵהֶם מִי שֶׁפֵּרֵשׁ הֲלָכוֹת יְחִידוֹת, וּמֵהֶם מִי שֶׁפֵּרֵשׁ מַסֶּכְתּוֹת וּסְדָרִים. וְעוֹד חִבְּרוּ הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת בְּעִנְיַן הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר, וְהַחִיּוּב וְהַפְּטוּר, בִּדְבָרִים שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לָהֶם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ קְרוֹבִים לְמַדַּע מִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵירֵד לְעָמְקוֹ שֶׁל תַּלְמוּד.

כ״א[המשך דברי הרמב״ם ז״ל בהקדמתו למשנה תורה]:

כ״ב״וְזוֹ הִיא מְלֶאכֶת הַשֵּׁם, שֶׁעָשׂוּ בָּהּ כָּל גְּאוֹנֵי יִשְׂרָאֵל מִיּוֹם שֶׁחֻבְּרָה הַגְּמָרָא וְעַד זְמַן זֶה, שָׁנָה שְׁמִינִית אַחַר מֵאָה וָאֶלֶף לְחֻרְבַּן הַבַּיִת, וְהִיא שְׁנַת אַרְבַּעַת אֲלָפִים וּתְשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלוֹשִׁים וָשֶׁבַע לִבְרִיאַת הָעוֹלָם.

כ״ג״וּבַזְּמַן הַזֶּה תָּקְפוּ הַצָּרוֹת יְתֵרוֹת, וְדָחֲקָה הַשָּׁעָה אֶת הַכֹּל, וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמֵינוּ, וּבִינַת נְבוֹנֵנוּ נִסְתְּרָה. לְפִיכָךְ אוֹתָם הַפֵּרוּשִׁים וְהַהֲלָכוֹת וְהַתְּשׁוּבוֹת שֶׁחִבְּרוּ הַגְּאוֹנִים, וְרָאוּ שֶׁהֵם דְּבָרִים מְבֹאָרִים – נִתְקַשּׁוּ בְּיָמֵינוּ, וְאֵין מֵבִין עִנְיְנֵיהֶם כָּרָאוּי אֶלָּא מְעַט בְּמִסְפָּר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַגְּמָרָא עַצְמָהּ הַבַּבְלִית וְהַיְּרוּשַׁלְמִית, וְסִפְרָא וְסִפְרֵי וְהַתּוֹסֶפְתָּא, שֶׁהֵם צְרִיכִין דַּעַת רְחָבָה וְנֶפֶשׁ חֲכָמָה וּזְמַן אָרֹךְ, וְאַחַר כָּךְ יִוָּדַע מֵהֶם הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹחָה בַּדְּבָרִים הָאֲסוּרִים וְהַמֻּתָּרִים, וּשְׁאָר דִּינֵי הַתּוֹרָה הֵיאַךְ הוּא.

כ״ד״וּמִפְּנֵי זֶה (נָעַרְתִּי חָצְנִי) [שִׁנַּסְתִּי מָתְנַי] אֲנִי מֹשֶׁה בֶּן מַיְמוֹן הַסְּפָרַדִּי, וְנִשְׁעַנְתִּי עַל הַצּוּר בָּרוּךְ הוּא, וּבִינוֹתִי בְּכָל אֵלּוּ הַסְּפָרִים, וְרָאִיתִי לְחַבֵּר דְּבָרִים הַמִּתְבָּרְרִים מִכָּל אֵלּוּ הַחִבּוּרִים בְּעִנְיַן הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר, הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר, עִם שְׁאָר דִּינֵי הַתּוֹרָה. כֻּלָּם בְּלָשׁוֹן בְּרוּרָה וְדֶרֶךְ קְצָרָה, עַד שֶׁתְּהֵא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ סְדוּרָה בְּפִי הַכֹּל, בְּלֹא קֻשְׁיָא וּבְלֹא פֵּרוּק. לֹא זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה אֶלָּא דְּבָרִים בְּרוּרִים, קְרוֹבִים, נְכוֹנִים עַל פִּי הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יִתְבָּאֵר מִכָּל אֵלּוּ הַחִבּוּרִים וְהַפֵּרוּשִׁים הַנִּמְצָאִים מִימוֹת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְעַד עַכְשָׁו. עַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַדִּינִים גְּלוּיִים לַקָּטָן וְלַגָּדוֹל, בְּדִין כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה וּבְדִין כָּל הַדְּבָרִים שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים וּנְבִיאִים.

כ״ה״כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם צָרִיךְ לְחִבּוּר אַחֵר בָּעוֹלָם בְּדִין מִדִּינֵי יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא יְהֵא חִבּוּר זֶה מְקַבֵּץ לַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ עִם הַתַּקָּנוֹת וְהַמִּנְהָגוֹת וְהַגְּזֵרוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ מִימוֹת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ לָנוּ הַגְּאוֹנִים בְּכָל חִבּוּרֵיהֶם שֶׁחִבְּרוּ אַחַר הַגְּמָרָא. לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִבּוּר זֶה ״מִשְׁנֵה תּוֹרָה״, לְפִי שֶׁאָדָם קוֹרֵא בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא בָּזֶה, וְיוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִקְרוֹת סֵפֶר אַחֵר בֵּינֵיהֶם. [ע״כ לשון הרמב״ם בהקדמתו.]

כ״ווְאַחַר כָּךְ עָמַד רַבֵּנוּ מֹשֶׁה מִקּוּצִי וְחִבֵּר סֵפֶר אַחֵר, וְלִקֵּט מֵאוֹתוֹ סֵפֶר שֶׁל מַיְמוֹנִי וְחִבֵּר עָלָיו שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁל אַחֲרוֹנִים. וְכֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד עָשָׂה סֵפֶר לְפִי מָה שֶׁרָאָה עִנְיְנֵי הַדּוֹר שֶׁהָיָה בּוֹ. וְכֵן חִבְּרוּ רַבָּנִים רַבִּים פְּסָקוֹת, כְּגוֹן: הָרוֹקֵחַ, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִמֵּץ, וַאֲבִי הָעֶזְרִי, וְאוֹר זָרוּעַ. וְכֵן עָשׂוּ רַבָּנִים רַבִּים, כָּל אֶחָד חִבֵּר סֵפֶר לְפִי מָה שֶׁרָאָה עִנְיְנֵי הַדּוֹר שֶׁהָיָה בּוֹ, כִּי רָאוּ שֶׁנִּתְמַעֵט בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים יְדִיעַת הַתַּלְמוּד, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לֵדַע אִם לֹא מִתּוֹךְ סֵפֶר פּוֹסְקִים.

כ״זוְגַם רַבֵּינוּ שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁרָאָה בְּיָמָיו מִעוּט הַלְּבָבוֹת, שֶׁהָיוּ הַדּוֹרוֹת בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים מִתְמַעֲטִים וְהוֹלְכִים, וְעַל כֵּן נִתְעוֹרֵר לִבּוֹ לְפָרֵשׁ הַתַּלְמוּד, לְלַמֵּד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דֵּעָה. וְאַחַר כָּךְ עָמְדוּ יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ, רַבֵּינוּ תָּם וְרַבֵּינוּ יִצְחָק וּשְׁאָר רַבָּנִים, וּפִלְפְּלוּ פִּלְפּוּל גָּדוֹל עַד שֶׁחִבְּרוּ הַ״תּוֹסָפוֹת״ בִּישִׁיבָתוֹ שֶׁל רַבִּי יִצְחָק בַּעַל הַתּוֹסָפוֹת. וְשָׁם הָיוּ גְּדוֹלִים, כְּגוֹן רַבֵּינוּ שִׁמְשׁוֹן מִשַּׁאנְץ שֶׁחִבֵּר גַּם כֵּן תּוֹסָפוֹת, לְבַד מִשְּׁאָרֵי תַּלְמִידִים שֶׁהָיוּ לָרֹב מְאוֹד. וְהֵם הָיוּ גִּבּוֹרִים בַּתּוֹרָה, וְהָיָה לְבָבָם גָּדוֹל מְאוֹד וּפָתוּחַ כְּאוּלָם, וְלָמְדוּ בְּעֵסֶק גָּדוֹל, וּמָסְרוּ נַפְשָׁם עַל הַתּוֹרָה, וְיָדְעוּ בְּלֹא עִיּוּן כָּל הַתַּלְמוּד, פֵּרוּשׁ [רַשִׁ״י] וְתוֹסָפוֹת.

כ״חוְאַחַר כָּךְ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים רַבּוּ הַצָּרוֹת, וְנִתְמַעֲטוּ הַיְּשִׁיבוֹת, וְהָיוּ אוֹתָם הַתּוֹסָפוֹת הָאַחֲרוֹנִים כְּבֵדִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יָכְלוּ לָשֵׂאת. וּבָאוּ גְּדוֹלִים אֲחֵרִים וְקִצְּרוּ הַתּוֹסָפוֹת הָהֵן, כָּל אֶחָד כְּפִי חָכְמָתוֹ, לְהָקֵל לְאַנְשֵׁי דּוֹרוֹ הַלִּמּוּד. וַעֲדַיִן בַּיָּמִים הָהֵם הָיוּ בְּקִיאִים בְּכָל הַתַּלְמוּד, וְהָיוּ יוֹדְעִים הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ הַתַּלְמוּד. עַד שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל שֶׁנִּתְגָּרְשׁוּ מִצָּרְפַת, אֲשֶׁר שָׁם הָיוּ מַחֲזִיקִים בַּתּוֹרָה וְהָיוּ לוֹמְדִים בְּעֵסֶק גָּדוֹל, כְּעִנְיָן שֶׁעָשׂוּ רִאשׁוֹנִים בִּימֵי חַכְמֵי הַתַּלְמוּד, שֶׁהָיָה עִקַּר לִמּוּדָם לַחְזֹר הַתַּלְמוּד, כְּדֵי לְקַיֵּם מָה שֶׁאָמְרוּ: ״וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ״ (דברים ו ז) – שֶׁיְּהוּ דִּבְרֵי תוֹרָה מְחֻדָּדִים בְּפִיךְ; שֶׁאִם יִשְׁאָלְךָ אָדָם דָּבָר – אַל תְּגַמְגֵּם וְתֹאמַר, אֶלָּא אֱמֹר לוֹ מִיָּד (קידושין ל א). כִּי זֶה הַדָּבָר אִי אֶפְשָׁר הוּא, שֶׁיִּהְיוּ הַמִּצְווֹת שְׁנוּנִים וּמְזֻמָּנִים בְּפִי הָאָדָם לְהָשִׁיב לַשּׁוֹאֵל, אִם לֹא בְּרוֹב חֲזָרוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (חגיגה ט ב): אֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁשּׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְּעָמִים, לְמִי שֶׁשּׁוֹנֶה אוֹתוֹ מֵאָה וְאֶחָד.

כ״טוְאָמְרִינַן (ח א) שֶׁרֵישׁ לָקִישׁ הָיָה חוֹזֵר הַהֲלָכָה אַרְבָּעִים פְּעָמִים קֹדֶם שֶׁבָּא לִפְנֵי רַבִּי יוֹחָנָן. וְכֵן עָשׂוּ כֻּלָּם בִּימֵי חַכְמֵי הַתַּלְמוּד, שֶׁעִקַּר לִמּוּדָם הָיָה חֲזָרָה. וְאָמְרִינַן (מגילה ז ב): רַב אָשֵׁי הֲוָה יָתֵב קַמֵּהּ דְּרַב כָּהֲנָא. נָגַהּ וְלָא קָאָתוּ רַבָּנָן. אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא אֲתוֹ רַבָּנַן? אֲמַר לֵיהּ: דִּלְמָא טְרִידִי בִּסְעוּדַת פּוּרִים. אָמַר לָהּ: וְלָא הֲוָה אֶפְשָׁר לְמֵיכַל מִדְּאֻרְתָּא? אָמַר לָהּ: לָא שְׁמִעַ לֵהּ לְמָר לְהָא דְּאָמַר רָבָא: סְעוּדַת פּוּרִים שֶׁאֲכָלָהּ בַּלַּיְלָה – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. מַאי טַעְמָא? ״יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה״ כְּתִיב (אסתר ט כב). אָמַר לֵהּ: אָמַר רָבָא הָכִי? אָמַר לוֹ: אִין! תְּנָא מִנֵּהּ אַרְבְּעִין זִמְנִין, וְדָמֵי לָהּ כְּמַאן דְּמֻנָּח בְּכִיסוֹ.

ל׳וְעַתָּה רְאֵה: זֶה הָיָה דָּבָר קַל מְאוֹד, וַאֲפִלּוּ הָכֵי הָיָה חוֹזֵר אוֹתוֹ כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַכְשָׁו אֵין שׁוּם אָדָם שֶׁיִּהְיֶה חוֹזֵר דָּבָר כָּזֶה יוֹתֵר מִפַּעַם אַחַת אוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים. וְיֵשׁ רְאָיוֹת גְּדוֹלוֹת בְּרוּרוֹת בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בַּתַּלְמוּד, שֶׁהָיוּ כֻּלָּם רְגִילִים בַּחֲזָרָה, וּלְכָל אֶחָד הָיָה לוֹ סְכוּם מִנְיָן כָּךְ וְכָךְ פְּרָקִים לְיוֹם, וּכְשֶׁהָיוּ טְרוּדִים בַּיּוֹם – אָז הָיוּ פּוֹרְעִים בַּלַּיְלָה (ערובין סה א). וְכָל שְׁלוֹשִׁים יוֹם הָיוּ חוֹזְרִים תַּלְמוּדָם. וּבְזֶה הָעִנְיָן הָיוּ לוֹמְדִים גַּם כֵּן בְּצָרְפַת, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְמַעֲלוֹת רַבּוֹת וְלִידִיעָה גְּדוֹלָה. וְלֹא הֻצְרְכוּ לְסִפְרֵי פּוֹסְקִים, כִּי הָיוּ יוֹדְעִים הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ הַתַּלְמוּד וְהַתּוֹסָפוֹת. אֲבָל מִיּוֹם שֶׁנִּתְגָּרְשׁוּ מִצָּרְפַת נִתְמַעֵט הַלִּמּוּד מְאוֹד מְאוֹד.

ל״אוְעוֹד בַּדּוֹר הַזֶּה נִשְׁתַּכְּחָה הַתּוֹרָה, מֵחֲמַת כִּי הַלּוֹמְדִים הַלָּלוּ סְבוּרִים לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ הָרִאשׁוֹנִים לְהַחְזִיק בְּפִלְפּוּלִים, אַךְ אֵינָם דּוֹמִים לְחַכְמֵי צָרְפַת כְּלָל וּכְלָל. שֶׁלִּבָּם הָיָה פָּתוּחַ כְּאוּלָם, וְתוֹרָתָם הָיְתָה אֻמָּנוּתָם, וְהָיוּ מְמִיתִים עַצְמָם עָלֶיהָ יוֹמָם וְלַיְלָה; לָכֵן הִשִּׂיגוּ וְיָדְעוּ בְּפִלְפּוּלָם. אֲבָל עַכְשָׁו אֵינָם יוֹדְעִים כֵּן, אֶלָּא מְבַלְבְּלִים זֶה אֶת זֶה, וּמְבַטְּלִים רֹב הַיּוֹם וְעוֹסְקִים בְּאוֹתוֹ לִמּוּד כַּחֲצִי יוֹם, וְהַלִּמּוּד שֶׁלָּהֶם עֲרַאי דַּעֲרַאי וְהַבִּטּוּל קֶבַע. אֲבָל בִּימֵי חַכְמֵי הַתַּלְמוּד הָלְכוּ לִלְמֹד עֶשֶׂר שָׁנִים וְיוֹתֵר, וְהָיָה לִמּוּדָם גָּדוֹל בִּקְבִיעוּת, שֶׁאִם הָיָה אֶחָד מִתְעַטֵּשׁ לֹא הָיוּ אוֹמְרִים ״אָסוּתָא״ מִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ (ברכות נג א).

ל״במִזֶּה הָעִנְיָן יֵשׁ לָדַעַת רֹב קְבִיעוּתָם. וְאָמְרִינַן (כתובות סג א): רַב יוֹסֵף בְּרֵהּ דְּרָבָא, שַׁדְּרֵהּ אָבוּהָ לְבֵי רַב קַמֵּי דְּרַב יוֹסֵף. פָּסַק לָהּ שִׁת שְׁנִין. כִּי הֲוָה תְּלָת שְׁנִין, מְטָא מַעֲלֵי יוֹמָא דְּכִפּוּרָא, אֲמַר: ״אָזֵל וְאֶחֱזֵי לְאַנְשֵׁי בֵּיתִי.״ שְׁמַע אָבוּהָ, שָׁקַל נַרְגָּא נְפַק לְאַפֵּהּ. אֲמַר לֵיהּ: ״יוֹנָתְךָ נִזְכַּרְתָּ?!״ וְאָמְרִי לָהּ: ״זוּגָתְךָ נִזְכַּרְתָּ?!״ אִטְּרוּד, לָא מָר אִפְּסִיק וְלָא מָר אִפְּסִיק. רְאֵה וְהָבֵן זֶה הָעִנְיָן, כַּמָּה הָיוּ דְּבֵקִים בַּתּוֹרָה, עַל כֵּן זָכוּ לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ!

ל״גוְכֵן בְּאֶרֶץ צָרְפַת הָיוּ עוֹסְקִים בְּעֵסֶק גָּדוֹל וּזְמַן רַב, וְהָיוּ יוֹשְׁבִים בְּמָקוֹם אֶחָד לִלְמֹד כָּל הַתַּלְמוּד, וְהָיוּ חוֹזְרִים תָּמִיד, וְלֹא פָּסְקָה תּוֹרָה מִפִּיהֶם. וְהָיוּ עוֹשִׂים כְּמוֹ מַעֲשֵׂי הָרִאשׁוֹנִים, כִּדְאָמְרִינַן (עבודה זרה יט א): לְעוֹלָם לִגְרוֹס אִינִישׁ וְאַף עַל גַּב דִּמְשַׁכַּח, וְאַף עַל גַּב דְּלָא יָדַע מַאי קָאָמַר. וְאָמְרֵי (שבת סג א): מֵעִקָּרָא לִגְמַר אִינִישׁ, וַהֲדַר לִסְבַּר. וְכָל זֶה אֵינָם עוֹשִׂים עַתָּה, כִּי כָּל אֶחָד רוֹצֶה לִלְמֹד תּוֹסָפוֹת, וְכָל חִדּוּשִׁים וְחִדּוּשֵׁי דְּחִדּוּשִׁים, קֹדֶם שֶׁיֵּדַע צוּרַת הַתַּלְמוּד. אִם כֵּן אֵיךְ יַצְלִיחוּ, כֵּיוָן שֶׁעוֹשֶׂה לְהֶפֶךְ מִמָּה שֶׁאָמְרוּ חַכְמֵי הַתַּלְמוּד? כִּי כָּל מַה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתַּלְמוּד הַכֹּל אֱמֶת, וְאֵין לְהָשִׁיב עָלָיו אוֹ לְשַׁנּוֹתוֹ, וְלֹא לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרֹעַ.

ל״דוְעַל כֵּן מֵרֹב טֹרַח הַלִּמּוּד, הָעִיּוּן וְהַפִּלְפּוּל, רַבִּים פּוֹרְשִׁים מִן הַלִּמּוּד מֵרֹב טֹרַח הַשְּׁמוּעוֹת וְהַדִּקְדּוּק שֶׁאוֹמֵר עַל פֶּה. כִּי אוֹמְרִים: ״מָה נוּכַל לְהָבִין סְבָרוֹת מִבַּחוּץ? הַלְוַאי שֶׁהָיִינוּ יוֹדְעִים מָה שֶׁבְּתוֹךְ הַסְּפָרִים!״ וְאִם הָיוּ לוֹמְדִים בִּקְבִיעוּת יוֹמָם וָלַיְלָה, אָז הָיוּ לוֹמְדִים וְהָיוּ בְּקִיאִים בַּתַּלְמוּד, וְהָיוּ מִתְאַוִּים לִלְמֹד, כִּי הָיָה לָהֶם לֵב לְהָבִין בְּקַל; וְהָיָה אָדָם בָּא לִלְמֹד לְעוֹלָם ״נִים וְלָא נִים, תִּיר וְלָא תִּיר״ (עיין נידה סג א). וְהָיוּ מוֹסִיפִים בְּכָךְ יִרְאַת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה, וְגַם הָיוּ מִתְרַבִּים הַתַּלְמִידִים, וְהָיוּ עוֹסְקִים תָּמִיד בַּתּוֹרָה. אֲבָל עַתָּה מֵרֹב טֹרַח הַשְּׁמוּעוֹת – נַעֲשֵׂית עֲלֵיהֶם הַהֲלָכָה כְּמַשָּׂא כָּבֵד וְלֹא יוּכְלוּ עוֹד לְהַבִּיט בָּהּ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ עוֹסְקִים בְּשִׁגָּעוֹן וּבְלֵיצָנוּת, וּמְבַלְבְּלִים וּמְבַטְּלִים וְעוֹסְקִים בְּמִינֵי תַּחְבּוּלוֹת, וְאֵין לָהֶם יִרְאַת שָׁמַיִם.

ל״הוְאָמְרוּ בְּפֶרֶק ״הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים״ (בבא מציעא פה א): רַבִּי זֵירָא יְתִיב בְּתַעֲנִית מֵאָה יוֹם, דְּלִשְׁכַּח מִנֵּיהּ תַּלְמוּדָא דְּבָבֶל, כִּי הֵיכִי דְּלָא נִטְרְדֵי. וְאָמְרוּ (ויקרא רבה כה א): נִכְשַׁל אָדָם בַּעֲבֵרָה אַחַת וְנִתְחַיֵּב מִיתָה לַשָּׁמַיִם, מָה יַעֲשֶׂה וְיִחְיֶה? אִם הָיָה רָגִיל לִקְרוֹת דַּף אֶחָד – יִקְרָא שְׁנֵי דַּפִּים; אוֹ לִשְׁנוֹת פֶּרֶק פַּעַם אַחַת – יִשְׁנֶה פַּעֲמַיִם; אוֹ לִלְמֹד פֶּרֶק אֶחָד – יִלְמַד שְׁנֵי פְּרָקִים. אַלְמָא רֹב גִּרְסָא עִקָּר; כִּי אִם הָיָה הַפִּלְפּוּל עִקַּר, לִצְעֹק וּלְהָרִים קוֹל חֲצִי יוֹם בְּדִבּוּר אֶחָד, אָז הָיָה לוֹ לוֹמַר: אִם מִתְּחִלָּה הָיָה רָגִיל לְהַקְשׁוֹת קֻשְׁיָא אַחַת – יַקְשֶׁה שְׁתֵּי קֻשְׁיוֹת.

ל״ווּבְפֶרֶק ״הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ״ (קידושין נב ב) אָמְרִינַן: כְּשֶׁמֵּת רַבִּי מֵאִיר, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אַל יִכָּנְסוּ תַּלְמִידֵי רַבִּי מֵאִיר לְכָאן, שֶׁקַּנְתְּרָנִים הֵם. וְכָל זֶה שֶׁלֹּא הָיָה רוֹצֶה לְהִתְבַּטֵּל מִגִּרְסָתוֹ, כִּי רַבִּי מֵאִיר הָיָה חָרִיף וְלֹא עָמְדוּ חֲבֵרָיו עַל סוֹף דַּעְתּוֹ (ערובין נג א). וְעוֹד הָתָם אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לִבָּן שֶׁל רִאשׁוֹנִים כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם, וְשֶׁל אַחֲרוֹנִים כְּפִתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, וְאָנוּ כִּמְלֹא נֶקֶב מַחַט סִדְקִית. וְאָמַר אַבַּיֵּי: וַאֲנַן כִּי סִכְּתָא בְּגֻדָּא לִגְמָרָא. וְאָמַר רָבָא: וַאֲנַן כְּאֶצְבַּע בְּקִירָא לִסְבָרָא. וְאָמַר רַב אַשֵּׁי: וַאֲנַן כִּי אֶצְבַּעְתָּא בְּבֵירָא לְשִׁכְחָה.

ל״זוְעַכְשָׁו אֲנַן עֲנִיֵּי הַדַּעַת, אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לוֹמַר ״כְּאֶצְבַּע״, כִּי אִם ״כְּאֶבֶן שַׁיִשׁ״ לַגְּמָרָא וְלַסְּבָרָא. וְהָא דְּאָמַר בְּפֶרֶק ״בַּמֶּה מַדְלִיקִין״ (שבת לא א), אָמַר רָבָא: בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִים אָדָם לַדִּין שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה? פִּלְפַּלְתָּ בַּחָכְמָה? – מַשְׁמַע שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְפַלְפֵּל? – זֶה לִמּוּד הַגְּמָרָא, שֶׁמַּקְשִׁינַן מִשְׁנָיוֹת עַל הַבָּרָיְתוֹת וּמְתָרְצִינַן לְהוּ. אִי נָמֵי: עַל יְדֵי עֵסֶק וְהֶגְיוֹן בַּתּוֹרָה תָּמִיד – נוֹתֵן דַּעְתּוֹ לְדַקְדֵּק וּמוֹצֵא טַעְמוֹ. אֲבָל לֵשֵׁב כָּל הַיּוֹם לְפַטְפֵּט, פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כֵּן. וְכֵן עַתָּה רֹב הַלּוֹמְדִים מוֹדִים בְּעַצְמָם שֶׁאֵין לוֹמְדִים כַּהֹגֶן, וְיוֹדְעִים שֶׁאֵינָם לוֹמְדִים כְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, כִּי מֵרֹב טֹרַח הַפִּטְפּוּטִים שֶׁהֵם מְפַטְפְּטִים הֵם מִתְבַּטְּלִים לְגַמְרֵי, וְלֹא יַשִּׂיגוּ לִלְמֹד לֹא תּוֹרָה, וְלֹא נְבִיאִים, וְלֹא כְּתוּבִים, וְלֹא אַגָּדוֹת, וְלֹא מִשְׁנָה, לֹא מִדְרָשִׁים, וְלֹא שׁוּם חָכְמָה מֵחֲמַת רֹב תַּחְבּוּלוֹת שֶׁלָּהֶם.

ל״חוְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (אבות דרבי נתן כד ו) עַל פָּסוּק זֶה: ״עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב. וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָּנָיו חֲרֻלִּים, וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה״ (משלי כד ל-לא) – מִי שֶׁאֵינוֹ מַחְזִיר תַּלְמוּדוֹ מִתְּחִלָּה מַחֲלִיף רָאשֵׁי פְּרָקִים, סוֹף מַחֲלִיף דִּבְרֵי חֲכָמִים, סוֹף שֶׁאוֹמֵר עַל טָמֵא ״טָהוֹר״, וַהֲרֵי הוּא מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. אַלְמָא, מִי שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר תַּלְמוּדוֹ לֹא יוּכַל לְהוֹרוֹת כַּדִּין, אֶלָּא טוֹעֶה בְּרוֹב הַהוֹרָאוֹת. וְאָמְרִינַן (מדרש משלי י א), אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה קָשֶׁה יוֹם הַדִּין! שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָדוּן כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט, וְכֵיוָן שֶׁתַּלְמִיד חָכָם בָּא לְפָנָיו, אוֹמֵר לוֹ: ״כְּלוּם עָסַקְתָּ בַּתּוֹרָה?״ אוֹמֵר לוֹ: ״הֵן!״ אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הוֹאִיל וְהוֹדֵיתָ לְפָנַי, אֱמֹר לִי מָה קָרִיתָ וּמָה שָׁנִיתָ וּמָה שָׁמַעְתָּ בַּיְּשִׁיבָה. מִכָּאן אָמְרוּ: כָּל מָה שֶׁקָּרָא אָדָם יִתְפֹּס בְּיָדוֹ, שֶׁלֹּא תַּשִּׂיגֵהוּ בּוּשָׁה וּכְלִמָּה לְיוֹם הַדִּין.