אורחות צדיקים כ״חOrchot Tzadikim 28

א׳שַׁעַר הָעֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה – שַׁעַר יִרְאַת שָׁמַיִם

ב׳כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ״ (דברים י יב). וּכְתִיב (ישעיהו לג ו): ״יִרְאַת יְיָ הִיא אוֹצָרוֹ״. וְאָמְרוּ (שבת לא ב): אֵין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא יִרְאַת שָׁמַיִם בִּלְבַד, דִּכְתִיב (איוב כח כח): ״וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת יְיָ הִיא חָכְמָה״, יְחִידָה הִיא הַיִּרְאָה בָּעוֹלָם (רש״י שם); ״הֵן״ מַשְׁמַע אַחַת, שֶׁכֵּן בְּלָשׁוֹן יְוָנִי קוֹרִין לְ״אַחַת״ – ״הֵן״.

ג׳וְאָמַר רָבָא (שבת לא א): בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין אָדָם לַדִּין, אוֹמְרִים לוֹ: ״נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה? קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה? עָסַקְתָּ בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה? צִפִּיתָ לִישׁוּעָה? פִּלְפַּלְתָּ בַּחָכְמָה? הֵבַנְתָּ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר?״ וַאֲפִלּוּ הָכֵי: אִי יִרְאַת הַשֵּׁם הִיא אוֹצָרוֹ – אִין [כן], אִי לָא – לֹא. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָמַר לִשְׁלוּחוֹ: ״הַעֲלֵה לִי כֹּר חִטִּין לָעֲלִיָּה.״ הָלַךְ וְהֶעֱלָה לוֹ. אֲמַר לֵיהּ: ״עֵרַבְתָּ לִי בָּהֶן קַב חוֹמְטִין?״ אֲמַר לֵיהּ: ״לָאו.״ אֲמַר לֵיהּ: ״מוּטָב אִם לֹא הֶעֱלִיתָ.״ וְאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא (שבת לא א-לא ב): כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹרָה וְאֵין בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם – דּוֹמֶה לְגִזְבָּר שֶׁמָּסְרוּ לוֹ מַפְתְּחוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וּמַפְתְּחוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת לֹא מָסְרוּ לוֹ. בְּהֵי עָיֵל? [באיזה יכנס?]

ד׳מַכְרִיז רַבִּי יַנַּאי: חֲבָל עַל דְּלֵית לֵהּ דָּרְתָא, וְתַרְעָא לְדַרְתָּא עָבֵיד. פֵּרוּשׁ ״דָּרְתָא״ – ״חָצֵר״, ״תַּרְעָא״ – ״שַׁעַר״. וּבָא רַבִּי יַנַּאי לוֹמַר: מִי שֶׁאֵין לוֹ חָצֵר, מָה יוֹעִיל לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה שַׁעַר בְּחִנָּם? כָּךְ הַתּוֹרָה אֵינָהּ אֶלָּא שַׁעַר לִכָּנֵס בָּהּ לְיִרְאַת שָׁמַיִם. וַאֲמַר לְהוּ רָבָא לְרַבָּנַן (יומא עב ב): בְּמָטוּתָא מִנַּיְכוּ, לָא תֵּירְתוּ תַּרְתֵּי גֵּיהִנֹּם – לִהְיוֹת יְגֵעִים וַעֲמֵלִים בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא תְּקַיְּמוּהָ, וְתִירְשׁוּ גֵּיהִנֹּם בְּמוֹתְכֶם; וּבְחַיֵּיכֶם לֹא נֶהֱנֵיתֶם מִזֶּה הָעוֹלָם מֵחֲמַת טֹרַח הַלִּמּוּד, וּבְמוֹתְכֶם תֹּאבְדוּ מֵעָלְמָא דְאָתֵי.

ה׳וּמֵאַחַר שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁהַכֹּל תּוֹלֶה בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, וְכָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ מוֹעֶלֶת לָאָדָם אֶלָּא בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, וְהִיא יָתֵד שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בָּהּ, וְהִיא לְבַדָּהּ עוֹמֶדֶת לְאָדָם לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וְכֵן דָּוִד, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הֵעִיד (תהלים יט י): ״יִרְאַת יְיָ טְהוֹרָה, עוֹמֶדֶת לָעַד״. וְכֵן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הֵעִיד וְאָמַר (קהלת ג יד): ״וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו״. וּכְתִיב (משלי טו טז): ״טוֹב מְעַט בְּיִרְאַת יְיָ, מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בוֹ״.

ו׳לָכֵן יֵשׁ לֵדַע שֶׁיֵּשׁ שְׁלוֹשָׁה מִינֵי יִרְאָה: הָאַחַת הִיא יִרְאָה גְּרוּעָה מְאוֹד, כְּגוֹן אָדָם שֶׁאֵינוֹ יָרֵא מִלִּפְנֵי הָאֱלֹהִים, אַךְ כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה אֵיזֶה מַעֲשֶׂה טוֹב הוּא עוֹשֶׂה מִפְּנֵי בְּנֵי אָדָם: שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂה הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב, הֵן בְּלִמּוּד, הֵן בִּצְדָקָה, הֵן בִּתְפִלָּה, הֵן בְּכָל דָּבָר – אָז לֹא יַאֲמִינוּ בּוֹ וְיִבְזוּהוּ, אִם כֵּן מָה שֶׁיַּעֲשֶׂה אֵינוֹ אֶלָּא לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵיהֶם. וְאִם אִישׁ זֶה מְכַוֵּן כָּךְ כָּל יָמָיו, אָז אַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אוֹבֵד, כֵּיוָן שֶׁאֵין מַחֲשַׁבְתּוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

ז׳הַשֵּׁנִי הוּא יָרֵא מִלִּפְנֵי הָאֱלֹהִים, אַךְ הוּא יָרֵא מִלְּפָנָיו מֵחֲמַת עֹנֶשׁ גֵּיהִנֹּם אוֹ שֶׁלֹּא יָבוֹא לְגַן עֵדֶן, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִתְחַזֵּק בַּמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב. וְזֶה הָאִישׁ, אֲפִלּוּ מְקַיֵּם כָּל הַתּוֹרָה בְּכַוָּנָה זוֹ – טוֹב הוּא שֶׁיָּרֵא מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּבִיאֵהוּ לַמִּשְׁפָּט, אַךְ לֹא הִגִּיעַ לְעִקַּר הַטּוֹבָה, כִּי כָּל כַּוָּנָתוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ אֵינָהּ אֶלָּא לְטוֹבַת עַצְמוֹ, וְלֹא לִכְבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

ח׳אֲבָל הַשְּׁלִישִׁי, הַמַּרְגָּלִית הַטּוֹבָה, זֶהוּ שֶׁיָּרֵא מִפְּנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא מִפְּנֵי שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם, רַק שֶׁהוּא נִרְעָד מִלְּפָנָיו, וְכָל אֵיבָרָיו מִזְדַּעְזְעִים בְּזָכְרוֹ גְּדֻלָּתוֹ וּגְבוּרָתוֹ. וַעֲבוּר שֶׁזֶּה הַדָּבָר עָמֹק מְאוֹד מְאוֹד לִבְנֵי אָדָם לְהָבִין, כִּי דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ מַעֲשֵׂיהֶם אִם לֹא יְקַוּוּ שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם רֶוַח אוֹ יֻרְחַק הַנֶּזֶק מֵעֲלֵיהֶם, וְאִם אֵין אֶחָד מֵאֵלּוּ אָז הַמַּעֲשֶׂה אֶצְלָם הֶבֶל וָרִיק.

ט׳וַעֲבוּר שֶׁזֹּאת הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁלִישִׁית הִיא קָשָׁה לְהַשִּׂיג, לָכֵן הִתִּירוּ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְווֹת לְיִרְאַת הָעֹנֶשׁ וּלְתִקְוַת הַגְּמוּל. עַל כֵּן תִּמְצָא בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת לְהַפְחִיד לֵב הַקּוֹרֵא כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר לִבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים לְנַעַר עֲבוּר שֶׁהוּא קָטָן בְּחָכְמָה, לְעוֹרֵר לִבּוֹ לִתֵּן לוֹ אֱגוֹזִים וּפֵרוֹת. וְנִמְצָא שֶׁהַנַּעַר אֵינוֹ לוֹמֵד לִכְבוֹד הַתּוֹרָה, כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ עֶרְכָּהּ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּלִמּוּדוֹ טוֹבָה, אֶלָּא חוֹשֵׁב הַלִּמּוּד עָמָל וִיגִיעָה, וְהוּא עָמֵל וְלוֹמֵד כְּדֵי לְהַשִּׂיג הַפֵּרוֹת, כְּמוֹ הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּבָה בְּעֵינָיו אֶלָּא בִּשְׁבִיל הָרֶוַח שֶׁבָּהּ.

י׳אֲבָל אִם הָיוּ מַבְטִיחִים לְנַעַר קָטָן לֵאמֹר לוֹ: תִּלְמֹד וְאֶתֵּן לְךָ אִשָּׁה יָפָה, אוֹ בַּיִת, אוֹ תִּהְיֶה מֶלֶךְ – אָז לֹא יִלְמֹד עֲבוּר זֶה, וְיוֹתֵר יִתְעוֹרֵר לֵב הַנַּעַר עֲבוּר פְּרִי אֶחָד מִמָּה שֶׁיִּתְעוֹרֵר עֲבוּר כָּל אֵלֶּה, כִּי אֵין לִבּוֹ מַכִּיר טוֹבוֹת הָאִשָּׁה אוֹ הַמֶּלֶךְ. וְכֵן עִנְיַן הַתּוֹרָה הוּא, לְהָעִיר לֵב הָאָדָם בִּדְבָרִים שֶׁהוּא מַכִּירָם וְיוֹדֵעַ שֶׁהֵם טוֹבִים, לְהַמְשִׁיךְ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב. וְכָל זֹאת צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לְאָדָם עֲבוּר שֶׁחָכְמָתוֹ קְטַנָּה וְחַלָּשָׁה, וְאֵין בּוֹ הַבְחָנָה לְהַבְחִין סוֹד הָעִנְיָן, וְזֶה נִקְרָא ״שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ״. לָכֵן אַל תְּהֵא דּוֹמֶה לְנַעַר, אַךְ תְּבַקֵּשׁ הָאֱמֶת לִכְבוֹד הָאֱמֶת. וְזֶה הָעִנְיָן צָרִיךְ בִּינָה וְהַבְחָנָה גְּדוֹלָה.

י״אלָכֵן יֵשׁ לְהוֹדִיעֲךָ עִנְיַן הַנְּשָׁמָה, כּוֹחָהּ וּגְבוּרָתָהּ, וְאָז תָּשִׂים שִׂכְלְךָ אֶל הַיְּסוֹד הָעֶלְיוֹן. וְדוֹמֶה זֶה הָעִנְיָן לְבֶן מֶלֶךְ, נַעַר בֶּן שָׁנָה אוֹ שְׁנָתַיִם שֶׁנִּגְנַב, וְהוֹלִיכוּהוּ לְמֵרָחוֹק אֶלֶף פַּרְסָאוֹת אוֹ יוֹתֵר, וְנִתְגַּדֵּל בְּבֵית כַּפְרִי, וְנִתְלַמֵּד מַעֲשֵׂה כַּפְרִיּוּת, וְלֹא חָשַׁב וְלֹא זָכַר אַחַר מַלְכוּתוֹ כִּי לֹא הִכִּיר וְלֹא יָדַע. וְאַחַר שֶׁעָמַד עַל דַּעְתּוֹ, בָּא אֵלָיו אֶחָד וּבִשְּׂרוֹ וְאָמַר לוֹ: ״אַתָּה בֶּן מֶלֶךְ!״ אֲבָל לֹא הִגִּיד לוֹ אֵיזֶה בֶּן מֶלֶךְ. אָז גָּבַהּ לִבּוֹ קְצָת, אַךְ לֹא חָשַׁשׁ כָּל כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁלֹּא יָדַע מִי הוּא אָבִיו. וְאַחַר כָּךְ בָּא אֵלָיו מְבַשֵּׂר אַחֵר וְהִגִּיד לוֹ אֵיזֶה מֶלֶךְ הוּא אָבִיו, וְהִגִּיד לוֹ מְדִינָתוֹ וְאַרְצוֹ. אָז גָּבַהּ לִבּוֹ יוֹתֵר וַיִּתְאַוֶּה לֵילֵךְ שָׁם. מִכָּל מָקוֹם הֻשְׁפַּל לִבּוֹ בְּזָכְרוֹ: ״אֲפִלּוּ אִם אֵלֵךְ שָׁם לֹא יָחוּשׁוּ בִּי, כִּי לֹא מַכִּירִים אוֹתִי!״ אַחַר כָּךְ שָׁמַע הַמֶּלֶךְ הֵיכָן בְּנוֹ, וְשָׁלַח אַחֲרָיו מִבְּנֵי בֵּיתוֹ שֶׁהִכִּירוּ סִימָנִים בְּגוּפוֹ, וְשָׁלַח עִמָּהֶם שָׂרִים וּבִגְדֵי מַלְכוּת לְהָבִיא בְּנוֹ אֶצְלוֹ. וּכְשֶׁבָּאוּ אֵלּוּ אֵלָיו וְרָאוּהוּ וְהִכִּירוּהוּ, וְהֶרְאוּ לוֹ הַבְּגָדִים שֶׁל מַלְכוּת – אָז גָּבַהּ לִבּוֹ מְאוֹד. וְאַחַר שֶׁהִלְבִּישׁוּהוּ וְהִרְכִּיבוּהוּ עַל הַסּוּס אֲשֶׁר רָכַב בּוֹ הַמֶּלֶךְ – אָז יָדַע תָּקְפוֹ וּגְבוּרָתוֹ, וְהָיָה לוֹ לֵב מֶלֶךְ וְגָבַהּ מְאוֹד מְאוֹד. כָּךְ עִנְיַן הַנְּשָׁמָה: הִיא בַּת מֶלֶךְ, נְפוּחָה בְּאָדָם מִכִּסֵּא הַכָּבוֹד, וְהוּבְאָה בַּגּוּף הַמְלֻכְלָךְ אֲשֶׁר חִשְׁקוֹ רַב מְאוֹד לָעוֹלָם הַזֶּה וְיֵשׁ לוֹ כַּמָּה מִינֵי תַּאֲווֹת, עַד שֶׁנִּקְבְּעָה הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא בַּת הַמֶּלֶךְ בֵּינֵיהֶן וְנִמְשֶׁכֶת אַחַר תַּאֲווֹת הַגּוּף וְשׁוֹכַחַת אָבִיהָ הָעֶלְיוֹן. וּבְעֵת שֶׁמַּרְאִים לָהּ שָׁמַיִם, וְכוֹכָבִים, וְחַמָּה, וּלְבָנָה, הֵיאַךְ מִתְנַהֲגִים הֵם בְּמִנְהָג שָׁוֶה, וְאוֹמְרִים לָהּ שֶׁהִיא נִבְרֵאת מִמִּי שֶׁבָּרָא אוֹתָם – אָז הִיא מִתְעַלָּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וּבְעֵת שֶׁמְּלַמְּדִים אוֹתָהּ סוֹד יִחוּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְסוֹד חָכְמַת הַנְּשָׁמָה – אָז הִיא לוֹבֶשֶׁת בִּגְדֵי מַלְכוּת וְנִכְנֶסֶת בְּסוֹד הַיִּרְאָה. וְגַם אֲפִלּוּ אָדָם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כָּל זֶה, כְּשֶׁחוֹשֵׁב לְמַעְלָה מֵעֹמֶק הַלֵּב, וּמַבְחִין גְּבוּרוֹת הָאֵל בָּרוּךְ הוּא – אָז יִלְבַּשׁ מוֹרָא בְּלִבּוֹ, דִּכְתִיב (ישעיהו מ כו): ״שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה, הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם, לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא, מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר״.

י״בוְגַם לֹא נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְשׁוּת לְשׁוּם אֻמָּה בָּעוֹלָם לְסַפֵּר תְּהִלָּתוֹ אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מג כא): ״עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ״. וּכְתִיב (דברים ז ו): ״כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ״. וּכְתִיב (דברים כו יח): ״וַיְיָ הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה״. וּכְתִיב (דברים כו יט): ״וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם״. וְגַם לֹא לְשׁוּם בְּרִיָּה נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (דברים ד לה): ״אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ״. וּכְתִיב (דברים ד ח): ״וּמִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת״. וּכְתִיב (דברים ו יג): ״אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד״.

י״גוּמֵאֵלּוּ הַפְּסוּקִים אָנוּ לְמֵדִים שֶׁחַיָּבִים יִשְׂרָאֵל לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְהִתְעַסֵּק בְּהֶגְיוֹן תּוֹרָתוֹ וּלְקַיֵּם מִצְווֹתָיו, שֶׁמִּתּוֹךְ יִרְאַת יְיָ יִתְעַלֶּה יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה וִיקַיְּמוּ מִצְווֹתָיו, וּמִתּוֹךְ הֶגְיוֹן הַתּוֹרָה יָבִינוּ פֵּרוּשׁ טְעָמֶיהָ וְחִדּוּשֶׁיהָ, וְיִתְחַכְּמוּ לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכוֹחוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ, וּמַעֲשָׂיו הַגְּדוֹלִים וְהַנּוֹרָאִים וְהַנִּפְלָאִים, כְּדִכְתִיב (תהלים סו ג): ״אִמְרוּ לֵאלֹהִים מַה נּוֹרָא מַעֲשֶׂיךָ״. וּכְתִיב (תהלים לד יב): ״לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי, יִרְאַת יְיָ אֲלַמֶּדְכֶם״.

י״דאֵין דָּבָר בָּעוֹלָם שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַיִּרְאָה, לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וּמַרְגָּלִיּוֹת וְכָל מַטְמוֹנִים – כֻּלָּם הֵם כְּאַיִן נֶגֶד יִרְאַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי ״יִרְאַת יְיָ הִיא אוֹצָרוֹ״ (ישעיהו לג ו). לָכֵן יְמַהֵר לֶאֱצֹר בְּגִנְזֵי לְבָבוֹ דָּבָר שֶׁהוּא אוֹצָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְיִלְמֹד אָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה כִּי כָל אָדָם מִשְׁתַּדֵּל לֶאֱצֹר הַטּוֹב מָה שֶׁיָּכוֹל, וּמִי שֶׁיָּכוֹל לֶאֱצֹר כְּמוֹ הַמְּלָכִים וַדַּאי עוֹשֶׂה כֵּן. אִם כֵּן, מִי הוּא לֹא יֶאֱצֹר מָה שֶׁאָצַר מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?

ט״ווְעַתָּה אוֹדִיעֲךָ חָכְמַת הַנֶּפֶשׁ וְרוּחַ וּנְשָׁמָה, כְּדֵי לְיִרְאָה אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַנֶּפֶשׁ הִיא הַכָּבֵד, כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ. וְהוּא מִתְאַוֶּה לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְחוֹשֵׁק מֶמְשָׁלָה וְתַאֲוָתָהּ. לְפִי שֶׁהַכָּבֵד מָלֵא דָּם וּמִתְאַוֶּה לְעִדּוּנִים וּלְשַׁעֲשׁוּעִים, וְזֶהוּ (משלי כז ז): ״נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס נֹפֶת״. הָרוּחַ הוּא הַלֵּב, וּמְבַקֵּשׁ שְׂרָרָה גְּדֻלָּה וּמַלְכוּת בְּלֵב בְּנֵי אָדָם לִרְדֹּף אַחַר הַכָּבוֹד. עַל כֵּן גֵּאוּת הַלֵּב נִקְרֵאת ״גַּסּוּת הָרוּחַ״. וְהוּא הַמַּגְבִּיהַּ דַּעַת בְּנֵי אָדָם לְהִשְׂתָּרֵר וּלְהִתְגַּדֵּל. הַנְּשָׁמָה הִיא הַחָכְמָה, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּמּוֹחַ כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד, וְדוֹמָה לִכְבוֹד בּוֹרְאָהּ, וּמוֹאֶסֶת בְּתַעֲנוּגֵי בְּנֵי אָדָם וְהַבְלֵי שַׁעֲשׁוּעֵיהֶם. וּמַחְכֶּמֶת וּמַשְׂכֶּלֶת דַּעַת, וְכָל מַחְשְׁבוֹתֶיהָ לַעֲבֹד לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִרְאָה, וּמַחֲשֶׁבֶת מָה יִהְיֶה בַּסּוֹף בְּעֵת שֶׁיָּמוּת הַגּוּף וְיִכְלֶה, וְאֵיךְ תָּשׁוּב בְּטָהֳרָה לְמִי שֶׁבְּרָאָהּ וְהִכְנִיסָה בַּגּוּף?

ט״זהָאָדָם יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי אֲדוֹנִים, וּבְמוֹתוֹ נַעֲשֶׂה חָפְשִׁי מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ג יט): ״קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא, וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו״. שְׁנֵי הָאֲדוֹנִים הֵם רוּחַ וָנֶפֶשׁ, שֶׁהֵם חוֹשְׁבִים בַּתַּעֲנוּגִים, וּלְהַרְבּוֹת מָמוֹן, וְלֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְלִשְׂמֹחַ וְלַעֲשׂוֹת כָּל מַחְשְׁבוֹת הַלֵּב וּמַרְאֶה עֵינָיו, וּלְדַבֵּר דְּבָרִים הֲבָלִים וּלְהַנְאוֹת הַגּוּף. וְהַנְּשָׁמָה הוֹפֶכֶת מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם וְאוֹמֶרֶת: ״מָה שׁוֹוֶה לָאָדָם וּמָה יִתְרוֹן לוֹ בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל, וּבְרֶגַע אֶחָד אֵינֶנּוּ וְהַגּוּף כָּלֶה, וְאָז אַיֵּה חָכְמָתוֹ וְיָפְיוֹ? אִם כֵּן, אֵין טוֹב אֶלָּא לַעֲבֹד אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְדָבְקָה בּוֹ.״

י״זזֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה אוֹמֵר בְּכֹה. אִם הַנֶּפֶשׁ וְהָרוּחַ מִתְגַּבְּרִים, אָז תֶּחֱלַשׁ הַנְּשָׁמָה וְאֵין לָהּ כֹּחַ לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם. עַל כֵּן הַמִּתְעַסֵּק בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה לֹא יֶחְכַּם לְעוֹלָם. וּכְשֶׁהַנְּשָׁמָה מִתְגַּבֶּרֶת עַל הָרוּחַ וְהַנֶּפֶשׁ, אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי הַנְּשָׁמָה לְהָבִין חָכְמַת הָעֶלְיוֹנִים. לָכֵן צְרִיכָה הַנְּשָׁמָה לְהַחֲלִישׁ הָרוּחַ אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ יוֹצְאִים הַכַּעַס וְהַגַּאֲוָה, וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר הִיא בַּעֲלַת הַתַּאֲוָה. וּכְשֶׁמִּתְגַּבֶּרֶת הַנְּשָׁמָה בְּחָכְמָה, אָז תָּבִיא לִידֵי עֲנָוָה.

י״חגַּם לַבְּהֵמָה יֵשׁ נֶפֶשׁ וְרוּחַ, כִּי הַבְּהֵמָה מִתְאַוָּה וְכוֹעֶסֶת כְּמוֹ אָדָם. אֲבָל הָאָדָם יֵשׁ לוֹ נְשָׁמָה יְתֵרָה הַמְדַבֶּרֶת וְהַמַּכֶּרֶת בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר. וּכְשֶׁיָּמוּת הַגּוּף, אָז תָּמוּת נֶפֶשׁ הַתַּאֲוָה וְנֶפֶשׁ הָרוּחַ, וְנִשְׁאֶרֶת צוּרַת הַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה הַחֲכָמָה שֶׁאֵינָהּ מֵתָה בְּמִיתַת הַגּוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יב ז): ״וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ״ – הִיא רוּחַ הַחָכְמָה. וּכְשֶׁאָדָם חוֹטֵא, מֵתָה נִשְׁמַת נַפְשׁוֹ וְנִשְׁמַת רוּחוֹ, דִּכְתִיב (יחזקאל יח ד): ״הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת״. וְאָמַר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אִישׁ הָאֱלֹהִים (ויקרא כג ל): ״וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִקֶּרֶב עַמָּהּ״ – שְׁמַע מִנֵּהּ קוֹרֵא ״נֶפֶשׁ״ אוֹתָהּ שֶׁהִיא מֵתָה. וּלְאַחַר מוֹת הָרָשָׁע, הַנְּשָׁמָה הַחֲכָמָה יְקַלְּעֶנָּה בְּכַף הַקֶּלַע מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמְעָה לָרוּחַ וָנֶפֶשׁ. וְנֶפֶשׁ צַדִּיק אֲשֶׁר הַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה הִתְחַזְּקָה עַל רוּחַ וָנֶפֶשׁ – הִיא צְרוּרָה תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד. וְהַכְּסִיל שֶׁשָּׁמַע לָרוּחַ וָנֶפֶשׁ – נִשְׁמָתוֹ הִכָּרֵת תִּכָּרֵת. וְהֶחָכָם שֶׁשָּׁמַע לַנְּשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁנֻּפְּחָה לוֹ מִכִּסֵּא הַכָּבוֹד – נִשְׁמָתוֹ תִּזְכֶּה לְרַב טוּב הַצָּפוּן.

י״טוְעַתָּה הַטֵּה אָזְנְךָ, וְתָבִין וְתֵדַע שֶׁהַנְּשָׁמָה הִיא שְׁכוּנָה בַּלֵּב, וְהוּא מוֹשַׁב הַיִּרְאָה כִּי מִשָּׁם תּוֹצְאוֹת הַמַּחֲשָׁבָה. וְהַמַּחֲשָׁבָה מִתְרוֹמֶמֶת וּמִתְגַּדֶּלֶת בְּחַדְרֵי הַלֵּב, כַּאֲשֶׁר יִתְרוֹמְמוּ גַּלֵּי הַיָּם. הַנְּשָׁמָה דּוֹרֶשֶׁת וְחוֹקֶרֶת וּמִתְבּוֹנֶנֶת בְּכָל הַמַּעֲשִׂים, וְהַלֵּב מְשׁוֹטֵט בְּחָכְמָתוֹ לְמֵרָחוֹק וְצוֹפֶה בִּרְאִיָּתוֹ עִנְיָנִים רַבִּים, בְּרֶגַע קָטָן מְחַשֵּׁב הֵנָּה וָהֵנָּה וְרָץ וְשָׁב מֵעִנְיָן לְעִנְיָן. הָאָדָם הֶחְכִּים וְהִשְׂכִּיל אוֹתוֹ צוּר עוֹלָמִים, וְלִמֵּד אוֹתוֹ חָכְמָה וָדַעַת.

כ׳וּבְזֹאת הַחָכְמָה זוֹכֵר הָאָדָם כָּל הָעוֹבְרוֹת, וְרוֹאֶה כָּל הַנּוֹלָדוֹת. וּבְזֹאת הַחָכְמָה עוֹשֶׂה גַּלְגַּלִּים וְרֵחַיִם לִטְחֹן בְּלִי עָמָל. וּבְזֹאת הַחָכְמָה עֹשֶׂה צְבָאוֹת וּמַעֲמִיד חֲיָלִים וּמְזָרְזָם, וּמַצְלִיחַ בְּמַלְכוּתוֹ, וּמַנְהִיג בְּמֶמְשַׁלְתּוֹ וְתוֹפֵשׂ עִמָּהּ. וּבְזֹאת הַחָכְמָה פּוֹרֵשׁ רְשָׁתוֹת לְעִמְקֵי מְצוּלוֹת יַמִּים וּנְהָרוֹת, לָצוּד צֵיד דָּגִים מֵעִמְקֵי תְּהוֹמוֹת. וּבְזֹאת הַחָכְמָה יָצוּד חַיּוֹת מִדְבָּרִיּוֹת, וּבָהּ יִלְכּוֹד עוֹפוֹת הַמְּעוֹפְפִים בְּגָבְהֵי שָׁמַיִם. וּבָהּ יוֹדֵעַ וּמֵבִין תַּחֲלוּאֵי הַגּוּף וּרְפוּאָתוֹ לְבַקֵּשׁ הָרְפוּאוֹת, וּמַבְחִין תּוֹעֶלֶת הַסַּמִּים וְנִזְקָם, וּמַכִּיר שָׁרָשִׁים וַעֲשָׂבִים וּמִינֵי הַפֵּרוֹת, קָרִים וְחַמִּים, לַחִים וִיבֵשִׁים. וּבָהּ יוֹדֵעַ לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגּוּף בְּמֶרְקְחֵי הָרְפוּאוֹת לְהַעֲמִידוֹ עַל חֶזְקָתוֹ.

כ״אוְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רוֹאוֹת גְּדֻלַּת הָאָדָם וּכְבוֹדוֹ, אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ וְנִשְּׂאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל הַיְּצוּרִים, וְהִשְׁלִיטוֹ עַל כָּל בְּרִיּוֹת הַתַּחְתּוֹנִים, וְאֵין כֹּחַ בַּפֶּה לְסַפֵּר רֹב פְּעֻלּוֹת אֲשֶׁר יִפְעַל הָאָדָם בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. וְאַף בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן שׁוֹלֵחַ הָאָדָם תַּאֲוָתוֹ, וְיָעוּף וְיָטוּשׂ עַל כַּנְפֵי הַחָכְמָה. אַף עַל פִּי שֶׁגּוּפוֹ הוֹלֵךְ בָּאָרֶץ כְּמוֹ בְּהֵמוֹת וּשְׁרָצִים, נִשְׁמָתוֹ הוֹלֶכֶת בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן מֵרֹב חָכְמָה, וְהִיא תִּתְבּוֹנֵן וְיוֹדַעַת חָכְמַת מַדָּע שֶׁבָּעֶלְיוֹנִים, וְחָכְמַת מַדָּע שֶׁבָּרְקִיעִים, וְהִלּוּךְ הַכּוֹכָבִים וְשִׁעוּר קוֹמָתָם. אַף עַל פִּי שֶׁגּוּף אָדָם קָטָן מְאוֹד, נִשְׁמָתוֹ גְּדוֹלָה וּרְחָבָה יוֹתֵר מִן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, כִּי יוֹדַעַת רוּמָם וְגָבְהָם, וְדַרְכֵי חַמָּה וּמַזָּלוֹת וְכָל חִלּוּקֵיהֶם – הַכֹּל נִכְנָס בַּנְּשָׁמָה. וְכֵיוָן שֶׁהַכֹּל כָּלוּל בָּהּ, אִם כֵּן הִיא גְּדוֹלָה מִכֻּלָּם. שֶׁאִם לֹא כֵּן לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לְהַחֲזִיק אֶת הַכֹּל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיס מֵי הַיָּם בְּנֹאד קָטָן.

כ״בוְעַתָּה בִּרְאוֹתֵנוּ שֶׁהָאָדָם שׁוֹלֵט בְּחָכְמָתוֹ בִּשְׁנֵי עוֹלָמִים, בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן וּבָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, אִם כֵּן רָאוּי לְכָל אָדָם לַחֲשֹׁב וּלְהִתְבּוֹנֵן: לָמָּה הוֹדִיעוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל זֹאת? אֵין זֶה כִּי אִם לְהַשְׂכִּיל לְעַבְדּוֹ בְּלֵבָב שָׁלֵם, כִּי כְּשֶׁמֵּבִין וּמַכִּיר הַנִּפְלָאוֹת הַגְּדוֹלִים וְהַנּוֹרָאִים, אָז רָאוּי לְהַכְנִיעַ עַצְמוֹ וּלְשַׁעְבֵּד הַגּוּף לַנְּשָׁמָה. כִּי כָל הַחָכְמוֹת הַגְּדוֹלוֹת הָאֵלּוּ הֵן מִן הַנְּשָׁמָה וְלֹא מִן הַגּוּף, כִּי הַנְּשָׁמָה מַנְהֶגֶת אֶת הַגּוּף, כְּמוֹ אָדָם רוֹכֵב עַל סוּס וּמַנְהִיג אוֹתוֹ וּמְהַפְּכוֹ לְכָל צַד שֶׁיִּרְצֶה; אִם כֵּן הַסּוּס טָפֵל לָאָדָם, וְאֵין הָאָדָם טָפֵל לַסּוּס. לָכֵן אוֹי וְהוֹי וַאֲבוֹי לְאוֹתָם הַמְּשַׁעְבְּדִים הַנְּשָׁמָה לַגּוּף, וּמַכְנִיעִים הָעִקָּר תַּחַת יַד הַטָּפֵל.

כ״גוְזֶה יוּכַל לָדַעַת: אַחַר אֲשֶׁר הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן מְשַׁמֵּשׁ לָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, כְּגוֹן הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים, בְּוַדַּאי וּבְבֵרוּר אֵין זֶה לַהֲנָאַת הַגּוּף שֶׁיֵּהָנֶה בַּהֲנָאַת עוֹלָם זֶה; כִּי אֵין בּוֹ מַמָּשׁ, וְהוּא עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וּמְזֻמָּן לִפְגָעִים, וּמוּכָן לַמָּוֶת. וְהַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים הֵם זַכִּים וּצְלוּלִים, וְאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁאוֹתוֹ הָעִנְיָן הַגָּדוֹל יְשַׁמֵּשׁ לַגּוּף הַכָּלֶה הַמְדֻלְדָּל? אַךְ הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא צְלוּלָה וְזַכָּה, וּמְנֻשָּׂאָהּ עַד שְׁחָקִים וּמַעְלָה מֵהֶם, וּגְדוֹלָה יוֹתֵר מִן שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כִּי בָּהּ נִכְנֶסֶת יְדִיעַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְהִיא מַקֶּפֶת אוֹתָם – בֶּאֱמֶת זוֹהִי סְבָרָה וּרְאָיָה גְּדוֹלָה שֶׁשָּׁמַיִם וָאָרֶץ נִבְרְאוּ לְצָרְכָהּ שֶׁל נְשָׁמָה וּלְשַׁמֵּשׁ לָהּ.

כ״דוְהִיא תִּתְבּוֹנֵן וְתַבְחִין: ״מִי אֲנִי, אֲשֶׁר שָׁמַיִם וָאָרֶץ נִבְרְאוּ לְצָרְכִּי? אֵין זֶה כִּי אִם לְהִשְׁתַּעְבֵּד לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְהָבִין נִפְלְאוֹתָיו וּלְהַלְּלוֹ וּלְשַׁבְּחוֹ!״ וְלוּלֵי הַתּוֹרָה כְּדֵי לְצָרֵף וּלְלַבֵּן נִשְׁמַת הָאָדָם, מָה צֹרֶךְ יֵשׁ לוֹ בָּעוֹלָם? וְכִי זוֹ סְבָרָא, שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא לַהֲנָאַת הַגּוּף אֶל הָאֹפֶל וְהַשֵּׁפֶל?

כ״הוְעַתָּה בִּרְאוֹתֵנוּ שֶׁהָאָדָם נִבְחַר מִכָּל הַיְּצוּרִים מֵרֹב חָכְמָתוֹ וְרֹב פְּעֻלּוֹתָיו, כִּי כָל הַיְּצוּרִים מְשֻׁעְבָּדִים לָאָדָם, וְיֵשׁ בּוֹ כֹּחַ לִלְמֹד חָכְמָה וּלְהָבִין הַסּוֹדוֹת הָעֲמֻקִּים, רָזֵי עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן וְהָעֶלְיוֹן – זֶהוּ סִימָן מֻבְהָק לָאָדָם שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, אִם הוּא מְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהִכְנִיס עֲבָדָיו בְּחַדְרֵי חֲדָרִים, וְהֶרְאָה לָהֶם אוֹצְרוֹתָיו וּמַרְגָּלִיּוֹת וְכָל גְּנָזָיו, וְהִמְשִׁילָם וְהִשְׁלִיטָם עַל כָּל זֶה, וְגִלָּה לָהֶם סוֹדָיו, וְהִזְהִירָם שֶׁיִּהְיוּ עִמּוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְאָז יִתֵּן לָהֶם טוֹבָה גְּדוֹלָה וִינַשֵּׂא אוֹתָם כִּפְלֵי כִּפְלַיִם יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהָיוּ עַד עַכְשָׁו. וְזֶה יִהְיֶה לָהֶם לְאוֹת: שֶׁגִּלָּה לָהֶם סוֹדוֹתָיו וְאוֹצְרוֹתָיו, וְהִמְשִׁילָם עַל אַרְצוֹ בֶּאֱמֶת, בָּזֶה יַבְחִינוּ שֶׁהַמֶּלֶךְ אוֹמֵר אֱמֶת. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶרְאָה לָאָדָם גָּדְלוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ, וְגִלָּה לוֹ סוֹדָיו מֵעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהִמְשִׁילוֹ עַל כֹּל – בְּוַדַּאי בָּזֶה יַבְחִין רוֹב גְּדֻלָּתוֹ לֶעָתִיד, אִם יִזָּהֵר בַּעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

כ״וגַּם יֵשׁ רְאָיָה גְּדוֹלָה שֶׁהַנְּשָׁמָה בָּאָה מִלְּמַעְלָה: כִּי אָנוּ רוֹאִים שֶׁכָּל אָדָם אֵין לוֹ דַּי בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ, אֶלָּא לְעוֹלָם מְבַקֵּשׁ מַעֲלָה יְתֵרָה מִמַּעֲלָתוֹ. אִם יֵשׁ לוֹ אֶלֶף חוֹמֵד אַלְפַּיִם, אִם הוּא שַׂר בִּמְדִינָה זוֹ מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בִּמְדִינָה אַחֶרֶת; וְאֵין לְךָ מֶלֶךְ אוֹ שַׂר שֶׁאֵין מְבַקֵּשׁ מַעֲלָה יְתֵרָה מִמַּעֲלָתוֹ. וְזֹאת בָּאָה מֵחֲמַת שֶׁאֵין הַנְּשָׁמָה מִתְדַּבֶּקֶת לְאֵלּוּ הַטּוֹבוֹת, אֲבָל הִיא מִתְאַוָּה לְעוֹלָם לְמַעֲלוֹת יוֹתֵר גְּדוֹלוֹת, כִּי הִיא עֶלְיוֹנָה עַל כָּל הַבְּרוּאִים. וְעַל כֵּן הָאָדָם הוֹלֵךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה עֲבוּר הַנְּשָׁמָה, וּשְׁאָר הַבְּרִיּוֹת הוֹלְכִים עַל גְּחוֹנָם וּכְפוּפִים.

כ״זוַעֲבוּר שֶׁהַנְּשָׁמָה בָּאָה מִלְּמַעְלָה מִכִּסֵּא הַכָּבוֹד, עַל כֵּן הַגּוּף שֶׁהִיא שְׁרוּיָה בּוֹ יֵשׁ בּוֹ דִּמְיוֹן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, וְעַל כֵּן נִקְרָא הָאָדָם ״עוֹלָם קָטָן״. הַנְּשָׁמָה הִיא דּוֹמָה לְבוֹרְאָהּ, וְהַגּוּף דּוֹמֶה לָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן וְהָעֶלְיוֹן.

כ״חוְעַתָּה שְׁמַע חָכְמָה מֻפְלָאָה. כְּמוֹ שֶׁהָאֱלֹהִים עֶלְיוֹן, וּמוֹשֵׁל עַל הָאָדָם וְעַל כָּל הָעוֹלָם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה – כֵּן הָאָדָם, כָּל עֵת שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹן בּוֹרְאוֹ. כִּי לְמֹשֶׁה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל (דברים ט יד): ״הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם״, וּבְמַעֲשֵׂה קֹרַח בָּלְעָה הָאָרֶץ אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם עַל פִּיו (במדבר טז). וְאֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יִהְיֶה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְּבָרוֹ (מלכים א יז א), וְהוֹרִיד הָאֵשׁ (מלכים א יח ושם ב א), וְהָרַג נְבִיאֵי הַבַּעַל (מלכים א יח ט), וְהֶחֱיָה הַמֵּת (מלכים א יז), וְגָזַר עַל אֱלִישָׁע לִהְיוֹת פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחוֹ (מלכים ב ב).

כ״טוְכֵן כָּל הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהָיוּ בָּאָרֶץ, הָיוּ מוֹשְׁלִים לְמַעְלָה וּלְמַטָּה בִּרְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ. לָכֵן תִּזָּהֵר שֶׁתְּקַיֵּם תּוֹרוֹתָיו חֻקּוֹתָיו וּמִצְווֹתָיו, כְּדֵי שֶׁתִּזְכֶּה לְרַב טוּב הַצָּפוּן. וּכְמוֹ שֶׁהָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ וּמֵבִין אָחוֹר וָקֶדֶם – כֵּן הָאָדָם שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֱלֹהִים חָכְמָה. וּכְמוֹ שֶׁמַּסְפִּיק הָאֱלֹהִים וְנֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר – כֵּן הָאָדָם מְכַלְכֵּל בְּנֵי בֵּיתוֹ, וּמְשָׁרְתוֹ, וּבְהֶמְתּוֹ. וּכְמוֹ שֶׁהָאֱלֹהִים מְשַׁלֵּם גְּמוּל טוֹב וָרָע – כֵּן הָאָדָם. וּכְמוֹ שֶׁהָאֱלֹהִים עוֹשֶׂה בִּנְיַן הָעוֹלָם, וּמוֹסְדוֹת הָאָרֶץ, וּנְטִיַּת הָרָקִיעַ, וּמִקְוֶה יַמִּים – כֵּן גַּם הָאָדָם עָשׂוּי לִבְנוֹת, וּלְיַסֵּד, וּלְקָרוֹת, וּלְהַקְווֹת, וּלְהַזְרִיעַ, וּלְהַצְמִיחַ, וְלִנְטוֹעַ, וְלַעֲשׂוֹת כָּל דָּבָר; אַךְ בִּיגִיעָה וּתְלָאָה, וְהַכֹּל בִּרְצוֹן הַבּוֹרֵא.

ל׳וּכְמוֹ שֶׁאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לִרְאוֹת אֶת הָאֱלֹהִים – כָּךְ אֵין יְכֹלֶת לְשׁוּם בְּרִיָּה לִרְאוֹת אֶת הַנְּשָׁמָה. וּכְמוֹ שֶׁהָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ עֲתִידוֹת – כֵּן גַּם הָאָדָם, בְּעֵת אֲשֶׁר יָנוּחַ רוּחוֹ וְגוּפוֹ מִלַּעֲסֹק בַּעֲמַל צְרָכָיו, וְיָנוּחַ וְיִשְׁקֹט רוּחַ הַחַיִּים מִלְּהִתְעַסֵּק בְּצָרְכֵי הַגּוּף, אָז יִרְאֶה בַּחֲלוֹמוֹתָיו עֲתִידוֹת, וְיִרְאֶה רוּחוֹת הַמֵּתִים, וּמְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא רָאָה, וּבְנֵי אָדָם שֶׁלֹּא רָאָה, וּדְבָרִים וּתְמוּנוֹת גְּדוֹלוֹת, מָה שֶׁהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת כְּשֶׁהוּא עֵר. וּכְמוֹ שֶׁאֵין בְּרִיָּה בָּעוֹלָם שֶׁיּוֹדַעַת סִתְרֵי הָאֱלֹהִים – כֵּן אֵין בְּרִיָּה בִּבְנֵי אָדָם שֶׁיּוֹדַעַת סִתְרֵי מַחְשְׁבוֹת לֵב הָאָדָם, כִּי אִם הָאֱלֹהִים לְבַדּוֹ, כַּכָּתוּב (תהלים צד יא): ״יְיָ יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם״.

ל״אוּבְרֹב דְּבָרִים יִדְמֶה הָאָדָם מְעַט מִזְעָר לֵאלֹהִים. לְפִי מְעַט הַכּוֹחַ וְקֹצֶר הַחַיִּים שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֱלֹהִים – הוֹסִיף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֵצֶר הָרָע לְטוֹבָתוֹ וּלְרָעָתוֹ: כְּדֵי לְבָחֳנוֹ וּלְנַסּוֹתוֹ בֵּין טוֹב וּבֵין רָע, וּכְדֵי לְהִתְנָאוֹת, לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ, וְלַהֲרֹס וְלַעֲקֹר נָטוּעַ, וְלַהֲרֹג וּלְיַסֵּר, לִצְבֹּר הוֹן, לְהִלָּחֵם, לִמְשֹׁל, וְלִשְׁלֹל, וְלִקְצֹף עַד מְאוֹד. וְאִם לֹא הָיָה הַיֵּצֶר הָרַע, בִּשְׁבִיל אֵימַת הַמָּוֶת לֹא הָיָה עוֹסֵק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, וְלֹא הָיָה בּוֹנֶה בִּנְיָן, וְלֹא הָיָה מִתְאַוֶּה לִקְנוֹת מִקְנֶה וְקִנְיָן, וְלֹא הָיָה נוֹטֵעַ, וְלֹא הָיָה זוֹרֵעַ, כִּי הָיָה אוֹמֵר בְּלִבּוֹ: ״מֵאַחַר שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרַת הַמָּוֶת, מָה לִי לַעֲמֹל לְאַחֵר?״ וְהָיָה כָּל הָעוֹלָם נֶאֱבָד וְנֶהֱרָס.

ל״בוְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא בָּרָא הָעוֹלָם מִימֵי בְּרֵאשִׁית כִּי אִם לְהִבָּנוֹת וּלְהִתְנַהֵג בְּרַחֲמָיו הָרַבִּים עַל יְדֵי בְּנֵי אָדָם. וְאִם יִתְגַּבֵּר בְּיִצְרוֹ הַטּוֹב לִכְבּוֹשׁ אֶת יֵצֶר הָרַע שֶׁלֹּא יֶחֱטָא לִפְנֵי יוֹצְרוֹ, כִּי יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּיִצְרוֹ הָרַע לַעֲשׂוֹת הַכֹּל בְּיִרְאַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, בְּלֹא עָווֹן וָפֶשַׁע – זוֹ הִיא טוֹבָתוֹ, אַשְׁרָיו וְאַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ.

ל״גוּכְמוֹ שֶׁהָאָדָם דּוֹמֶה מְעַט מִזְעָר לֵאלֹהִים, כֵּן בִּנְיַן גּוּפוֹ דּוֹמֶה לְכָל הָעוֹלָם: עָשָׂה לוֹ גֻּלְגֹּלֶת הָרֹאשׁ – כְּמוֹ רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם שֶׁעַל הָרָקִיעַ הַזֶּה. עָשָׂה לוֹ תִּקְרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל פֶּה, וּנְטוּעוֹת בָּהּ שִׁנַּיִם וְהַמַּלְתָּעוֹת – כִּדְמוּת הָרָקִיעַ הַזֶּה שֶׁעָלֵינוּ. וּכְמוֹ שֶׁמַּבְדִּיל הָרָקִיעַ הַזֶּה שֶׁעָלֵינוּ בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לְמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים – כֵּן גַּם הַתִּקְרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל פֶּה מַבְדִּילָה בֵּין הַלֵּחָה שֶׁל הַפֶּה וּבֵין הַלֵּחָה שֶׁבָּרֹאשׁ וּבֵין לֵחָה שֶׁבַּקְּרוּם הָעֶלְיוֹן. וּכְמוֹ שֶׁהָאֱלֹהִים שִׁכֵּן שְׁכִינָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בַּשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים שֶׁקֵּרָה עַל הַמַּיִם, כְּדִכְתִיב (תהלים קד ג): ״הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו״ – כֵּן שִׁכֵּן אֶת רוּחַ נִשְׁמַת חַיִּים, וְהַדַּעַת וְהַבִּינָה, בִּקְרוּם הַמּוֹחַ שֶׁל הָרֹאשׁ, הַנִּקְרָם עַל הַמֹּחַ וְעַל הַלֵּחָה. וּרְאֵה וְהָבֵן הָאֱמֶת, כִּי אִם יִקָּרַע קְרוּם הַמּוֹחַ אוֹ יִנָּקֵב – מִיָּד יָמוּת הָאָדָם, עַל אֲשֶׁר בּוֹ שׁוֹכֵן רוּחַ חַיִּים.

ל״דוּכְמוֹ שֶׁשִּׁכֵּן הָאֵל יִתְבָּרַךְ שְׁכִינָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בַּמַּעֲרָב – כֵּן שִׁכֵּן אֶת הַמּוֹחַ אֲחוֹרֵי הָרֹאשׁ עַל הָאָזְנַיִם, וְשִׁכֵּן אֶת רוּחַ חַיִּים עַל הַמּוֹחַ. וּכְמוֹ שֶׁמִּתְקַיֵּם כָּל הָעוֹלָם וּמִתְנַהֵג בְּכוֹחַ אֵל אֶחָד – כָּךְ מִתְנַהֵג כָּל הַגּוּף בְּכֹחַ רוּחַ חַיִּים אֶחָד שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֵל יִתְבָּרַךְ, וּמִתְקַיֵּם בּוֹ לִהְיוֹת בָּרִיא וּמְקֻיָּם עַד בּוֹא קִצּוֹ. וְאִם יִתְעָרֵב בְּגוּפוֹ מְאוּמָה רוּחַ רָעָה אַחֶרֶת – לֹא יִתְקַיֵּם לִהְיוֹת כְּבַתְּחִלָּה.

ל״הוּכְמוֹ שֶׁנָּתַן בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם שְׁנֵי מְאוֹרוֹת וַחֲמִשָּׁה כּוֹכָבִים – כֵּן בָּרָא בְּרֹאשׁ הָאָדָם שִׁבְעָה שַׁמָּשִׁים: שְׁתֵּי עֵינַיִם, וּשְׁתֵּי אָזְנַיִם, וּשְׁנֵי נְחִירַיִם, וְהַפֶּה. הָעַיִן הַיְּמָנִית דּוֹמָה לַחַמָּה, וְהַשְּׂמָאלִית דּוֹמָה לְנֹגַהּ. הָאַף הַיְּמָנִית דּוֹמֶה לְכוֹכָב, וְהַשְּׂמָאלִית דּוֹמֶה לְמַאְדִּים. הַפֶּה, וְהַלָּשׁוֹן, וְהַשְּׂפָתַיִם – דּוֹמִים לְצֶדֶק, וְלַלְּבָנָה, וּלְשַׁבְּתַאי. וּכְמוֹ שֶׁנַּעֲשָׂה אֲוִיר בֵּין רָקִיעַ וּבֵין הָאָרֶץ – כֵּן נַעֲשָׂה בְּגוּף הָאָדָם הֶחָזֶה וְהַגְּוִיָּה. וּכְמוֹ שֶׁהִשִּׁיב הָרוּחַ בַּאֲוִיר בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם – כֵּן תֵּצֵא נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים מִן הָרֵאָה שֶׁבֶּחָזֶה וּבַגְּוִיָּה, הוּא חֲלָלוֹ שֶׁל גּוּף. וּכְמוֹ שֶׁרָקַע הָאָרֶץ עַל הַמַּיִם – כֵּן קָרַם וּמָתַח קְרוּם הַבָּשָׂר שֶׁעַל הַכָּבֵד, וְעַל הַבֶּטֶן, וְהַמֵּעַיִם, וְעַל הַטְּחוֹל – הוּא הַבָּשָׂר שֶׁבֵּין הָרֵאָה וּבֵין הַכָּבֵד וְהַטְּחוֹל וְהַמֵּעַיִם וְהַבֶּטֶן.

ל״ווּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה הָאֵל יִתְבָּרַךְ עוֹפוֹת וְדָגִים, וְחַיּוֹת וּבְהֵמוֹת, תְּמִימִים וְרַחְמָנִים מִלַּעֲשֹׁק זֶה לָזֶה, וְיֵשׁ שֶׁהֵם אַכְזָרִיִּים וְטוֹרְפִים וּבוֹלְעִים זֶה לָזֶה – כֵּן עָשָׂה גַּם בְּנֵי אָדָם: הַטּוֹבִים נִדְמוּ לָעוֹפוֹת וְלַבְּהֵמוֹת הַטּוֹבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה ב): ״יוֹנָתִי תַמָּתִי״; וְנֶאֱמַר (יחזקאל לד לא): ״וְאֶתֵּן צֹאנִי, צֹאן מַרְעִיתִי״. וּבְנֵי אָדָם הָרָעִים נִדְמוּ לְחַיּוֹת רָעוֹת: לְאַרְיֵה, דִּכְתִיב (תהלים יז יב): ״דִּמְיֹנוֹ כְּאַרְיֵה יִכְסוֹף לִטְרוֹף״. וְיֵשׁ דּוֹמִים לְדֻבִּים וּזְאֵבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (צפניה ג ג): ״שׁוֹפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב״.

ל״זבָּעוֹלָם יֵשׁ אִילָנוֹת וַעֲשָׂבִים וּפֵרוֹת טוֹבִים וְרָעִים. יֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם רֵיחַ טוֹב וּפֵרוֹת טוֹבִים לִתְחִיָּה וְלִרְפוּאָה, וְיֵשׁ עֲשָׂבִים וְשָׁרָשִׁים וּפֵרוֹת לְהָמִית, כְּעִשְׂבֵי סַמֵּי הַמָּוֶת, וּכְקוֹץ וְדַרְדַּר. הַטּוֹבִים נִדְמוּ לַטּוֹבִים, כְּדִכְתִיב (שיר השירים ב ב-ג): ״כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים... כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר״. וְהָרָעִים נִדְמוּ לָרָעִים, כְּדִכְתִיב (שמואל ב כג ו): ״וּבְלִיַּעַל – כְּקוֹץ מֻנָד כֻּלָּהַם״.

ל״חוּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה מִתַּחַת לָאָרֶץ תְּהוֹמוֹת וְטִיט וָרֶפֶשׁ – כֵּן עָשָׂה בָּאָדָם הַקֶּרֶב הָעֶלְיוֹן וְהַמֵּעַיִם, שֶׁמְּקַבְּלִים הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה. וּכְמוֹ שֶׁשּׁוֹרְצִים מִן הָרֶפֶשׁ וּמִן הַטִּיט שְׁרָצִים וּרְמָשִׂים לְמִינֵיהֶם – כֵּן נִשְׁרָצִים בִּמְעֵי הָאָדָם מֵרֶפֶשׁ הַשְּׁמָרִים שֶׁל מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה שְׁרָצִים וּרְמָשִׂים תּוֹלָעִים, אֲרֻכִּים וּקְצָרִים, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים. וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה מִקְוֵה מַיִם בָּעוֹלָם – כֵּן עָשָׂה מִקְוֶה מֵי רַגְלַיִם, הוּא הַנֵּבֶל, הִיא הַשַּׁלְחוּפִית.

ל״טוּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה אַדְנֵי הָאָרֶץ לְמַטָּה מִמֶּנָּה – כֵּן עָשָׂה יְסוֹד כָּל בִּנְיַן הַגּוּף אֶת עַצְמוֹת הֶעָצֶה מִזֶּה וּמִזֶּה וּשְׁתֵּי יְרֵכַיִים. וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה אֲבָנִים מְפֻלָּמוֹת הַמְּשֻׁקָּעוֹת בַּתְּהוֹם, אֲשֶׁר מִבֵּינֵיהֶן הַמַּיִם יוֹצְאִים – כֵּן עָשָׂה שְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת לָצֵאת וְלַעֲבֹר מִבֵּינֵיהֶן מִתּוֹךְ גִּידֵיהֶן מֵי הָרַגְלַיִם, הוּא הַשֶּׁתֶן, אֶל הַשַּׁלְחוּפִית. וְגַם לִחְלוּחַ הַזֶּרַע עוֹבֵר וְיוֹצֵא מִבֵּינֵיהֶן אֶת בֵּיצֵי הָעֶרְוָה. וּכְמוֹ שֶׁהַתְּהוֹם קוֹרֵא אֶל הַתְּהוֹם, כְּדִכְתִיב (תהלים מב ח): ״תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא״ – כֵּן קוֹרֵא קֶרֶב הָעֶלְיוֹן, הוּא הָאִצְטוֹמְכָא, אֶל הַמֵּעַיִם לְהַקְבִּילָם שְׁאָר הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה; וְהַמֵּעַיִם קוֹרְאִים אֶל גִּידֵי הַכְּלָיוֹת, שֶׁהֵם כְּצִנּוֹרִים לְהַקְבִּילָם הַמַּיִם. מֵי רַגְלַיִם הֵם הַמִּתְמַצִּים וְנִפְרָדִים מִן מַאֲכַל הַמֵּעַיִם לָלֶכֶת אֶל הַשַּׁלְחוּפִית. וְצִנּוֹרֵי הַכְּלָיוֹת קוֹרְאִים אֶל גִּיד הַשַּׁלְחוּפִית לְהַקְבִּילָם הַמַּיִם הָהֵם, לְהוֹלִיכָם לְהִקָּווּתָם בְּתוֹךְ הַשַּׁלְחוּפִית, שֶׁהוּא דּוֹמֶה לַתַּחְתּוֹן, שֶׁהוּא תַּחְתּוֹן לְכָל הַתְּהוֹמוֹת. וְעוֹד אוֹתוֹ מְעִי קוֹרֵא אֶל מְעִי אִצְטוֹמְכָא, לְקַבֵּל אֶת הַצּוֹאָה וְהַגָּלָל.

מ׳וּכְמוֹ שֶׁעָשָׂה הָאֱלֹהִים נְהָרוֹת לְהַשְׁקוֹת הָעוֹלָם – כֵּן עָשָׂה בְּגוּף הָאָדָם וְרִידִים, הֵם גִּידֵי הַדָּם הַמּוֹשְׁכִים אֶת הַדָּם לְהַשְׁקוֹת אֶת כָּל הַגּוּף. וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם מַיִם צְלוּלִים וַעֲכוּרִים, מְתוּקִים וּמְלוּחִים וּמָרִים – כָּךְ בָּאָדָם: מֵעֵינָיו יוֹצְאִים מַיִם מְלוּחִים, מִנְּחִירָיו יוֹצְאִים מַיִם קָרִים, וּמִגְּרוֹנוֹ מַיִם חַמִּים, וּמִפִּיו מַיִם מְתוּקִים, וּמֵאָזְנָיו מַיִם מָרִים, וּמֵי הַשֶּׁתֶן הֵם מָרִים וּסְרוּחִים.

מ״אבָּעוֹלָם יֵשׁ רוּחוֹת קָרִים וְחַמִּים, כֵּן בָּאָדָם: כְּשֶׁפּוֹתֵחַ פִּיו וְנוֹפֵחַ – אָז הָרוּחַ חַם, וּכְשֶׁסּוֹגֵר פִּיו וְנוֹפֵחַ – אָז הָרוּחַ קַר. רְעָמִים בָּעוֹלָם – קוֹל בָּאָדָם, בְּרָקִים בָּעוֹלָם – בָּאָדָם פָּנָיו מְאִירִים כַּבָּרָק. מַזָּלוֹת בָּעוֹלָם, וְהַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים יוֹדְעִים מֵהֶם עֲתִידוֹת – כָּךְ יֵשׁ אוֹתוֹת בָּאָדָם: כְּשֶׁיֵּשׁ חִכּוּךְ לְאָדָם בְּלֹא שְׁחִין וּבְלֹא כִּנָּה וּבְלֹא פַּרְעוֹשׁ, בָּזֶה יוֹדְעִים הַבְּקִיאִים בַּחָכְמָה הַזֹּאת עֲתִידוֹת; וְכֵן בְּשִׂרְטוּטֵי יַד הָאָדָם וּבְתֹאַר פָּנָיו יוֹדְעִים עֲתִידוֹת. וְהַחָכְמָה הַזֹּאת הָיְתָה בְּיַד הַחֲכָמִים הַקַּדְמוֹנִים, אֲבָל מִן הָאַחֲרוֹנִים נִשְׁתַּכְּחָה. וְכֵן יְכוֹלִים הַחֲכָמִים לֵדַע עֲתִידוֹת מִן הָאִילָנוֹת וְהָעֲשָׂבִים, וְזֶהוּ מַה שֶׁאָמְרוּ עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שִׂיחַת דְּקָלִים (סוכה כח א), פֵּרוּשׁ: הָיָה בָּקִי לִרְאוֹת בִּתְנוּעַת הַדְּקָלִים, וּמִזֶּה הָיָה יוֹדֵעַ עֲתִידוֹת.

מ״בוְכַאֲשֶׁר יוֹצְאִים מִצַּד דָּרוֹם, וְהוּא צַד יָמִין שֶׁל הָעוֹלָם, הַחֹם וְטַלְלֵי בְּרָכָה וְגִשְׁמֵי בְּרָכָה – כֵּן יֵצֵא מִצַּד יְמִינוֹ שֶׁל אָדָם הַחֹם מִן הַמְּרֵרָה הַתְּלוּיָה בַּכָּבֵד, וְכֵן יוֹצֵא לִחְלוּחַ הַדָּם מִן הַכָּבֵד שֶׁבְּצַד יְמִינוֹ שֶׁל אָדָם. וּכְמוֹ שֶׁיּוֹצֵאת הָרָעָה לָעוֹלָם מִצַּד צְפוֹן הָעוֹלָם – כֵּן יֵצֵא הַקֹּר מִצַּד הַשְּׂמֹאל שֶׁל אָדָם, מִן הַטְּחוֹל וּמִן הַמָּרָה הַשְּׁחֹרָה הַשּׁוֹכֶנֶת בַּטְּחוֹל בְּתוֹכוֹ. וּכְמוֹ שֶׁיּוֹצְאָה הָרָעָה לָעוֹלָם מִצָּפוֹן – כֵּן יֵצֵא כָּל חֳלִי רָע וְקָשֶׁה מִן הַמְּרֵרָה הַשְּׁחֹרָה הַשּׁוֹכֶנֶת בַּטְּחוֹל בְּצַד שְׂמֹאל. וּכְמוֹ שֶׁבְּצַד צָפוֹן שֶׁל עוֹלָם מְדוֹר כָּל הַמַּזִּיקִים, וְהַזִּקִּים, וְהַזְּוָעוֹת, וְהָרוּחוֹת, וְהַבְּרָקִים, וְהָרְעָמִים מְצוּיִים – כָּךְ הוּא מְקוֹר מְרֵרָה הַשְּׁחֹרָה בַּטְּחוֹל בְּצַד שְׂמֹאל, שֶׁמִּמֶּנָּה תּוֹלְדוֹת כָּל חֳלִי רָע וְקָשֶׁה, כְּמוֹ הַשַּׁחֶפֶת, וְהַקַּדַּחַת הָרְבִיעִית, וְכָל מִינֵי שִׁגָּעוֹן, וְהַפַּחַד, וְהָרַעַד שֶׁל אֵבָרִים.

מ״גוּכְמוֹ שֶׁעוֹלִים הַנְּשִׂיאִים, שֶׁהֵם כֶּעָשָׁן, מִן הָאָרֶץ, וּמַעֲלִים הַמַּיִם מִן הַתְּהוֹמוֹת אֶל אֲוִיר הָרָקִיעַ לְהַמְטִיר עַל הָאָרֶץ – כֵּן עוֹלֶה עָשָׁן מִקֶּרֶב הָעֶלְיוֹן וּמַעֲלֶה לִחְלוּחַ אֶל הַפֶּה וְאֶל הָרֹאשׁ; וּמִן אוֹתוֹ הַלִּחְלוּחַ הָעוֹלֶה מִן הַקֶּרֶב – יִזְּלוּ הַדְּמָעוֹת, וְרִיר הַנְּחִירַיִם, וְרֹק הַפֶּה. וּכְמוֹ שֶׁבָּרָא בָּעוֹלָם הָרִים – כֵּן בָּרָא בְּגוּף הָאָדָם שִׁכְמֵי הַכְּתֵפַיִם, וְקִשְׁרֵי הַזְּרוֹעוֹת, וְהָאַרְכֻּבּוֹת עַל בִּרְכַּיִם, וְקִשְׁרֵי הַקַּרְסֻלַּיִם, וּשְׁאָר הַקְּשָׁרִים שֶׁל כָּל הָאֵבָרִים. וּכְמוֹ שֶׁבָּרָא בָּעוֹלָם אֲבָנִים וְצוּרִים חֲזָקִים וְקָשִׁים – כֵּן בָּרָא בָּאָדָם הַשִּׁנַּיִם וְהַמַּלְתָּעוֹת, שֶׁהֵם קָשִׁים מִבַּרְזֶל וּמִכָּל עֶצֶם. וּכְמוֹ שֶׁבָּרָא בָּעוֹלָם אִילָנוֹת קָשִׁים וְרַכִּים – כֵּן בָּרָא בָּאָדָם עֲצָמוֹת קָשִׁים וְרַכִּים. וּכְמוֹ שֶׁבָּרָא בָּעוֹלָם אֶרֶץ עָבָה וְקָשָׁה, לַחָה וְרַכָּה – כֵּן בָּרָא בָּאָדָם הַבָּשָׂר כְּנֶגֶד הָאָרֶץ הָרַכָּה, וְהָעוֹר כְּנֶגֶד הָאָרֶץ הַקָּשָׁה.

מ״דוּכְמוֹ שֶׁהָאִילָנוֹת וְהָעֲשָׂבִים יֵשׁ שֶׁעוֹשִׂים פְּרִי וְזֶרַע, וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם עוֹשִׂים פְּרִי וְזֶרַע – כָּךְ בְּנֵי אָדָם יֵשׁ שֶׁמּוֹלִידִים וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם מוֹלִידִים. וּכְמוֹ שֶׁמַּצְמִיחַ עֲשָׂבִים מִן הָאָרֶץ – כָּךְ מַצְמִיחַ הָאָדָם שְׂעַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן. וּכְמוֹ שֶׁשּׁוֹרְצִים חַיּוֹת וּרְמָשִׂים בַּיַּעַר וּבָאָרֶץ – כָּךְ שׁוֹרְצִים בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם וּבִשְׂעָרוֹ. וּכְמוֹ שֶׁבָּרָא הָאֱלֹהִים בָּעוֹלָם הַתְּלִי, וְנָטָהוּ בָּרָקִיעַ מִמִּזְרָח וְעַד מַעֲרָב מִקָּצֶה אֶל קָצֶה, וְהַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת וְכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם אֲדוּקִים בּוֹ – כָּךְ בָּרָא בְּגוּף הָאָדָם אֶת הַמּוֹחַ הַלָּבָן אֲשֶׁר בְּתוֹךְ חֻלְיַת הַשִּׁדְרָה, וְהוּא נָטוּי מִקְצֵה מֹחַ הָרֹאשׁ וְעַד עֶצֶם הֶעָצֶה, וּשְׁנֵים עָשָׂר הַנְּתָחִים וְהַצְּלָעִים וְכָל אֶבְרֵי הַגּוּף אֲדוּקִים בּוֹ מִפֹּה וּמִפֹּה. וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בַּשָּׁנָה שס״ה יָמִים – כָּךְ יֵשׁ בָּאָדָם שס״ה גִּידִים.

מ״הסוֹף דָּבָר: מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית וּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה – הַכֹּל רָמוּז בָּאָדָם מְעַט מִזְעָר. וְהַיּוֹדֵעַ סוֹד הַדָּבָר יָבִין נִפְלְאוֹת הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה. עַל כֵּן נִקְרָא הָאָדָם ״עוֹלָם קָטָן״. וַעֲבוּר אֲשֶׁר גּוּף הָאָדָם הוּא מְצֻיָּר דֻּגְמַת הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן וְהָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, לָכֵן נִתְּנָה בּוֹ הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא דּוֹמָה מְעַט מִזְעָר [לְבוֹרְאָהּ].

מ״ווְעַל כֵּן אָמַר דָּוִד (תהילים ק״ג:א׳): ״בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ״. וְלָמָּה אָמַר לַנֶּפֶשׁ לְבָרֵךְ? אָמַר דָּוִד (ויקרא רבה ד ח): נֶפֶשׁ זוֹ מְמַלְּאָה כָּל הַגּוּף וּמְבַלָּה אֶת הַגּוּף, וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת, וְסוֹבֶלֶת אֶת הַגּוּף. וְהִיא יְחִידָה בַּגּוּף, וְהִיא טְהוֹרָה, וְרוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאֵית, וְאֵינָהּ יְשֵׁנָה. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַלֵּא אֶת עוֹלָמוֹ וּמְבַלֶּה אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב כז): ״הֵמָּה יֹאבֵדוּ, וְאַתָּה תַעֲמֹד״. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין לְפָנָיו שֵׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכא ד): ״הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן״. וְהוּא יָחִיד וְטָהוֹר. וְהוּא רוֹאֶה אֶת הַכֹּל, וְאֵין דָּבָר אַחֵר רוֹאֵהוּ. לָכֵן תָּבוֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ, וּתְשַׁבֵּחַ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ.

מ״זהַנֶּפֶשׁ יוֹשֶׁבֶת וְחוֹשֶׁבֶת מִי בְּרָאָהּ, וְאָז הִיא לוֹבֶשֶׁת עֲנָוָה וְיִרְאַת הַשֵּׁם. לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְהָבִין עִנְיָנוֹ: מֵאַיִן שָׁרְשׁוֹ וְגִזְעוֹ, וְאֵיךְ נוֹצַר מִטִּנּוּף זֶרַע, וְאַחַר כָּךְ חֲתִיכַת בָּשָׂר, וְנֻפַּח בּוֹ רוּחַ עֶלְיוֹנִים, וּמְרֻקָּם בַּעֲצָמוֹת וְגִידִים, דָּם וּמוֹחַ, וּלְבוּשׁ עוֹר וּבָשָׂר. וְנוֹצָר בִּקְלַסְתֵּר פָּנִים וְקוֹמַת אַפַּיִם. וְאֵיךְ נְקוּבִים נְחִירָיו לִפְנִים וְלַגָּרוֹן לְהַנְשִׁים וּלְהָרִיחַ, וְאָזְנָיו לִשְׁמֹעַ וְחוֹרֵי עֵינָיו לִרְאוֹת. וּבְתוֹךְ הָעַיִן יֵשׁ בּוֹ כַּמָּה צְבָעִים, וְרִיסֵי עֵינָיו, וּפֶה וְגָרוֹן, וְחֵךְ וְלָשׁוֹן, וּשְׂפָתַיִם לִפְתֹּחַ וְלִסְגֹּר, וְהַמַּלְתָּעוֹת וְהַלְּחָיַיִם, וְאַצִּילֵי יָדַיִם וְרַגְלַיִם, וַחֲלַל הַגּוּף, וְאֶצְבָּעוֹת וְקִשְׁרֵיהֶן וְצִפָּרְנֵיהֶן.

מ״חוְיָבִין אֵיךְ כָּל אֶחָד מְשֻׁנֶּה מֵחֲבֵרוֹ, וְאֵיךְ הָיָה אָסוּר תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּבֶטֶן אִמּוֹ, וְיָצָא עָרֹם עִוֵּר חֵרֵשׁ וְחִגֵּר. כָּל אֵלֶּה יַחְשֹׁב וְיֹאמַר בְּלִבּוֹ: מִי פָּתַח פִּיךָ, עֵינֶיךָ וְאָזְנֶיךָ? וּמִי עָשָׂה לְךָ כָּל תִּקּוּנֵי גּוּפְךָ? וּבִימֵי בְּחוּרוֹתֶךָ מִי הִשְׁחִיר שַׂעֲרוֹתֶיךָ, וְאִם הָיוּ רוֹחֲצִים הַשֵּׂעָר בְּכָל נֶתֶר וּבוֹרִית שֶׁהָיָה בָּעוֹלָם לֹא הָיָה מוֹעִיל לְלַבֵּן שֵׂעָר אֶחָד, וּבִימֵי זִקְנוּתֶךָ הוּא מִתְלַבֵּן מֵאֵלָיו? כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה תַּחְשֹׁב תָּמִיד, וְתִהְיֶה עָנָיו וּשְׁפַל רוּחַ וִירֵא שָׁמַיִם.

מ״ט״סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם״ (קהלת יב יג).

נ׳תַּם וְנִשְׁלַם, שֶׁבַח לָאֵל בּוֹרֵא עוֹלָם.