אורחות צדיקים ג׳Orchot Tzadikim 3

א׳שַׁעַר הַשְּׁלִישִׁי – שַׁעַר הַבּוּשָׁה

ב׳הַבּוּשָׁה. אָמְרוּ חֲכָמִים: הַשֵּׂכֶל הוּא הַבּוּשָׁה, וְהַבּוּשָׁה הוּא הַשֵּׂכֶל. כִּי עַל אָדָם וְחַוָּה נֶאֱמַר (בראשית ב כה): ״וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ״ – וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים הַצְּנִיעוּת וּלְהַבְחִין בֵּין טוֹב וּבֵין רָע. וּלְאַחַר שֶׁאָכְלוּ מֵעֵץ הַדַּעַת נֶאֱמַר (שם ג ז): ״וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם״.

ג׳וְכֵן כָּל בַּעֲלֵי חַיִּים זוּלָתִי הָאָדָם – אֵין לָהֶם בּוּשָׁה, הוֹאִיל וְאֵין לָהֶם חָכְמָה. וְכָל חֲכַם לֵב יוֹדֵעַ מַעֲלַת הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה, כִּי בָּהּ יַגִּיעַ אֶל אֲמִתַּת הַדְּבָרִים, וְגַם בָּהּ יַגִּיעַ אֶל יִחוּד בּוֹרְאוֹ בָּרוּךְ הוּא לַעֲבוֹדָתוֹ, וּבָהּ יָכוֹל לְהִדָּמוֹת לַמַּלְאָכִים.

ד׳וְכֵיוָן שֶׁמַּעֲלַת הַחָכְמָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, צְרִיכָה שֶׁתְּהֵא חֲבֶרְתָּהּ הַדּוֹמָה לָהּ, שֶׁהִיא מִדַּת הַבּוּשָׁה, קְרוֹבָה לָהּ. וּרְאָיָה: שֶׁלֹּא רָאִיתָ בַּיְשָׁן חֲסַר דַּעַת, וְלֹא דַּעְתָּן בְּלִי בּוּשָׁה. וְעַל כֵּן רָאוּי לְכָל אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל וּלְהִתְנַהֵג בַּמִּדָּה הַחֲשׁוּבָה הַזֹּאת, לְהִתְחַכֵּם לָהּ עַד שֶׁתְּהֵא קְבוּעָה בְּנַפְשׁוֹ. וְיַגְבִּיר אוֹתָהּ עַל כָּל טְבָעָיו, וְתִהְיֶה בְּעֵינָיו חֲשׁוּבָה מִשְּׁאָר מִדּוֹתָיו, כִּי בָּהּ יַגִּיעַ אֶל רֹב הַמַּעֲלוֹת, וְיִמָּנַע מֵעֲבֵרוֹת וּמִכָּל מִדּוֹת מְגֻנּוֹת. מִדַּת הַבּוּשָׁה הִיא גָּדֵר וּמְחִיצַת הַבַּרְזֶל לִפְנֵי כָּל הָעֲבֵרוֹת. כִּי אָדָם עוֹבֵר כַּמָּה עֲבֵרוֹת בַּסֵּתֶר, מָה שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם.

ה׳וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים (ברכות כח ב): בִּשְׁעַת פְּטִירַת בֶּן זַכַּאי, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבֵּינוּ, בָּרְכֵנוּ! אָמַר לָהֶם: יְהִי רָצוֹן, שֶׁתְּהֵא מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם כְּמוֹרָא בָּשָׂר וָדָם. אָמְרוּ לוֹ: עַד כָּאן וְתוּ לָא?! אָמַר: הַלְוַאי! תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאוֹמֵר: לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם. וְכָל זֶה מִפְּנֵי שֶׁיָּרֵא שֶׁיָּבוֹא לִידֵי בּוּשָׁה. וְיָשׁוּב מִן הָעֲבֵרוֹת מֵחֲמַת שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ מִבְּנֵי אָדָם, כִּי מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – בָּא לִשְׁמָהּ (פסחים נ ב).

ו׳אֲבָל הַמַּעֲלָה הָעֶלְיוֹנָה מִמִּדַּת הַבּוּשָׁה הוּא שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ט ו): ״אֱלֹהַי בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ״. וְאִם תַּחֲשֹׁב: אֵיךְ אֶתְבַּיֵּשׁ מִמִּי שֶׁאֵינִי רוֹאֵהוּ בְּעֵינַי? בֶּאֱמֶת אַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת, אַף עַל פִּי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֶעֱלָם מֵעֵינֵי כָּל חַי, הוּא נִמְצָא בַּלְּבָבוֹת וְנִגְלֶה בַּמַּחֲשָׁבוֹת. וְיַשִּׂיג הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁל הַבּוּשָׁה בְּהִתְבּוֹדְדוֹ לַחְשֹׁב בִּגְדֻלַּת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וּבְזָכְרוֹ תָּמִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁרוֹאֶה מַעֲשָׂיו וּבוֹחֵן כִּלְיוֹתָיו וְצוֹפֶה מַחְשְׁבוֹתָיו. מָשָׁל, אֶחָד מִן הַחֲכָמִים אָמַר: אִם נִזְהַרְתָּ כָּל יָמֶיךָ שֶׁלֹּא חָטָאתָ, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ; כִּי תְּחִלַּת עֲזִיבַת הָעֲבֵרוֹת – מֵחֲמַת שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ מִבְּנֵי אָדָם. לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר מְאוֹד בָּזֶה, לְהַעֲלוֹת עַל לִבּוֹ בְּעָזְבוֹ הָעֲבֵרוֹת, שֶׁלֹּא יַעַזְבֵם מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה שֶׁל בְּנֵי אָדָם. כִּי הַיֵּצֶר מַמְשִׁיךְ לִבּוֹ לְעִנְיַן זֶה: אִם תַּעֲשֶׂה כָּךְ, יַכְלִימוּךָ בְּנֵי אָדָם. לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לַעֲשׂוֹת רִאשׁוֹן לְכָל רִאשׁוֹנִים, שֶׁיֵּדַע אֶת יוֹצְרוֹ וְיַכִּיר כּוֹחוֹ, וְיִתֵּן אֶת לִבּוֹ לְמִי יַעֲבֹד וּמִי הוּא יָרֵא, לְמִצְוַת מִי יַעֲשֶׂה וּמִי הִזְהִירוֹ; כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד לִשְׁלֹמֹה בְּנוֹ (דברי הימים א כח ט): ״דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ״. וּבְזֶה הָעִנְיָן יַגִּיעַ שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּלְבַד.

ז׳דָּבָר יָדוּעַ וּבָרוּר, אֲשֶׁר כָּל הָעוֹלָם עוֹשִׂים עִנְיָנִים רַבִּים בַּסֵּתֶר, וְכֵן מְדַבְּרִים בִּדְבָרִים רַבִּים בַּסֵּתֶר וְחוֹשְׁבִים מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין כְּלָל רַק שֶׁלֹּא יִוָּדְעוּ הָעִנְיָנִים. וְאִם הָיוּ כָּל מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁעָשׂוּ מִנְּעוּרֵיהֶם, וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁדִּבְּרוּ, וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁחָשְׁבוּ גְּלוּיִים וִידוּעִים לְכָל אָדָם – הָיוּ מִתְבַּיְּשִׁים בּוּשָׁה גְּדוֹלָה מְאוֹד. כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַמַּשְׁקִיף אֶל הַלְּבָבוֹת, וְרוֹאֶה הַמַּחֲשָׁבוֹת, וְיוֹדֵעַ כָּל הַמַּעֲשִׂים וְהַדְּבָרִים וְהַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁעָשָׂה הָאָדָם כָּל יָמָיו, וְאֵין לְפָנָיו שִׁכְחָה – שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ לְפָנָיו וּלְהִכָּלֵם.

ח׳אַרְבַּע מַדְרֵגוֹת בַּבּוּשָׁה: הָאֶחָד: הַמִּתְבַּיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עֲבֵרוֹת בְּגָלוּי, וְעוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת בַּסֵּתֶר – הֲרֵי זֶה גּוֹנֵב דַּעַת עֶלְיוֹן, שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הָעוֹלָם וְלֹא לִפְנֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וְרָעָתוֹ רַבָּה מְאוֹד.

ט׳הַשֵּׁנִי: שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הָעוֹלָם, וְגַם בַּסֵּתֶר יִמָּנַע מִן הָעֲבֵרוֹת, כִּי יָרֵא שֶׁמָּא יִוָּדַע לִבְנֵי אָדָם, וְיִתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵיהֶם. עַל זֶה אָמְרוּ (פסחים נ ב): מִתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ.

י׳הַשְּׁלִישִׁי אִם יַחֲשֹׁב: ״אֵיךְ אֶעֱשֶׂה בַּסֵּתֶר הָרָעָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אֶתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הָעֶבֶד יוֹתֵר מִלִּפְנֵי הָאָדוֹן, וְאֶגְנוֹב הַדַּעַת הָעֶלְיוֹנָה?!״ – וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִמָּנַע מִן הָעֲבֵרָה, מַעֲלָה טוֹבָה הִיא זֹאת.

י״אהָרְבִיעִי אִם יִתְבַּיֵּשׁ הָאָדָם בַּגָּלוּי וּבַסֵּתֶר לִפְנֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא לְבַד – אֵין מַעֲלָה לְמַעְלָה מִמַּעֲלָה הַזֹּאת.

י״באָמְרוּ חֲכָמִים (ברכות יב ב): כָּל הָעוֹשֶׂה דְּבַר עֲבֵרָה וּמִתְבַּיֵּשׁ בּוֹ – מוֹחֲלִין לוֹ כָּל עֲוֹנֹתָיו. וְעוֹד אָמְרוּ (אבות ה כ): בֹּשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. וְאָמְרוּ חֲכָמִים: הַבּוּשָׁה וְהָאֱמוּנָה מְחֻבָּרוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, כִּי הַבַּיְשָׁן מַחֲזִיק בֶּאֱמוּנָה עִם כָּל אָדָם, וּמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן – אֵין לוֹ בֹּשֶׁת. אָמַר הֶחָכָם: כְּשֶׁאֵינְךָ מִתְבַּיֵּשׁ, תַּעֲשֶׂה כָּל רְצוֹנְךָ.

י״גיַרְגִּיל אָדָם עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה דָּבָר שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לוֹ. כְּגוֹן אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ סֵתֶר, וְנִכְנַס אֶצְלוֹ חֲבֵרוֹ, וּמִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לוֹ לָצֵאת. אוֹ אִם יִתְאַכְסֵן בְּבֵית חֲבֵרוֹ, וְהוּא מִצְטַעֵר, וּמִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לוֹ לָצֵאת. אוֹ שֶׁיִּקְרָא כְּתָבִים שֶׁל חֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לוֹמַר לוֹ שֶׁלֹּא יִקְרָא. וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

י״דיְדַקְדֵּק מְאוֹד בַּדָּבָר, שֶׁלֹּא יַכְבִּיד עַצְמוֹ בְּשׁוּם דָּבָר, וְשֶׁלֹּא יִשְׁאַל שׁוּם דָּבָר מִמֶּנּוּ בְּמַתָּנָה, אִם לְהַשְׁאִיל כֵּלָיו אִם מְעוֹתָיו, בְּמָקוֹם שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה בְּרָצוֹן וּמִתְבַּיֵּשׁ לְהָשִׁיב פָּנָיו רֵיקָם.

ט״ווּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִדַּת הַבּוּשָׁה, קָשֶׁה לוֹ שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ. וְעַל זֶה אָמַר הֶחָכָם: אַל תֹּאהַב אָדָם, אֶלָּא מִי שֶׁמַּרְאֶה עַצְמוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בִּלְתִּי עֶזְרָתְךָ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְעֶזְרָתוֹ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁצָּרִיךְ לְעֶזְרָתְךָ. וְאִם תֶּחֱטָא לוֹ – הוּא יִמְחַל לְךָ, וְיַרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא הַחוֹטֵא; וְיִשְׁאַל מִמְּךָ דְּבָרִים שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְבַּיֵּשׁ לִשְׁאוֹל מִמֶּנּוּ.

ט״זוְהָרוֹצֶה לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בַּבּוּשָׁה יֵשֵׁב תָּמִיד לִפְנֵי מִי שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ.

י״זוְאַל יְחַלֵּל הֲדַר פָּנָיו לִשְׁאוֹל מִבְּנֵי אָדָם, כִּי כֵּיוָן שֶׁתְּחַלֵּל הֲדַר פָּנֶיךָ – אִי אַתָּה מוֹצֵא מִי שֶׁמְּחַדְּשֵׁהוּ לְךָ.

י״חיֵשׁ מְבַיֵּשׁ אֶת חֲבֵרוֹ וְלֹא בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא שׂוֹנֵא לוֹ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְסַלֵּק בָּשְׁתּוֹ. כְּגוֹן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה דְּבַר בֹּשֶׁת, וְהוּא אוֹמֵר: מֶה עָשִׂיתִי? וַהֲלֹא פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי עָשׂוּ כָּמוֹנִי! וּבָזֶה הוּא מֵקֵל בָּשְׁתּוֹ מִמֶּנּוּ. וְיֵשׁ בָּזֶה רָעוֹת גְּדוֹלוֹת: הָאֶחָד שֶׁהוּא מְבַיֵּשׁ אֲחֵרִים בִּשְׁבִיל הֲנָאָתוֹ. וְהַשֵּׁנִי שֶׁהוּא מִתְקַשֶּׁה בָּזֶה לָשׁוּב, כִּי יַחֲשֹׁב: מֶה עָשִׂיתִי? הֲלוֹא פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי עָשׂוּ כָּךְ! וְהַשְּׁלִישִׁי שֶׁהוּא מַחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, כִּי מִתּוֹךְ כָּךְ יִהְיֶה אוֹתוֹ הַחֵטְא קַל בְּעֵינָיו, כֵּיוָן שֶׁהֵסִיר הַבּוּשָׁה מֵאוֹתוֹ חֵטְא.

י״טוְאִם הוּא אוֹמֵר שֶׁקֶר עַל אֲחֵרִים כְּדֵי לְהָקֵל בָּשְׁתּוֹ – אָז עָנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאוֹד, שֶׁהוּא נוֹתֵן דֹּפִי בִּכְשֵׁרִים. וְעוֹד הַרְבֵּה רָעוֹת תְּלוּיוֹת בָּזֶה.

כ׳יֵשׁ מִתְבַּיֵּשׁ אִם יִמָּנַע מִן הָעֲבֵרוֹת. כְּגוֹן שֶׁנָּהֲגוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ בַּעֲבֵרוֹת יְדוּעוֹת, כְּגוֹן לְהִסְתַּכֵּל בַּנָּשִׁים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מִשְּׁאָר עֲבֵרוֹת, וּמְבַיְּשִׁים אֶת הַנִּמְנָע מִזֶּה, וּמִתְלוֹצְצִים מִמִּי שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם. בָּזֶה צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לִסְבֹּל הַבֹּשֶׁת, וְצָרִיךְ לִמְנֹעַ מִן הָעֲבֵרוֹת אַף אִם יְבַיְּשׁוּהוּ בַּעֲבוּר מְנִיעָתוֹ.

כ״אוְכֵן יֵשׁ מִתְבַּיֵּשׁ אִם מְקַיֵּם מִצְווֹת שֶׁלֹּא נָהֲגוּ הָעוֹלָם לְקַיְּמָם. וְהַמְּקַיֵּם מִצְווֹת שֶׁלֹּא נָהֲגוּ הָעוֹלָם, עִם כָּל זֶה צָרִיךְ לִסְבֹּל וּלְקַיֵּם הַמִּצְווֹת הָהֵם; וְאֵין לְהַנִּיחַ שׁוּם מִצְוָה בַּעֲבוּר הַבּוּשָׁה, כִּי צָרִיךְ לְהִתְבַּיֵּשׁ לִפְנֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁצִּוָּה עַל הַמִּצְווֹת.

כ״בכִּי זֶה דָּבָר בָּרוּר שֶׁעֶבֶד הַמֶּלֶךְ לֹא יַעֲזֹב מִצְוַת הַמֶּלֶךְ, גַּם אִם יִסְבֹּל בֹּשֶׁת גָּדוֹל מִן הָעוֹלָם הַמְשַׂחֲקִים עָלָיו בַּעֲשׂוֹתוֹ מָה שֶׁצִּוָּהוּ אֲדוֹנָיו. וּמִי שֶׁאֵינוֹ סוֹבֵל הַבּוּשָׁה בִּמְקוֹם הַמִּצְוָה, וּמִתְבַּיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה, וְעוֹזֵב דֶּרֶךְ הַטּוֹב בַּעֲבוּר הַבּוּשָׁה – זוֹ הַבּוּשָׁה רָעָה מְאוֹד. וְכֵן אִם יִתְבַּיֵּשׁ לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת – גַּם זֶה חֹלִי רָע מְאוֹד. וְכֵן אִם יִתְבַּיֵּשׁ לְהוֹכִיחַ בְּנֵי אָדָם וּלְצַוּוֹת לָהֶם עַל הַטּוֹב. וְכֵן אִם יָשַׁב לִפְנֵי רַבּוֹ וּמִתְבַּיֵּשׁ לִשְׁאוֹל מָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, הֵן קָטָן הֵן גָּדוֹל – זֶה מְגֻנֶּה מְאוֹד. וְעַל זֶה אָמַר הַכָּתוּב (משלי ל לב): ״אִם נָבַלְתָּ בְּהִתְנַשֵּׂא, וְאִם זַמּוֹתָ יָד לְפֶה״. וְאָמְרוּ הַחֲכָמִים (אבות ב ה): לֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד. אֶלָּא הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר הוּא שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ לִשְׁאוֹל מָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, הֵן קָטָן הֵן גָּדוֹל. הֲלוֹא תִּרְאֶה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאָמַר (תהלים קיט מו): ״וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ״.

כ״גחָסִיד נִקְרָא עַל שֵׁם הַבֹּשֶׁת, כִּי ״חָסִיד״ לָשׁוֹן ״לָבָן״ הוּא, כִּי תַּרְגּוּמָא שֶׁל ״וְהַחֲסִידָה״ הוּא ״חָוָרִתָא״ (ויקרא יא יט). וְכֵן ״וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ״ (ישעיהו כט כב). תַּרְגּוּם שֶׁל ״חֶרְפָּה״ הוּא ״חִסּוּדָא״. וְכָל זֶה לָמָּה? כִּי הֶחָסִיד צָרִיךְ לִסְבֹּל בֹּשֶׁת כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, וְצָרִיךְ לְהַעֲבִיר מֵעַל פָּנָיו הַבֹּשֶׁת בִּמְקוֹם מִצְוָה; וְאָז נִקְרָא ״חָסִיד״, וּבָזֶה יַגִּיעַ לִנְבוּאָה, כְּדִכְתִיב (תהלים פט כ): ״אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ״. וְיַגִּיעַ בְּבָשְׁתּוֹ לִידֵי יִרְאַת שָׁמַיִם, כְּדִכְתִיב (שמות כ יז): ״וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם, לְבִלְתִּי תֶּחֱטָאוּ״ – אֵיזֶהוּ יִרְאָה שֶׁהִיא נִכֶּרֶת עַל הַפָּנִים? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ הַבּוּשָׁה (נדרים כ א).

כ״דוְיִזָּהֵר מְאוֹד שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ שׁוּם אָדָם, כִּי אָמְרוּ חֲכָמִים (בבא מציעא נט א): הַמַּלְבִּין אֶת פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים – אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. אֲבַק הָרְצִיחָה הִיא הַלְבָּנַת פָּנִים, כִּי אָזֵל סֻמָּקָא וְאָתֵי חִוָּרָא (שם נח ב), וְדוֹמֶה לִרְצִיחָה. וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים עוֹד (ברכות מג ב): צַעַר הַהַלְבָּנָה מַר מִמָּוֶת, עַל כֵּן יַפִּיל אָדָם אֶת עַצְמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים. וְלָמְדוּ מִתָּמָר: אַף עַל פִּי שֶׁהוֹצִיאוּהָ לְהִשָּׂרֵף – לֹא רָצְתָה לְהַלְבִּין פְּנֵי יְהוּדָה. וַאֲפִלּוּ בִּמְקוֹם תּוֹכֵחָה אָמְרָה תּוֹרָה (ויקרא יט יז): ״וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא״. כֵּיצַד? תּוֹכִיחַ מִתְּחִלָּה בְּסֵתֶר וּבְנַחַת. אֲבָל אִם תּוֹכִיחֵהוּ מִתְּחִלָּה בָּרַבִּים וּתְבַיְּשֶׁנּוּ – אָז תְּקַבֵּל עָלָיו חֵטְא (ערכין טז ב). מִכָּל שֶׁכֵּן הַמְבַיֵּשׁ חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם תּוֹכֵחָה.

כ״הוְחֻרְבַּן יְרוּשָׁלַיִם נִתְגַּלְגֵּל עַל יְדֵי בֹּשֶׁת דְּבַר קַמְצָא (גיטין נה ב).

כ״ולָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר מְאוֹד, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה דָּבָר אֲשֶׁר יַגִּיעַ מִזֶּה לְשׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם בֹּשֶׁת. גַּם בְּדִבְרֵי תוֹרָה, אִם יִשָּׂא וְיִתֵּן עִם חֲבֵרוֹ וְשָׁמַע שֶׁחֲבֵרוֹ טָעָה, לֹא יֹאמַר לוֹ ״טָעִיתָ״ אוֹ ״אֵינְךָ מֵבִין״ אוֹ כַּיּוֹצֵא בָּהּ, שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ. אַךְ יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ לֹא הֵבִין שֶׁטָּעָה. וְכֵן לֹא יְכַנֶּה שֵׁם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ. אֶלָּא אִם יַחְפֹּץ לְדַבֵּר עַל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כִּנּוּי, גַּם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, יֹאמַר ״פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי״ אוֹ ״בְּנוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי״, אוֹ יֹאמַר סִימָנִים עַד שֶׁיְּהֵא נִכָּר זוּלַת הַכִּנּוּי.

כ״זוְלֹא יֹאמַר אָדָם בָּרַבִּים אוֹ בִּיחִידִי ״פְּלוֹנִי רָצָה לִתֵּן לִי בִּתּוֹ, וַאֲנִי לֹא רָצִיתִי אוֹתָהּ״ – כִּי בָּזֶה הוּא נוֹתֵן כָּבוֹד לְעַצְמוֹ וּבֹשֶׁת לַחֲבֵרוֹ. וְכֵן יְדַקְדֵּק בְּכָל עִנְיָן שֶׁלֹּא יַגִּיעַ בֹּשֶׁת לַחֲבֵרוֹ מִתּוֹךְ דְּבָרָיו.

כ״חלְעוֹלָם יִהְיֶה אָדָם מִן הַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָן עוֹלְבִין, וּמִן הַשּׁוֹמְעִין אֶת חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שופטים ה לא): ״וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ״ (שבת פח ב) – מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה: יַעַן אֲשֶׁר שָׁמַע חֶרְפָּתוֹ וְנֶהְפְּכוּ פָּנָיו לְיֵרָקוֹן, יַבְהִיקֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ס א): ״וּכְבוֹד יְיָ עָלַיִךְ זָרָח״.

כ״טמִמִּדַּת הַבּוּשָׁה יַגִּיעַ לָעֲנָוָה, כִּי יִכָּנַע לִבְנֵי אָדָם מֵחֲמַת בָּשְׁתּוֹ. וְיַגִּיעַ לְמִדַּת הַצְּנִיעוּת, כִּי הַבַּיְשָׁן יִתְבַּיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת מַעֲשָׂיו בְּגָלוּי. אָמְרוּ חֲכָמִים: הַבָּנִים הַכְּשֵׁרִים הַבֹּשֶׁת נִרְאֶה עַל פְּנֵיהֶם, כִּי מִי שֶׁהוּא בַּיְשָׁן הוּא סִימָן שֶׁהוּא מִזֶּרַע אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב (יבמות עט א). אָמְרוּ חֲכָמִים: הַבֹּשֶׁת נוֹדַעַת בְּעֵת הַכַּעַס. וְאָמְרוּ: טוֹב שִׂנְאַת הַבַּיְשָׁן מֵאַהֲבַת הַכְּסִיל. צָרִיךְ אָדָם לְהִתְבַּיֵּשׁ מִכָּל אָדָם, וְלָשׁוּם עַל פָּנָיו מַסְוֶה הַבּוּשָׁה, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה יָדַעְתָּ בְּעִנְיָן שָׁאוּל בְּהֵחָבְאוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א י כב): ״הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים״. וְהָאֵל בְּחָרוֹ לְמַלְכוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם פסוק כד): ״הַרְּאִיתֶם אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ יְיָ״. אָמְרוּ חֲכָמִים: הַמִּדָּה הַזֹּאת הִיא מִמַּעַלְלֵי הַנֶּפֶשׁ הַיְּקָרָה,

ל׳וְהִיא לְעֻמַּת הַשְׁלָמַת הַגּוּף. וּמִי שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ – תִּגְדַּל מַעֲלָתוֹ. וְיוֹתֵר תַּבְחִין וְתִתְבּוֹנֵן.