אורחות צדיקים ד׳Orchot Tzadikim 4

א׳שַׁעַר הָרְבִיעִי – שַׁעַר הָעַזּוּת

ב׳הָעַזּוּת הִיא מִדָּה גְּרוּעָה בְּרוֹב פְּעֻלּוֹתֶיהָ, וְהִיא הִפּוּךְ מִמִּדַּת הַבּוּשָׁה. כִּי הַבַּיְשָׁן מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, וְחוֹמֵל וְסוֹלֵחַ וּמוֹחֵל. אֲבָל מִי שֶׁהוּא עַז פָּנִים לֹא יִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי אִישׁ, אַךְ עוֹמֵד בְּעַזּוּת עִם כָּל אָדָם. וְעוֹשֶׂה כָּל מַעֲשֶׂה רַע וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ, אַךְ מִתְחַזֵּק בְּרָעָתוֹ וּמִתְקַשֶּׁה בָּעֲבֵרָה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (ירמיהו ה ג): ״חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע״; וְנֶאֱמַר (יחזקאל ב ד): ״וְהַבָּנִים קְשֵׁי פָנִים וְחִזְקֵי לֵב״.

ג׳וְכָל הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת הַנֶּאֱמָרוֹת עַל הַבּוּשָׁה הֵן הֵפֶךְ בָּעַזּוּת. וְכַאֲשֶׁר מִתְגַּבֵּר הָאָדָם בְּמִדָּה הַזֹּאת – נִבְזֶה הוּא מְאוֹד בְּעֵינֵי אָדָם, וַאֲפִלּוּ הוּא חָכָם. וְהַרְבֵּה רָעוֹת נִגְרָרוֹת אַחַר הָעַזּוּת, שֶׁהוּא מֵעֵז פָּנִים עִם בְּנֵי אָדָם – לֹא יִמָּלֵט מִן הַמַּחֲלֹקֶת וְשִׂנְאָה וְקִנְאָה. וּמִי שֶׁהוּא מֵעַזֵּי פָּנִים הוּא מַכְחִישׁ יִחוּסוֹ (יבמות עט א). וְהוּא לֹא יִשָּׂא פְּנֵי גָּדוֹל, וּפְנֵי זָקֵן לֹא יָחֹן, וְכָל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה הֵם קַלּוֹת בְּעֵינָיו לַעֲבֹר עֲלֵיהֶם, הַכֹּל לְפִי רֹב הָעַזּוּת שֶׁבּוֹ. וְעָלָיו נֶאֱמַר (אבות ה כ): ״עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם״.

ד׳הָעַז נִקְרָא ״רָשָׁע״, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא כט): ״הֵעֵז אִישׁ רָשָׁע בְּפָנָיו״. וְהָרְשָׁעִים מְגֻנִּים וּמְאוּסִים לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְשֵׁם הָרְשָׁעִים מְגֻנֶּה, כְּדִכְתִיב (שם י ז): ״וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב״. עַל הַבֹּשֶׁת נֶאֱמַר (תהלים כה ט): ״וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ״; וְעַל הָעַז הָרָשָׁע נֶאֱמַר (שם קמו ט): ״וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת״.

ה׳מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדַּת הָעַזּוּת, עוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת וְחוֹשֵׁב עַצְמוֹ צַדִּיק. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה אָנוּ מִתְוַדִּים: אֵין אָנוּ עַזֵּי פָּנִים וּקְשֵׁי עֹרֶף לוֹמַר לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ צַדִּיקִים אֲנַחְנוּ וְלֹא חָטָאנוּ, אֲבָל אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ חָטָאנוּ. וְזוֹ הִיא מִדָּה רָעָה חוֹלָה, מִי שֶׁהוּא רָשָׁע וְיֹאמַר ״לֹא חָטָאתִי״, וְעַל זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹפֵט וְאֵינוֹ מְרַחֵם עָלָיו, כְּדִכְתִיב (ירמיהו ב לה): ״הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי״; וּכְתִיב (משלי כח יג): ״וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרֻחָם״. וְזֶה הַדֶּרֶךְ הָעַז הוּא רָחוֹק מְאוֹד מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה. וְעַל הַזּוֹנָה נֶאֱמַר (שם ז יג): ״הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ״. הַמִּדָּה הַזֹּאת הִיא רָעָה מְאוֹד, כִּי מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְבַיֵּשׁ אֶת חֲבֵרוֹ וְאֶת הָעֲנִיִּים, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יח כג): ״תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ, וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת״. וְכָל שֶׁכֵּן אִם מְבַיֵּשׁ אֶת רַבּוֹתָיו וּמֵעֵז פָּנָיו נֶגְדָּם, וּמַקְשֶׁה עָרְפּוֹ נֶגֶד מוֹכִיחָיו מֵרֹב עַזּוּתוֹ – אָז הַמִּדָּה הַזֹּאת מוֹצִיאָתוֹ מִן הָעוֹלָם. וְרָאוּי לְהַרְחִיקָהּ מִנַּפְשׁוֹ.

ו׳אַךְ הַמִּדָּה הַזֹּאת מְשֻׁבַּחַת מְאוֹד בְּעַזּוּת הַתּוֹרָה וְהָעֲבוֹדָה: לְהָעֵז פָּנָיו נֶגֶד הָרְשָׁעִים, וּלְהַקְשׁוֹת עֹרֶף כְּנֶגְדָּם, שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ לַעֲצָתָם, וְשֶׁלֹּא לְהוֹדוֹת עַל שִׁקְרֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם, וְשֶׁלֹּא לְהַחֲנִיף לָהֶם. וְצָרִיךְ לְהָעֵז פָּנָיו אַף בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת, אַף אִם יִשְׂחֲקוּ בּוֹ בְּנֵי אָדָם. וְצָרִיךְ לְהָעֵז פָּנָיו נֶגֶד רַבּוֹתָיו לִשְׁאוֹל מָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ, וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ בָּזֶה (אבות ג ה). וְצָרִיךְ לְהָעֵז פָּנָיו לְהוֹכִיחַ בְּנֵי אָדָם, לְגַלּוֹת לָהֶם חַטֹּאתֵיהֶם.

ז׳וְצָרִיךְ הָאָדָם לְהַחֲזִיק עַל הַמִּדָּה הַזֹּאת: לְהַכְנִיעַ בְּמָקוֹם הַגְּנַאי, וּלְהִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ כְּפִי כּוֹחוֹ. כִּי קָשֶׁה מְאוֹד לְהִמָּלֵט מִן הַמִּדָּה הָרָעָה הַזֹּאת, אִם לֹא שֶׁיָּשִׂים חֹזֶק כּוֹחוֹ וְעֹצֶם גְּבוּרָתוֹ, לְנַצְּחוֹ וּלְהַעֲבִירוֹ מִפָּנָיו בִּמְקוֹם הַחֵטְא, וּלְהַעֲמִידוֹ בְּקִרְבּוֹ וְעַל פָּנָיו בִּמְקוֹם אֲשֶׁר מְקַבֵּל שָׂכָר עַל קַשְׁיוּת עָרְפּוֹ.