אורחות צדיקים ה׳Orchot Tzadikim 5

א׳שַׁעַר הַחֲמִישִׁי – שַׁעַר הָאַהֲבָה

ב׳הָאַהֲבָה כּוֹלֶלֶת מַעֲשִׂים רַבִּים יוֹתֵר מִכָּל הַמִּדּוֹת. וּבְעֵת שֶׁיָּשִׂים הָאָדָם אַהֲבָתוֹ לְרָעָה – אֵין מִדָּה רָעָה בְּכָל הַמִּדּוֹת כָּמוֹהָ. וּכְשֶׁיָּשִׂים הָאָדָם אַהֲבָתוֹ לְטוֹבָה, הִיא לְמַעְלָה מִכָּל הַמִּדּוֹת, כְּדִכְתִיב (דברים ו ה): ״וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ״ – וְאֵין מַעֲלָה בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יוֹתֵר מִמִּי שֶׁעוֹבֵד מֵאַהֲבָה.

ג׳וְעַתָּה שְׁמַע אֵיךְ הָאַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת הַמַּעֲשִׂים, בְּעֵת שֶׁיַּגְבִּיר אַהֲבָתוֹ עַל חָכְמָתוֹ. כִּי כַּמָּה מִינֵי אֲהָבוֹת זוֹ מְשֻׁנָּה מִזּוֹ: הָאַהֲבָה הָאַחַת: הָאָדָם אוֹהֵב אֶת בָּנָיו. וּמֵרֹב הָאַהֲבָה אֵינוֹ מְיַסְּרָם וּמַדְרִיכָם לְדֶרֶךְ טוֹבָה, וּמַנִּיחָם לָלֶכֶת בִּשְׁרִירוּת לִבָּם הָרָע, וּמִזֶּה יָבוֹא הֶזֵּק גָּדוֹל.

ד׳הָאַהֲבָה הַשְּׁנִיָּה: אַהֲבַת מָמוֹן. וּמֵרֹב תְּשׁוּקָתוֹ אֶל הַמָּמוֹן – לֹא יִהְיֶה מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁלּוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְחוֹמֵד וְעוֹשֵׁק וְגוֹזֵל כְּדֵי לְהַרְבּוֹת הוֹן. וּמֵרֹב חֶמְדַּת הָעֹשֶׁר יִקְפֹּץ יָדוֹ מִן הַצְּדָקָה, וְיִהְיֶה צַר עַיִן.

ה׳הָאַהֲבָה הַשְּׁלִישִׁית: אַהֲבַת נָשִׁים. וְאִם תִּהְיֶה לוֹ אִשָּׁה רָעָה בַּעֲלַת גַּאֲוָה, הִיא תָּסִיר מִלִּבּוֹ כָּל הַמִּצְווֹת, וְהִיא תִּמְשְׁכֵהוּ אַחֲרֶיהָ. וּמֵרֹב הָאַהֲבָה אֵינוֹ מֵעֵז פָּנָיו נֶגְדָּהּ וְשׁוֹמֵעַ לַעֲצָתָהּ, וְהִיא תְּבִיאֵהוּ לִידֵי מַעֲלָלִים רָעִים. וְגַם מֵרֹב אַהֲבָתוֹ בַּנָּשִׁים יִסְתַּכֵּל בָּהֶן תָּדִיר, וְיָבוֹא לִידֵי נִאוּף.

ו׳הָאַהֲבָה הָרְבִיעִית הִיא אַהֲבַת קְרוֹבָיו: אָבִיו וְאִמּוֹ, אֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו וּשְׁאָר קְרוֹבָיו, וְרֵעָיו וַחֲבֵרָיו. וּמִתּוֹךְ אַהֲבָתָם יְסַיֵּעַ לָהֶם בְּמַחֲלָקְתָּם, וְלֹא יְדַקְדֵּק אִם הֵם פָּשְׁעוּ בְּבַעֲלֵי הַמַּחֲלֹקֶת; אַךְ לְעוֹלָם יַעֲזֹר וּמֵגֵן וּמְכַסֶּה עֲלֵיהֶן, וְאַף אִם פָּרְצוּ פְּרָצוֹת רַבּוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם. וְגַם שׁוֹמֵעַ לַעֲצָתָם, וְאַף אִם הָעֵצָה הַהִיא אֵינָהּ טוֹבָה – לֹא יָסוּר מִדִּבְרֵיהֶם. וְגַם יִרְצֶה לְהַעֲלוֹתָם לְמַעֲלוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיוֹת לָהֶן, כְּגוֹן לַעֲשׂוֹתָם מוֹשְׁלִים וּפַרְנָסֵי הַדּוֹר, וְלִהְיוֹת רוֹדִים בָּעָם, וַאֲפִלּוּ אִם הֵם רְשָׁעִים – לֹא יָחוּשׁ בָּזֶה. וְהִנֵּה הָאַהֲבָה מְעַוֶּרֶת עֵינָיו וּמַחֲרֶשֶׁת אָזְנָיו, וְיֵשׁ בָּזֶה קִלְקוּל גָּדוֹל, כִּי הֵם יַטְעוּ אֶת הָעוֹלָם לְהַבְלֵיהֶם.

ז׳הָאַהֲבָה הַחֲמִישִׁית הִיא אַהֲבַת אֹרֶךְ יָמִים. וּמֵרֹב שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת הַחַיּוּת – לֹא יַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן.

ח׳הָאַהֲבָה הַשִּׁשִּׁית הִיא אַהֲבַת הַכָּבוֹד. וְהָאוֹהֵב אֶת הַכָּבוֹד לֹא יִהְיוּ מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם, כִּי בְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁיַּעֲשֶׂה, אוֹ יִתֵּן צְדָקָה אוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אוֹ בִּשְׁאָר מִצְווֹת – תִּהְיֶה מַחְשַׁבְתּוֹ וְכַוָּנָתוֹ אַחַר הַשֶּׁבַח וְהַכָּבוֹד, וְחָפֵץ שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ כָּבוֹד וּגְדֻלָּה. וְזֶה הֶפְסֵד גָּדוֹל בְּמַעֲשֵׂה הָעֲבוֹדָה, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים – הַכָּבוֹד מוֹצִיאוֹ מִן הָעוֹלָם. כָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁאֵין בּוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד, שֶׁכַּמָּה מַעֲשָׂיו מְגֻנִּים.

ט׳וְעוֹד יֵשׁ אַהֲבָה שְׁבִיעִית, שֶׁהִיא רָעָה עַל כָּל הָאֲהָבוֹת, וְהִיא אַהֲבַת תַּעֲנוּגִים וְתַפְנוּקִים: כְּגוֹן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וּשְׁאָר הֲנָאוֹת כְּגוֹן זְנוּת וְטִיּוּלִים. וְאֵין צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה הָעִנְיָן, כִּי הָאוֹהֵב יַיִן וּמִשְׁתַּכֵּר, וְאוֹכֵל תָּמִיד מַעֲדַנִּים, וְהוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה תָּדִיר – הוּא יִשְׁכַּח בּוֹרְאוֹ, כְּדִכְתִיב (דברים כא טו-טז): ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ; הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם...״; וּכְתִיב (שם לב טו): ״וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט״.

י׳הָרוֹצֶה לְהִמָּלֵט מִפַּח יָקוּשׁ כָּל הָאֲהָבוֹת הָאֵלֶּה, צָרִיךְ חָכְמָה גְּדוֹלָה וְאֹמֶץ רַב פֶּן יִלָּכֵד בִּשְׁחִיתוֹתָם. כִּי כָּל הָאֲהָבוֹת הָאֵלֶּה מַקִּיפוֹת אֶת לֵב הָאָדָם, וְאִם יִדְחֶה אַהֲבָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם מִקִּרְבּוֹ – עֲדַיִן הָאֲהָבוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת יִרְדְּפוּהוּ מֵאוֹר אֵל חֹשֶׁךְ. עַל כֵּן יֵשׁ לְלַמֶּדְךָ, שֶׁתִּהְיֶה זָהִיר וְזָרִיז לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הָאֲהָבוֹת הָאֵלֶּה, לָדַעַת בָּהֶם דַּרְכֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג ו): ״בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ״.

י״אאַהֲבַת בָּנָיו תִּהְיֶה עַל דֶּרֶךְ זֶה: שֶׁיַּחְשֹׁב לְהַדְרִיךְ בָּנָיו בְּדַרְכֵי הַמִּשְׁפָּט, וּלְלַמְּדָם מַעֲשֵׂה עֲבוֹדַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וּלְצַוּוֹת אַחֲרָיו לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו לח יט): ״אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ״; וּכְתִיב (דברים ד ט): ״וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ״. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם (בראשית יח יט): ״כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו״.

י״בוְאַהֲבַת הַמָּמוֹן תִּהְיֶה עַל דֶּרֶךְ זֶה: יֹאהַב מָמוֹנוֹ לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יַחְמֹד מָמוֹן אֲחֵרִים, וְלֹא יִצְטָרֵךְ לִגְנֹב וְלִגְזוֹל; וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְקַבֵּל צְדָקָה, אַךְ מִשֶּׁלּוֹ יְפַרְנֵס אֲחֵרִים, וְיַלְבִּישׁ עֲנִיִּים וְיַאֲכִילֵם, וְיַחֲזִיק בְּמָמוֹנוֹ לוֹמְדֵי תּוֹרָה יִרְאֵי הַשֵּׁם. וְגַם מֵחֲמַת עָשְׁרוֹ יְפַנֶּה עַצְמוֹ מֵעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְיִקְבַּע עִתִּים לַתּוֹרָה וּלְקַיֵּם הַמִּצְווֹת, הוֹאִיל וְיֵשׁ סִפֵּק בְּיָדוֹ. וְלֹא יִבְטַח בְּרוֹב חֵילוֹ לְהִתְגָּאוֹת, אַךְ יִקְנֶה בְּמָמוֹנוֹ הַכָּלֶה חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁאֵינוֹ כָּלֶה, וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ יֹאהַב מָמוֹנוֹ.

י״גוְאַהֲבַת נָשִׁים תִּהְיֶה עַל דֶּרֶךְ זֶה: שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁהִיא מַצִּילָתוֹ מִן הַחֵטְא וּמְרַחַקְתּוֹ מִן הַנִּאוּף, וּבָהּ מְקַיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְהִיא מְגַדֶּלֶת אֶת בָּנָיו. וְהִיא עוֹבֶדֶת לוֹ כָּל יָמֶיהָ, וּמְכִינָה לוֹ מַאֲכָלָיו וּשְׁאָר צָרְכֵי הַבַּיִת. וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִהְיֶה פָּנוּי לִלְמֹד תּוֹרָה וְלַעֲסֹק בַּמִּצְווֹת, וְהִיא עוֹזֶרֶת לוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.

י״דוְאַהֲבַת אָבִיו וְאִמּוֹ תִּהְיֶה עַל דֶּרֶךְ זֶה: שֶׁיַּחְשֹׁב שֶׁגִּדְּלוּהוּ, וְטָרְחוּ בּוֹ לְלַמְּדוֹ דַּרְכֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהוֹרוּהוּ וְחִנְּכוּהוּ לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת. וּבָהֶם יְקַיֵּם מִצְווֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כְּדִכְתִיב (שמות כ יב): ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״.

ט״ווְאֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו וּשְׁאָר קְרוֹבָיו יֹאהַב עַל דֶּרֶךְ זֶה: שֶׁהֵם עוֹסְקִים בּוֹ לַהֲבִיאוֹ לְמַעֲלוֹת טוֹבוֹת, וְהֵם מְסַיְּעִים אוֹתוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְהוּא יַעֲסֹק בָּהֶם לְלַמְּדָם וּלְהוֹכִיחָם, וְלֹא יִשָּׂא לָהֶם פָּנִים, וּבָזֶה יֵשׁ לוֹ שָׂכָר וְהִיא מִדָּה גְּדוֹלָה, כְּדִכְתִיב (תהלים טו ג): ״וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ״.

ט״זוְהַרְבֵּה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ לוֹ לָאָדָם בִּקְרוֹבָיו, כַּדֶּרֶךְ שֶׁמָּצִינוּ בְּלוֹט, אֲשֶׁר הִצִּילוֹ אַבְרָהָם וְנִלְחַם עֲבוּרוֹ; וְגַם בִּסְדוֹם נִצַּל בִּזְכוּת אַבְרָהָם.

י״זוְיֹאהַב רֵעָיו וּשְׁאָר כָּל יִשְׂרָאֵל אַהֲבָה שְׁלֵמָה, לְקַיֵּם מָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יח): ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״. וְזֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה: דַּעֲלָךְ סָנֵי – לְחַבְרָךְ לָא תַּעֲבֵד (שבת לא א). וְגָדוֹל מִזֶּה (בראשית ט ו): ״כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם״ (ירושלמי נדרים ט ו).

י״חוְיֵשׁ תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה לְמִי שֶׁנּוֹהֵג בְּחִבָּה וּבְרֵעוּת עִם בְּנֵי אָדָם;

י״טתּוֹעֶלֶת הָאַחַת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּשְׁנִיָּה לָעוֹלָם הַבָּא: תּוֹעֶלֶת הָעוֹלָם הַזֶּה: כִּי מִי שֶׁמִּתְנַהֵג בְּאַהֲבָה עִם כָּל אָדָם יַעַזְרוּהוּ הַכֹּל: אִם יִפֹּל יִרְבּוּ עוֹזְרָיו וְסוֹמְכָיו, וְאִם יַעֲמֹד אָדָם נֶגְדּוֹ לָרִיב עִמּוֹ – רַבִּים יַעַמְדוּ אֶצְלוֹ לְהַצִּילוֹ. וְאִם יְדַבְּרוּ עָלָיו רָעָה – רַבִּים יַשְׁתִּיקוּ הַמְדַבְּרִים אֶת הָרָעָה וּמַכְלִימִים אוֹתָם. וְאִם תָּבוֹא עָלָיו צָרָה, הַכֹּל מִצְטַעֲרִים עָלָיו וְנוֹתְנִים לוֹ יָד. וְאִם יָבוֹא לִידֵי דֹּחַק וְעֹנִי, רַבִּים יְרַחֲמוּהוּ בִּנְתִינַת מַתְּנוֹתֵיהֶם.

כ׳תּוֹעֶלֶת הָעוֹלָם הַבָּא: מֵחֲמַת שֶׁהוּא נֶאֱהָב לַכֹּל – אָז דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים, וְיִהְיֶה יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְהוֹכִיחַ בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּיטִיבוּ מַעֲשֵׂיהֶם. וְגַם מִתּוֹךְ הָאַהֲבָה יַעֲמֹד בְּשָׁלוֹם עִם הַכֹּל, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הוּא שָׁקֵט וְשָׁלֵו, וּפָנוּי לִלְמֹד תּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים. וְגַם מִתּוֹךְ הָאַהֲבָה יַעַזְרוּהוּ, וְיַעֲשׂוּ מְלַאכְתּוֹ וְיָגֵנּוּ בַּעֲדוֹ, וְיִמְצָא הַרְוָחָה יְתֵרָה לַעֲבֹד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עֲבוֹדָה שְׁלֵמָה. וּמֵחֲמַת הָאַהֲבָה הוּא נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֵי כָּל רוֹאָיו, וּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים יִהְיוּ מְקֻבָּלִים לַכֹּל, וְכָל אֶחָד יַחְמֹד לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂהוּ.

כ״אוּבְאֵיזֶה דֶּרֶךְ יַגִּיעַ הָאָדָם לְאַהֲבַת כָּל אָדָם? אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרֶךָ:

כ״בהַדֶּרֶךְ הוּא שֶׁיַּעֲזֹר בְּנַפְשׁוֹ וּבְמָמוֹנוֹ לְכָל אָדָם כְּפִי יְכָלְתּוֹ.

כ״גהָעֵזֶר בְּנַפְשׁוֹ הוּא שֶׁיְּשָׁרֵת לְכָל אָדָם, הֵן עָנִי הֵן עָשִׁיר, וְיִטְרַח עֲבוּרָם.

כ״דהָעֵזֶר בְּמָמוֹנוֹ הוּא, שֶׁיַּלְוֶה לֶעָשִׁיר בְּעֵת הִצְטָרְכוֹ לְמָעוֹת, וְכֵן לְעָנִי יַלְוֶה בִּשְׁעַת דּוֹחֲקוֹ, וְכֵן יִפְקְדֵהוּ בְּמַתָּנָה כְּפִי כּוֹחוֹ, וְלִקְצָת הָעִתִּים יִשְׁלַח מָנוֹת וְדוֹרוֹנוֹת גַּם לַעֲשִׁירִים. וִיהֵא וַתְרָן בְּשֶׁלּוֹ. אִם יִהְיֶה לוֹ עֵסֶק עִם בְּנֵי אָדָם, יִהְיֶה כָּל מַשָּׂא וּמַתָּן שֶׁלּוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְאַל יַקְפִּיד בְּדָבָר מוּעָט עַל חֲבֵרוֹ. לְעוֹלָם יִהְיֶה חָפֵץ שֶׁחֲבֵרוֹ יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ, וְאַל יִשְׁתַּדֵּל הוּא לֵהָנוֹת מֵחֲבֵרוֹ. וּלְעוֹלָם יִהְיוּ דְּבָרָיו בְּנַחַת עִם בְּנֵי אָדָם: אִם בִּיְּשָׁהוּ אָדָם – אַל יְבַיְּשֵׁהוּ, וְאִם הִטְעָהוּ אָדָם – אַל יַטְעֵהוּ. יִסְבֹּל עוֹל צַוָּארוֹ עוֹל הָעוֹלָם, וְהוּא אַל יַכְבִּיד עֲלֵיהֶם. וְלֹא יִתְקוֹטֵט עִם שׁוּם אָדָם, וִיקַבֵּל כָּל אָדָם בְּשִׂמְחָה וּבְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת, כִּי הַסְבָּרַת פָּנִים תְּחַזֵּק הָאַהֲבָה. וְיִשָּׂא וְיִתֵּן עִם חֲבֵרוֹ בְּטוֹבָתוֹ, וִינַחֵם כָּל אָדָם מֵעָצְבּוֹ וּמִדַּאֲגָתוֹ. אִם גִּלָּה לוֹ אָדָם סוֹד – אַל יְגַלֵּהוּ, אַף אִם יַכְעִיסֵהוּ. וְלֹא יְדַבֵּר עַל שׁוּם אָדָם רַע, וְלֹא יִשְׁמַע שֶׁיְּדַבְּרוּ רָעוֹת עַל אָדָם. וּלְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵּל לִמְצוֹא זְכוּת עַל בְּנֵי אָדָם בְּמָקוֹם שֶׁאֶפְשָׁר לִהְיוֹת, וְיוֹתֵר יִזָּהֵר בָּזֶה, וְאָז יִהְיֶה אָהוּב לַכֹּל. וִיכַבֵּד כָּל אָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבִדְבָרָיו. וְלֹא יִתְגָּאֶה עַל שׁוּם אָדָם, אַךְ יִכָּנַע תַּחַת כָּל אָדָם. וּבְכָל מַעֲשָׂיו יְכַוֵּן לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְצָרִיךְ מְאוֹד לְהִזָּהֵר מֵחֶבְרַת בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם, וּלְהִתְרַחֵק מִמּוֹשַׁב לֵצִים.

כ״הוְאָמַר הֶחָכָם לִבְנוֹ: שְׁמַע בְּנִי! כִּי יַעֲלֶה בִּלְבָבְךָ לְהִתְחַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם – הִתְחַבֵּר עִם חָכָם, כְּדִכְתִיב (משלי יג כ): ״הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם״; וְנֶאֱמַר (שם ט ט): ״תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד״. שֶׁאִם תֶּחְכַּם – יְפָאֶרְךָ וְלֹא יַחֲלֹק עַל חַכְמָתְךָ, וְאָז תֵּדַע שֶׁתּוּכַל לִסְמֹךְ עַל חַכְמָתְךָ. אִם תְּכַבְּדֵהוּ – יְכַבֶּדְךָ; תְּהַדְּרֵהוּ – יְהַדֶּרְךָ; וְאִם תִּצְטָרֵךְ לְעֶזְרָתוֹ – יַעֲזָרְךָ; וּמָה שֶׁתֹּאמַר יַצְדִּיקְךָ; אִם תִּכְעַס – יִסְבָּלְךָ; וְתִלְמַד מִמַּעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. וְהִתְחַבֵּר עִם כָּל אָדָם שֶׁתִּלְמַד מִמֶּנּוּ דְּבָרִים אֲשֶׁר יְבִיאוּךָ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים: כְּשֶׁתִּרְצֶה לַחֲבֹר עִם אֵיזֶה אָדָם – הַכְעִיסֵהוּ, וְאִם יוֹדֶה לְךָ הָאֱמֶת בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ – הִתְחַבֵּר לוֹ; וְאִם לָאו – עֲזֹב אוֹתוֹ. וְאַל תִּתְחַבֵּר אֶלָּא לְמִי שֶׁיַּכִּיר אֶת עֵרֶךְ עַצְמוֹ, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר אֶת עֵרֶךְ עַצְמוֹ – אֵין טוֹב בְּחֶבְרָתוֹ. קְנֵה לְךָ חָבֵר הַמּוֹכִיחַ אוֹתְךָ בַּעֲשׂוֹתְךָ שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, וְהַמְּלַמֶּדְךָ לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב, וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ; וְהָעוֹזֵר אוֹתְךָ בְּנַפְשׁוֹ וּבְמָמוֹנוֹ, וְהָעוֹזֵר קְנֵה וְלֹא תִּמְכֹּר, וְזֶהוּ חֲבֵרְךָ הַנֶּאֱמָן. אֲבָל חָבֵר הַמַּחֲנִיף וְהַמְּיַשֵּׁר לְךָ טָעוּתְךָ וְשִׁגְגָתְךָ, וְהַמְּנַחֵם אוֹתְךָ עַל מַעֲשֶׂיךָ הָרָעִים – הִסְתַּלֵּק מֵעָלָיו, וּמְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתוֹ.

כ״ווְכֵן חָבֵר שֶׁיִּקַּח מִמְּךָ צָרְכּוֹ, וְיַזִּיקְךָ הֶזֵּק גָּדוֹל עֲבוּר הֲנָאָה מוּעֶטֶת – מַהֵר וְסוּר מֵעָלָיו. וְאַל תִּתְחַבֵּר לַמַּסְכִּימִים עַל הָעַוְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ח יב): ״לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר, לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר״.

כ״זוְאָסוּר לְהִתְחַבֵּר עִם רָשָׁע בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כ לז): ״בְּהִתְחַבֶּרְךָ עִם אֲחַזְיָהוּ, פָּרַץ יְיָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ״.

כ״חוַאֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה אָסוּר לְהִתְחַבֵּר לָרָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג לא): ״אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס, וְאַל תִּבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו״. וְאָמְרוּ חֲכָמִים בְּאָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן (ט ד): תִּתְרַחֵק מִשָּׁכֵן רַע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע אֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה. וְרַבּוּ דַּרְכֵי הַמָּוֶת הַנִּמְצָאִים בְּחֶבְרַת הָרְשָׁעִים.

כ״טוְאִם יְדַקְדֵּק אָדָם עַל עַצְמוֹ, וְיִהְיוּ דְּבָרָיו בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת וְדַעְתּוֹ מְעֹרֶבֶת עִמָּהֶם, נֶעֱלָב וְאֵינוֹ עוֹלֵב, וּמְכַבֵּד אֲפִלּוּ אוֹתָם הַמְּקִלִּים בּוֹ, וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֶּאֱמוּנָה, וְלֹא יַרְבֶּה בַּאֲרוּחַת עַמֵּי הָאָרֶץ וִישִׁיבָתָם, וְלֹא יֵרָאֶה נִרְאֶה תָּמִיד אֶלָּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, וְעָטוּף בְּצִיצִית וּמֻכְתָּר בִּתְפִלִּין, וְעוֹשֶׂה בְּכָל מַעֲשָׂיו לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק הַרְבֵּה וְלֹא יִשְׁתּוֹמֵם, עַד שֶׁיִּמָּצְאוּ הַכֹּל מְקַלְּסִים אוֹתוֹ וְאוֹהֲבִים אוֹתוֹ וּמִתְאַוִּים לְמַעֲשָׂיו – הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיהו מט ג): ״וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר״.

ל׳וְאַהֲבַת אֹרֶךְ יָמִים תִּהְיֶה עַל דֶּרֶךְ זֶה: שֶׁיֹּאהַב יְמֵי חַיָּיו לֹא עֲבוּר שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיֵהָנֶה בִּימֵי הֶבְלוֹ, אַךְ יַחְשֹׁב: מְלֶאכֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת מְרֻבָּה, וְאִם הָיִיתִי חַי כִּפְלַיִם וְכִפְלֵי כִּפְלַיִם – לֹא הָיִיתִי יָכוֹל לְהַשְׁלִים חֹק הַתּוֹרָה וּלְהַשִּׂיג מַעֲלוֹת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר בָּהֶם יִתְרַצֶּה עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה יֹאהַב יְמֵי חַיָּיו, כִּי בָּהֶם יִקְנֶה עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא וְיִרְאָתוֹ הַטְּהוֹרָה וְאַהֲבָתוֹ, וְיִקְנֶה צֵידָה בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר יָבִיא אוֹתוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְיִקְנֶה בָּעוֹלָם וּבַיָּמִים הַכָּלִים – עוֹלָם הַקַּיָּם, תַּעֲנוּג אֲשֶׁר לֹא יִפָּסֵק לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וְתָמִיד יִירָא מִן הַמָּוֶת, כִּי שֶׁמָּא עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לְתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת אֲשֶׁר בְּכוֹחוֹ לְהַגִּיעַ, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם יוֹסִיף אַהֲבָה וְיִרְאָה לַמָּקוֹם.

ל״אאֲבָל חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם יִרְאַת הַשֵּׁם – אֵין זֶה נִקְרָא ״חַיִּים״, וְיָקוּץ וְיִמְאַס בְּחַיִּים שֶׁהֵם נֶגֶד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּרִבְקָה (בראשית כז מו): ״קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת, אִם לֹקֵּחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ, לָמָּה לִּי חַיִּים״. וּלְכָךְ בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם לֹא יָחוּשׁ עַל חַיָּיו, וְתָמִיד יְהֵא לִבּוֹ נָכוֹן לִמְסוֹר עַצְמוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם בְּכָל הַמִּצְווֹת, הֵן בַּקַּלּוֹת וְהֵן בַּחֲמוּרוֹת.

ל״בוְאַהֲבַת הַכָּבוֹד הִיא רָעָה מְאוֹד, לָכֵן יִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד בְּכָל יְכָלְתּוֹ. וְאִם אָדָם מִתְרַחֵק מִשְּׁנֵי דְּבָרִים, וְהֵם כָּבוֹד וַהֲנָאַת אֲחֵרִים – אָז הוּא קָרוֹב לְכָל הַמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת. כִּי הַכָּבוֹד מְקַלְקֵל כָּל הַמַּעֲשִׂים, כִּי בְּכָל הַמַּעֲשִׂים שֶׁיַּעֲשֶׂה יַחֲשֹׁב לְהִתְכַּבֵּד. וַאֲפִלּוּ לֹא יָחוּשׁ עַל הַכָּבוֹד, אִם הוּא רוֹדֵף לֵהָנוֹת מֵאֲחֵרִים – אָז כָּל מַעֲשָׂיו מְקֻלְקָלִים, כִּי תָּמִיד יַטֶּנּוּ לִבּוֹ אַחַר הַבֶּצַע. לָכֵן יִתֵּן אֶל לִבּוֹ לְהִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד, וְגַם מִלֵּהָנוֹת מֵאֲחֵרִים.

ל״גוְלִפְעָמִים יֵשׁ מִצְוָה בִּרְדִיפַת כָּבוֹד, כְּמוֹ אִם הוּא אִישׁ צַדִּיק וְחָכָם, וְהָעוֹלָם מְזַלְזְלִים בּוֹ וּמְצַחֲקִים עָלָיו עֲבוּר מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ דְּבָרָיו בְּזוּיִים וְאֵינָם נִשְׁמָעִים. וְאִם הָיָה בּוֹ כֹּחַ לָכֹף בְּנֵי אָדָם שֶׁיְּכַבְּדוּהוּ וְיִשְׁמְעוּ תּוֹכְחוֹתָיו וּדְבָרָיו – בָּזֶה יֵשׁ לִרְדֹּף אַחַר הַכָּבוֹד כְּדֵי לְהוֹכִיחַ בְּנֵי אָדָם. כְּגוֹן אִם בִּזּוּהוּ בָּרַבִּים – אֵין לוֹ לִמְחֹל עַד שֶׁיְּפַיְּסוּהוּ. אֲבָל רֹב פְּעָמִים יִסְתַּלֵּק מִן הַכָּבוֹד וְיִבְרַח מִמֶּנּוּ. הֲלוֹא אָמְרוּ חֲכָמִים (אבות ד כא): הַקִּנְאָה וְתַאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִים אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם. וְלֹא יִלְמַד וְלֹא יַעֲשֶׂה שׁוּם מַעֲשֶׂה טוֹב כְּדֵי שֶׁיִּתְכַּבֵּד; אַךְ יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה הַטּוֹב לְשֵׁם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבוֹא.

ל״דאַהֲבַת תַּעֲנוּגִים, כְּגוֹן אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְשֵׁנָה: דַּע שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם שֶׁיְּכַוֵּן מַעֲשָׂיו כֻּלָּם כְּדֵי לֵידַע אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וְיִהְיֶה שִׁבְתּוֹ וְקוּמוּ וְדִבּוּרוֹ – הַכֹּל לְעֻמַּת זֶה הַדָּבָר. כֵּיצַד? כְּשֶׁיִּשָּׂא וְיִתֵּן, אוֹ יַעֲשֶׂה שׁוּם מַעֲשֶׂה אוֹ מְלָאכָה, לֹא יִהְיֶה בְּלִבּוֹ זִכְרוֹן מָמוֹן לְבַד; אֶלָּא יַעֲשֶׂה דְּבָרִים אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא דְּבָרִים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ בָּהֶם, מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וִישִׁיבַת בַּיִת וּנְשִׂיאַת אִשָּׁה. וּכְשֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיִבְעַל, לֹא יָשִׂים אֶל לִבּוֹ דְּבָרִים הַלָּלוּ כְּדֵי לֵהָנוֹת, עַד שֶׁנִּמְצָא שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אֶלָּא הַמָּתוֹק לַחֵךְ, וְיִבְעַל כְּדֵי לֵהָנוֹת; אֶלָּא שֶׁיָּשִׂים אֶל לִבּוֹ שֶׁיֹּאכַל כְּדֵי לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ וְאֵבָרָיו. לְפִיכָךְ לֹא יֹאכַל כָּל שֶׁהַחֵךְ מִתְאַוֶּה כְּמוֹ הַכֶּלֶב וְהַחֲמוֹר, אֶלָּא יֹאכַל דְּבָרִים הַמּוֹעִילִים לַגּוּף, אִם מָרִים אִם מְתוּקִים. וְלֹא יֹאכַל דְּבָרִים הָרָעִים לַגּוּף, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְתוּקִים לַחֵךְ. בְּזֶה הַמִּנְהָג יַנְהִיג עַצְמוֹ, וְיָשִׂים אֶל לִבּוֹ שֶׁיִּהְיֶה שָׁלֵם וְחָזָק, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ יְשָׁרָה לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבִין וְיִתְחַכֵּם בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, וְהוּא חוֹלֶה אוֹ אֶחָד מֵאֵבָרָיו כּוֹאֵב לוֹ. לְפִיכָךְ אֵין טוֹב לְהִתְעַנּוֹת תָּמִיד, פֶּן יֵחָלֵשׁ כּוֹחוֹ וְיִתְמַעֵט שִׂכְלוֹ. לָכֵן צָרִיךְ לְתַקֵּן כָּל עִנְיָנָיו לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ: אִם יְמַלֵּא כְּרֵסוֹ – אָז יִכְבַּד בְּגוּפוֹ; וְאִם יְמַעֵט מְזוֹנוֹ – אָז יֵחָלֵשׁ. וְזֶה טוֹב לְךָ, אֲשֶׁר תַּמְעִיט בְּמִינֵי הַלִּפְתָּן, וְתִסְמֹךְ עַל לִפְתָּן אֶחָד בְּעוֹד שֶׁתּוּכַל, וְיִהְיֶה דַּי לְךָ מִמֶּנּוּ מְעַט כְּפִי מַה שֶׁתּוּכַל. וְהִתְכַּוֵּן בּוֹ לְהַגִּיעַ הַלֶּחֶם אֶל בִּטְנְךָ, וְלֹא לְהִתְעַנֵּג. וְהַרְגֵּל נַפְשְׁךָ קְצָת הָעִתִּים מִבְּלִי לִפְתָּן, כְּדֵי לְהַנְהִיג טִבְעֲךָ עַד שֶׁיָּקֵל עָלֶיךָ בְּעֵת הִמָּנְעוֹ. וְאִם תּוּכַל תַּעֲזֹב הַלִּפְתָּן, אֲשֶׁר יֵשׁ בּוֹ יְגִיעָה וָטֹרַח. וְשִׂים אֲכִילָתְךָ בַּיּוֹם קַלָּה מֵאֲכִילָתְךָ בַּלַּיְלָה. וְתִתְנַהֵג לֶאֱכֹל פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא תְּנוּעַת אֵיבָרֶיךָ קַלָּה בַּיּוֹם, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יָקֵלּוּ עָלֶיךָ עִנְיָנֵי תּוֹרָתְךָ. וְתִתְנַהֵג לִשְׁתּוֹת מַיִם, אֶלָּא אִם כֵּן תִּהְיֶה כַּוָּנָתְךָ בִּשְׁתִיַּת הַיַּיִן לְתוֹעֶלֶת גּוּפְךָ אוֹ לְהַעֲבִיר הַדְּאָגָה. וְהִזָּהֵר מְאוֹד מֵהַרְבּוֹת מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא מְשַׁכֵּר וּמַרְחִיק לַתּוֹרָה.

ל״הוְזֶה הַכְּלָל יִהְיֶה לְעוֹלָם בְּיָדְךָ: אַל יְמַלֵּא אָדָם כָּל תַּאֲוָתוֹ מֵאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אַךְ יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה לְהַעֲמִיד גּוּפוֹ עַל בֻּרְיוֹ, וְיִמְשֹׁךְ יָדָיו מִן הַמֻּתָּר. וְאַל יֹאהַב הָאָדָם אֶת הָעוֹלָם כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיֵהָנֶה מִמֶּנּוּ. וְכֵן אָמַר אֶחָד מִן הַחֲכָמִים: אֹכַל לְמַעַן אֶחְיֶה. וְאָמַר הַכְּסִיל: אֶחְיֶה לְמַעַן אֹכַל. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי יג כה): ״צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ, וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר״.

ל״ווְכֵן הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה יַחְשֹׁב לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁיְּקַיֵּם פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְיִהְיֶה לוֹ זֶרַע עוֹבְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִרְאֵי שָׁמַיִם. אוֹ יַחֲשֹׁב שֶׁיְּמַלֵּא תַּאֲוָתוֹ וִיכַלֶּה יִצְרוֹ בְּאִשְׁתּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְאַוֶּה לְנָשִׁים אֲחֵרוֹת. אוֹ כְּדֵי לִפְקֹד אֶת אִשְׁתּוֹ כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהִיא מִתְאַוָּה לוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְאַוֶּה לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים. אוֹ יְכַוֵּן לְהַבְרוֹת גּוּפוֹ, שֶׁיְּצִיאַת הַזֶּרַע מִמֶּנּוּ הִיא בְּרִיאוּת הַגּוּף. אֲבָל הַמַּרְבֶּה לְשַׁמֵּשׁ יוֹתֵר מִדַּי – יָבוֹאוּ עָלָיו חוֹלָאִים רַבִּים.

ל״זוְהַמְּהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זֶה, כָּל יָמָיו כֻּלּוֹ הוּא עוֹבֵד הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן, וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁבּוֹעֵל, מִפְּנֵי שֶׁמַּחֲשַׁבְתּוֹ בַּכֹּל כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא צְרָכָיו בִּלְבַד, עַד שֶׁיְּהֵא גּוּפוֹ שָׁלֵם לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁיָּשֵׁן, אִם יָשֵׁן בִּשְׁבִיל שֶׁתָּנוּחַ נַפְשׁוֹ עָלָיו, וְיָנוּחַ גּוּפוֹ שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה, כִּי לֹא יוּכַל לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא וְהוּא חוֹלֶה, וְנִמְצָא שֵׁנָה שֶׁלּוֹ עֲבוֹדָה לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. עַל עִנְיָן זֶה צִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ (אבות ב יב): כָּל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְהוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ (משלי ג ו): ״בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָּעֵהוּ, וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ״.

ל״חיַעֲזֹב אָדָם כָּל הָאֲהָבוֹת וְיִדְבַּק בְּאַהֲבַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, כְּדִכְתִיב (דברים ו ה): ״וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ״. וְאַהֲבַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, הִיא תַּכְלִית כָּל הַתְּכוּנוֹת וְסוֹף כָּל הַמַּעֲלוֹת בְּמַדְרֵגוֹת כָּל אַנְשֵׁי הָעֲבוֹדָה, וְכָל הַמִּדּוֹת הֵן כְּמוֹ סֻלָּם לְמַעֲלַת הָאַהֲבָה. וְהִיא נִדְבַת הַנְּפָשׁוֹת מֵאַנְשֵׁי הַחֲסִידִים וְהַנְּבִיאִים וְהַפְּרוּשִׁים, וְסוֹפָן אֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה.

ל״טוְהַרְבֵּה פְּעָמִים מַקְדִּים הַסֵּפֶר יִרְאַת הָאֱלֹהִים עַל אַהֲבָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י יב): ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ״. וּמִפְּנֵי שֶׁהָאַהֲבָה הִיא תַּכְלִית הַפְּרִישׁוּת וְסוֹפָהּ, וְהַקְּרוֹבָה שֶׁבַּמַּדְרֵגוֹת אֶל מַדְרֵגַת אַהֲבַת הָאֱלֹהִים. וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעַ הָאָדָם אֵלֶיהָ אֶלָּא אַחֵר שֶׁתִּקְדֹּם יִרְאָתוֹ וּפַחְדּוֹ וּפַחְדּוֹ מֵהָאֱלֹהִים. וְעַל כֵּן הִקְדִּימָה הַיִּרְאָה לָאַהֲבָה.

מ׳וּמָה הִיא הָאַהֲבָה? הִיא אַהֲבַת הַנֶּפֶשׁ וּנְטוֹתָהּ מֵעַצְמָהּ אֶל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי שֶׁתִּדְבַּק בְּאוֹרוֹ הָעֶלְיוֹן. הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת הִיא מְקוֹר הַדַּעַת, וְהִיא טְהוֹרָה וְזַכָּה; וְהַבּוֹרֵא קוֹשְׁרָהּ בַּגּוּף אֲשֶׁר חִשְׁקוֹ רַב, לְנַסּוֹת אִם הִיא תֵּלֵךְ בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם. וּמִפְּנֵי שֶׁהָאָדָם מְלֻבָּשׁ בַּגּוּף, הַנִּבְרָא בְרוּחַ בַּהֲמוּת – אֵין כֹּחַ בַּנְּשָׁמָה הַנִּבְרֵאת מֵאֱלֹהִים לַחֲשֹׁב אַחַר בּוֹרְאָהּ, כִּי מְעֹרֶבֶת הִיא בְּתַאֲווֹת הַגּוּף. וְכָל יְמֵי קַטְנוּת הָאָדָם – אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל אֶלָּא תַּאֲווֹתָיו וְתַעֲנוּגָיו. כִּי מֵרֹב תַּאֲווֹת הַגּוּף, אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְעִדּוּנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהוּא עוֹלָם שָׁוְא וָשֶׁקֶר, וְחוֹשֵׁב לֶאֱסֹף הוֹן רַב – אֵין כֹּחַ בְּהַנְּשָׁמָה לַחְשֹׁב אַחַר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כִּי הִיא מְלֻבֶּשֶׁת בְּהַבְלֵי שָׁוְא. וְאַחֲרֵי שֶׁתַּרְגִּישׁ הַנֶּפֶשׁ בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ תּוֹעֶלֶת לְעַצְמָהּ בִּלְתִּי שִׁתּוּף הַגּוּף, אָז הִיא תִּתְאַוֶּה לְבַקֵּשׁ מְנוּחָה מִמִּדּוֹת הַגּוּף, כַּאֲשֶׁר יִתְאַוֶּה הַחוֹלֶה לְרוֹפֵא. וּכְשֶׁתִּתְרַפֵּא הַנֶּפֶשׁ מִתַּחֲלֻאֶיהָ, אָז יִהְיֶה לָהּ אוֹר בְּעַצְמָהּ וְכֹחַ בְּנַפְשָׁהּ. וְהַנֶּפֶשׁ הֲלוֹא מְלֵאָה אַהֲבָה, וְאוֹתָהּ אַהֲבָה קְשׁוּרָה בְּשִׂמְחָה, וְאוֹתָהּ הַשִּׂמְחָה מַבְרַחַת מֵעַל לְבָבוֹ נְעִימוּת הַגּוּף וְתַעֲנוּג הָעוֹלָם. וְאוֹתָהּ שִׂמְחָה עַזָּה וּמִתְגַּבֶּרֶת עַל לְבָבוֹ, וְכָל הֲנָאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הֵם כְּאַיִן כְּנֶגֶד תִּגְבֹּרֶת תֹּקֶף שִׂמְחַת אַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכָל שַׁעֲשׁוּעֵי יְלָדָיו כְּלֹא הָיוּ כְּנֶגֶד שַׁעֲשׁוּעַ הַלֵּב הָאוֹהֵב אֶת הַשֵּׁם בְּכָל לִבּוֹ.

מ״אוְכָל הִרְהוּר שֶׁלּוֹ אֵיךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וּלְזַכּוֹת אֶת הָרַבִּים, וְלַעֲשׂוֹת קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, וְלִמְסֹר עַצְמוֹ בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם. וְזֶה יִרְאַת הַשֵּׁם: שֶׁלֹּא תַּעֲבֹר עַל מָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, הָאַהֲבָה כְּגוֹן פִּנְחָס שֶׁמָּסַר עַצְמוֹ בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם; וְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁאָמַר (בראשית יד כב-כג): ״הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל יְיָ אֵל עֶלְיוֹן, קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל״; וֶאֱלִישָׁע שֶׁלֹּא רָצָה לָקַחַת מִנַּעֲמָן (מלכים ב ה טו-טז).

מ״בוְאַל יִבְטַל מִדִּבְרֵי תוֹרָה בִּשְׁבִיל תַּעֲנוּגֵי וְשַׁעֲשׁוּעֵי יְלָדָיו, וְחִבַּת רְאִיַּת נָשִׁים וְדִבּוּר; וְגַם לַעֲזֹב טִיּוּלָם; וְיַנְעִים זְמִירוֹת כְּדֵי לְמַלֹּאת לְבָבוֹ שִׂמְחָה בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם.

מ״גהָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמִצְווֹת, וְהוֹלֵךְ בִּנְתִיבוֹת הַחָכְמָה הַמַּרְאִים אֵיךְ יַעֲשֶׂה כָּל הַמִּצְווֹת מֵאַהֲבָה, וְאֵיךְ יֹאהַב אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַהֲבָה גְּדוֹלָה: לֹא מִפְּנֵי דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, לֹא מִפְּנֵי יִרְאַת הָרָעָה וְלֹא כְּדֵי לְקַבֵּל הַטּוֹבָה; אֶלָּא עוֹשֶׂה הָאֱמֶת מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֱמֶת, וְסוֹף הַטּוֹבָה לָבוֹא. וּמַעֲלָה זוֹ מַעֲלָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד, וְאֵין כָּל אָדָם זוֹכֶה לָהּ, וְהִיא מַעֲלַת אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁקְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אוֹהֲבִי״ (ישעיהו מא ח), לְפִי שֶׁלֹּא עָבַד אֶלָּא מֵאַהֲבָה. וְהוּא שֶׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ה): ״וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ״. וּבִזְמַן שֶׁיֹּאהַב אֶת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא אַהֲבָה הָרְאוּיָה – מִיָּד יַעֲשֶׂה כָּל הַמִּצְווֹת מֵאַהֲבָה.

מ״דוְכֵיצַד הִיא הָאַהֲבָה? שֶׁיֹּאהַב אֶת הַשֵּׁם אַהֲבָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה רַבָּה מְאוֹד, עַד שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּאַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְנִמְצָא הַשּׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד כְּאִלּוּ הוּא חוֹלֶה חֹלִי אַהֲבָה, שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה מֵאַהֲבַת אוֹתָהּ אִשָּׁה, וְהוּא שׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד: בֵּין בְּשִׁבְתּוֹ בֵּין בְּקוּמוֹ, בֵּין בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה – יוֹתֵר מִזֶּה תִּהְיֶה אַהֲבַת הַשֵּׁם בְּלֵב אוֹהֲבָיו. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה אָמַר עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל (שיר השירים ב ה): ״כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי״. וְכָל שִׁיר הַשִּׁירִים מָשָׁל הוּא לָזֶה הָעִנְיָן.

מ״הדָּבָר יָדוּעַ וּבָרוּר שֶׁאֵין אַהֲבַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְשֶׁרֶת בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם עַד שֶׁיִּשְׁגֶּה בָּהּ תָּמִיד כָּרָאוּי, וְיַעֲזֹב כָּל שֶׁבָּעוֹלָם מָה שֶׁבָּעוֹלָם חוּץ מִמֶּנָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ה): ״בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ״. לְפִיכָךְ צָרִיךְ הָאָדָם לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה הַמּוֹדִיעוֹת לוֹ אֶת קוֹנוֹ. וּכְפִי כֹּחַ שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג.

מ״והָאֵל הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא – מִצְוָה לְאַהֲבָה אוֹתוֹ וּלְיִרְאָה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ה): ״וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ״; וְנֶאֱמַר (שם ו יג): ״אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא״. וְזֶה הַדֶּרֶךְ לְהַשִּׂיג בּוֹ אַהֲבַת הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא: בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבִבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים, וְיִרְאֶה מֵהֶם חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ – מִיָּד הוּא אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר, וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לֵידַע אֶת הַשֵּׁם הַגָּדוֹל; כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהלים מ ג): ״צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי״. וּכְשֶׁמְּחַשֵּׁב בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁאָמַר דָּוִד מִיָּד הוּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו וְיִירָא וְיִפְחַד, וְיֵדַע שֶׁהוּא בְּרִיָּה קְטַנָּה שְׁפָלָה וַאֲפֵלָה, עוֹמֶדֶת בְּדַעַת קַלָּה מְעוּטָה לִפְנֵי תְּמִים דֵּעוֹת; כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (שם ח ד): ״כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ״, וּסְמִיךְ לֵהּ: ״מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ״ (שם פסוק ה).

מ״זוּבִזְמַן שֶׁאָדָם מִתְבּוֹנֵן בַּדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים, וּמַכִּיר גַּדְלוּתוֹ מִמַּלְאָךְ וְגַלְגַּל, וְיִרְאֶה חָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל הַיְּצוּרִים וּבְכָל הַבְּרוּאִים – מוֹסִיף אַהֲבָה לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְיִצְמָא נַפְשׁוֹ וְיִכְמַהּ בְּשָׂרוֹ לֶאֱהֹב אֶת הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְיִירָא וְיִפְחַד מִשִּׁפְלוּתוֹ וְדַלּוּתוֹ וְקַלּוּתוֹ כְּשֶׁיַּעֲרֹךְ עַצְמוֹ לְאֶחָד מֵהַגּוּפִים הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּרָא הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא.

מ״חוּבְמָקוֹם אַחֵר נֶאֱמַר (איוב א א): ״וִירֵא אֱלֹהִים״, וּבֵאֲרוּ שֶׁמִּתְיָרֵא מִדִּין עֹנֶשׁ שָׁמַיִם וּמִגֵּיהִנֹּם, וּמֵעָנְשֵׁי עוֹלָם הַזֶּה (סוטה כז ב). וְזֹאת הַמִּדָּה רְחוֹקָה מִן הָאַהֲבָה מְאוֹד מְאוֹד. אֲבָל יִירָא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ אָדָם שֶׁאוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא אוֹהַבְתּוֹ, וְהוּא יָרֵא לַעֲשׂוֹת דָּבָר כְּנֶגְדָּהּ פֶּן יְאַבֵּד אַהֲבָתָהּ – כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה: חוֹצֵב רִשְׁפֵּי אֵשׁ אַהֲבַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה, וְיִירָא לַעֲבֹר עַל מִצְווֹתָיו פֶּן יַפְסִיד אַהֲבַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.

מ״טוְזֶהוּ ״עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּיִרְאָה״ (תהלים ב יא) – הִיא יִרְאַת הָאַהֲבָה, ״וְגִילוּ בִּרְעָדָה״ – מֵרֹב פַּחַד הַבּוֹרֵא תָּגִילוּ לַעֲשׂוֹת חֶפְצוֹ.

נ׳וְזֹאת הַיִּרְאָה הִיא יִרְאַת הָאַהֲבָה, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (ישעיהו לג ו): ״יִרְאַת יְיָ הִיא אוֹצָרוֹ״.

נ״אוְאֵין הָאַהֲבָה הַזֹּאת מִתְקַיֶּמֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁנּוֹתֵן דַּעְתּוֹ לְקַיֵּם כָּל הַמִּצְווֹת כְּהִלְכָתָן, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר צִוָּהוּ יוֹצֵר הַכֹּל – אֵין זֶה נִקְרָא ״אוֹהֵב״ גָּמוּר. לָכֵן יֹאהַב כָּל אֲשֶׁר יְבִיאֵהוּ לְאַהֲבַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ. וְהָעוֹשֶׂה זֶה – טוֹב לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא.