אוצר מדרשים, ספר יצירהOtzar Midrashim, Sefer Yetzirah

א׳ספר יצירה
[מהוצאת לאזארוס גאלדשמידט]
(משנה א'): בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק יה הוי״ה צבאות אלהי ישראל אלהים חיים [ומלך עולם] אל שדי [רחום וחנון] רם ונשא שוכן עד [מרום] וקדוש שמו [מרום וקדוש הוא], ברא את עולמו בשלשה ספרים בספר וסופר וספור (נ״א: בספר וסופר וספור, כמו מחשבה דבור ומעשה, המאמרים הסגורים פה במסגר מרובע הם הוספות מאוחרות ע"פ נוסחאות שונות).

ב׳(משנה ב׳): עשר ספירות בלימה ועשרים ושתים אותיות יסוד [שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות].

ג׳(משנה ג'): עשר ספירות בלימה, כמספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש, וברית יחיד מכוונת באמצע במלת הלשון (בפה) ובמילת המעור (לשון נופל על לשון, ושניהם מכוונים זה כנגד זה, מילת המעור הוא בריתו של אברהם אבינו, שהוא ברית יחיד באחדות הבורא).

ד׳(משנה ד): עשר ספירות בלימה, עשר ולא תשע ולא אחת עשרה, הבן בחכמה וחכם בבינה, בחון בהם וחקור מהם [דע וחשוב וצור] (לשון ציור) והעמד דבר על בירורו, והושב יוצר על מכונו [כי הוא יוצר ובורא לבדו ואין זולתו ומדתו עשר ואין להם סוף].

ה׳(משנה ה'): עשר ספירות בלימה, מדתן עשר שאין להם סוף, עומק ראשית ועומק אחרית, עומק טוב ועומק רע, עומק רום ועומק תחת, עומק מזרח ועומק מערב, עומק צפון ועומק דרום, ואדון יחיד אל מלך נאמן מושל בכולם ממעון קדשו עד עדי עד.

ו׳(משנה ו׳): עשר ספירות בלימה צפיתן כמראה הבזק ותכליתן אין להן קץ, ודברו בהן ברצוא ושוב ולמאמרו כסופה ירדופו ולפני כסאו הן משתחוות.

ז׳(משנה ז'): עשר ספירות בלימה, נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן, בשלהבת קשורה בגחלת [דע וחשוב וצוד] שאדון יחיד [והיוצר אחד] ואין שני לו ולפני אחד מה אתה סופר.

ח׳(משנה ח'): עשר ספירות בלימה, בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר, ואם רץ [פיך לדבר ו]לבך [להרהר] שוב למקום, שלכך נאמר [והחיות] רצוא ושוב, ועל דבר זה נכרתה ברית.

ט׳(משנה ט׳): עשר ספירות בלימה, אחת רוח אלהים חיים [נכון כסאו מאז] ברוך [ומבורך] שמו [של חי העולמים תמיד לעולם ועד. קול ורוח ודבור, ודבור] הוא רוח הקודש [לראשיתו אין תחלה, לאחריתו אין תכלית].

י׳(משנה י׳): שתים רוח מרוח, חקק וחצב בה עשרים ושתים אותיות יסוד שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות (בנוסחא אחרת יש הוספה: "בהם ארבע רוחות השמים מזרח ומערב צפון ודרום ורוח בכל אחת מהן").

י״א(משנה י״א): שלש מים מרוח, חקק וחצב בהם [עשרים ושתים אותיות מ'] תהו ובהו רפש וטיט, חקקן כמין ערוגה, חצבן כמין חומה, סכרן כמין מעזיבה [ויצק עליהם שלג ונעשה עפר, שנאמר כי לשלג יאמר הוה ארץ] (בנוסחא אחרת הוספה: ״תהו זה קו ירוק המקיף את כל העולם, בהו אלו אבנים מפולמות משוקעות בתהום ומביניהם המים יוצאים שנאמר ונטה עליה קו תהו ואבני בהו״. עי׳ חגיגה י״ב. ורש״י שם).

י״ב(משנה י״ב): ארבע אש ממים, חקק וחצב בה כסא הכבוד, שרפים ואופנים וחיות הקדש ומלאכי השרת [ומשלשתן יסד מעונו שנאמר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט].

י״ג(משנה י״ג):[ברר שלש אותיות מן הפשוטות (בסוד שלש אמות אמ״ש) וקבען בשמו הגדול וחתם בהן שש קצוות] חמש חתם רום ופנה למעלה וחתמו ביה״ו, שש חתם תחת ופנה למטה וחתמו ביו״ה, שבע חתם מזרח ופנה לפניו וחתמו בהי״ו, שמונה חתם מערב ופנה לאחריו וחתמו בהו״י, תשע חתם דרום ופנה לימינו וחתמו בוי״ה, עשר חתם צפון ופנה לשמאלו וחתמו בוה״י (הן שש הקצוות (עי' כוזרי צד שנ״ו) משם הוי״ה ועם ד' יסודות רוח אלהים רוח מרוח מים ואש הן עשר כנגד עשר ספירות. וחוזר ומונה ד' היסודות ביחד).

י״ד(משנה י״ד): אלו עשר ספירות בלימה אחת רוח אלהים, [שתים] רוח מרוח, [שלש] מים מרוח [ארבע] אש ממים, רום (מעלה) ותחת מזרח ומערב צפון ודרום.

ט״ו(משנה א'): עשרים ושתים אותיות יסוד שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות [שלש אמות אמ״ש יסודן כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בינתים (שלש אמות אמ״ש מ׳ דוממת ש׳ שורקת א' אויר מכריע בינתים)].

ט״ז(משנה ב'): עשרים ושתים אותיות חקקן חצבן צרפן שקלן והמירן [אחת עם כולן] וצר בהן [את] כל היצור [ואת] כל העתיד לצור.

י״ז(משנה ג'): עשרים ושתים אותיות יסוד (שלש אמות שבע כפולות שתים עשרה פשוטות) חקוקות בקול חצובות ברוח קביעות בפה בחמשה מקומות [אותיות] אהח״ע [בגרון] גיכ״ק [בחיך] דטלנ״ת [בלשון] זסצר״ש [בשנים] בומ״ף [בשפתים (קשורות בלשון כשלהבת קשורה בגחלת, אהח״ע משמשות בסוף הלשון ובבית הבליעה, בומ״ף בין השפתים ובראש הלשון, גיכ״ק על שלישיתה של לשון נכרתת, דטלנ״ת בראש הלשון משמשות עם הקול, זסצר״ש בין השניים ובלשון שכובה ושטוחה)].

י״ח(משנה ד): עשרים ושתים אותיות יסוד קבועות בגלגל [כמין חומה] בשתי מאות ושלשים ואחד שערים וחוזר הגלגל פנים ואחור וסימן לדבר אין בטובה למעלה מעונג ואין ברעה למעלה מנגע.

י״ט(משנה ה׳): (כיצד) צרפן שקלן והמירן א' עם כולן וכולן עם א', ב' עם כולן וכולן עם ב' [ג׳ עם כולן וכולן עם ג׳] וכולן חוזרות חלילה [ונמצאות (יוצאת) במאתים ושלשים ואחד שערים] נמצא כל היצור וכל הדבור יוצא משם אחד (מצרופי אותיות א״ב, עי' אוצר ישראל ח״ה 190).

כ׳(משנה ו'): יצר מתהו ממש ועשה את אינו ישנו, וחצב עמודים גדולים מאויר שאינו נתפש [וזה סימן (א' עם כולן וכולן עם א'), צופה ומימר ועשה את כל היצור ואת כל הדברים, שם אחד, וסימן לדבר עשרים ושנים חפצים בגוף אחד].

כ״א(משנה א'): שלש אמות אמ״ש יסודן כף זכות וכף חובה, ולשון חק מכריע בינתים.

כ״ב(משנה ב'): שלש אמות אמ״ש סוד גדול מופלא ומכוסה (ומפואר) וחתום בשש טבעות ויצאו (נ״א: וממנו יוצאים אש ומים ומתחלקים זכר ונקבה שלש אמות אמ״ש יסודן ומהן נולדו אבות שממנו נברא הכל.) מהם אויר מים ואש ומהם נולדו אבות ומאבות תולדות (דע וחשוב וצור שהאש נושא מים).

כ״ג[(משנה ג'): שלש אמות אמ״ש חקקן חצבן צרפן (שקלן והמירן) וצר בהן שלש אמות (אמ״ש) בעולם, ושלש אמות (אמ״ש) בשנה ושלש אמות (אמ״ש) בנפש זכר ונקבה]

כ״ד[(משנה ד'): שלש אמות אמ״ש (אש רוח ומים), תולדות השמים אש ותולדות אויר רוח ותולדות ארץ מים, אש למעלה ומים למטה ורוח חק מכריע בינתים (ומהם נולדו אבות ומהם נברא הכל)].

כ״ה[(משנה ה'): שלש אמות אמ״ש בעולם אויר מים ואש, שמים נבראו תחלה מאש, וארץ נבראת ממים, ואויר מרוח מכריע בינתים],

כ״ו[(משנה ו'): שלש אמות אמ״ש בשנה קור חום ורויה, חום נברא מאש קור נברא ממים ורויה מרוח מכריע בינתים].

כ״ז[(משנה ז'): שלש אמות אמ״ש בנפש (זכר ונקבה) ראש ובטן וגויה, ראש נברא מאש ובטן נבראת ממים וגויה נברא מרוח מכריע בינתים].

כ״ח(משנה ח'): המליך אות א׳ ברוח וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן אויר בעולם, רויה בשנה וגויה בנפש, זכר [באמ״ש] ונקבה [באש״ם].

כ״ט(משנה ט'): המליך אות מ׳ במים וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן ארץ בעולם וקור בשנה ובטן בנפש, זכר [במא״ש] ונקבה [במש״א].

ל׳(משנה י'): המליך אות ש' באש וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן שמים בעולם וחום בשנה וראש בנפש זכר [בשא"ם] ונקבה [בשמ״א].

ל״א[(משנה י״א): כיצד צרפן אמ״ש אש״ם מא״ש מש״א שא״ם שמ״א, שמים אש אויר רוח ארץ מים, ראשו של אדם אש, בטנו מים, לבו רוח].

ל״ב[(משנה י״ב): שלש אמות אמ״ש נוצר עם א' רוח אויר רויה גויה (חק לשון בינתים), נוצר עם מ' שמים ארץ קור בטן כף זכות, נוצר עם ש׳ אש שמים חום ראש כף חובה, זהו אמ״ש].

ל״ג(משנה א'): שבע כפולות בגדכפר״ת יסודן חיים שלום חכמה עושר חן זרע וממשלה.

ל״ד(משנה ב'): שבע כפולות בגדכפר״ת מתנהגות בשתי לשונות [שהן כפול של תמורות] בּבגגדדככפּפררתּת (אחת דגושה ואחת רפויה), תבנית רך וקשה גבור וחלש.

ל״ה(משנה ג'): שבע כפולות בגדכפר״ת בדבור ובתמורה, תמורת חיים מות, תמורת שלום רע, תמורת חכמה אוולת, תמורת עושר עוני, תמורת חן כיעור, תמורת זרע שממה, תמורת ממשלה עבדות.

ל״ו(משנה ד'): שבע כפולות בגדכפר״ת [כנגד שבע קצוות מהן שש קצוות] מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום [מכון שש צלעות וששה סדרים] והיכל הקודש מכוון באמצע [ברוך כבוד הוי״ה ממקומו, הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו] והוא נושא את כולן.

ל״ז(משנה ה'): שבע כפולות בגדכפר״ת שבע ולא שש שבע ולא שמונה [בחון בהן וחקור בהן, והעמד דבר על בוריו והושב יוצר על מכונו] (בנוסחא אחרת חסרות המשנות ד' ה' ותחתיהן כתוב: שבע כפולות בגדכפר״ת שבע ולא שש שבע ולא שמונה, שש צלעות לששה סדרים והיכל הקודש מכון באמצע ברוך י״י ממקומו הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו).

ל״ח(משנה ו'): שבע כפולות בגדכפר״ת חקקן חצבן צרפן [שקלן והמירן] וצר בהן [שבעה] כוכבים בעולם [שבעה] ימים בשנה [שבעה] שערים בנפש [ומהן חקק שבעה רקיעים ושבע אדמות ושבע שבתות, לפיכך חבב שביעי תחת כל השמים].

ל״ט(משנה ז'): [אלו הם] שבעה כוכבים בעולם שבתאי צדק מאדים חמה נוגה כוכב לבנה, [ואלו הם] שבעה ימים בשנה שבעת ימי השבוע, שבעה שערים בנפש (זכר ונקבה) שתי עינים שתי אזנים שני נקבי האף והפה.

מ׳(משנה ח'): המליך אות ב' בחכמה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן שבתאי בעולם ויום ראשון בשנה ועין ימין בנפש (זכר ונקבה).

מ״א(משנה ט'): המליך אות ג׳ בעושר וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן צדק בעולם ויום שני בשנה ועין שמאל בנפש:(זכר ונקבה).

מ״ב(משנה י'): המליך אות ד' בזרע וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן מאדים בעולם ויום שלישי בשנה ואוזן ימין בנפש [זכר ונקבה].

מ״ג(משנה י״א): המליך אות כ' בחיים וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן חמה בעולם ויום רביעי בשנה ואוזן שמאל בנפש (זכר ונקבה).

מ״ד(משנה י״ב): המליך אות פ׳ בממשלה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן נוגה בעולם ויום חמישי בשנה ונחיר ימין בנפש (זכר ונקבה).

מ״ה(משנה י״ג): המליך אות ר' בשלום וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן כוכב בעולם ויום ששי בשנה ונחיר שמאל בנפש (זכר ונקבה).

מ״ו(משנה י״ד): המליך אות ת' בחן וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן לבנה בעולם ויום שבת בשנה ופה בנפש (זכר ונקבה).

מ״ז(משנה ט״ו): [שבע כפולות בגדכפר״ת שבהן נחקקין שבעה עולמות, שבעה רקיעים, שבע ארצות, שבעה ימים, שבעה נהרות, שבעה מדברות, שבעה ימים, שבעה שבועות, שבע שנים, שבע שמיטות, שבעה יובלות, והיכל הקודש, לפיכך חבב את השביעיות תחת כל השמים].

מ״ח(משנה ט״ז): [שבעה רקיעים וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות, שבע ארצות אדמה תבל נשיה ציה חלד ארץ גיא, והעמידם אחד אחד לבדו, עולם לבדו נפש לבדה שנה לבדה].

מ״ט(משנה י״ז): [שבע כפולות בגדכפר״ת נוצר עם ב׳ שבתאי ושבת ופה חיים ומות, נוצר עם ג' צדק אחד בשבת עין ימין שלום ורע, נוצר עם ד' מאדים שני בשבת עין שמאל חכמה ואולת, נוצר עם כ' חמה שלישי בשבת אף ימין עושר ועוני, נוצר עם פ' נוגה רביעי בשבת אף שמאל זרע שממה, נוצר עם ר' כוכב חמישי בשבת אוזן ימין חן וכעור, נוצר עם ת' לבנה ששי בשבת אוזן שמאל ממשלה ועבדות, והן בגדכפר״ת].

נ׳(משנה י״ח): [כיצד צרפן] שתי אבנים בונות שני בתים, שלש [אבנים] בונות ששה בתים, ארבע [אבנים] בונות ארבעה ועשרים בתים, חמש [אבנים] בונות מאה ועשרים בתים, שש [אבנים] בונות שבע מאות ועשרים בתים, שבע [אבנים] בונות חמשת אלפים וארבעים בתים, מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע.

נ״א(משנה א'): שתים עשרה פשוטות הוזחט״י לנסעצ״ק יסודן ראיה שמיעה ריחה שיחה לעיטה תשמיש מעשה הילוך רוגז שחוק הרהור שינה.

נ״ב(משנה ב'): שתים עשרה פשוטות הוזחט״י לנסעצ״ק [שתים עשרה ולא עשתי עשרה שתים עשרה ולא שלש עשרה] יסודן שנים עשר גבולי אלכסון (מפצלין לששה סדרים מפסקין בין רוח לרוח), גבול מזרחית צפונית, גבול מזרחית דרומית, גבול מזרחית רומית, גבול מזרחית תחתית, גבול צפונית רומית, גבול צפונית תחתית, גבול מערבית צפונית, גבול מערבית דרומית, גבול מערבית רומית, גבול מערבית תחתית, גבול דרומית רומית, גבול דרומית תחתית, [ומתרחבין והולכין עד עדי עד והם זרועות עולם].

נ״ג(משנה ג'): שתים עשרה פשוטות הוזחט״י לנסעצ״ק, חקקן חצבן שקלן צרפן והמירן וצר בהן שנים עשר מזלות בעולם שנים עשר חדשים בשנה שנים עשר מנהיגים בנפש (זכר ונקבה).

נ״ד(משנה ד'): [שנים עשר מזלות בעולם טלה שור תאומים סרטן אריה בתולה מאזנים עקרב קשת גדי דלי דגים].

נ״ה(משנה ה'): [שנים עשר חדשים בשנה ניסן אייר סיון תמוז אב אלול תשרי מרחשון כסלו טבת שבט אדר].

נ״ו(משנה ו'): שנים עשר מנהיגים בנפש (זכר ונקבה), שתי ידים שתי רגלים שתי כליות, טחול כבד מרה המסס קיבה קורקבן [שני לועזים ושני עליזים שני יועצים ושני יעוצים שני טורפים ושני צירים] עשאן כמין מריבה ערכן כמין מלחמה (גם את) זה לעומת זה (עשה אלהים).

נ״ז(משנה ז'): המליך אות ה' בשיחה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן טלה בעולם, ניסן בשנה ויד ימין בנפש (זכר ונקבה).

נ״ח(משנה ח׳): המליך אות ו' בהרהור וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן שור בעולם, אייר בשנה ויד שמאל בנפש (זכר ונקבה).

נ״ט(משנה ט'): המליך אות ז' בהלוך וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן תאומים בעולם, וסיון בשנה ורגל ימין בנפש (זכר ונקבה).

ס׳(משנה י׳): המליך אות ח׳ בראיה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן סרטן בעולם, ותמוז בשנה ורגל שמאל בנפש (זכר ונקבה).

ס״א(משנה י״א): המליך אות ט' בשמיעה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בו אריה בעולם, ואב בשנה וכוליא ימין בנפש (זכר ונקבה).

ס״ב(משנה י״ב): המליך אות י' במעשה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בו בתולה בעולם, ואלול בשנה וכוליא שמאל בנפש (זכר ונקבה).

ס״ג(משנת י״ג): המליך אות ל' בתשמיש וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בו מאזנים בעולם ותשרי בשנה וכבד בנפש (זכר ונקבה).

ס״ד(משנה י״ד): המליך אות נ׳ בריחה (ריח של האות) וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן עקרב בעולם, ומרחשון בשנה וטחול בנפש (זכר ונקבה).

ס״ה(משנה ט״ו): המליך אות ס' בשינה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן קשת בעולם, וכסלו בשנה ומרה בנפש (זכר ונקבה).

ס״ו(משנה ט״ז): המליך אות ע' ברוגז וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן גדי בעולם וטבת בשנה והמסס בנפש (זכר ונקבה).

ס״ז(משנה י״ז): המליך אות צ' בלעיטה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בו דלי בעולם, ושבט בשנה וקיבה בנפש (זכר ונקבה).

ס״ח(משנה י״ח): המליך אות ק׳ בשחוק וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בו דגים בעולם ואדר בשנה וקורקבן בנפש (זכר ונקבה). [עשאן כמין מריבה סדרן כמין חומה ערכן כמין מלחמה].

ס״ט(משנה י״ט): [החצה את העדים והעמידם אחד אחד לבדו, עולם לבדו שנה לבדה ונפש לבדה].

ע׳(משנה כ׳): [שתים עשרה פשוטות הוזחט״י לנסעצ״ק, נוצר עם ה׳ טלה ניסן כבד ראיה וסמיות, נוצר עם ו׳ שור אייר מרה שמיעה וחרשות, נוצר עם ז׳ תאומים סיון טחול ריחה ותתרות, נוצר עם ח' סרטן תמוז המסס שיחה ואלמות, נוצר עם מ׳ אריה אב כוליא של ימין לעיטה ורעבון, נוצר עם י׳ בתולה אלול כוליא שמאל מעשה וגדמות, נוצר עם ל׳ מאזנים תשרי וקורקבן תשמיש וסריסות, נוצר עם נ׳ עקרב מרחשון קיבה הלוך חגרות, נוצר עם ס׳ קשת כסלו יד ימין רוגז ונטול כבד, נוצר עם ע׳ גדי טבת ויד שמאל שחוק ונטול הטחול, נוצר עם צ׳ דלי שבט רגל ימין הרהור ונטול הלב, נוצר עם ק׳ דגים אדר רגל שמאל שינה ניעור, זהו שנים עשרה פשוטות הוזחט״י לנסעצ״ק וכלן אדוקות בתלי גלגל ולב].

ע״א(משנה כ״א): [שלש אמות שהן שלשה אבות שמהם יצא אש ורוח ומים שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות].

ע״ב(משנה כ״ב): [אלו עשרים ושתים אותיות שבהם יסד הקדוש ברוך הוא יה הוי״ה צבאות אלהים חיים אלהי ישראל רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש שמו מרום וקדוש הוא].

ע״ג(משנה א׳): [שלש אמות אמ״ש שבע כפולות בגדכפר״ת, שתים עשרה פשוטות הוזחט״י לנסעצ״ק, אלו הן: שתים עשרה אותיות שיסד בהן יה הוי״ה צבאות אלהי ישראל אלהים חיים אל שדי רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש שמו, שני שמות יה הוי״ה, ארבעה שמות: צבאות, שהוא אות בצבא שלו, אלהי ישראל שר בפני אל, אלהים חיים, שלשה נקראו חיים אלהים חיים מים חיים עץ חיים, אל קשה, שדי שעד כאן די, רם שהוא יושב ברומו של עולם ורם על כל רמים, ונשא שהוא נושא וסובל במעלה ובמטה, שכל הנושאין הם למטה ומשאן למעלה והוא למעלה ומשאו למטה, הוא נושא וסובל את כל העולם כלו, שוכן עד שמלכותו עדי עד ואין לו הפסק, וקדוש שמו שהוא קדוש ומשרתיו קדושים ולו אומרים בכל יום קדוש קדוש קדוש].

ע״ד(משנה ב׳): [ראיה לדבר עדים נאמנים עולם שנה ונפש, שנים עשר למטה ושבעה על גבם ושלשה על גבי שבעה, מן השלשה יסד מעונו וכלם תלוים ועומדים באחד, סימן לאחד ואין שני לו, ומלך יחיד בעולמו שהוא אחד ושמו אחד].

ע״ה(משנה ג׳) [עולם ספירתו בעשרה ושנים עשר, אש רוח ומים שבעה כוכבים, ושנים עשר מזלות. שנה ספירתה בעשרה ושנים עשר, קור חום רויה שבעה ימים, ושנים עשר חדשים. נפש ספירתה בעשרה ושנים עשר, ראש גויה בטן שבעה שערים שנים עשר מנהיגים].

ע״ו(משנה ד): [אלו הן שלש אמות אמ״ש ויצאו מהן שלשה אבות והם אויר מים ואש, ומאבות תולדות], שלשה אבות ותולדותיהם ושבעה כוכבים וצבאותיהם, ושנים עשר גבולי אלכסון, וראיה לדבר עדים נאמנים עולם שנה ונפש.

ע״ז(משנה ה'): חק שנים עשר שבעה ושלשה ופקידיהם בגלגל תלי ולב.

ע״ח(משנה ו׳): [שלש אמות אמ״ש אויר, מים, אש, אש למעלה ומים למטה, רוח חק מכריע בינתים, וסימן לדבר האש נושא את המים, מ' דוממת, ש׳ שורקת, א׳ (אויר) חק מכריע בינתים].

ע״ט(משנה ז׳): תלי בעולם כמלך על כסאו גלגל בשנה כמלך במדינה לב בנפש כמלך במלחמה.

פ׳(משנה ח'): [כללו של דבר מקצת אלו מצטרפין עם אלו ומקצת אלו מצטרפין עם אלו, אלו כנגד אלו ואלו כנגד אלו, אלו תמורת אלו ואלו תמורת אלו, אם אין אלו אין אלו ואם אין אלו אין אלו, וכולן אדוקין בתלי גלגל ולב].

פ״א(משנה ט'): גם את זה לעומת זה עשה האלהים, טוב לעומת רע [ורע לעומת טוב], טוב מטוב ורע מרע, הטוב מבחין את הרע והרע מבחין את הטוב, טובה שמורה לטובים ורעה שמורה לרעים.

פ״ב(משנה י'): שלשה, כל אחד לבדו עומד, [אחד מזכה ואחר מחייב ואחד מכריע בינתים].

פ״ג(משנה י״א): שבעה [חלוקין] שלשה מול שלשה ואחד מכריע בינתים, שנים עשר עומדין במלחמה שלשה אוהבים ששה שונאים שלשה מחיים ושלשה ממיתים.

פ״ד(משנה י״ב): שלשה אוהבים הלב והאזנים, שלשה שונאים המרה והכבד והלשון [שלשה מחיים שני נקבי האף והטחול, שלשה ממיתים שני הנקבים והפה] ואל מלך נאמן מושל בכלם [ממעון קדשו עד עדי עד].

פ״ה(משנה י״ג) אחד על גבי שלשה, שלשה על גבי שבעה, שבעה על גבי שנים עשר, וכלם אדוקין זה בזה [וסימן לדבר עשרים ושנים חפצים וגוף אחד].

פ״ו(משנה י״ד): [אלו הם עשרים ושתים אותיות שבהן חקק אהיה יה הוי״ה אלהים, אלהים הוי״ה, הוי״ה צבאות, אלהים צבאות, אל שדי, הוי״ה אדני, ועשה מהם שלשה ספרים וברא מהם את כל עולמו וצר בהם את כל היצור ואת כל העתיד לצור].

פ״ז(משנה ט״ו): וכשבא אברהם אבינו עליו השלום הביט וראה וחקר והבין וחצב וחקק ועלתה בידו [הבריאה שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן], נגלה עליו אדון הכל יתברך שמו לעד, והושיבו בחיקו ונשקו על ראשו וקראו אברהם אוהבי וכרת ברית לו ולזרעו עד עולם, שנאמר והאמין בהוי״ה ויחשבה לו צדקה [וקרא עליו כבוד הוי״ה דכתיב בטרם אצרך בבטן ידעתיך] וכרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו והיא הלשון, ובין עשר אצבעות רגליו והיא המילה, וקשר לו עשרים ושתים אותיות בלשונו [והקב״ה] גילה לו את סודן, משכן במים דלקן באש רעשן ברוח בערן בשבעה [כוכבים] נהגן בשנים עשר מזלות.

פ״ח(משנה ט״ז): [שמים (אש) חום ראש אויר (רוח), רויה גויה ארץ (מים), קור בטן זהו אמ״ש].

פ״ט(משנה י״ז): [שבתאי שבת פה, צדק ראשון בשבת עין ימין, מאדים שני בשבת עין שמאל, חמה שלישי בשבת אף ימין, נוגה רביעי בשבת אף שמאל, כוכב חמישי בשבת אזן ימין, לבנה ששי בשבת אזן שמאל, והוא בגד כפר״ת].

צ׳(משנה י״ח): [ואלו שנים עשר מזלות שנים עשר חדשים שנים עשר מנהגים: טלה ניסן כבד, שור אייר מרה, תאומים סיון טחול, סרטן תמוז מסס, אב אריה כוליא ימין, בתולה אלול כוליא שמאל, מאזנים תשרי קרקבן, עקרב מרחשון קיבה, קשת כסלו ויד ימין, גדי טבת יד שמאל, דלי שבת רגל ימין, דגים אדר ורגל שמאל, והן הוזחט״י לנסעצ״ק.

צ״א(משנה י״ט): [שלשה אויבים לשון כבד ומרה, שלשה אוהבים עינים אזנים לב, שלשה מחיים שני נקבי החוטם וטחול, שלשה ממיתים שני נקבים תחתונים ופה]. (משנה כ'): [שלשה אינם ברשותו עיניו אזניו חוטמו, שלש שמועות טובות לאוזן ברכה שמועה טובה וקלוס, שלש ראיות רעות עין נואפת עין רעה עין מנדת, שלש ראיות טובות בושת, עין טובה, עין נאמנת. שלש רעות ללשון דבור רע והמלשין והמדבר אחד בפה ואחד בלב. שלש טובות ללשון שתיקה ושמירת הלשון ודבור אמת].