אוצר מדרשים, פרקי רבינו הקדוש ב׳Otzar Midrashim, Pirkei Rabbeinu HaKadosh 2
א׳פרק הששה:
1
ב׳—א׳) ששה דברים צוה רבינו הקדוש את בניו בשעה שהגיעה עתו להפטר. אמר לו, אל תדור במושב לצים מפני שהן עסוקים בליצנות, ואל תשב על מטה ארמית, ואל תשב בעיר שראשה ת״ח, ואל תעמוד בפני השור בשעה שיצא מן האבוס מפני שהשטן עומד בין קרניו, ואל תבריח מן המכס, ואל תצא יחידי בלילי רביעיות ובלילי שבתות, מפני שאגרת בת מחלת יוצאה היא ושמונה עשר רבוא מלאכי חבלה עמה. משום ר״ע אמרו, כל אחד ואחד יש לו רשות לחבל (עי׳ פסחים קי״ב:).
2
ג׳ב׳) ששה דברים מרבין ימיו של אדם בעוה״ז והקרן קיימת לו לעוה״ב, ואלו הן: השכמת בית הכנסת, ובקור חולים, והכנסת אורחים, ועיון תפלה, והדן את חבירו לכף זכות שלא בפניו, והמקדש על היין בערבי שבתות. וי״א – אף המגדל את בנו ללמוד תורה.
3
ד׳ג׳) ו' דברים מחזירין את החולה לחליו וחליו קשה, ואלו הן: האוכל בשר השור, ובשר צלי, ובשר צפרים, וביצה צלויה, והחלב, והמרחץ. וי״א – אף התגלחת, והחמה, והברד, והשחלים, והגרגיר.
4
ה׳ד׳) ו' שמות יש לאריה: ארי, שחל, ליש, כפיר, לביא, שחץ, (סנהדרין צ״ה.).
5
ו׳ה׳) ו׳ שמות יש לשלמה: שלמה, ידידיה, קהלת, אגור, למואל, איתיאל.
6
ז׳ו׳) ו׳ אימות הן: אימת חלש על גבור, אימת יתוש על הפיל, אימת סנונית על הנשר, אימת סממית על עקרב, אימת הלוביא (מפגיע) על הארי, אימת כילבית על לויתן (שבת ע״ז:).
7
ח׳ז׳) ששה דברים עשה יחזקיה המלך, על שלשה הודו לו ועל שלשה לא הודו לו: גנז ספר הרפואות – והודו לו, כיתת נחש הנחשת – והודו לו, גירר עצמות אביו על מטה של חבלים – והודו לו. ועל שלשה לא הודו לו: קיצץ דלתות ההיכל – ולא הודו לו, סתם מי גיחון העליון – ולא הודו לו. עיבר ניסן בניסן – ולא הודו לו (פסחים נ"ו.)
8
ט׳ח׳) ו׳ דברים נאמרו בפתילה, ג׳ להקל וג׳ להחמיר. אין גודלין אותה לכתחילה, ואין מהבהבין אותה באור, ואין חותכין אותה לשנים – הללו להחמיר. ואלו להקל: שורה אותה בשמן, וממעכה ביד, וחותכין אותה באור לשני נרות (ביצה ל״ב.)
9
י׳ט׳) ו׳ דברים משכחין את החכמה: העובר בין שני גמלים, והעובר בין שתי נשים, ואשה עוברת בין שני אנשים, והעובר תחת אפסר של גמל, וכ״ש תחת הגמל עצמו, והאוכל מן הזוהמא, והמסתכל בפני המת, והקורא כתב שעל גבי הקבר. (הוריות י״ג:)
10
י״אי׳) ו׳ דברים משכחין התלמוד: האוכל ממה שאכל ממנו עכבר, ומה שאכל ממנו חתול, והשותה מים שבשירי הרחיצה, והרוחץ רגליו זו ע״ג זו, והמזיע עצמו בבית המרחץ ובבית הכסא, והאוכל לב של בהמה (שם).
11
י״בי״א) ששה דברים אמרו בבת: לעולם ימכור את ביתו ויקח בת ת״ח, לא מצא בת ת״ח – יקח בת ירא שמים, לא מצא בת ירא שמים – יקח בת ראשי כנסיות, לא מצא בת ראשי כנסיות – ישא בת גבאי צדקה, לא מצא בת גבאי צדקה – יקח בת מלמד תינוקות, לא מצא בת מלמד תינוקות – ישחרר שפחה ויקחנה ואל יקח בת ע״ה, לפי שעם הארץ הוא שקץ, ועל בנותיו הכתוב אומר ארור שוכב עם כל בהמה (דברים כ״ז:כ״א). הרי שהביא לה בשר מן השוק ונטלתו חולדה או עכבר מה תעשה? תביא בשר נבלה ותאכילנו. ר׳ יהודה אומר, עם הארץ – הרי הוא כגוי, בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך (שם ז׳). ר׳ מאיר אומר, כל הנותן בתו לע"ה כאלו כפתה ונתנה לפני הארי, מה ארי דורס ואוכל ואינו מכיר את קונו, כך עם הארץ מכה את אשתו ובועלה ואין לו בושת פנים. ר׳ אליעזר אומר ע״ה מותר לנוחרו ביום הכפורים שחל להיות בשבת. אמרו לו, אמור כבהמה בשחיטה? א״ל, שחיטה טעונה ברכה. ר׳ שמעון בן יוחאי אומר, ע״ה אפילו חסיד אפילו קדוש אפילו ישר – ארור הוא לה׳ אלהי ישראל. (פסחים מ״ט:).
12