אוצר מדרשים, פרקי רבינו הקדוש ג׳Otzar Midrashim, Pirkei Rabbeinu HaKadosh 3
א׳פרק השבעה
1
ב׳—א׳) שבעה דברים נבראו קודם בריאת העולם: כסא הכבוד, ובית המקדש, ותורה, וגן עדן, ותשובה, וגיהנם, ושמו של משיח (נדרים ל״ט:).
2
ג׳ב׳) שבעה דברים נאמרו בגסי הרוח: כל מי שיש בו גסות הרוח כאלו עובד ע״ז, ותורתו משתכחת, ויסורין באין עליו, וסופו נכשל באשת איש, ותקלות באות על ידו, ומלאך המות שולט בו, ונמסר בידי בשר ודם. (סוטה ד:).
3
ד׳ג׳) ז׳ יורדין לגיהנם ואין עולין: המינין, והמשומדין, והמוסרין, והבא על אשת חבירו, והמתכבד בקלון חבירו, והמלבין פני חבירו ברבים, והמכנה שם לחבירו (שם ה׳.).
4
ה׳ד׳) ז׳ מצוות נצטוו בני נח: על הדינין, ועל ע״ז, ועל גלוי עריות, ועל שפיכות דמים, ועל ברכת השם, ועל הגזל, ועל אבר מן החי (סנהדרין נ״ו.).
5
ו׳ה׳) ז׳ שמות יש לגיהנם: שאול, ארץ תחתית, ובאר שחת, וטיט היון, וצלמות, ודומה, ואבדון. (עירובין י״ט.).
6
ז׳ו׳) ז׳ שמות יש לו ליצר הרע, ואלו הן: רע, ערל, טמא, שונא, אבן, מכשול, צפוני. (סוכה נ״ב.).
7
ח׳ז׳) ז' שמות יש לו ליתרו: יתר, יתרו, חובב, חבר, רעואל, פוטיאל, קיני. (מכילתא פ׳ יתרו).
8
ט׳ח׳) ז׳ רועים הם ודוד באמצע, אדם שת מתושלח – מימינו, אברהם יעקב משה – בשמאלו. יצחק להיכן הלך? אלא שהוא יושב על פתח גיהנם להציל את בניו מדינה של גיהנם.
9
י׳ט׳) ז׳ כרותי ברית: אברהם, יצחק, ויעקב, ומשה, ואהרן, ופינחס, ודוד.
10
י״אי׳) ז' ששכבו בכבוד עולם ולא שלטה בהם רימה, ואלו הן: אברהם, יצחק, ויעקב, עמרם, ומשה, אהרן, ופינחס. – וי״א אף דוד, שנאמר אף בשרי ישכון לבטח (תהילים ט״ז:ט׳).
11
י״בי״א) ז׳ דברים מכוסים מבני אדם: יום המיתה, ויום הנחמה, ועומק הדין, ואינו יודע מה בלבו של חבירו, ואין אדם יודע במה משתכר, ומלכות של בית דוד מתי תקום, ומלכות החייבת מתי תחריב.
12
י״גי"ב) ז׳ פתחים פטורין מן המזוזה: בית התבן, בית הבקר, בית העצים, בית האוצרות, בית המרחץ, ופתח שאינו גבוה עשרה טפחים, ופתח המבוא (יומא י״א:).
13
י״די״ג) ז׳ רקיעין הן: שמים, ושמי שמים, שחקים, זבול, מכון, ומעון, וערבות. (חגיגה י״ב:).
14
ט״וי״ד) רבי יוסי ב״ר חנן אומר, פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי אדם אחד משופע ביותר ולובש אצטלית שהיתה שויה מאתים וארבעים ושמונה מנה, נזדעזעתי ונרתעתי ונרעדתי ונפלתי לאחורי, ואמרתי שמא מלאך הוא. לאחר שעה עמדתי ורצתי אחריו ואמרתי לו, רבי מה שמך? אמר לי, יצחק בן הונא שמי. אמרתי לו, כלום משנה או אגדה יש בידך? אמר לי, לא. א״ל, מה מלאכתך? א״ל, אדם בטל אני. א״ל כלום ברא הקב״ה אדם בטל בעולמו? אמר מלמד תינוקות אני. מיד בקשתי עליו רחמים ונכנס יתוש לתוך חוטמו ומת, ונפלו עצמותיו לפני כגל. באותה שעה אמר ר׳ יוסי ברוך המקום שבחר בחכמים ובתלמידיהם שאומרים [ז׳ דברים] על מלמדי תינוקות: לבן עליהן כמלך, ודעתם כדעת התינוקות, והנותן שלום למלמד תינוקות כעובד ע״ז (כי מבטלן מלימודיהם, וחסר פה עוד איזה דברים להשלים השבעה, ועי׳ בפרקי דרה"ק הוצאת שענבלום), והמכבדן יורש גיהנם לעצמו, והשואל בשלומן כזורק אבן למרקוליס, והאומר בשעת פטירתן ברוך דיין אמת אין לו חלק לעוה״ב. ולא עוד, אלא שאמר עליו הכתוב לא יאבה ה׳ סלוח לו (דברים כ״ט:י״ט).
15
ט״זט״ו) ז׳ כמנודין לשמים: מי שאין לו אשה, ומי שיש לו אשה ואין לו בנים, ומי שיש לו בנים ואינו מלמדן תורה, ומי שאין לו תפילין בראשו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו, ומנעל ברגליו. וי״א – אף מי שאינו מיסב בחבורת מצוה.
16
י״זט״ז) ז׳ פרושים הם: פרוש שכמי, פרוש נקפי, פרוש קזזי, פרוש מדוכיא, פרוש מה חובתי ואעשנה, פרוש מיראה, פרוש מאהבה (סוטה כ״ב:). פרוש שכמי – זה העושה מעשה שכם שמלו וסכנו בעצמן, לא מפני מצוה אלא כדי להראות ליעקב אבינו. פרוש נקפי – זה המנקף רגליו באבנים ובא ואומר הלכתי היום למקום רחוק לעשות מצוה ומראה רגליו והוא לא הלך. פרוש קזזי (קזי) – זה המקיז דם בכותל בשעת הלוכו שנדחק בצד הכותל כדי שלא יגע בו אדם טמא, והוא הטמא בעצמו, כענין שנאמר אל תגע בי כי קדשתיך (ישעיהו ס״ה:ה׳). פרוש מדוכיא – זה השוחה בשעת הלוכו עד שנמצא גבו כגב בעלי חטוטרת ומתעטף בטליתו ומשפעה לכאן ולכאן כמו מכתש שהוא מלמטה רחב ומלמעלה קצר כדי שיראה בפני הבריות שהוא עניו ושהוא אינו חפץ להסתכל באדם מעולם. פרוש מה חובתי ואעשנה – זה האומר לא נשארה לי חובת מצוה שלא עשיתי אותה. פרוש מאהבה – שעוסק בתורה בשביל שיאהבוהו בני אדם ובשביל שיקראו לו "רבי". פרוש מיראה – זה העוסק בתורה מפני יראתו מן הפורענות כדי שתגן עליו ולא מאהבה עסק בה. אביי ורבא אמרי תרוויהו פרוש מיראה ופרוש מאהבה ליתנון (אינן) מבלי עולם, דסופן מטו לעסוק לשמה, כדאמר ר׳ אלעזר בן עזריה לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. אמר רב נחמן בר יצחק, דמטמרא – מטמרא, ודמגליא – מגליא, בי דינא רבא יתפרע מהני דחפי גונדי (המתכסים בבגדים שחורים) האומר אל תגע בי כי קדשתיך. ואמר לה ינאי מלכא לדביתהו, אל תתיראי מן הפרושים ולא ממי שאינם פרושים אלא מן הצבועים הדומין לפרושים ואינם פרושים, שמעשיהם כזמרי ומבקשים שכר כפינחס.
17