אוצר מדרשים, פרקי רבינו הקדוש ז׳Otzar Midrashim, Pirkei Rabbeinu HaKadosh 7
א׳פרק הי״א
1
ב׳א׳) הוּא הכתוב בתורה י״א פעמים ונקרא הִיא, ואלו הן: ומלך בלע הוא צוער (בראשית י״ד:ח׳), והיא גם הוא אמרה אחי הוא (שם כ׳), הוא מוצאת והיא שלחה אל חמיה (שם ל״ח), וכי ימות מן הבהמה אשר הוא לכם לאכלה (ויקרא י״א:ל״ט), והוא הפכה (שם י״ג), והוא כהה (שם), שבת שבתון הוא לכם (שם ט״ז), והוא תראה את ערותו (שם כ׳), את אביה הוא מחללת (שם כ״א), והוא נטמאה (במדבר ה׳), והוא לא נטמאה (שם).
2
ג׳ב׳) י״א נמשחו – חמשה מלכים וששה כהנים. ה׳ מלכים: דוד, שאול, שלמה, יואש, ויהואחז. וששה כהנים: אהרן וד׳ בניו, וצדוק.
3
ד׳ג׳) י״א דברים אמרו: לעולם תהא נאה בצאתך ובבואך, ותהא עלוב לאנשי ביתך, ותהא ממעט בעסק, ותעסוק בתורה, ותהא שפל רוח בפני כל אדם (השאר מונה להלן – הוי רך כקנה, ואל תהא קשה כארז, התלמיד נותן את רבו לימינו, ובזמן שהם שלשה הגדול לימינו והקטן לשמאלו).
4
ה׳מעשה ברבי שמעון בן אלעזר שבא ממגדול גדור מבית רבו, והיה רוכב על החמור ומטייל, ודעתו גסה עליו שלמד תורה הרבה, ומצא אדם אחד שהיה מכוער ביותר. א״ל, ריקא! כמה מכוער אתה וכמה מכוערין בני אדם שכמותך. א״ל, לך ואמור לאומן שעשאני. מיד ידע רבי שמעון בן אלעזר שחטא, ונפל מעל החמור ונשתטח לפניו. א״ל, רבי! נעניתי לך, מחול לי! א״ל, אין אני מוחל לך עד שתלך ותאמר לאומן שעשאני כמה מכוער זה הכלי שעשית. הלכו, והלך אחריו כחצי מיל. שמעו אנשי עירו, יצאו לקראתו. אמרו לו, שלום עליך רבי! אמר להם האיש, למי אתם קורין רבי? אמרו לו, לזה שהוא מטייל אחריך. אמר להם, אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל. אמרו לו, ח״ו! אמרו לו, ומה עשה לך? א״ל, כך וכך עשה לי. אמרו לו, אעפ״כ מחול לו. אמר להם, הריני מוחל לו על תנאי שלא יהיה רגיל עוד לעשות כן. אותו היום ישב ר׳ שמעון ודרש בבית המדרש הגדול שלו: לעולם הוי רך כקנה ואל תהי קשה כארז, מה קנה זה אם יצאו ד׳ רוחות העולם קנה הולך ובא עמהן, עמדו ד׳ רוחות העולם עמד קנה במקומו, מה סופו של קנה זה? זכה ליטול ממנו קולמוס לכתוב בו ס״ת. אבל ארז זה אינו כן, הוא עומד ומתגאה, יצאה רוח צפונית ומניעתו, דרומית מצד אחר ומניעתו, מזרחית מצד אחר ומניעתו, מערבית מצד אחר ומניעתו, הסער מסטר אותו עוקרו והופכו על פניו, ונמצא ארז מוטל על שרשו. מה סופו של ארז זה? באין עליו וכורתין אותו ומסתתין אותו ומסככין בו בתים ובית הכסא ומשימין ממנו למקום פנאי, והנשאר שורפין באש וצולין ומבשלין בו נבלות וטרפות. לכך אמרו חכמים לעולם הוי רך כקנה ואל תהי קשה כארז.
5
ו׳כיצד אדם מכבד את רבו? בזמן ששניהם מהלכין בדרך – נותנו לימינו, היו שלשה וחכם ביניהם – חכם באמצע הגדול לימינו והקטן לשמאלו.
6