אוצר מדרשים, ספר יצירה ב׳Otzar Midrashim, Sefer Yetzirah 2
א׳(משנה א'): עשרים ושתים אותיות יסוד שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות [שלש אמות אמ״ש יסודן כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בינתים (שלש אמות אמ״ש מ׳ דוממת ש׳ שורקת א' אויר מכריע בינתים)].
1
ב׳(משנה ב'): עשרים ושתים אותיות חקקן חצבן צרפן שקלן והמירן [אחת עם כולן] וצר בהן [את] כל היצור [ואת] כל העתיד לצור.
2
ג׳(משנה ג'): עשרים ושתים אותיות יסוד (שלש אמות שבע כפולות שתים עשרה פשוטות) חקוקות בקול חצובות ברוח קביעות בפה בחמשה מקומות [אותיות] אהח״ע [בגרון] גיכ״ק [בחיך] דטלנ״ת [בלשון] זסצר״ש [בשנים] בומ״ף [בשפתים (קשורות בלשון כשלהבת קשורה בגחלת, אהח״ע משמשות בסוף הלשון ובבית הבליעה, בומ״ף בין השפתים ובראש הלשון, גיכ״ק על שלישיתה של לשון נכרתת, דטלנ״ת בראש הלשון משמשות עם הקול, זסצר״ש בין השניים ובלשון שכובה ושטוחה)].
3
ד׳(משנה ד): עשרים ושתים אותיות יסוד קבועות בגלגל [כמין חומה] בשתי מאות ושלשים ואחד שערים וחוזר הגלגל פנים ואחור וסימן לדבר אין בטובה למעלה מעונג ואין ברעה למעלה מנגע.
4
ה׳(משנה ה׳): (כיצד) צרפן שקלן והמירן א' עם כולן וכולן עם א', ב' עם כולן וכולן עם ב' [ג׳ עם כולן וכולן עם ג׳] וכולן חוזרות חלילה [ונמצאות (יוצאת) במאתים ושלשים ואחד שערים] נמצא כל היצור וכל הדבור יוצא משם אחד (מצרופי אותיות א״ב, עי' אוצר ישראל ח״ה 190).
5
ו׳(משנה ו'): יצר מתהו ממש ועשה את אינו ישנו, וחצב עמודים גדולים מאויר שאינו נתפש [וזה סימן (א' עם כולן וכולן עם א'), צופה ומימר ועשה את כל היצור ואת כל הדברים, שם אחד, וסימן לדבר עשרים ושנים חפצים בגוף אחד].
6