אוצר מדרשים, מדרש עשר גליות א׳Otzar Midrashim, The Ten Exiles 1
א׳מדרש עשר גליות
1
ב׳[מספר הלקוטים ע״פ גירסת הראב״ד]
2
ג׳עשר גליות גלו ישראל: ד׳ על ידי סנחריב, וד׳ על ידי נבוכדנצר, ואחת ע״י אספסיינוס, ואחת ע״י אדריינוס.
3
ד׳פעם ראשונה עלה סנחריב והגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה, ונטל עגל הזהב שעשה ירבעם בן נבט בדן והוליכם לַחְלַח וְחָבוֹר וּנְהַר גּוֹזָן וערי מדי. וזה היה בימי פקח בן רמליהו, זו גלות אחת.
4
ה׳שניה- עמד הושע בן אלה והרג פקח בן רמליהו ונעשה הושע בן אלה עבד לסנחריב ז׳ שנה ועלה סנחריב פעם שניה והגלה לשבט אשר ויששכר וזבולון ונפתלי ולא נשאר אלא אחד מהם, שנאמר כה אמר ה׳ כאשר יציל הרועה וגו׳ (עמוס ג׳ י״ב), ונטל העגל השני אשר היה בבית אל שנאמר גם אותו לאשור יובל וגו׳ (הושע י׳ ו׳) – זו גלות שניה.
5
ו׳ומת אחז ומלך חזקיהו בנו תחתיו ארבע שנים, ובימי חזקיהו בשנת ד׳ למלכו עלה סנחריב והקיף על שמרון ג׳ שנים ולכדה בשנת שש למלכות חזקיהו, והגלה ישראל משמרון שבט אפרים ומנשה והעלה עמו כותיים מבבל ומכוש וּמֵחֲמָת ומעוים ומסְפַרְוַיִם, שנאמר ויבא מלך אשור מבבל וגו׳ (מ״ב י״ז כ״ד) – זו גלות שלישית.
6
ז׳ישב לו נבוכדנצר עד ח׳ שנים ועלה על ירושלם, ועלה על יהודה, ולקח מארץ יהודה ק״נ מדינות שהיו בהן ב׳ שבטים יהודה ושמעון ולקחם עמו, ובקש להוליכם לחלח וחבור, עד שמרד עליו מלך כוש שאחורי מצרים ולקח עמו יהודה ושמעון ועשה מלחמה עם מלך כוש, וגנזם הקב״ה בהרי חשך, – הרי ארבע גליות שגלו עשרת השבטים על ידי סנחריב.
7
ח׳ונשתייר מיהודה י״א רבוא ומבנימין שלש עשרה רבוא בירושלם ומלך חזקיהו עליהם. ועלה סנחריב מכוש על ירושלם פעם חמישית ועלו עמו י״א רבוא והפילו הקב"ה שם, שנאמר ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף איש (מ״ב י״ט ל״ה). ולא נשתייר מהם אלא סנחריב ושני בניו ונבוכדנצר ונבוזראדן. והיתה מפלת סנחריב בשנת ארבע עשרה לחזקיהו, ומשלמה עד חזקיהו מאתים וששים שנה, ובתוך אלו השנים מלכו על ישראל שלשים מלכים, י״ד ממלכי בית דוד וט״ז מישראל, וממפלת סנחריב עד שעלה נבוכדנצר בימי יהויקים ק״ז שנים. בשנת ד׳ ליהויקים נחתם גזר דינם על יהודה ובנימין ועל מה שנשתייר מיהודה ומן הגלות, ועלה נבוכדנצר פעם ראשונה בימי יהויקים והגלה מיהודה ובנימין שלשת אלפים ועשרים ושלשה ומשאר שבטים שבעת אלפים גבורים. ומה היתה גבורתם והם אסורים בזיקים? אלא שהיו גבורי תורה, עליהם הוא אומר ברכו ה׳ מלאכיו גבורי כח עושי דברו (תהלים ק״ג ב׳) – זו גלות חמישית.
8
ט׳ועשה נבוכדנצר ז׳ שנים אחר גלות זו ועלה פעם שניה לדופנה של אנטוכיא והגלה ארבעת אלפים ושש מאות משבט יהודה, ומבנימין נ׳ אלף, ומשאר השבטים שבעת אלפים והחרש והמסגר (מ״ב כ״ד י״ד). החרש – כשהיה אחד מהם מדבר נעשו הכל כחרשין, המסגר – כשהיו יושבים ולומדים מהם, כיון שהיה אחד מהם סוגר אין אחר פותח שנאמר וסגר ואין פותח (ישעיה כ״ב). וגלות זו העלה לבבל וזו גלות יכניה, והיא שניה לנבוכדנצר – והיא גלות ששית.
9
י׳ובין גלות ששית ובין גלות שביעית י״א שנה של צדקיהו. ובשנת י״ט למלכות נבוכדנצר עלה נבוכדנצר פעם שלישית לאנטוכיא, ועלה נבוזראדן לירושלם וכבש לצדקיהו ושרף את הבית, ונטל את העמודים ואת ים הנחשת ואת המכונות שעשה שלמה ואת כל כלי בית ה׳ ואוצרות בית המלך אשר בירושלם ולקח את כל הכלים ושלחם לבבל, והרג מישראל צ״א רבוא חוץ ממה שנהרגו על דמו של זכריה. ומוצאי שביעית היתה והיו הלוים עומדים על דוכנם ואומרים שירה (עי׳ גיטין נ״ז ע״ב וערכין י״א ע״ב), ומה שירה הם אומרים? וישב עליהם את אונם (תהלים צ״ד כ״ג) ולא הספיקו לגמור עד שנכנסו אויבים להיכל ומצאום עומדים על דוכנם וכנורותיהם בידיהם והגלה בגלות זו לויים מזרעו של משה ששים רבוא, שנאמר ובני משה גרשם ואליעזר ובני אליעזר רחביה הראש ובני רחביה רבו למעלה (דהי״א כ״ג ט״ו) למעלה מששים רבוא. שכשעשו ישראל את העגל כעס עליהם הקב״ה ובקש לאבדם ואמר למשה שני פעמים ואעשך לגוי גדול, ונתקיים הדבר. כיון שהגיעו לנהרות בבל אמרו להם האויבים שירו לנו משיר ציון שנאמר כי שם שאלונו שובינו וגו׳ (תהילים קל״ז:ד׳), מיד חתכו ראשי אצבעותיהם בשיניהם ואמרו איך נשיר את שיר ה׳ על אדמת נכר, וראה הקב״ה שלא רצו לומר שירה וגנזן ונתנן לאחר סמבטיה (סמבטיון). והגלה מישראל ח׳ מאות ול״ב אלפים. כל אלו חורי יהודה ובנימין, שנאמר וַיְגַל אֵת מָסַךְ יְהוּדָה (ישעיה כ״ב ח׳) והשאיר מהם בירושלם ששת אלפים שנאמר ומדלת העם השאיר נבוזראדן וגו' (ירמיה נ״ב ט״ז) ומנה עליהם גדליה בן אחיקם. ובא ישמעאל בן נתניה והרגו. ונתייראו ישראל וגלו (והלכו) למצרים – זו גלות שביעית.
10
י״אבשנת כ״ג למלכות נבוכדנצר לכד צור, ובשנת כ״ז למלכותו לכד מצרים ושטף היהודים שהיו בה שבאו מעמק ומואב ומסביבות ארץ ישראל וירמיה וברוך הוליכו עמהם למצרים, ואח״כ לקח ירמיה וברוך והגלם לבבל – זו גלות שמינית.
11
י״בישראל שנשארו במצרים הלכו לאלכסנדריא והיו בה עד שפרו ורבו והעמידו בה אלפים ורבבות, וכל מי שלא ראה בכבודם לא ראה כבוד מימיו, והיה בה מקדש ומזבח ומפטמי הקטרת ומערכת לחם הפנים, ובתי מדרשות לאין מספר ובעלי ממון ובעלי כח, ועלה עליהם טרוגיאנוס הרשע והרג מהם כפלים כיוצאי מצרים (עי׳ מכילתא בשלח מס׳ ב׳ פ״ב). אחרי כן עלה עליהם אלכסנדרוס והרג מהם כפלים כיוצאי מצרים (סוכה נ״א ע״ב). אלו שמונה גליות שהיו בבית ראשון. ולאחר חרבן בית ראשון שבעים שנה, עמד כורש בן אסתר ושלח לנחמיה ולזרובבל ולברוך ולכל חבורתו ובנו בית שני, ואחר ד׳ שנים למלכות כורש אחר שנבנה הבית עלה עזרא מבבל ועלו עמו ארבעה רבוא, והיו ישראל משועבדים לכורש ל״ג שנה, ובא אלכסנדרוס מלך מוקדון והרג לכורש ומלך י״ב שנה ומת, ועמדו אחריו ד׳ ממזרים שהיו משעבדים את ישראל קס״ח שנים, עד שבאו בני חשמונאי והרגו לממזרים ונטלו המלכות מהם ומלכו ק״ג שנה, ועמד הורדוס עבד חשמונאי והרג את אדוניו ואת כל ביתו חוץ מנערה אחת שנתן עיניו בה, ועלתה נערה זו על הגג ואמרה לא נשתייר מבית חשמונאי אלא אני לבדי והפילה עצמה מן הגג ומתה, והטמינה הורדוס שבע שנים בדבש, וי״א שבא עליה לאחר מיתתה (ב״ב ג׳ ע״ב). ומלך הורדוס ואגריפס בנו ומונבז בן בנו ק״ג שנה, הרי ד' מאות ועשרים שנה של בית שני. ועלה אספסיינוס קיסר וטיטוס בן אשתו והחריבו בית שני והגלו את ישראל לרומי – זו גלות תשיעית.
12
י״גועמדה ביתר אחר חרבן הבית נ״ב שנה, ועלה אדריינוס והגלה את ישראל ממנה והחריבה, והגלה אותם לאספמייא – זו גלות עשירית.
13
י״דועליהם הכתוב אומר וְגָלֻת הַחֵל הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כְּנַעֲנִים עַד צָרְפַת וְגָלֻת יְרוּשָׁלים אֲשֶׁר בִּסְפָרַד וגו׳ (עובדיה א׳ כ׳). וכשם שגזר הקב״ה עלינו גלות כך עתיד להחזירנו, שנאמר ולא יאמרו עוד חי ה׳ אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה׳ אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות וגו׳ (ירמיה כ״ג ז׳). כן יקבצנו ה׳ בקבוץ גליות כאיש אחד חברים, אמן.
14