אוצר מדרשים, מדרש עשר גליות ב׳Otzar Midrashim, The Ten Exiles 2
א׳מדרש עשר גליות, נוסחא ב׳
1
ב׳[ביה המדרש ח״ה 113]
2
ג׳אלו עשר גליות שגלו בני ציון היקרים:
3
ד׳גלו ישראל ע״י סנחריב שלש גליות, ואח״כ גלו ע״י נבוכדנצר ארבע גליות אחרות, ואח״כ גלו ע״י אספסיינוס גלות אחת, ואח״כ גלו ע״י אדריינוס גלות אחת – הרי תשע גליות. וגלו ע״י טיטוס הרשע יש"ל גלות עשירית, והיא הגלות האחרונה תחת אדום.
4
ה׳גלות א׳ – עלה סנחריב והגלה שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט מנשה ונטל עגלי הזהב אשר עשה ירבעם והעמיד א׳ מהם בבית אל ואחד מהם בדן, שנאמר וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי (מ״ב י״ז ו׳). בא וראה כמה גדול שכר השבים לפני הקב״ה שהנביא בוכה עליהם ואומר עַל כֵּן אֶבְכֶּה בִּבְכִי יַעְזֵר גֶּפֶן שִׂבְמָה אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעָתִי (ישעיה ט״ז ט׳), גפן זאת היתה לו בשבמה העירה, והיו מעלין אותה לירושלם ומראין אותה לעולי רגלים, שנאמר אֲרַיָּוֶךְ דִּמְעָתִי חֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה, דומין לאויר שאין בו חקר שנאמר כִּי עַל קֵיצֵךְ וְעַל קְצִירֵךְ הֵידָד נָפָל (שם), וכי דרכו של אדם להיות בוכה על הקיץ? אלא ללמדך זה שבט ראובן ושבט גד שעשו קטטה עם ישראל ארבע עשרה שנה ועזבו ביתם ולא היו מכירים את בניהם עד ששמעו קולם במלחמה שהיו אומרים עננו אלהי אבותינו עננו.
5
ו׳גלות ב׳ – עמד הושע בן אלה בשעבוד לסנחריב ח׳ שנים, ואחר שמונה שנים עלה סנחריב והגלה שבט זבולון ושבט נפתלי. בא וראה כמה היו – אלף ארצות היו לזבולון בים, וכמה אלפים ערי יישוב היו לנפתלי ביבשה, ובא סנחריב והגלם וטלטלם, שנאמר כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן גְּלִיל הַגּוֹיִם (ישעיה ח׳ כ״ג), ללמדך שזלזל בכבוד שני שבטים.
6
ז׳גלות ג׳ – זו גלות שמרון, בא וראה כמה חכמים וכמה נביאים וכמה סנהדרין [הוכיחום ולא חזרו בתשובה עד שנגזר עליהם גלות], ועלה סנחריב והעלה עמו כותיים מבבל ומחמת ומעוים ומספרוים וישבו בערי שמרון תחת יד בני ישראל ויירשו את שמרון וישבו בה, עד שעלה סנחריב אח״כ והגלם.
7
ח׳גלות ד׳ – זו גלות יהויקים. שכן כתיב בשנת שלש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנצר מלך בבל על ירושלם ויצר עליה (דניאל א׳ א׳), וכתיב ויתן ה׳ בידו את יהויקים מלך יהודה, ונוצלו מהם חנניה מישאל ועזריה. נטל נבוכדנצר את יהויקים מלך יהודה וחתכו חתיכות חתיכות קטנות כזית והשליכן לכלבים, שנאמר קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָים (ירמיה כ״ב י״ט), ואין קבורת חמור אלא לכלבים.
8
ט׳גלות ה׳ – עלה מלך בבל לדפנה של אנטוכיא, ויצאו סנהדרין לקראתו ואמרו לו, למה באת עלינו שמא הגיע זמן בית המקדש ליחרב? אמר להם, תנו בידי את יכניה מלך יהודה ואני אלך לדרכי. מיד באו והודיעו הדבר ליכניה מלך יהודה. באותה שעה יצאו כל הגבורים מירושלם והחרש והמסגר ונגדעה קרן ישראל ויצאו מעצמן מבוהלין ודחופין בגולה בבכיה מרה, כיון שראה יכניה מלך יהודה כן, מה עשה, נטל את המפתחות ועלה לגגו של היכל ואמר, רבש״ע! לשעבר היינו גזברים נאמנים והיו מפתחותיך מסורין בידינו, ועכשיו שאין אנו נאמנים הנה מפתחותיך מסורין בידיך. אמרו בה שני דברים: חד אמר שזרקן לשמים ולא ירדו עוד לארץ, וחד אמר שראה כמו דמות פיסת יד שלקחם מידו. כיון שראו כן בחורי ישראל שיצא מעצמו בגולה, היו עולים על גגותיהם ומשליכין עצמם מלמעלה למטה ומתים, שנאמר מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן מַה לָּךְ אֵפוֹא כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת. תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה עִיר הוֹמִיָּה קִרְיָה עַלִּיזָה חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי חֶרֶב וְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה. (ישעיה כ״ב א' – ב').
9
י׳גלות ו׳ – עלה נבוזראדן על ירושלם, באותה שעה רעשו עליונים ותחתונים וחשכו המאורות ופסקה השמחה וחזר העולם לאחוריו, ונתמעטו הנביאים ונתרעש העולם על יושביו, ופסקו טללי ברכה ונתעלמו שבעים ושנים חלונות שברקיע, ונתעטפו סנהדרין בבגדים שחורים ונתאבלה הארץ, שנאמר על כן תאבל הארץ ואומלל כל יושב בה (הושע ד׳ ג׳). באותה שעה נפל כתר ישראל מראשיהן והלכו בגלות, שנאמר נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו (איכה ה׳ ט״ז).
10
י״אגלות ז' – זו גלות עשרת השבטים שגלו לפנים מנהר שבתיון, ולמה נקרא שמו שבתיון? לפי שהוא נח בשבת. כיון שגלו ישראל לבבל, אמר להם נבוכדנצר הרשע, בואו ותאמרו שירה לפני האלוה אשר לי כדרך שאתם אומרים לפני אלהיכם. מה עשו ישראל? כל אחד ואחד הכניס אצבעו לתוך פיו וחתכו לשונם בסכין כדי שלא יאמרו שירה לפני ע״ז. מה עשה הקב״ה? הביא עליהם ענני כבוד ונטלם והשליכם מהלאה לנהר שבתיון, שנאמר אזכיר רהב ובבל ליודעי הנה פלשת וצור עם כוש זה ילד שם סלה (תהלים פ״ו ד׳), אזכיר רהב – אלו נסי הים, ובבל ליודעי – אלו נסי בבל, הנה פלשת – אלו ימי הגולה, וצור נגלה להם בשביל כבוד ישראל, עם כוש – אלו נסי מצרים, זה יולד שם סלה – לעתיד לבא, שנאמר ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה (ישעיה מ״ט כ״א).
11
י״בגלות ח׳ – זו יוחנן בן קרח שעלה למצרים ובאו וישבו באלכסנדריא וקנו שם שדות וכרמים ופרו ורבו שם עד שהיו כפלים מיוצאי מצרים, מכאן אמרו חכמים מי שלא ראה בכבודה של אלכסנדריא של מצרים לא ראה כבוד מימיו, שהיו שבעים קתדראות של זהב מפותחות באבנים טובות ומרגליות כנגד שבעים זקנים, והיו שם כהן גדול ומזבח ומקריבי קרבן ומפטמי הקטרת ומעריכי לחם הפנים, ובעלי ממונות ובעלי כח, ובתי כנסיות ובתי מדרשות עד אין מספר. כיון שגרמו עונותיהן של ישראל עלה טרגינות והרגם עד שהלך דמם לים הגדול. באותה שעה נגדעה קרן ישראל ואינה עומדת עד שיבא משיח בן דוד, במהרה יבא ויגל לבנו.
12
י״גגלות ט׳ – זו גלות אספסיינוס קיסר שעלה לירושלם והביא עמו תשע מאות ספינות בים והגלם והעבירם והושיבם ברומי שהיא ארץ אדום, וכמו כן הגלה ביבשה שלשים אלף מישראל, וכיון שבאו לדפנה של אנטוכיא והיו מזכירין זכות אבות ועמידת הר סיני והבטחת הנביאים וקרבנות בית המקדש, והיו אומרים לפני הקב״ה לא כך כתבת בתורתך כי אל רחום ה׳ אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך (דברים ד׳ ל״א), והשם הוא מדת הרחמים שהבטחתנו, ואיה קנאתך וגבורתך, והיו משליכין עצמן לארץ ונושכין את העפר בפיהם בבכיה. באותה שעה באו מלאכי השרת ולקחום והעלימו אותם מן העין.
13
י״דגלות י׳ – עלה טיטוס הרשע לירושלם והביא עמו שלשת אלפים ספינות בים וימלא אותן ילדים וילדות. כיון שבאו בתוך הים אמרו לו, לא די לנו שהכעסנו להקב״ה בביתו שנאמר מה לידידי בביתי (ירמיה מ״א ט״ו), אלא שגם עכשיו עדיין אנו מבקשים להכעיסו בארץ אדום?! מיד קפצו כלם מהספינות והשליכו עצמם בים ונטבעו כלם, שנאמר אמר ה׳ מבשן אשיב אשיב ממצולות ים (תהלים ס״ח כ״ג).
14
ט״ו<תמו עשר גליות>
15